תביעה בגין נזק למצבר של רכב שכור: 1. לפני תביעה בסדר דין מהיר, במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בסכומים המגיעים לה, לטענתה, עם סיום עסקת השכרת רכב לנתבעת. 2. התובעת, חברה העוסקת בהשכרת כלי רכב, חתמה עם הנתבעת הסכם שכירות תפעולית ביום 17.9.08. בהתאם להסכם הושכרה לנתבעת מכונית מדגם סאניאנג מ.ר. 5050867 שנמסרה לה ביום 3.11.08. הרכב הוחזר לתובעת, לטענתה, ביום 24.1.12, כעבור 38 חודשים ו-21 יום, והחוב שנותר עבור הימים בהם היה שימוש ברכב בחודש ינואר 2012 עומד על סך 5,879 ₪. 3. בנוסף, עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בסך 853 ₪ בגין מצבר שהוחלף במהלך תקופת השכירות, הואיל ובהתאם להסכם, השוכר זכאי להחלפת מצבר פעם אחת על חשבון התובעת, ברם במהלך התקופה הוחלף המצבר פעמיים והתובעת נשאה בסכום המצבר שהוחלף בפעם השניה ועל הנתבעת לשפותה. 4. עוד טוענת התובעת, כי לרכב נגרמו נזקים בסך 10,730 ₪ (כולל מע"מ) בהתאם לחוות דעת שמאי שהוגשה, וכי על פי הסכם השכירות על הנתבעת להחזיר את הרכב תקין ומכאן שעל הנתבעת לשפותה בסכומי הנזק לעיל. 5. הנתבעת טוענת כי החזירה את הרכב כשהוא במצב תקין וגם המצבר היה תקין ועבד עד למועד החזרתו ולכן אין כל מקום לחייבה בהחלפת מצבר לו היא זכאית במסגרת ההסכם. 6. לטענת הנתבעת, ההסכם אינו קובע כי השוכרת תשא בהוצאות השבת המצב לקדמותו בתום תקופת השכירות, אלא כי יוחזר במצב תקין, למעט בלאי סביר. ככל שיש נזקים, הרי הם מוכחשים ומכוסים לפי כתב השרות ו/או ההסכם בהיותם בלאי סביר. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדויותיהם ובמסמכים, דין התביעה להתקבל בחלקה. 8. הנתבעת לא כופרת בחבותה לשלם את דמי השכירות החודשיים כל עוד החזיקה ברכב. בשים לב לאמור היא לא כופרת בחבותה לשלם עבור חודש ינואר 2012, אלא שלטענתה הרכב הוחזר ביום 17.1.12 ולא ביום 24 או 25 בינואר. במהלך ישיבת ההוכחות הוכח כי הרכב הוחזר לתובעת ביום 17.1.12, ובהתאם התובעת נאותה לתקן את הסכום המבוקש בגין דמי השכירות והוא עומד, לאחר קיזוז הימים הנוספים, על 3,224 ₪ (ראה פרו' עמ' 10 ש' 6-8). אני קובעת, אפוא, כי על הנתבעת לשלם יתרת סך זה לתובעת בגין השימוש ברכב עד החזרתו. 9. אשר למצבר - על פי סעיף 3.3 לכתב השרות (נספח א' ל-ת/3) המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם בין הצדדים, מחויבת התובעת להחליף לשוכר במהלך תקופת השכירות מצבר פעם אחת בלבד. הנתבעת טענה בחצי פה כי החזירה את הרכב עם מצבר תקין (סעיף 23 ל-נ/2), ומכך ניתן היה להסיק שהיא טוענת שבכל מהלך השכירות הוחלף המצבר פעם אחת בלבד, ברם הוכח בפני כי המצבר השני הוחלף ביום 8.5.11. דהיינו, כשנה וחצי לאחר החלפת המצבר הראשון ולפני שהסתיימה תקופת השכירות. הוכח, אפוא, שבוצעו שתי החלפות של מצברים במהלך התקופה, ולכן על הנתבעת להשיב לתובעת סך 853 ₪ בגין המצבר השני שהוחלף. במהלך ההוכחות ביקשה הנתבעת לטעון כי אין זה סביר שמצבר הוחלף במהלך 3 שנים, וכן ככל שהוחלף מצבר בפעם הראשונה, מקובל לקבל אחריות לתקופה של שנה שנתיים, כך שהתובעת לא הוציאה כסף מכיסה כדי לשלם על המצבר השני שהוחלף. אין בידי לקבל את הטענה. טענה זו מהווה הרחבת חזית ואינה נתמכת בכל ראיה שהיא. להיפך, הוכח על פי כרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת אצל התובעת בעניין חיוב זה כי התובעת שילמה מכיסה למוסך את הסך של 853 ₪ עבור אותו מצבר (ראה דף 8 לנספח ב' ל-ת/3). 10. אשר לנזקים - התובעת תמכה את הנזקים הנטענים בחוות דעת השמאי, מר דרור שטרן (ת/1). על פי חוות הדעת, ישנם נזקים המחייבים החלפה וישנם נזקים אחרים המחייבים תיקון בלבד. לא הוכח כי הרכב תוקן בפועל. העבודה מסתכמת ב-8,100 ₪ והחלקים בעוד 1,150 ₪. סך הכל עומד הנזק על 9,250 ₪ לא כולל מע"מ (הואיל ומדובר בחברת ליסינג המזדכה במס תשומות ושעה שאין הוכחה שהתיקון בכלל בוצע כפי שכתבתי לעיל). 11. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית, ולמעשה גובה הנזקים לא נסתר בחקירתו הנגדית של השמאי מטעם התובעת, כך שיש לקבוע שגובה הנזק ברכב שהוחזר עומד על 9,250 ₪. הנתבעת טוענת כי לא הומצאה לה חוות דעת בזמן אמת, אלא רק חשבונית עם דרישה לתשלום הנזקים, כך שלא יכלה למעשה לבדוק בפועל את הנזק ע"י מומחה מטעמה ולהגיש חוות דעת נגדית. אין בידי לקבל את הטענה במלואה. הנתבעת הגישה מסמך של פרוטוקול מסירת הרכב החתום ע"י נציג מטעמה (נ/1), לפיו נמסר הרכב ביום 17.1.12 ובו מפורטים נזקים רבים ברכב, כך שהנתבעת לא יכולה לטעון שלא הייתה מודעת לכך שיש נזקים ברכב. אשר לגובה הנזקים - לאחר העברת הרכב לבדיקת השמאי, ימים ספורים לאחר מכן, נבדק הרכב בפועל ע"י השמאי של התובעת ביום 23.1.12 וחוות הדעת נכתבה ביום 25.1.12. אמנם חוות הדעת לא נשלחה לנתבעת, ברם נמסרה לה החשבונית על סך 9,250 ₪ + מע"מ (חשבונית מס' 120223668) ביום 29.2.12 (נספח ג' ל-ת/3) וביום 30.4.12 השיבה הנתבעת כי אין בדעתה לשלם את סכומי הנזקים הללו, ומכאן שלכל המאוחר ביום זה יכלה לדרוש לבדוק את הרכב מטעמה, אך לא עשתה כן ואין לה בעניין זה להלין, אלא על עצמה. כך או כך, גובה הנזקים, כפי שמופיע בחוות דעת השמאי, כאמור לא נסתר. 12. השאלה הנותרת לדיון היא האם נזקים אלו שגובהם הוכח, הם בבחינת בלאי סביר וככאלה הנתבעת לא חבה בהם, או שמא אינם בלאי סביר ועל הנתבעת לשפות את התובעת בהם. 13. סעיף 9.3 להסכם השכירות קובע: "במידה ולא מימש השוכר את אופציית הרכישה על פי תנאי הסכם זה, מתחייב השוכר להשיב את הרכב למשכירה בתום תקופת השכירות כשהוא במצב תקין, למעט בלאי סביר ורגיל". השמאי מטעם התובעת קובע בחוות דעתו כי הנזקים כולם אינם בבחינת בלאי סביר. על המבקש להפריך קביעה זו היה להגיש חוות דעת, אך כאמור הנתבעת נמנעה מלעשות כן. בעניין זה וגם אם לא התאפשר לנתבעת לקבוע את גובה הנזק ע"י מומחה מטעמה, הרי שהשאלה אם הנזק כפי שהוצג ע"י התובעת הוא בלאי סביר או לא בלאי סביר יכלה לקבל מענה ע"י מומחה גם בשלב מאוחר יותר, ברם הנתבעת כאמור לא מימשה זכותה זו. אוסיף אף, כי הנתבעת לא צירפה תצהיר של מי שהשתמש ברכב שישפוך אור על השימוש ועל מהות הנזקים וההתייחסות לשאלה ממה הם נובעים והאם הם בלאי סביר, ועל כן, הואיל ולא הוגשה חוות דעת מקצועית ואף לא ראיה עובדתית באשר לאופן היווצרות הנזקים, הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי כל הנזקים נובעים מבלאי סביר. 14. עיינתי בתמונות הנזק. ישנם נזקים שהם קילוף קטן של צבע וביחס אליהם הודה השמאי שהוא מסכים שמדובר בבלאי סביר. הדש בורד בו, נראות תמונות קידוח לצורך התקנת טלפון ברכב, הם בעיני בלאי סביר. לעומת זאת, נזקים אחרים של מעיכות ושפשופים עמוקים לאורך שני צידי הרכב, אינם לטעמי בבחינת בלאי סביר, אלא נזקי פח של תאונות. לאחר שבחנתי את הסעיפים בהשוואה לתמונות, מצאתי כי מתוך כלל הנזק והחלקים, יהיה נכון לקבוע באופן גלובאלי כי 1/3 מהם הם בגדר בלאי סביר, ולכן 2/3 הראויים לפיצוי עומדים על סך 6,160 ₪. סך כל הסכומים המצטברים בסעיפים 8,9,14 הראויים לפיצוי עומדים על 10,237 ₪. 15. בשים לב לכך שלא התאפשר לנתבעת לבדוק באופן מידי בזמן אמת את הרכב ובשים לב לחילוקי הדעות בין הצדדים, נראה לי שאין לחייב בשערוך הסכומים לפי המנגנון שבחוזה, אלא יש להסתפק בהפרשי הצמדה וריבית על פי חוק. 16. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 10,237 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק, מיום 1.2.12 ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשפה את התובעת בהוצאות (אגרה ששולמה בתיק וכן החזר סך 825 ₪ עבור שכ"ט השמאי להתייצבותו לדיון). בנוסף, תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד של התובעת בסך כולל של 3,500 ₪. רכבהשכרת רכב