תאונת דרכים בגלל ירידת שלג על הכביש הנתבעים שללו גרסת התובעת לתאונה ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, עת נסע רכבם בירידה, החל לרדת שלג ולהיערם על הכביש. בעקבות המאורע המיוחד לאזור, נעמדו מספר כלי רכב בשולי הכביש, תוך שהם בולטים לנתיב נסיעת רכב הנתבעים. הוסיפו הנתבעים וטענו כי, הנתבע 1 אשר ניסה למנוע פגיעה ברכבים אלו ובהולכי רגל, סטה מעט מנתיב נסיעתו, וכתוצאה מהשלג, איבד שליטה על רכבו. לטענת הנתבעים, ירידת השלג באזור התאונה הינו מאורע נדיר, שירד לראשונה באזור לאחר כעשור מאז הפעם האחרונה, ולפיכך, שלג זה שנערם בגובה רב על הכביש, מהווה כוח עליון אותו לא יכל הנתבע 1 לצפות, ובהתאם להוראות סעיף 64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1986, יש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה. עוד טענו הנתבעים כי, הן מעמידת רכב התובעת ויתר הרכבים, והן מהתקהלות האנשים, מדובר בתאונה בלתי נמנעת. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית התביעה. דיון ומסקנות לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו. בעדותו תיאר נהג התובעת, אשר נהג ביום התאונה ברכב של האחרונה, את הנסיבות אשר הובילו להתרחשות התאונה (עמ' 1 ש' 22-24). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה. עדותו של נהג התובעת הייתה עדות מהימנה וללא סתירות. מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, ופרס גרסתו לנסיבות אירוע התאונה (עמ' 2 ש' 28-31). כאמור, בעדותו ציין הנתבע 1 כי, בזמנים הרלוונטיים, משרצה לסטות מרכבים שעמדו מולו, איבד שליטה על רכבו ופגע בכמה רכבים, לרבות ברכב התובעת. יחד עם זאת, על אף שבעדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית טען הנתבע 1, כי רכב התובעת עמד בחלקו על המדרכה, כאשר חלקו השני היה על הכביש, אלא שעדותו זו לא נתמכה בראיות כלשהן, מה גם שבהודעתו הראשונה למבטחת רכבו, לא העלה הנתבע 1 עניין זה, כאשר הסתפק בלומר כי "הרכב שנהגתי בו החליק וכתוצאה מזה פגעתי ברכב מסוג ב.מ.וו שחנה בצד ימין...". יוצא אפוא כי פגיעת רכב הנתבעים ברכב התובעת, הייתה כתוצאה מסטיית רכב הנתבעים, אל עבר רכב התובעת, ופגיעה בו. בנוסף, בכתב הגנתם, וכן בסיכומי טענותיהם בפניי, טענו הנתבעים כי, תנאי מזג האוויר ביום התאונה, ובכללם ירידת שלג באזור התאונה, הינם בבחינת אירוע נדיר, וכוח עליו אותו לא יכול הנתבע 1 לצפות, אשר הביא להתרחשות התאונה. מעדויות הנהגים אשר שמעתי בפניי, אין מחלוקת כי ביום התאונה ירד שלג. יחד עם זאת, גם אם לשיטת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, שלג זה החל לרדת באופן פתאומי, במהלך נסיעתו של הנתבע 1, אלא שלא הוכח בפניי את תנאי מזג האוויר הקשים, לכאורה, אותם ניסו הנתבעים לתאר, או את כמות השלג אשר ירדה באזור, ושהינם בבחינת אירוע חריג. זה המקום לציין כי לא הוצגה בפניי פוליסת הביטוח של הנתבעים, שממנה ניתן ללמוד מהו אותו אירוע חריג ו/או כוח עליון, המנתק לטענתם, כל קשר סיבתי בין אירוע התאונה לנזק. בנוסף, ומבלי לפגוע במצוין לעיל אומר, כי אין די בהצגת דיווח מהעיתונות, אודות ירידת שלג ביום ובאזור התאונה, אשר לא ניתן ללמוד ממנו על היקף השלג שירד, ואם יש בו כדי להוות אירוע עליון, המביא לניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים הנטענים, כאשר מלבד אסמכתא זו, לא נשמעה בפניי כל עדות של מומחה ולא צורפה כל חוות דעת מקצועית כדי להצביע הל היקף הסערה ששררה במקום, ככל שהייתה כזו, או כמות השלגים שירדה. יוצא אפוא, במצב דברים בו מחד, העיד הנתבע 1 כי כתוצאה מסטייתו מרכבים שעמדו מולו, החליק ופגע ברכבים שעמדו בצד, לרבות ברכב התובעת, כאשר טענתו כי רכב האחרונה בלט לכביש, לא הוכחה, ומנגד לא הוכח כי ביום האירוע שרר "כוח עליון" בדמות סערה פתאומיות, לה לא ציפה הנתבע, אין לומר כי ירידת השלג באזור התאונה, מקום שאף לא הוכחה באיזה כמות שלג מדובר, הינה בבחינת אירוע המנתק כל קשר סיבתי בין התאונה לנזק. בע"א 3058/93 לאה שרון ואח' נגד או. אר. אס ואח', פ"ד מט(2)781 הובהר כי: "כשעולה טענה לפיה נשלל הקשר הסיבתי בעטיו של ארוע טבע חריג בעוצמתו, תשמש כאבן הבוחן לקבלת הטענה מידת ה"חריגות" של אותו ארוע. דהיינו, האם הארוע היה כה חריג עד כי לא ניתן היה לצפותו". במקרה עסקינן יש מקום להטיל על הנתבע 1 התנהגות רשלנית אשר הביאה לאירוע התאונה. אין חולק כי התאונה אירעה בעונת החורף. הגם שבעדותו בפניי ציין הנתבע 1 כי החל לרדת שלג מלווה בברד, שהחל להיערם על הכביש, אך אין לומר כי תנאי מזג האוויר היו בבחינת אירוע פתאומי, אשר הפתיעו את הנתבע, כפי שציינתי בסעיף 15 שלעיל. במצב דברים זה מצופה מהנתבע 1, אשר טרם התאונה, לימד שיעורי נהיגה, לעצור בצד הכביש, ולהימנע מכל נסיעה, איטית ככל שתהיה, עד כדי להימנע מאירוע התאונה. יחד עם זאת, הנתבע 1 , לא עשה כן. עוד אומר כי מזג אויר סוער, ראות לקויה ביותר, גשם ושלג, אינם מהווים נסיבות לקולה. בנתונים אלה, חייב היה הנתבע 1 לנהוג את המכונית בזהירות יתר.נ "הלכה היא כי נהג צריך לנהוג ברכב באופן ובדרך בטוחה שתכוון לכך שיוכל להתמודד בהצלחה עם סיכונים בכביש, כגון - תקר, בור, שיבוש בכביש, התנהגות מסוכנת של כלי רכב אחר... רמת הצפייה הנדרשת מנהג לכביש רטוב בליל חורף גבוהה הרבה יותר מתקלה אפשרית בדרך, כגון בור בכביש. זאת ועוד - וזה העיקר - בנסיבות המקרה בפני הוכח מעל לכל ספק שתנאי מזג האויר היו כאלה שהצביעו בוודאות על אפשרות של כביש רטוב מגשם" (ראו ע"פ (חיפה) 2139/02 מדינת ישראל נ. מלקם מתי בן ביזונק, תקדין מחוזי 2002 (2), 1168). לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מהעדיפה את גרסת התובעת, באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעים, אשר ראיתי לדחותה. אוסיף כי מצאתי לדחות טענת הנתבעים לפיה ירידת השלג בזמן התאונה, הייתה בבחינת אירוע חריג שיש בו כדי לנתק קשר סיבתי בין התאונה לנזק, ובכך להסיר מהאחרונים את החובה לפיצוי התובעת. באשר לנזק, התובעת צירפה חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין תשלום שכ"ט השמאי. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, וכן התמונות שצורפו לכתב התביעה, משתלבים עם גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת נגדית מטעמם, לנזקיה של התובעת, ואף בחרו לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לרכב התובעת, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעים. יחד עם זאת, לא מצאתי לפסוק לתובעת כל סכום באשר לראש הנזק של הוצאות ונסיעות בסך של 2,000 ₪, משלא הוצגו על ידי התובעת ראיות לעניין ההוצאות שנגרמו לה, לכאורה, כתוצאה מהתאונה. סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים, לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 19,046 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך של 372 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,371 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כבישתאונת דרכים