הסכם שכירות שהוארך מעת לעת בעל-פה, כאשר גם על פי הסכם השכירות המאוחר ביותר על הפרק הסכם שפג ביום 30.5.2012, וכאמור בסעיף 16 לכתב התביעה, על הפרק אף נתבע שאינו משלם דמי שכירות מזה חודשים רבים. 2. תחילה יוטעם, שאין בפני בית המשפט, למעשה, כפירה בכך שהגיע הנתבע לנכס מתוקף התקשרות בינו לבין התובע, כמשכיר. ומעל לכל צורך, ואך בקליפת האגוז, אוסיף ואפרט כדלקמן: א. אין בנמצא כל טענה מצד הנתבע שיש לו זכויות במושכר, מכל סוג שהן, בכל הקשר אחר. בתוך כך יצוין, שגם אם יש ספק מסוים ביחס לשאלה של מי הזכויות בקרקע, שככל הנראה טרם עברה הליכי הסדר, אין לכך משמעות, באשר, גם לשיטתו וכמפורט בהמשך הדברים להלן, הגיע הנתבע לנכס לאחר ששכר אותו מהתובע. ב . כבר בשלב זה ניתן לקבוע, כי, פשיטא ופשיטא, ללא כל קשר לטענות אפשריות אחרות, משעה שאין עוד בידי הנתבע כדי להצביע על הסכם שכירות תקף המאפשר שהייה בנכס, לא נותרה עוד לבית המשפט שאלה של ממש להכריע בה, באשר ברור על פני הדברים, שמי שהגיע למעמד של מחזיק בנכס מכוח הסכם שכירות, ומשעה שהסכם זה פג, דינו אחד - לפינוי הנכס. ג. אין חולקין שברקע מספר וורסיות של הסכם, המהוות, למעשה, הארכה של הסכם השכירות המקורי שנכנס לתוקפו, ככל הנראה, ביום 1.6.2007. ער אני לשאלה האם אכן, חתום, הנתבע, על הוורסיה המאוחרת יותר של ההסכם, זו שתאריך תפוגתה בשנת 2012. ואולם, לטעמי, נעדרת שאלה זו חשיבות של ממש. זאת, באשר, ממה נפשך: אם המאוחר שבהסכמים לא נחתם כדין, מחויב הנתבע לפנות את הנכס מכוח אחרון ההסכמים שגם לדעתו נחתם כדין (למשל, ההסכם שמועד תפוגתו 30.5.2008); ואם המאוחר שבהסכמים כן נחתם כדין על ידי כל הצדדים הרלוונטיים, גם לכך אין משמעות, באשר גם הסכם מאוחר זה, ממילא, פג. ד. כללו של דיון בנקודה זו במסקנה המתבקשת, לפיה, ככל שסבור הנתבע שרשאי הוא להוסיף ולשהות בנכס כשוכר, עליו - הראיה. 3. שני כתבי הגנה הוגשו בתיק זה. האחד, קודם שנטל הנתבע לעצמו ייצוג משפטי נכבד. המסמך הראשון, כותרתו: "כתב התגובה של הנתבעים", וקשה לחלוק על כך שניתן לראות בו כתב הגנה, ולו גם ראשוני. במהלך ההוכחות, למדנו, שבנו של הנתבע העיד על עצמו שהוא היה זה שכתב את המסמך, ובטיוטה אף רשם הוא את עצמו כנתבע שני. לאחר שעורך הדין הנכבד נכנס לעבי הקורה, הוגש כתב הגנה עדכני ובו נכללה טענה חדשה, שזיכרה לא בא בפני בית המשפט עד לאותה עת, וכאמור בסעיף 4 לתצהיר המשלים שהוגש: "סוכם בין מאזן לבין אבי כי אנו נשלם סכום של 300,000 ₪ עבור תקופת שכירות של 10 שנים...". סעיף 8 לאותו תצהיר אף מפרט כיצד ומתי שולם סכום זה. ברם, מחויב בית המשפט, לכל הפחות, לקביעה, שעל הפרק טענה שאין לראותה כמוכחת, ובהערכה עדינה מעט פחות ייתכן שמחויב היה בית המשפט לקביעות חד משמעיות שבעתיים לחובתה של גרסה זאת. ובתמצית, אוסיף ואפרט כדלקמן: א. תשלום שכזה טעון הוכחה, ומדרך העולם, מי הטוען ששילם - עליו נטל הראיה, ובהעדר הוכחה, דין הטענה לדחייה. ב . מעבר לכך, למדנו, שעל הפרק צדדים (בכללם, כמובן, גם הנתבע), שידעו שגם שכירות לשנה אחת בלבד, ראוי לעגנה בכתב. וכי ניתן כלאחר יד לקבל ששכירות לעשר שנים, תמורתה שולם בבת אחת סכום כה נכבד, לא היה בה כדי להצדיק שיטרח הנתבע ויעגן את הזכויות שרכש בכתב?!. כאמור, אין, בין לתשלום הנכבד האמור, ובין להסכמה להארכת ההסכם בעוד 10 שנים, ולו גם ראשית ראיה. ג. ואם בכך לא די, נמצא לנכון בשלב זה לשוב לוורסיה הראשונה של כתב ההגנה שהוגש בתיק זה. ניחא, כשמוגש כתב הגנה על ידי בעל דין שאינו מיוצג, ניתן להבין למצב בו אין הוא יודע את דרישות הדין ביחס לכתבי טענות (אם כי, תמוה, שכבר בכתב ההגנה הראשוני מצוטטות אחדות מתקנות סדר הדין, אחדים מסעיפיה של פקודת הסדר זכויות במקרקעין ועוד). ואולם, גם בעל דין שמגיש כתב הגנה בנסיבות שכאלה, לבטח מבין הוא, שאת ליבת טענותיו העובדתיות עליו לציין. ברם, טול אותו "כתב התגובה של הנתבעים", כלשון הנתבע, הפוך בו והפוך בו, וטענה בדבר תשלום של 300,000 ₪ תמורת עוד 10 שנות שכירות, במסמך זה, לא תמצא. ד. ומעל לכל צורך עוד יצוין, שעל הפרק נתבע שלשיטתו מצליח הוא בעסקיו עד מאוד, רווחיו מגיעים כדי חצי מיליון שקל כל חודש [עמוד 12 שורה 18 לפרוטוקול], מכאן, שלבטח מבין הוא היטב את המשמעות והנחיצות של הסכם בכתב, ולא מפיו תישמע בנקל הטענה שלא מצא הצדקה לעגן בכתב את הזכויות שרכש לעשר שנים, כמובן, לטענתו. ועוד יותר מעל לכל צורך אציין, שלתצהיר ההגנה עצמו צורפה אסמכתא מעירית ירושלים על חוב ארנונה בשיעור של כ- 102,000 ₪, ולכשנשאל הנתבע מפני מה לא שילם ארנונה כה גבוהה, דבר שלבטח התחייב ממי ששכר זכויות לתקופה כה ארוכה כל כך, ורווחיו מעסקיו כה רבים, השיב לתובע שאין זה עניינו וזה לא העבודה שלו כלל [עמוד 13 שורות 4 עד 6 לפרוטוקול]. ואגב, בשלב אחר לעדותו השיב הנתבע, שאינו עובד כלל (?). אם לנקוט לשון המעטה, אינני משוכנע שגרסת ההגנה במישורים אלה ראויה להערכת מהימנות גבוהה במיוחד. 4. סוף דבר, על הפרק מי המצוי בנכס שאין חולקין ששכר הוא אותו מהתובע. זאת, כשעל פי כל גרסה אפשרית, ברקע הסכמי שכירות (ו/או הארכות של הסכמים קודמים), שפגו זה לא כבר, והמדובר בבעל דין המוסיף וגורע ממהימנותו, שעה שנוקט הוא בגרסה בלתי סבירה ובלתי מוכחת ששילם 300,000 ₪ תמורת שכירות לעשר שנים נוספות. נוכח זאת, מן הראוי לאשר לתובע את הסעד המבוקש. 5. ניתן בזה צו פינוי על יסוד כתב התביעה; הנכס ברחוב אל עבאס בגוש 30610 מספר סידורי 1 בלוח הזכויות של משרד המשפטים מיום 13.5.2013 (מקרקעין בלתי מוסדרים) - יפונה. הפינוי - בתוך 30 יום מהמועד בו נחתם פסק דין זה. 6. הוצאות הדיון בסך 10,000 ₪ ובתוספת השבה לתובע של אגרת בית המשפט ששולמה בסך של 645 ₪ - על הנתבע. חוזה שכירותחוזההארכת חוזהבעל פהשכירות