הרשמת קבעה כי יש לצרף את הנציגות כנתבעת נוספת, התאמת התביעה לסדר דין מהיר או הגשת כתב תביעה מתוקן - בתוך 30 ימים והגשת כתב הגנה מטעם הנציגות בתוך 30 יום. כב' הרשמת כלפה לא נעתרה לטענות המקדמיות בדבר מעשה בי-דין ועוד.. קבעה כי אין מקום לחסום דרכה של המשיבה במיצוי זכויותיה, והורתה למזכירות לנתב התובענות המאוחדות למותב שידון בהן. בכתב הערעור טוענת המערערת, בין היתר, כדלקמן: כי ההחלטה מנוגדת לקביעות קודמות של בית המשפט, מנוגדת להגיון, ומהווה אף הושטת יד להתנהלותה המבזה של המשיבה ועוד.. כי הדבר יגרור לעשרות הליכים מיותרים. כי ב"כ המערערת מזועזע מאוזלת היד בה נקט בית המשפט בהחלטותיו השונות ובמיוחד בהחלטה נשוא הערעור. כי בית המשפט הפך כחוליה בשרשרת המזימות והטרטורים.... כי בסוף שנת 2008 התקשרה המערערת עם המסיבה בהסכם למתן שירותי אחזקת הפרויקט. כי לאחר מכן הסתבר למערערת כי מצגי המשיבה היו מצגי שווא ואין היא עומדת בהבטחותיה. כי המערערת החליטה, באישור אסיפת הדיירים, להפסיק את ההתקשרות עם המשיבה החל מאפריל 2011. כי במהלך אפריל מאי 2011 המשיבה הגישה 7 תביעות כנגד המערערים בנפרד וביום 21.6.11 ניתנה החלטה בדבר איחוד הדיון בכל התביעות, על עיכוב הליכי הוצל"פ וכי ראשית תידון בקשת הנציגות להצטרף כנתבעת נוספת בכל התיקים. כי ביום 29.4.12 ניתן פס"ד המחייב את המשיבה לתת חשבונות ולאחר מכן ניתנה החלטה נוספת המחייבת את המשיבה למסור למערערת את מלוא המסמכים, כי המשך הדיונים יהיה בסדר דין מהיר. כי לאור מחדלי המשיבה הגישה בקשה למתן הוראות ביום 1.8.12 על מנת לקבוע מסגרת יעילה והוגנת לנהל הליך הוגן וביום 10.9.12 הגישה המשיבה את תגובתה השקרית שאינה נתמכת בתצהיר. כי לאחר הגשת תגובה של המערערת בית המשפט לא נתן החלטתו. כי לאור העובדה שהמשיבה הגישה תביעות נוספות כנגד דיירים הנוספים הגישו המערערים בקשה בהולה למתן החלטה בבקשות השונות ביום 3.4.13, ובבקשה עתרה מבית המשפט כי יקבע: כי המשיבה לא תהיה רשאית לעשות שימוש במסמך שלא הועבר למערערת עפ"י החלטת ביהמ"ש. כי על המשיבה לתקן את התביעה כך שיכלול את מלוא דרישותיה. כי החלטות ביהמ"ש מהוות מעשה בי-דין כלפי המשיבה וכי היא אינה רשאית להגיש הליכים ישירים נוספים כנגד הדיירים להוצל"פ. כי כל הליכי התביעה על סכום קצוב אשר הוגשו ו/או יוגשו ע"י המשיבה כנגד הפרויקט יעוכבו ויאוחדו עם התיק המאוחד, לרבות 3 תיקי הוצל"פ שפורטו בסע' 46 (ד) לכתב הערעור. 12. כי בית המשפט (כב' הרשמת כלפה) לא קיבלה את הבקשה למעט צירוף המערערת כנתבעת נוספת), הותיר למשיבה 30 ימים נוספים לתיקון כתבי התביעה ולא קבע שום סעד אופרטיבי הנוגע להגשת תביעות נוספות ובמיוחד הותיר למשיבה לעשות שימוש במסמכים. 13. כי ביהמ"ש לא נתן דעתו לביזיון ביהמ"ש כאשר המשיבה לא מסרה מסמכים שהיה עליה למסור עפ"י פס"ד. 14. כי במתן ארכה של 30 יום להגשת כתב התביעה המתוקן, נעתרה כב' הרשמת שוב, בניגוד להחלטות קודמות, והאריכה המועד. 15. כי המשיבה מקבלת "מתנות" מביהמ"ש ללא כל ביסוס וצידוק. 16. כי כב' הרשמת "מתעלמת באופן בוטה" מסירוב המשיבה למסור מסמכים למערערים וצירופם לאחר מכן לתביעות חדשות המהווה הפרת בוטה של החלטת בית המשפט ועולה לכדי ביזיון הוראות בית המשפט הנכבד. 17. כי כב' הרשמת טעתה כאשר קבעה שאין פגם בפתיחת הליכי תביעה נוספת כאשר בית המשפט קבע כי יש לאחד הליכי התביעות. 18. כי כב' הרשמת התעלמה ממטרתו של פסה"ד של כב' השופטת אבי-גיא שהורתה על עיכוב הליכי הוצל"פ ועל איחוד ההליכים, כאשר הוראה זו חלה גם על הליכים עתידיים. 19. כי כב' הרשמת טעתה כאשר התעלמה מהתנהגותה המבזה של המשיבה שהפרה הוראותיי, לא מסרה מסמכים וצירפה אותם לתביעות חדשות. אציין כבר עתה כי אין להשלים עם האופן בו בחר ב"כ המערערים להתנסח בערעור שבפני כלפי בית המשפט וכלפי כב' הרשמת כלפה בסע' 3, 6, 7 ו- 54 לכתב הערעור. התנהלות זו הינה בניגוד גמור לחובתו של עו"ד לשמור על יחס כבוד לבית המשפט עפ"י סע' 32-33 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 וחבל כי עו"ד בוחר להתנסח כך. המערערים הגישו תיק מוצגים ועיקרי טיעון בהם חוזרים למעשה על טענותיהם. המשיבה הגישה עיקרי טיעון בו היא טוענת, בין היתר, כדלקמן: כי מדובר בבקשת סרק שאין בה כלום. כי המערערים הגישו התנגדויותיהם לבימ"ש בתל אביב ולא במחוז הדרום וזאת בהיעדר סמכות מקומית. כי ב"כ המערערים הצליח להטעות את בית המשפט בתל אביב לגבי איחוד התיקים, למרות שמדובר בסכסוך בין כל דייר ודייר סרבן תשלום החייב את דמי הניהול למשיבה, כדוגמת הורי ב"כ המערערים, ואין המדובר בסכסוך בין הנציגות למשיבה. כי למרות טענות שקריות של ב"כ המערערים, המשיבה קיימה את פסק הדין שניתן על ידי, והעבירה לב"כ התובעים את כל המסמכים שהיו בידיה. כי הטענה בדבר מעשה בי-דין עלתה בדיון בבית המשפט אשר דחה את הטענה על הסף וקבע כי בכל מקום שמדובר בחוב שחב דייר כלשהו למשיבה, הסכסוך הוא בין אותו דייר למשיבה הזכאית להגיש תביעתה כנגד אותו דייר. כי הסכמתה הספציפית של המשיבה לצירוף תיקים ספציפיים, אין בה כדי להעיד על הסכמה גורפת לצירוף תיקים אחרים. כי ההסכם שנחתם בין המשיבה לדיירי הבניין הוא בין כל דייר ודייר למשיבה ולא עם הנציגות כגוף משפטי. כי עד היום לא צירף ב"כ המערערים ייפוי כוח מטעם הנציגות למרות החלטת כב' הרשמת כלפה (שהורתה לו לעשות כן בתוך 10 ימים). ביום 27.5.13 התקיים בפני דיון בערעור ובסופו הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב. הצדדים הגישו סיכומיהם. הכרעה אתחיל דווקא בפן הפורמלי שנטען בפני. ב"כ המשיבה טען מספר פעמים כי לא הוצגה כל אסמכתא לזהות הנציגות (המערערת מס' 8), האם מונתה כדין ולא הוצג ייפוי כוח מהנציגות אל ב"כ המערערים למרות החלטת כב' הרשמת כלפה מיום 3.4.13 אשר חייבה אותו לצרף את ייפוי הכוח בתוך 10 ימים. בדיון שהתקיים בפני בערעור ביום 27.5.13 נרשמו מפי ב"כ המערערים הדברים הבאים: "לשאלת ביהמ"ש, האם יש בידי ייפוי כוח לייצוג המערערת, אני משיב כי יש לי את זה בטוח במשרד ולא כאן. העברנו פרוטוקול אסיפת דיירים אשר ממנה את הוועד. ייפוי הכוח נמסרו לחברי". בסע' 3 לסיכומי המשיבה, חוזרת המשיבה על טיעוניה בעניין זה. דע עקא כי למרות מספר הפעמים שהמשיבה העלתה את טענותיה ולמרות שאלתי בדיון לגבי ייפוי הכוח, ב"כ המערערים לא טרח להציג בפני בית המשפט ייפוי כוח לפיו הוא מייצג כדין את הנציגות (המערערת 8). לפיכך, ובהעדר ייפוי כזה אני קובע כי המערערת 8 אינה ולא היתה מיוצגת בהליכי הערעור ועל כן אני מורה על מחיקתה מהערעור. עתה אבחן האם החלטת כב' הרשמת כלפה מיום 3.4.13 ניתנה בסמכות או כי יש לבטלה בשל פגמים המצויים בה. כפי שציינתי בתחילת פסק הדין, כב' הרשמת כלפה קבעה בהחלטתה מיום 3.4.13 כי יש לצרף את הנציגות כנתבעת נוספת, התאמת התביעה לסדר דין מהיר או הגשת כתב תביעה מתוקן - בתוך 30 ימים והגשת כתב הגנה מטעם הנציגות בתוך 30 יום. כב' הרשמת כלפה לא נעתרה לטענות המקדמיות בדבר מעשה בי-דין ועוד.. קבעה כי אין מקום לחסום דרכה של המשיבה במיצוי זכויותיה, והורתה למזכירות לנתב התובענות המאוחדות למותב שידון בהן. מעיון בטענות המערערים, לא ראיתי כיצד ו/או היכן טעתה כב' הרשמת כלפה ו/או היכן החליטה דבר מה שלא בסמכות. עיקר טענות המערערים הם כי המשיבה ביזתה את פסק דיני שקבע כי עליה למסור מסמכים וכי כב' הרשמת כלפה התעלמה מכך וכי כי כב' הרשמת כלפה טעתה כאשר אפשרה למשיבה להגיש תביעות חדשות כנגד דיירים נוספים בניגוד להחלטת כב' השופטת אבי-גיא שהורתה על איחוד ההליכים. לגבי טענת הביזוי, טענה זו איננה ברורה בעליל. לו סבר ב"כ המערערים כי המשיבה ביזתה הוראות בית המשפט, הדרך שהיתה פתוחה בפניו היא הגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ואז בית המשפט היה מתכבד לדון בטענותיו. כאשר ב"כ המערערים טוען טענות לביזיון ללא הגשת בקשה כדין, טענותיו לכל היותר מהוות טענות בעלמא ללא כל בסיס. גם הטענה השניה, תמוהה וחסרת כל בסיס. כב' השופטת אבי-גיא הורתה בהחלטתה במפורש: "...מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לאיחוד דיון בתיקים המפורטים בבקשה ובכותרת לעיל, באופן שיידונו, כולם, ..." (ההדגשות שלי - "א.ב.). כב' השופטת אבי-גיא התייחסה בהחלטתה אך ורק לתיקים המפורטים בבקשה ובכותרת, ולא לכלל התביעות והתיקים אשר יוגשו אי פעם לבתי המשפט. אמנם ראוי הוא שתיקים דומים בין צדדים דומים או זהים, יידונו במאוחד על מנת לחסוך זמן שיפוטי וכיוצ"ב, אך עדיין כל עוד לא הוגשה בקשה ספציפית לאיחוד עניינים ולא ניתנה החלטה כזו באותם תיקים, אין לומר כי כב' הרשמת כלפה טעתה בהחלטתה או החליטה בניגוד להחלטה אחרת. כב' הרשמת כלפה נתנה החלטתה עפ"י סמכותה כדין ולא ראיתי בה כל פגם. מדובר בערעור סרק שטוב היה לו לא היה מוגש כלל ודינו להידחות. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.סדר דין מהיר