תביע בגין ניתוק החשמל בעמודי תאורה שבבית משותף 2. בכתב התביעה נטען כי התובעת מבצעת מזה מספר רב של שנים את עבודות התחזוקה והניהול של הרכוש המשותף בבתים משותפים בשכונת גני אביב בלוד, ובין השאר בבניין אשר בו מתגורר הנתבע. נטען כי בנובמבר 2012 החליט הנתבע על דעת עצמו לחבל בעמודי תאורה וברכוש המשותף, וזאת כאשר ניתק אותם מזרם החשמל. התובעת שלחה טכנאי מטעמה לבצע את התיקונים, ודרשה כי הנתבע ישלם לה 2 חשבונות שהוציאה בקשר לכך: חשבון עסקה 81, מיום 25.11.12 בסך 1,000 ₪+מע"מ; וכן חשבון עסקה 82 מיום 27.11.12 בסכום זהה. נטען כי הנתבע ניתק את זרם החשמל בעמודי התאורה במתכוון, וכי לתובעת נגרמו "נזקים תדמיתיים אדירים כתוצאה ממעשיו" (ס' 13 לכתב התביעה). בכתב התביעה תומכים תצהיריהם של מר ירון בונה, מנכ"ל התובעת וכן של מר מיכאל איווניצקי, החשמלאי הראשי בתובעת. 3. הנתבע התגונן בטענה כי שירותיה של התובעת נכפו עליו שלא כדין וללא הסכמתו (ר' למשל "פתח דבר" בכתב ההגנה). הנתבע טען כי הוא משמש כחבר נציגות הבית המשותף (ס' 5 לכתב ההגנה). לדבריו, עמודי התאורה שנמצאים ברכוש המשותף - בחלקם מפריעים לבעלי הדירות בשעות הלילה. הטעם לכך נעוץ בזה שהתאורה מאפשרת "מעבר קבוע של זרים בשביל זה", דבר אשר "מפריע מאוד לבעלי הדירות בבית ובמיוחד בשעות הלילה" (ס' 7 לכתב ההגנה). הנתבע הוסיף: "כדי למנוע מעבר בשביל זה ובמקביל אף לחסוך בצריכת החשמל המשותפת של בעלי הדירות בבית, רצו בעלי הדירות בבית לבטל את התאורה החשמלית בשביל זה. הנתבע, כמי שמשמש חבר הנציגות ומורשה של בעלי הדירות, ניתק את חוט החשמל מהעמוד כדי להפסיק את התאורה." (ס' 8 לתצהירו). הנה כי כן, הנתבע הודה בכתב ההגנה בביצוע ניתוק החשמל הנטען. בחקירתו הנגדית הבהיר כי מהלך הניתוק בוצע פעמיים - כנטען על ידי התביעה (ר' עדותו בפ' ע' 15 ש' 9-11). 4. הנתבע הוסיף וטען כי ההוצאות הנתבעות הן מופרכות וביקש שלא לחייבו בהן, ובמיוחד להימנע מפיצוי בגין עוגמת נפש (ר' סעיף 11 לכתב ההגנה וכן לסיכומי ב"כ הנתבע בפרוטוקול הדיון). בטענות ההגנה תומך תצהירו של הנתבע. 5. במישור הדיוני: המצהירים נחקרו. לאחר תום שמיעת הראיות, והפסקה, ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בטענותיהם. דיון 6. הנתבע הודה כי בשתי פעמים נפרדות פעל לנתק את זרם החשמל מעמוד התאורה ברכוש המשותף של הבניין, וזאת משום שהתאורה מזמינה מעבר של "זרים" ומפריעה לדיירי הבניין. יוער בהקשר זה, כי לפי עדותו של מר איווניצקי, אשר פעל לתקן את התאורה ולחדש את הזרם בעמודי התאורה, הנתבע אף אמר לו במפורש כי הוא יחזור ויבצע את הניתוק: "אני תיקנתי עמודים. יום אחרי אני ראיתי את בן אדם (מצביע על הנתבע), והוא אמר למה אתה תיקנת? אני עוד פעם מפרק, אני לא רוצה אור שם. אני אמרתי סליחה, אני פועל. יש לי בעל בית ואני אסדר עוד פעם. זה מה היה" (ר' עדותו של מר איווניצקי בפ' ע' 3 ש' 11-13), ובהמשך: " זה היה ככה: הוא אמר בשביל מה תיקנת? אני לא רוצה אור שם. זה עמוד על יד החלון שלו. אני אמרתי שאני פועל ויש לי אישור לעשות אור ואני סידרתי את זה. לא רוצה אור או רוצה אור זה בעיה שלו" (פ' ע' 3 ש' 18-16). מר איווניצקי העיד כי נקרא פעמיים לתיקון עמודי התאורה שנתקו מזרם החשמל (ר' עדותו בפ' ע' 3 ש' 20-21). 7. הנתבע סיפר בעדותו שאמנם ניתק את החשמל: "אני אומר שניתקתי את החשמל. אני ניתקתי" (פ' ע' 11 ש' 6). הוא הוסיף ואישר שהניתוק נועד למנוע מעבר של אנשים בשביל (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 3-5). הנתבע הודה כי לכאורה ניתן היה למנוע את המעבר על ידי הצבת שער ואולם "זה יותר יקר" (עדותו בפ' ע' 13 ש' 6-7). הנתבע אישר כאמור כי ניתוק החשמל בוצע על ידו בשתי הזדמנויות שונות (פ' ע' 15 ש' 9-11). 8. הנתבע עשה דין לעצמו בכך שניתק את זרם החשמל, שלא מתוך תיאום ולא במהלך מסודר ומוסכם. ייתכן כי התאורה במקום אינה חיונית ואולי אף מפריעה לדייר זה או אחר. ואולם הדרך לטפל בהפרעה כגון דא איננה במהלך חד צדדי של ניתוק זרם החשמל, אלא בהסכמה המתואמת מראש בין הדיירים לבין עצמם, ובין נציגות הבית המשותף לבין התובעת. הנתבע לא הציג כל החלטה של נציגות הבית המשותף אשר בגדרה ביקשו הדיירים להימנע מתאורה ברכוש המשותף הרלבנטי. הנתבע לא הציג כל פנייה כתובה אל התובעת בגדרה הוא דורש ממנה לנתק את זרם החשמל בעמוד כזה או אחר. הנתבע פעל בכוחניות, כאשר ניתק את זרם החשמל - וזאת אף אם לא "חיבל" בעמוד התאורה, אלא ניתק באופן שניתן לחדש את הזרם. 9. בנסיבות אלה, על הנתבע לשאת בנזקים שמעשהו גרם. לעניין זה, אין נפקות לשאלה מהו מעמדה של התובעת. הטעם לכך נעוץ בזה, שיש לראות בנתבע כ"מזיק" ועליו לשאת בנזקים שגרם. הנזקים הרלבנטיים נגרמו לתובעת, אשר נדרשה לשלוח טכנאי מטעמה לשטח לצורך ביצוע תיקונים. ודוקו: אין חולק כי התובע אמנם שלחה את הטכנאי לחדש את זרם החשמל; המחלוקת היא אך בשאלה של היקף ההוצאות שנגרמו לה מחמת שיגור הטכנאי והטרחתה בקשר לכך. כך או אחרת, בוודאי שאין לראות בתובעת כ"מתנדבת" אשר תיקנה את התאורה סתם כך. 10. בעניין עלויות התיקונים, התובעת הציגה את שני החשבונות הנ"ל. אין חולק כי התובעת לא נשאה בפועל בהוצאות אלה, שהרי הפעילה טכנאי שכיר מטעמה. מר בונה, מנכ"ל החברה, אישר כי דובר בחישוב "פאושלי". לדבריו, "כל טכנאי חיצוני שהיה בא, זה היה מינימום 1,000 ₪. לא פחות מזה" (ר' עדותו בפ' ע' 8 ש' 13-14). מר בונה הוסיף ואישר כי לא ערך חישוב שעתי וכי החשמלאי מר איוונצקי הוא עובד החברה (ר' עדותו בפ' ע' 8 ש' 13 וכן בע' 9 ש' 19-20). הוא הודה כי החשבוניות שהוצאו נועדו לחייב את הנתבע (פ' ע' 9 ש' 21-22). 11. מהי אמת המידה אשר לפיה יש לחייב את הנתבע בהליך דנא? נקודת המוצא נעוצה בזה, שלתובעת אמנם נגרמו הוצאות. אמנם, מר איווניצקי הוא עובד שכיר וממילא היה משולם לו שכר עבודה. ואולם ניתן היה לנצל את זמנו בדרך אחרת, לולא נקרא לתקן פעמיים את הקלקולים שיצר הנתבע. ניתן היה לשגרו לבצע עבודות אחרות, להשתלם בהשתלמויות, לבצע עבודה משרדית, וכיו"ב אפשרויות שונות, לרבות מתן זמן חופשי לעובד. אפשרויות אלה נגדעו, מחמת שהיה צורך לתקן את הנזקים שהנתבע גרם מיוזמתו ובמכוון. כאמת מידה רלבנטית עשוי לשמש השכר שהיה משולם לחשמלאי בשוק. בעניין זה, יש להתחשב בעדותו של מר איווניצקי לפיה עבד מספר שעות בכל פעם כדי לאתר את התקלה. כדבריו: "מה צריך לעשות בהתחלה? זה 5 עמודים. איך אני יודע באיזה הבעיה? 5 עמודים. איך אני יודע? אני לתקן בהתחלה מלוח מחפש, הכל בסדר, אחר כך עושה לראות כבל איך הולך בעמוד ראשון, בדקתי, הכל בסדר בעמוד הראשון. בדקתי מה יש בתוך העמוד בפנס. אין לי קצר, אני לא יודע בדיוק מה הבעיה. אני מחפש בהתחלה, בעמוד הראשון. בדקתי בעמוד שני, השלישי חוטים מנותקים. אני בדקתי את כל העמודים, הכל אני עשיתי אור בעמוד הראשון. אחר כך עשיתי כבל בעמוד השני ובדקתי שיש חשמל בעמוד השני. זה פרוצדורה. זה לא עבודה של חמש דקות. זה פשוט מאוד, זה עבודה שלוקחת זמן. אני עשיתי כל העמודים" (פ' ע' 4 ש' 1-8). 12. מנכ"ל התובעת סבר, כאמור, כי טכנאי חיצוני היה מבקש "מינימום 1,000 ₪" (פ' ע' 8 ש' 13-14). היה על התובעת להציג ראיה חיצונית לתמוך בטענתה זו. בסופו של יום אין חולק כי העבודה עצמה אינה מסובכת, אף אם היא אורכת זמן. מר איווניצקי אישר כי חיבור התופסן שנותק הוא עניין של שניות (פ' ע' 5 ש' 14-15). יש ליתן משקל לכך שהכבלים לא נקרעו, אלא שבוצע ניתוק בלבד. 13. על דרך של הערכה, הנתבע יחויב עבור כל תיקון בסך 500 ₪+מע"מ וביחד בסך 1,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 26.11.12 (אמצע החיוב) ועד התשלום בפועל, ובתוספת מע"מ כחוק. 14. אין מקום לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש, וזאת מחמת שמדובר בעניין מסחרי גרידא. יחד עם זאת, אני סבורה כי ראוי לפצותה בגין נזק תדמיתי. הטעם לכך נעוץ בזה, שמקום בו התובעת נקראת פעם אחר פעם ע"י דיירים לתקן את אותה התקלה - מתעוררת שאלה בדבר כישוריה. הסכום שנדרש בראש זה הוא מופרז, ואין להגזים בכגון דא. הנתבע ישלם לה בראש נזק זה סך 500 ₪. 15. יש לחייב את הנתבע בהוצאות ההליך. הנתבע הודה באחריותו למעשים, וראוי היה כי ייטול על עצמו אחריות לתשלום תוך ייתור הליך ההוכחות. התובעת נדרשה להתייצב בדיון עם שני עדים, האחד מהם הוא החשמלאי - שניתן היה להעסיקו בזמן זה בעבודות, וכן המנכ"ל אשר מן הסתם הקדיש זמן יקר להליך דנא. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאותיה: אגרה, שכר בטלת עדים בסך 500 ₪ לכל עד, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. עמוד תאורהחשמלבתים משותפים