נטעןצכי דין הבקשה דחייה מן הטעם שלא צירפה לבקשתה עותק מפנייתה למשיב לבטל הבאת השיקים נשוא הבקשה ממניין השיקים המסורבים. לעניין זה נטען כי הדרישה שבתקנה 4 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב - 1981, הינה דרישה מהותית ולא פורמלית. בנוסף, נטען על ידי המשיב, כי עצם העובדה שהמבקשת הגישה בעבר ערעור על הגבלה קודמת שהוטלה על חשבונה בטענות זהות לטענות המועלות על ידה היום בבקשתה, וכי הערעור נמחק בהסכמתה, יש בה כדי להעיד על היעדר כל יסוד לטענה המועלית על ידי המבקשת בבקשתה הנוכחית. נטען עוד כי ככל שעלה בידי המבקשת להצביע על מקרים שונים שבהם לא סורבו שיקים מפאת העדרו של כיסוי מספיק, אלא מטעמים אחרים או לא סורבו בכלל, הרי שהמדובר במקרים נקודתיים שבהם הופעל שיקול דעת פרטני של הבנק תוך הדגשה מצד המשיב כי כל שיק אשר יוצג לפרעון בחשבון בהעדר כיסוי לכיבודו, יסורב. כמו כן, נטען כי בחשבון המבקשת סורבו בין התאריכים 27.3.13 - 2.4.13 5 שיקים נוספים בהעדר כיסוי לכיבודם בחשבון, דבר המעיד על התנהלותה הבלתי תקינה של המבקשת בחשבון. מכאן יוצא כי הדיון בבקשה הינו דיון אקדמי גרידא שבית המשפט אינו אמור לעסוק בו שכן החשבון יוותר מוגבל ממילא. דיון בדיון שנערך לפני בבקשה לאחר שב"כ המבקשת ביקש להשתחרר מייצוג המבקשת בתיק, ובקשתו אושרה, נחקרו לפני בחקירות נגדיות המצהירים מטעמם של המבקשת והמשיב. בתום חקירת המצהירים סיכמו בעלי הדין עיקר טענותיהם והתיק נדחה למתן פסק דיני זה. בטרם תיבחנה טענותיה של המבקשת ולמען הסדר הטוב אעמוד להלן על המסגרת הנורמטיבית החלה על הליך הבקשה שלפני. המסגרת הנורמטיבית סעיף 10 לחוק מסדיר, מבחינה נורמטיבית, את זכות הערעור של לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור על החלטת הבנק או המפקח על הבנקים להגביל את חשבונו בבנק. כמו-כן, מסדיר הסעיף האמור את סמכותו של בית-משפט השלום, סמכות שבשיקול הדעת, לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו ומונה את עילת הביטול, חמש במספר, כהאי לישנא: "(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה: (1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות; (2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א; (3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו; (4) נבצר מהלקוח לטפל בענייניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, ובשל כך סורב השיק; (5) הלקוח הוא תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כאמור בפסקאות (1) ו- (2) להגדרה "הכרזה על שעת חירום", ובין המועד שבו נמשך השיק ובין המועד שבו הוצג לפירעון חלה הרעה משמעותית בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק. (ב) לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו - (1) פגם שפל בהתראה; (2) אי קבלת התראה, ובלבד שהבנק שלח התראה." בבוא בית המשפט להפעיל את סמכותו על-פי סעיף 10 לחוק, עליו לשקול רק אותם שיקולים שנקבעו על-פי המטרה החקיקתית-הספציפית והכללית- הקבועה בחיקוק האמור. עליו לשקול רק אותם השיקולים הרלוונטיים להחלטתו, ולאזן ביניהם, לפי מבחן הסבירות והמידתיות. התוצאה המשוקללת צריכה לשקף מכלול השיקולים והראיות שהונחו לפניו, ואפייה הקונסטיטוציוני של מערכת המשפט ורוחה בעקבות חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1992 וחוק יסוד: חופש העיסוק, התשנ"ד - 1994. יש לזכור כי החוק נחקק, בזמנו, לאחר שהתופעה של משיכת שיקים ללא כיסוי הגיעה למימדים מדאיגים בחברה, תופעה שגרמה ועודנה גורמת נזקים עצומים הן בתחום הכלכלי - פיננסי והן במישור הערכי-חברתי-מוסרי. המטרה העומדת היום מאחורי החוק הינה הרתעתית: להרתיע בעלי חשבונות בנקים מלמשוך שיקים שלא יפרעו, עת הצגתם בבנק הנמשך (הצעת חוק חשבונות שיקים (שיקים ללא כיסוי), תש"מ - 1980, הצ"ח 1458, התש"מ, 250). להשגת תכלית זו, הסמיך המחוקק בנק שבו נפתח חשבון, בקיום תנאים מסוימים, להגביל את הלקוח וחשבונו. הגבלת הלקוח וחשבונו היא, למעשה, תרופה ואמצעי מינהלי יעילים למלחמה נגד בעלי חשבונות שונים בבנקים, המושכים שיקים ללא כיסוי. תכלית סעיף 10 לחוק, בהקנותו סמכות לבית משפט השלום לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, היא תיקון טעות שנעשתה על-ידי הבנק ומתן הגנה ללקוח, שלא דבק בו רבב, בסירוב השיק או בנסיבות חריגות ומיוחדות שנבצר ממנו לטפל כראוי בהכנסותיו ובשאר ענייניו הכספיים - מסחריים. קל להיווכח, כי התכלית החקיקתית של סעיף 10 האמור, בקביעת עילות הביטול, כרשימה סגורה, משקפת את רצון המחוקק לצמצום תופעת השיקים ללא כיסוי, עד כדי עקירתה מן השורש. מכאן, הפרשנות הסבירה, הראויה והמגשימה את תכלית החקיקה של החוק, מחייבת מתן פרשנות מצמצמת ודווקנית לסעיף 10 לחוק. ולעניין עילת הביטול שעליה משליכה המבקשת את בקשתה הרי שסעיף 10(א)(3) לחוק דן ביסוד סביר להניח כי הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים מכוח הסכם איתו. ציפיית הלקוח, או תקוותו, כי הבנק יכבד את השיקים שנמשכו בחריגה, אין בה כדי ליצור בסיס אובייקטיבי להסקת קיום "חובה" לכך מצד הבנק. בעניין זה אין רלוונטיות לגובה החריגה, אלא אם הוכיח הלקוח כי בחריגה עד גובה מסוים נהג הבנק, דרך קבע, לכבד שיקים. מושכלות יסוד ביישומו של חוק שיקים ללא כיסוי, לעניין יצירת נוהג השונה מהסכם כתוב הן כי: "להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב, נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח - להבדיל מהתנהגויות אקראיות שאין ביניהן חוט מקשר. "שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלה יכולים להשתנות מעת לעת בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון." (ראו י' עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981", הפרקליט מד 455). כב' השופט עמית במאמרו הנ"ל עמד על מהות המבחן לקיומו של יסוד סביר וקבע ביחס לזה כי מדובר במבחן מורכב, דהיינו מבחן אובייקטיבי המשולב עם היסוד הסובייקטיבי (בעמ' 466). צויין עוד לעניין הזה כי: "... את הנחתו הסבירה של המושך יש לבחון מהמועד, שבו ניתן להציג השיק בפועל ועד לפרעונו בפועל. זו חובה מתמשכת לדאוג לכך, שבכל זמן מרגע מועד הפרעון בשיק ועד לפרעונו בפועל יהא כיסוי לשיק..." (שם, בעמ' 468). ראו גם בעניין זה ע.א (חיפה) 599/94 סוויסה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם). ועוד לשאלת מהותו של "יסוד סביר להניח שבסעיף 10 (א) (3) לחוק" דן כב' השופט יצחק עמית במאמרו, חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א 1981 הפרקליט מג' חוברת ג' בעמ' 444) כדלקמן: "לא סגי בתקווה, בציפיה, במחשבה ובסברה של הלקוח. .......... לא מספיק כי ללקוח היה יסוד להניח, שהבנק יכבד את השיק. צריך להראות, כי היה לו יסוד סביר להניח, שקיימת חובה על הבנק לכבד את השיק. היו שגרסו כי המבחן האובייקטיבי הוא, אם סירובו של השיק מקנה לבעל החשבון עילת תביעה נגד הבנק..." בהעדר תשתית עובדתית מוצקה ליסוד הסביר להנחה לה טוען המבקש - דין טענתו להידחות. ראו בעניין זה פסק דינו של כב' השופט ח' שרעבי בעש"א 11176-07-08 מייקו (חברה לחקלאות מודרנית 2007) בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ) ב-21 ינואר 2009). ומן הכלל אל הפרט בענייננו: דין הבקשה להידחות ודין הצו הזמני שניתן ביום 3.4.13 להתבטל. כאמור, הבקשה נוגעת לשלושה שיקים בלבד, זמן פרעון שנים מתוכם הוא יום 30.12.12 וזמן פרעון השיק השלישי הוא יום 25.2.13. בחשבון המבקשת כפי שהובהר לעיל לא הוקצתה מסגרת אשראי כלשהי ולפיכך היה המבקשת לדאוג לכך שבחשבונה תימצא יתרת זכות מספקת, כדי סכום השיקים המוצגים לפרעון לפחות, על מנת ששיקים המשוכים על ידה מן החשבון ייפרעו. עיון בדף החשבון ליום 30.12.12 (מועד פרעונם של שני השיקים הראשונים ע"ס 2,500 ₪ ו- 2,000 ₪), מלמד כי חשבון המבקשת עמד בתחילת היום, עוד בטרם הוצגו השיקים לפרעון ע"ס 3,796.56 ₪ (בחובה). יתרת החשבון לאחר הצגת השיקים הגיעה עד ל- 13,183.56 (חובה). בנסיבות, ברי כי לא היתה בחשבון, במועד הצגת השיקים לפרעון, יתרה מספקת. באשר לשיק השלישי ע"ס 2,783 ₪ שזמן פרעונו 25.2.13, הרי שמעיון בדף החשבון הרלבנטי ניתן להיווכח כי יתרת החוב במועד הצגת השיק לפרעון עמדה בחובה (סכום של 49.43), ובסוף היום, לאחר הצגת השיק, עמדה יתרת החובה בחשבון ע"ס 2,832 ש"ח (בחובה). במילים אחרות אף לשיק זה לא היה במועד הצגתו לפרעון כיסוי בחשבון המבקשת. והוא הדין ביחס לשיקים שמספריהם 259 ו- 314 שאלמלא סירובם החשבון היה מגיע ליתרת חוב ע"ס 3,796 ₪ בזמן שבו לא הוקצתה כל מסגרת אשראי. לא שוכנעתי בצדקת טענת המבקשת, לפיה נכרת בינה לבין המשיב הסכם ולפיו התחייב המשיב לפרוע כל שיק המשוך החשבון ולמצער לא להחזירו בשל אי כיסוי מספיק, כנגד הפקדות מזומנים מאוחרות. המצהיר מטעמה של המבקשת לא ידע להסביר עם מי בדיוק אצל המשיב נכרת ההסכם הנטען, מה מועדו ומדוע, במהלך חיי החשבון, סורבו שיקים רבים, מפאת אי כיסוי מספיק שהביאו להגבלת החשבון בפעם הראשונה. כמו כן, לא ידע המצהיר מטעמה של המבקשת להסביר מדוע הוא רשאי להתבסס על טענתו לקיומו של הסכם כאמור, מקום בו אותה טענה ממש הועלתה על ידו במסגרת הליך קודם ונזנחה על ידו עם מתן הסכמתו למחיקת ההליך. עדותו של המצהיר מטעמה של המבקשת בעניין זה הייתה מבולבלת, כללית ולא ממוקדת. בעדותו של המצהיר אף התגלו תמיהות, אשר מכרסמות באמינות עדותו באופן שלא מאפשר ביסוס ממצא עובדתי כלשהו על פיה. אם לא די באמור, הרי התברר, כי בימים 3.7.12 ו- 26.2.13 התקיימו בין המצהיר מטעמה של המבקשת לבין המשיב שיחות טלפון שבמהלכן התבקש הבנק לכבד שיקים כנגד הפקדות מאוחרות ובשתי הפעמים כאחת נדחו הבקשות והובהר למבקשת, באמצעות המצהיר מטעמה, כי ככל שיוצג לפרעון שיק על החשבון ולא יהיה כסף החשבון, השיק יוחזר ולא יכובד. ראה בעניין זה נספחים ג' ו- ד' לתגובת המשיב שהם העתקי תדפיסים מן המערכת הממוחשבת של המשיב המתעדים שיחות טלפון שקיימו נציגי המשיב עם המצהיר מטעמה של המבקשת ובמהלכן הובהר כי המשיב אינו מאשר כיבוד שיק ללא כיסוי כנגד הפקדה מאוחרת. רוצה לומר, ככל שהיה הסכם מחייב בין בעלי הדין לפיו יכובדו שיקים כנגד הפקדות מאוחרות, על שום מה נעשו פניותיה הנ"ל של המבקשת למשיב וכיצד זה שנתנו תשובותיו הנ"ל של המשיב. עצם הפניות של המבקשת למשיב ביחס לאי אילו שיקים שנמשכו על החשבון מבלי שהיתה בחשבון יתרה מספקת, היא הנותנת כי הסכם לא היה וכי ככל שעלה בידי המבקשת להצביע על קיומם של מקרים ספציפיים שבהם לא הוחזרו שיקים מפאת א.כ.מ., חרף העובדה כי לא היה להם כיסוי בחשבון, הרי שהמדובר במקרים נקודתיים שנעשו לאחר הפעלת שיקול דעת מצד המשיב תוך הדגשה של המשיב והתחייבות מצד המבקשת כי החשבון יחל להתנהל בצורה מסודרת, ללא מסגרות ועל בסיס קרדיטורי בלבד. כך למשל, ניתן להניח, היה ביום 30.1.13, מועד בו הוצגו לפרעון שני שיקים ע"ס 2,000 ו- 2,500 ₪. באותו יום ממש בוצעו בחשבון שתי הפקדות מזומנים ע"ס 2,200 ₪ ו- 2,500 ₪. לאחר הצגת השיקים לפרעון היתרה בחשבון עמדה ע"ס 28.67 ₪ (בזכות), ולאחר חיוב החשבון בעמלת מידע לאומי בסך 38.30 ₪ עמד החשבון ביתרת חוב קטנה ביותר ע"ס 9.63 ₪. ניתן להניח כי מסיבה זו הוחזרו השיקים מפאת מתן הוראת הביטול בלבד, ולא בשל א.כ.מ., ובנסיבות העניין אין הדבר מלמד על קיומו של הסכם כלשהו לעניין זה. כך גם ביחס להחזרות השיקים מיום 5.12.12. עיון בדף החשבון הרלבנטי למועד הנ"ל מלמד על כך שבאותו יום הוצגו לפרעון שני שיקים האחד ע"ס 5,500 ₪ והשני ע"ס 6,500 ₪.במועד הצגת השיקים לפרעון היתה בחשבון יתרת זכות ע"ס 7,637.40 ₪. ככל ששני השיקים היו נפרעים על ידי הבנק, היתה נוצרת בחשבון יתרת חוב ע"ס 4,362 ₪. בעקבות מתן הוראה לביטול השיק ע"ס 6,500 ₪ והפקדת מזומן ע"ס 4,400 ₪, הוחזר שיק זה וסיבת ההחזרה נרשם נ.ה.ב. (ניתנה הוראת ביטול), ולא א.כ.מ.. ניתן בנסיבות העניין לקבוע כי החלטת הבנק להחזיר את השיק מסיבת נ.ה.ב. בלבד אינה בלתי סבירה בנסיבות העניין ומכל מקום אין בה כדי ללמד על קיומו של הסכם. כאמור, אין מחלוקת, כי שלושת השיקים נשוא הבקשה שנכללו ברשימת השיקים שסורבו, סורבו כאשר לא היה להם כיסוי מספיק בחשבון. על כן, בצדק ובדין סירב המשיב לכבד את השיקים ובדין כלל אותם ברשימת השיקים שלא כובדו. בשולי פסק דין זה לא ניתן אלא לתהות אחר עמידתה של המבקשת על ניהול הליך סרק זה וזאת בשים לב לעובדה כי בחשבון סורבו מלבד השיקים הכלולים בהגבלה ובמשך השנה הרלבנטית 5 שיקים נוספים אף הם בשל אי כיסוי מספיק, כך שגם לו היתה הבקשה מתקבלת והייתי מגיעה לכלל מסקנה שלפיה יש מקום לגרוע ממניין השיקים המסורבים 3 השיקים המפורטים בבקשה, עדין נראה כי הגבלת החשבון היתה בגדר תוצאה מתחייבת ובלתי נמנעת. סוף דבר: אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה לגריעת השיקים המפורטים בבקשה מרשימת השיקים שסורבו ולביטול ההגבלה, ומורה על ביטול הצו הזמני שניתן 3.4.13. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הליך זה בסך 5,000 ₪. שיקים