תביעה שטרית לתשלום שיק "למוטב בלבד" ויצא מידי המושך/הנתבע ללא שם הנפרע. הצדדים הסכימו כי בעלי הדין כאן אינם צדדים קרובים מהבחינה השטרית ולפיכך, תידון התובענה מנקודת ההשקפה המשפטית לפיה בעלי הדין הינם צדדים רחוקים בשטר. הנתבע התגונן מפני התביעה בטענה כי מסר את השיק לידי מר גיא שבת כעודף על תשלום החזר הלוואה וסיפור המעשה שהיה כך היה: הנתבע הלווה למר שבת סך של 180,000 ₪ באמצעות שתי המחאות על סך 150,000 ₪ ו 30,000 ₪. להבטחת השבת ההלוואה, מסר מר שבת לנתבע שיק משוך על חשבונה של חברת "איילון תוצרת חקלאית (2000)" בע"מ בסך 200,000 ₪ בערבותה של אשתו (להלן: "שיק של איילון") (לימים הוחלף שיק זה בשיק זהה אך מועד פירעונו מאוחר בשישה חודשים למועד הפירעון הקודם). לאחר מכן, הנתבע שב והילווה למר שבת סכום כסף נוסף בסך 39,300 ₪ בשיק ובמזומן. להבטחת השבת סכום ההלוואה האחרון, מסר מר שבת לנתבע שיק של חברה אחרת בשם "הולילאק נכסים והשקעות" בע"מ בסך 64,750 ₪ (להלן: "שיק של הולילאק נכסים"). על מנת שלא יאחז הנתבע בשיקים אשר סכומם עולה על סכום ההלוואות שניתנו למר שבת ולהבטחת תשלומם, מסר הנתבע למר שבת שיק על סך של 25,450 ₪ נשוא התובענה בתיק זה. דהיינו, עודף לתשלומים שאמור מר שבת לשלם לנתבע. שיק זה נמסר לידי מר שבת ללא שם הנפרע כאשר לטענת הנתבע התבקש לכך על ידי מר שבת כדי שיוכל להפקידו בחשבון הנאמנות של אשתו בבנק. מועד פירעון השיק נקבע ל 5 ימים לאחר מועד פירעון השיק של הולילאק נכסים ובכפוף לפירעונו בפועל. השיק של הולילאק נכסים חולל ולפיכך, הורה הנתבע על בטול השיק נשוא התובענה. אף השיק של איילון חולל לאחר שהופקד על ידי הנתבע כך שמר שבת לא פרע חובו לנתבע. בדיעבד גילה הנתבע כי הן חברת הולילאק נכסים והן אשתו של מר שבת טוענים כי החתימות על גבי השיקים זויפו. לסיכום, טען הנתבע כי לא חלה עליו החובה לפרוע את השטר בהעדר תמורה. 2. לעומתו, טען התובע כי הינו בעלים של צ'יינג' (Change) ועוסק במתן שירותי מטבע על פי חוק. התובע אוחז בשיק נשוא התובענה לאחר שקיבל אותו במסגרת עסקת ניכיון שבוצעה ביום 5.11.12 במסגרתה נתן תמורה מלאה עבור השיק בניכוי עמלה. 3. במעמד החקירה הנגדית של התובע הודה התובע כי קיבל את השיק ללא שם הנפרע והוא הטביע את חותמתו על פניו. עוד הודה התובע כי לא ביצע כל בירור עם הנתבע לפני שהציג השיק לפירעון בבנק. התובע אף הוסיף, בתשובה לשאלה, כי קיבל את השיק מאת מר רמז בן יוסף והודה כי במעמד ביצוע עסקת הניכיון לא הוציא למר בן יוסף חשבונית מס בטענה כי חשבונית מס מונפקת לאחר פירעון השיק. עוד פירט התובע, בתשובה לשאלה, כי הכספים שולמו למר בן יוסף במזומן והחתים אותו על קבלת הכספים. 4. טענות ב"כ הנתבע: יש לדחות התובענה על הסף משום שלא צורף לה הסכם ההלוואה בניגוד להוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג-1993. כמו כן, לא חלה על הנתבע החובה לפרוע השיק משום כישלון תמורה מלא והתובע לא הציג כל גרסה כיצד הגיע השיק לידיו. עוד טען ב"כ הנתבע כי התובע אינו אוחז כשורה בשיק לאחר שלא עמד בנטל להראות כי הינו אוחז בשיק בתום לב ובעד ערך, נטל העובר אל האוחז לאחר שהמושך מעלה טענת הגנה כנגד הצד הקרוב לו. התובע, לטענת ב"כ הנתבע, אף לא הראה כי אכן נתן תמורה בעד השיק בהעדר אסמכתא המעידה על התשלום. זאת בנוסף לכך שהשיק נמסר לו ריק משם הנפרע דבר המונע מהאוחז מלחסות תחת ההגנות המוקנות לאוחז כשורה. 5. טענות ב"כ התובע: ב"כ התובע נסמך על חזקת התמורה בפקודת השטרות שלא נסתרה ועל העובדה כי השיק סוחר לתובע לפני הגיע מועד פירעונו ולפני ביטול השיק בבנק על ידי הנתבע. ב"כ התובע מבקש לדחות את גרסת הנתבע בדבר כישלון התמורה משום שלא הומצאה כל ראיה לתמוך בה ובכלל זה הסכמי הלוואות ועדות מר שבת. 6. דיון והכרעה: ראשית הנני לדחות את טענת ב"כ הנתבע לפיה יש דין התובענה להידחות על הסף משום אי צירוף הסכם ההלוואה שבין התובע לבין רמז בן יוסף כל זאת בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"). מסכימה אני עם ב"כ הנתבע לפיו עילת התביעה המוסדרת בסעיף 8 לחוק אינה מוגבלת לתביעה חוזית וחלה גם על תביעה שטרית. הדבר נובע מלשון החוק עצמו והפסיקה הרלוונטית (ראה ע"א 4003/07 (מחוזי ת"א) בס ארנון נ' אברהם אריה מיום 21.1.09) (להלן: "פ"ד בס"). אלא שהן לשון החוק והן פסק הדין הנ"ל מתייחסים לתביעה המוגשת על ידי המלווה כנגד הלווה ואין מחלוקת כי הנתבע בתובענה דנן אינו הלווה. הלווה הוא מר רמז בן יוסף כהודאת התובע. הפנה אותי ב"כ הנתבע לפסק דין שניתן בתאמ 21440-09-10 (שלום ת"א) קופרפיש נ' דריה תקשורת בע"מ מיום 27.11.11 ובו נקבע כי על הנסב, התובע, לצרף לבקשת הביצוע כחלק מעילת התביעה כנגד מושך השטר, את הסכם ההלוואה שנכרת בין התובע לנפרע ככל שנכרת הסכם הלוואה חוץ בנקאית. אלא שהאמור שם נאמר על דעת המוטב שישב בדין באותו פסק דין ועם כל הכבוד אינני מסכימה עמו. בפסק הדין מנסה שם בית המשפט להרחיב את ההלכה שנקבעה בפ"ד בס לעיל גם על בקשה לביצוע שטר המוגשת כנגד מושך השטר על ידי צד שאינו קרוב לו בשטר. ראה הדברים שנאמרו בפסק הדין כדלקמן: "אני ערה לכך כי בענייננו, הנתבעת, כאמור אינה לווה ולא מסרה את ההמחאות כחלק מעסקת הלוואה חוץ בנקאית ועל כן מתעוררת השאלה האם היא זכאית ליהנות בנסיבות הללו מהגנת החוק". לשאלה זו עונה בית המשפט שם כי: "סבורני כי נוכח הרציונל העומד בבסיס החוק ומטעמים של מדיניות משפטית ראויה יש לאפשר גם לצד שלישי, אשר לא נתן ההמחאות כחלק מעסקת הלוואה חוץ בנקאית להעלות טענות מכח החוק". 7. הנני סבורה כי מסקנה זו מרחיקת לכת ואין בה אלא לסרבל את ההליך ואינה עולה בקנה אחד עם טענות ההגנה שניתן להעלות כנגד שטר. כאמור בפ"ד בס נועד החוק להגן על הלווה ומטרתו להתמודד עם ריבית הנשך שנגבתה בהלוואות שניתנו ללווים על ידי גופים שאינם גופים בנקאיים. מאחר ומושך השיק מסר את השיק במסגרת עסקת היסוד שנכרתה בינו לבין הנפרע, לא ניתן לומר כלל כי יש להגן עליו מפני ריבית נשך שעלול היה הנסב לחייב בה את הנפרע. מדובר בשתי מערכות חוזיות נפרדות לחלוטין ואין להחיל את הדרישות ממערכת חוזית אחת על מערכת חוזית מסוג אחר ושונה ממנה. דרישה לצרף לבקשה לביצוע שטר ראיות לעסקת היסוד בין התובע לבין הנפרע אינה רלוונטית במיוחד כאשר הנפרע כלל אינו נתבע בבקשת הביצוע. יש בכך כדי לפתוח חזית משפטית מיותרת המסרבלת את ההליך. 8. זאת ועוד, ההלכה הפסוקה הדנה בהגנות שרשאי מושך השטר לטעון כנגד הנסב דורשת מהמושך להראות תחילה כי יש לו הגנה כנגד הנפרע בטרם תאפשר לו להתגונן מפני תביעת הנסב, דהיינו, בעת הגשת הבקשה לביצוע שטר כנגד מושך השטר די לו לנסב להראות כי הינו אוחז השטר ואין צורך להראות כי הינו אוחז בו מכח סיחור כדין כנגד הצד הקרוב לו. ראה לצורך העניין דברי כב' בית המשפט בע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' rainbow window fashion inc , פ"ד מו (4) 573: "החותם על שטר נוטל על עצמו חבות (ראשונית או משנית) לפורעו לאוחז (ראה סעיפים 54ו- 55 לפקודת השטרות [נוסח חדש]). מכוח האחיזה יש לו לאוחז זכות על-פי השטר כלפי מי שחתם עליו. אחיזה בשטר מעניקה אפוא לאוחז "מעמד" בדין: מכוח האחיזה בלבד, ובלא כל צורך להוכיח תנאים נוספים, זכאי האוחז לפרעון השטר." לפיכך, תחילה על המושך להראות כי אינו חב דבר לנפרע ורק בשלב שני יעבור הנטל המשני על הנסב להראות כי נתן תמורה ובתום לב לידי הנפרע כנגד השטר הנתבע. החיוב בצירוף הסכם ההלוואה לבקשת ביצוע שטר חלה רק כאשר הצדדים לשטר הינם קרובים והשטר נמסר כחלק ממערכת היחסים החוזיים בין הצדדים. הוראת צירוף זו כאמור בסעיף 8 לחוק ופ"ד בס היא חריג בתביעה שבה העילה היא שטרית בלבד בהיותה מוגשת ישירות ללשכת ההוצאה לפועל. צירוף הסכם ההלוואה כמוהו כצירוף עילה חוזית לתביעה ונועדה להגן על הלווה מפני ריבית נשך הנגבית ממנו במסגרת הסכם ההלוואה החוץ בנקאית כבר בשלב הגשת התביעה כנגדו. דהיינו, מלבד האחיזה בשטר, נדרש התובע לעמוד בתנאים נוספים בתמיכה לעילת התביעה. בהיותו חריג בתביעות שטריות, אין מקום לדעתי למתוח את היריעה ולכלול בתוכה גם צד ג' שאין לו כל קשר למתן ההלוואה והריבית שנגבתה שם והחובה הראשונית שלו לתשלום נובעת מעצם חתימתו על השטר לטובת הנפרע. החיוב בעמידה בתנאים נוספים כתמיכה לעילת התביעה גוזלת מהתובע חלק מזכותו ליהנות מנטל מופחת בהוכחת תביעתו בתביעה שטרית שהרי בתביעה מסוג זה הנטל להוכיח העדר חובת תשלום מוטלת על הנתבע מכח "הודאה והדחה". לא מצאתי הצדקה מספיקה לגזל מסוג זה. 9. זאת ועוד, כבר נדונה בבית המשפט השאלה האם רשאי מושך השטר להתגונן בטענות ההגנה העומדות לנפרע בתביעתו של הנסב. עילת הגנה זו כונתה בהלכה הפסוקה הגנת " ius tertii". ראה לצורך העניין ע"א 3737/97 היכל הקרח נ. בנה"פ (6.4.00). מדובר בסוג עילת הגנה שהיא פגם בקניין ואינה נובעת מפגם בסיחור השטר. אומר פרופ' שלום לרנר בספרו "דיני שטרות" מהדורה שניה בעמ' עמ' 322 ה"ש 144: "השאלה בה נדון היא: האם כש-ג' ילך לתבוע את א' - יוכל א' לטעון כלפי ג' שאומנם לו עצמו (ל-א') אין טענת הגנה טובה, אך עולה השאלה: האם א' יכול לומר ל-ג': כיוון שאתה מנוול, ולא סיפקת את הסחורה ל-ב' - אני אעלה נגדך טענת הגנה מכוח הפגם שיצרת כלפי ב'. הנתבע מעלה להגנתו טענת הגנה שאינה שלו, אלא טענה שנובעת מזכותו של חוליית הביניים (ב'). זו טענה, שמבחינה רעיונית, מקבילה לטענה של היעדר זכות עמידה. אומר א': אם אצטרך לשלם - יהיה זה תשלום ל-ב', ולא לך, ג'. האם דיני השטרות מכירים בהעלאת טענת הגנה במתכונת זו? התשובה היא שכן. מבחינת היעילות, הפיתרון הראוי במצב זה הוא ש-ג', שלא סיפק את הסחורה, היה צריך להתמודד מול ב' או להחזיר ל-ב' את השטר, ו-ב' הוא זה שיתבע את התשלום מ-א'. העלאת טענה כזו משקפת נכונה את חלוקת הסיכונים בין הצדדים. ואולם, ל-א' לא תמיד יש את המידע כדי להעלות טענת יוס טרצי. יחד עם זאת, מבחינה משפטית טהורה יש בהעלאת טענה זו יתרון." ראה גם ע"א 3248/97 שאול-סמי לוי נ' אקוסר שירותים כלכליים בע"מ 11.5.98; ע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' rainbow window fashion inc , פ"ד מו(4) 573; ע"א 236/60 שוירץ נ' בנק ברקליס ד.ק.או. פ"ד יד(3) 2122, בעמ' 2124. דהיינו, אינני פוסלת על הסף אפשרות לטעון כי הסכם ההלוואה שבין הנסב לנפרע (אם יש כזה) אינו עומד בהוראות הדין החל בהתאם לחוק ועל כן אין הנפרע חב כספים לנסב ומכאן שאף המושך אינו חב אף הוא לפרוע את השטר לנסב. אלא שמדובר בטענת הגנה המטילה את חובת ההוכחה על המושך ואין בה כדי לחייב את הנסב בהמצאת הסכם ההלוואה בד בבד עם הגשת הבקשה לביצוע שטר כהוראות החוק. בענייננו לא העלה הנתבע כלל את הטענה כי הלווה אינו חב כספים למלווה הוא הנסב בתובענה דנן ולכן אי המצאת הסכם ההלוואה אינו עילה לדחיית התביעה על הסף. 10. נותר אם כך הצורך בבירור השאלה האם הוכיח הנתבע כי אינו חב בפירעון השיק לנפרע ואם כן, האם למרות זאת זכאי התובע בפירעון השיק מהנתבע. הנתבע צירף לתצהירו ראיות להוכחת גרסתו בדבר העדר חבותו בתשלום השיק לנפרע. עיקר גרסתו היא כי מדובר בעודף עבור תשלום יתר של הלוואה כך שפירעון השטר היה כפוף לתנאי לפיו השיק של הולילאק נכסים יפרע במלואו. מאחר והתנאי לא התקיים לא קמה החובה ליתן עודף על תשלום יתר. עוד העיד הנתבע כי הותיר את שם הנפרע ריק מפרטים מאחר והיה בדעתו של מר שבת להפקיד את השיק בחשבון הנאמנות של אשתו מתוקף תפקידה כעו"ד (סעיף 15 לתצהיר עדותו של הנתבע). עוד העיד הנתבע כי הובטח לו כי השיק נמצא אצל אשתו של מר שבת כפקדון עד לפירעון השיק של הולילאק נכסים (עמ' 1 שורות 28-29 לפרוטוקול יום 19.12.13). הנתבע הציג את ההמחאות ותשלומי המזומן המעידים על ביצוע התשלום לידי מר שבת במסגרת עסקת ההלוואה עמו, המחאות שהפקיד מר שבת בידי הנתבע כבטוחה להשבת ההלוואה וראיות לחילולן, ערבות אשתו של מר שבת לפירעון ההלוואה ומסרונים והודעות מייל מאת מר שבת המעידים על חבותו כלפי הנתבע. הנתבע אף צירף הודעת מייל מאת מר שבת לפיה לקח על עצמו לפתור את הסכסוך בין הנתבע לבין התובע (נספחים 9 ו 13 לתצהיר עדותו של הנתבע). גרסתו זו של הנתבע לא נסתרה והוא אף לא נחקר על גרסה זו. 11. טענתו של ב"כ התובע כי הנתבע לא הוכיח גרסתו משום שלא זימן את מר שבת לעדות דינה דחייה. ההלכה הפסוקה לפיה הימנעות בעל דין מהבאת עד החיוני לתמיכה בגרסתו פועלת נגדו חלה כאשר קיימות שתי גרסאות סותרות בנוגע לאותו עניין ואותו עד עשוי להכריע את הכף באשר לאמיתות אחת מהן או כאשר לא מובאות ראיות אחרות או כאשר מובאות ראיות טובות פחות לאותה עדות והכל על פי נסיבותיו של כל עניין. ראה ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107: "אמנם, באופן עקרוני, הימנעות בעל-דין מלהביא ראיה, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו, באשר על פניה מתחייבת מכך המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב (ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו [2], בעמ' 660)." וגם ע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' תשובה, פ"ד מו(1) 63: "אמת המידה למתן משמעות לאי-העדתו של עד היא קיומה של ציפייה, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים שלא הובא על-ידיו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות להן טוען אותו בעל דין." בענייננו אין כל גרסה סותרת והנתבע הציג די ראיות להוכחת גרסתו בדבר מתן ההלוואה ואי תשלומה כמו גם הסבר מניח את הדעת באשר לנסיבות מסירת השיק נשוא התובענה לידי מר שבת והצגת ראיות בתמיכה לה. בהעדר הצגת גרסה אפשרית אחרת וראיות כלשהן לתמיכתה, לא חלה על הנתבע החובה להמציא עדות נוספת לראיות שהציג. התובע אינו מציג כל גרסה אפשרית אחרת ואין כל סיבה להטיל ספק בגרסתו של הנתבע רק משום שלא הביא את מר שבת לעדות. מר שבת אינו עד בשליטתו של הנתבע והם אף מצויים בסכסוך משפטי מתמשך. 12. נוכח האמור לעיל, יש לבחון את מעמדו המשפטי של התובע וזכאותו לפירעון השיק מאת הנתבע. אין מחלוקת כי התובע קיבל את השיק כשהוא חסר שם הנפרע והשלים את שמו בהטבעת חותמתו כשם הנפרע. על כך נאמר ב ע"א 377/68 מטע נ' פרל, פד"י כ"ג(1), 98, 100: "אדם הנוטל תורף של שטר וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על-פי רשות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לפקודה, אך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותר לא היה שלם, ואף החזקה העומדת למערערת כאוחז שאינו אוחז כשורה, לפי סעיף 19 (א) הנ״ל, ניתנת לסתירה..". ראה גם ת.א. 23473/06 (שלום ת"א יפו) אבי מולגה נ' זיאב מריאן (מיום 22.7.07): "לפיכך, כל זמן שמסמך אינו מקיים את התנאים הקבועים בסעיף 3(א) הנ"ל, לרבות כמובן לענין ציון שם הנפרע, שהינו מהיסודות החיוניים וההכרחיים לשלמותו של שטר, הרי שאין מדובר בשטר, וממילא אין מדובר בשטר שהוא "שלם ותקין לפי מראהו", כדרישת לשון הוראת סעיף 28 לפקודת השטרות, לצורך הקניית מעמד של אוחז כשורה... (ראה לענין זה: ע"א 377/68 מטע נ' פרל, פד"י כ"ג(1), 98, 100; ע"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד, תק-מח 2006(1) 4223 (2006), בסעיף 5 לפסה"ד; י' זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 265 - 266; ש' לרנר דיני שטרות, מהדורה שניה, עמ' 246)." דהיינו, התובע אינו זכאי להתהדר בחזקת האחיזה כשורה הנתונה לאוחז בשטר לפי סעיף 28 לפקודת השטרות ועל כן, הנטל להראות כי הינו אוחז בשטר בתום לב ובתמורה מועמסת על כתפו ללא הנחות. 13. האם עמד התובע בנטל זה? התובע העיד בתצהיר עדותו כי קיבל את השיק לידיו במסגרת עסקת ניכיון אשר בוצעה אצלו ביום 5.11.12 וכי מסר את כלל התמורה בגין המחאה זו בניכוי עמלת ניכיון (סעיף 4 לתצהיר עדותו). לתצהירו מצרף התובע חשבונית-קבלה מס' 525 ובתוכן תצהירו מפנה להמחאה מס' 7 שם. מעיון בחשבונית-קבלה הנ"ל עולה כי כותרתה: "קבלת שקים לנכיון מס' 525" המופנית לרמז בן יוסף ותאריכה 5.11.12. עוד עולה ממנה כי באותו מעמד קיבל התובע מרמז בן יוסף מספר רב של המחאות שונות ובסך כולל של 230,290 ₪ וגבה ממנו עמלה בסך 1,740 ₪ דהיינו, נגבתה עמלה בשיעור 0.75% מסכום השקים לפירעון. היותו של השיק נשוא הדיון אחד ממספר רב של המחאות שנמסרו לתובע על ידי אדם אחד באותו יום וסכום העמלה הנמוך עד כדי גיחוך דורשת הסבר ופירוט טוב יותר מאמירה סתמית בתצהיר כי התובע נתן תמורה כדין בעבור השיק. 14. עוד מצופה מהתובע שימציא ראיה נוספת על עצם ביצוע התשלום בגין השיק לידי רמז בן יוסף. מדובר בעסק למתן שירותי מטבע ועל כן מצופה מהתובע כי החתים את אותו רמז בן יוסף על אישור כי אכן קיבל את התמורה לידיו ככל ששולמה לו. ואכן התובע הודה בחקירתו הנגדית במעמד הדיון כי החתים את רמז בן יוסף על אישור כזה. אך אישור זה לא הוצג ואין כל הסבר מדוע. במקום להציג את הראיה הטובה ביותר לביצוע התשלום, בוחר התובע להציג רק אישור כי קיבל את השק מידי רמז בן יוסף דהיינו, לא הוצגה כל ראיה המוכיחה כי ניתנה תמורה בפועל. כאן המקום לשימוש בהלכה הפסוקה בדבר העמדת בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת הראיה הרלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך כל הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו היתה מובאת הראיה היתה פועלת נגדו (ראה ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מיום 14.11.90). 15. מסכימה אני עם האמירה בת.א. 28778/05 טארק פארם בע"מ נ' ליטמן מיום 12.2.13 לפיה יש להמציא אסמכתאות לתשלום בפועל ולא להסתפק ברישום - שולם במזומן, בכרטסת או בקבלה שנויה במחלוקת וכי מצופה היה מן התובע להביא ראיות מלאות יותר לעניין התמורה הנטענת. 16. נסיבות אלה, בצירוף העובדה כי נגבתה עמלת ניכיון נמוכה, מתיישבות טוב יותר עם הגרסה כי השקים נמסרו לשם גבייה בלבד לצורך תשלום חוב קודם של מר בן יוסף ועל כן נגבתה עמלה המייצגת הוצאות גבייה בלבד. התובע הודה כי לא בירר דבר באשר לסיכויי הגבייה של השקים שקיבל ממר בן יוסף לפיכך סכום העמלה שנגבה אינו יכול לייצג את הסיכון שנטל כאשר ניכה את השקים שקיבל ממר בן יוסף. אומנם לא הוצגה כל ראיה בעניין אך הדבר מתיישב עם ההיגיון הבריא ועם דברי בית המשפט העליון בבג"צ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על שוק ההון מיום 5.12.10 בתארו עסקות לניכיון שיקים ובהתייחס לעמלה הנגבית במסגרת עסקות אלו: "הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם של השיק ואת הסיכון של אי גבייתו מהמושך." האם עלות הפירעון המוקדם והסיכון של אי גבייתו מהמושך מסתכמים בשיק זה בסך 191 ₪? מסופקני. 17. סוף דבר הוא כי התובע כשל בהוכחת תביעתו והנני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪. תביעה שטריתשיקיםשיק למוטב בלבד