צו הצהרתי מבית משפט על פיו, הינו זכאי לפטור מלימודי אנגלית במסגרת לימודיו לתואר ראשון ובתוך כך להורות למשיבה לעשות כל פעולה מתאימה לרבות רישום המבקש ל-4 סמינריונים או כל קורס אחר שעליו להשלים וזאת במסגרת סמסטר ב' וסמסטר קיץ של שנת הלימודים הנוכחית (2012/2013) והכל על מנת לקבל זכאות לתואר ראשון אצל המשיבה וזאת עד לחודש 10/13. בתיק ניתן צו זמני במעמד צד אחד שהורה למשיבה לאפשר למבקש ללמוד מבלי שהדבר יותנה בעמידה בחובותיו ביחס לשפה האנגלית. הרקע והעובדות בקצרה: המבקש יליד 1974, עובד כסוהר בשירות בתי הסוהר ונרשם לחוג ללימודים רב תחומיים במסגרת תכנית הנקראת "תל"ם אשכול". המניע העיקרי לרצונו של המבקש לקבל זכאות לתואר האקדמי נובעת מתוספת שכר מסוימת שתגיע לו אם ישלים את לימודיו עד 1/10/13 ולכן גם הבהילות שהביאה להגשת הבקשה לסעד זמני וגם לקביעת ההליך לדיון הוכחות מוקדם ככל הניתן. נראה שאין חולק בין הצדדים שידיעותיו של המבקש בשפה האנגלית שואפות לאפס, לפחות זה המצג שעולה כיום מן החומר שבתיק, בבית הספר לא ניגש לבחינת גמר באנגלית (המבקש לא למד במסלול לבגרות) ואין שום נתון אחר בדבר הישגיו בעבר בשפה האנגלית. המבקש החל ללמוד במסגרת מכללת בית ברל, מסיבה שלא הובררה החליט לעבור ללמוד אצל המשיבה ונרשם לשנת הלימודים תשע"ב (2011-2012) במסגרת מערך אשכול שהוזכר לעיל. זה המקום לציין כי במסגרת מערך אשכול זוכים הסטודנטים להקלות בקבלתם לאוניברסיטה ביחס לשאר הסטודנטים במסלולים "הרגילים". בין ההקלות נמנית גם ההקלה המאפשרת קבלת הסטודנט ללימודים גם ללא עמידה ברמה 4 באנגלית שמהווה דרישת סף לקבלת שאר הסטודנטים, לצד הקלה זו יש דרישה לקיומה של רמת סיווג בשפה האנגלית ולעמידה בקריטריונים נמוכים יותר בלימודי השפה האנגלית. תכנית אשכול מאפשרת דחיית והשלמת הדרישות ביחס ללימודי האנגלית במהלך לימודי הסטודנט בשונה ממסלולי הלימוד האחרים באוניברסיטה. המבקש לא עמד לא בתנאי הקבלה הכללים לאוניברסיטה ולא בתנאי הקבלה למערך אשכול, למרות זאת הסכימה המשיבה לקבלו ללימודי התכנית כתלמיד "על תנאי" וכך גם נוסחה הודעת הקבלה שנשלחה לו בה נרשם בין היתר ומעבר לקבלתו על תנאי כי: "עליך לעמוד ברמת בינוני 1 באנגלית עד 15.8.12. מילוי תנאי זה הכרחי להמשך לימודיך". כאן המקום לציין כי הן תקנון האוניברסיטה, הן תקנון מערך אשכול והן מכתב הקבלה מדגישים באופן החלטי ביותר את חובת הדרישה לעמידה ברמה מסוימת בשפה האנגלית כתנאי לקבלה ללימודים או המשך לימודים או קבלת זכאות לתואר הכול לפי העניין. נראה כי בשנה הראשונה ללימודיו של המבקש אצל המשיבה, הוא לא טרח להירשם וללמוד אנגלית, יחד עם זאת הוא הזדרז לפנות ולבקש פטור מלימודי אנגלית, במכתב מיום 5.1.12 רשם המבקש בין היתר: "דחיית הבקשה תגרום לי בצער רב לפרוש מהלימודים. בלא אישור שלכם לקבל פטור כאמור מאנגלית, לא אוכל להמשיך ללמוד ועל כן לא אוכל לקבל תוספת כספית למשכורת. בבקשתי זו בעצם מדובר בגלגל קסמים שרק אתם יכולים לעצור". בקשתו הובאה בפני וועדת חריגים ונדחתה כאשר בשוליה התבקש להגיע למבחן סיווג שנקבע לו ליום 16.2.12 בחודש אפריל 2012 נערך למבקש אבחון ללקות למידה, היות והיה בן יותר מ-30 שנים נערך לו אבחון מלא (להלן:"דוח האבחון"). דו"ח האבחון מהווה בתיק זה ראיה מרכזית מטעם שני הצדדים. המשיבה קבעה כי נוכח ממצאי דו"ח האבחון והנתונים שעמדו בפני המאבחנת לרבות מעברו של המבקש, לא ניתן לומר שמדובר בלקות למידה אם כי הממצאים מראים שלמבקש קשיים, חסכים והנמכות בתחומים שונים. סעיף ה"אבחנה" בדו"ח מפנה לכך שחלק מבעיותיו של המבקש כיום נעוץ באי סדירות לימודיו בעבר. דו"ח האבחון מפרט מספר רב של המלצות למבקש ולמשיבה לרבות מתן הקלות במבחנים. המשיבה ראתה לנכון לפעול על פי ההמלצות ולאפשר למבקש תוספת זמן בבחינות והתעלמות משגיאות כתיב כאשר ביחס לשפה האנגלית הומלץ ואופשר למבקש להתאים את לימודיו לקצב התקדמותו האישי. משלא נרשם המבקש לשום קורס בשפה האנגלית והיות ומועד סיום שנת לימודיו הראשונה הסתיים היה ברור שלא יעמוד בתנאי שנקבע במכתב קבלתו שצוטט לעיל (קרי עמידה ברמת בינוני 1 עד ליום 15.8.12). המבקש ראה לנכון להגיש בקשה נוספת לקבלת פטור מאנגלית, גם בקשה זו נדחתה בסמוך לאוקטובר 2012. המשמעות הייתה הפסקת לימודיו אצל המשיבה. המבקש פנה למי מטעם המשיבה (למשל במכתב שסומן כנספח 8 לתשובת המשיבה), ביקש לאפשר לו להירשם לסמסטר הראשון של שנת הלימודים תשע"ג והבטיח במסגרת בקשתו כי יוכל לעמוד בהגעה לרמה C באנגלית עוד לפני סיום סמסטר א' כשהבטחה זו מבוססת על הערכת מורה עמו החל ללמוד ערב לפני כן כאשר אותו מורה בדק את רמתו ויכולותיו של המבקש. באותו מכתב מתחייב המבקש: "מה שאני אומר לך אני לוקח את דבריי בהתחייבות ואני יודע שאת עושה לי טובה גדולה מאד ואם לא אעמוד ברמה C עד מועד המבחנים אל תמשיכו את לימודיי" המבקש לא עמד ברמה C ולא בשום רמה אחרת באנגלית, לא עד סיום סמסטר א' ולא עד היום. למרות אי העמידה בהתחייבותו או בדרישות המשיבה, הואילה המשיבה פעם נוספת להאריך את המועד להשלמת מטלת האנגלית עד ליום 15.8.13 כשהיא מציינת כי ארכה נוספת לא תינתן. לאחר מספר ימים ניתנה החלטה גם בעניין בקשה נוספת למתן פטור שגם היא נדחתה. באפריל 2013 הוגשה הבקשה שלפני. החזית המשפטית: החזית המשפטית בה פתח המבקש את ההליך מפורטת בסעיף 20 להמרצת הפתיחה וכוללת 3 מישורים: מישור חוזי המתמקד בהתנהלות המשיבה שלא בתום לב, בניגוד לדין. מישור מנהלי (הפלית המבקש לעומת סטודנטים אחרים כאשר ככל שהתקדם ההליך ובעיקר דיון ההוכחות, עבר מרכז הכובד לעניין אי מתן נימוקים בהחלטות הדחייה-דבר שהוזכר אמנם בבקשה כעובדה אך לא כטיעון משפטי). מישור נזיקי (התנהלות רשלנית מצד המשיבה). אדון בכל אחד מהמישורים שהועלו במסגרת הבקשה: המישור החוזי: אין לקבוע כי המשיבה התנהלה בחוסר תום לב או הפרה איזו הוראה חוזית שבדין או איזו תניה שבהסכם שנכרת בין הצדדים. למעשה, ההיפך הוא הנכון. איש לא חייב את המבקש לבוא וללמוד אצל המשיבה. כשביקש זאת הסכים מכללא (ובעצם ביצוע תשלום השכ"ל גם בפועל) לכל התנאים שבתקנונים הרלבנטיים ולמכתב הקבלה על תנאי שקיבל. הווה אומר הוא ידע והוא הסכים לכך שעליו לעמוד בדרישות לימודי האנגלית. הדברים הם בבחינת קל וחומר נוכח נוסחו של מכתב הקבלה שהדגיש את קבלתו של המבקש ללימודים על תנאי . יודגש-המשיבה בתקנוניה ובמכתביה מעולם לא הזכירה "פטור מאנגלית", לא רמזה לכך, לא יצרה ציפייה לכך ולא דבר, נהפוך הוא, למקרא התקנונים ומכתב הקבלה עולה כי מדובר בדרישה מחמירה ובלתי מתפשרת שהמשיבה ראתה לנכון לציין בכל מסמך רלבנטי להתקשרות החוזית. אדם שיודע שאין לו ידע (ולטענתו גם אין לו יכולת) בשפה האנגלית צריך למצוא לו את המוסד "הגמיש" המתאים אך לא יכול לכפות גמישות כזו על המשיבה עמה התקשר ולתנאיה היה מודע. זאת ועוד, הוכח די הצורך כי דווקא המבקש הוא זה שנמנע מלקיים את תנאי ההתקשרות, הוא זה שלא נרשם ללימודי אנגלית בשנה הראשונה, הוא זה שהתמקד בבקשות הפטור במקום בלימודים והוא זה שלא ניצל באופן מלא ונכון את העזרה שהמשיבה הציעה לו כגון שיעורים פרטיים, הארכות השונות וכיו"ב. עילות לא נוצרות במשרדו של עורך הדין בדיעבד ובעת שבעל הדין מחפש דרך לשנות את התוצאה, העילות נוצרות בזמן אמת "בשטח", מעיון בהתנהלות שני הצדדים ובראיות האובייקטיביות שחלקן נרשם במו ידיו של המבקש עולה באופן חד משמעי שהוא היה מודע לכך שחובה עליו לעמוד בדרישות המינימליות בשפה האנגלית, הוא ידע שהתקבל כתלמיד על תנאי, הוא התחייב מספר פעמים להשלים את הדרישה לעמידה ברמה מינימלית והוא אישר בכתב ידו כי באם לא יעמוד בדרישות ובהתחייבות יופסקו לימודיו והקטעים הרלבנטיים ממכתביו כבר צוטטו לעיל בפרק הרקע. מהחומר שבתיק עולה כי המבקש לא התאמץ במיוחד ללמוד אנגלית, בפרט בשנה הראשונה. אח"כ השתתף במעט מאד שיעורים פרטיים מטעם המשיבה (שיעור+שיעור כפול בלבד לטענתה) ונראה כי גם עם המורה הפרטי אליו פנה לא האריך בלימודיו . משכך דין מישור זה בחזית הבקשה להידחות (והכל לפני שכלל הוזכר סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 אליו אתייחס בהמשך). המישור המנהלי: בפתח הדברים יש לציין כי אראה בהעלאת העובדה (שאיננה במחלוקת כשלעצמה) לפיה מכתבי הדחייה לבקשות הפטור לא נומקו, כחלק מחזית טענותיו של המבקש. זהו גם המקום לציין כי אפילו מדובר בגוף מנהלי, בית המשפט איננו נוטה להתערב בשיקול הדעת המנהלי אלא במקרים בהם הוא חורג באופן חריג ומובהק ממתחם הסבירות או כאשר מוכח כי הרשות המנהלית פעלה בשרירות או נקטה אפליה. משכך יש לדון תחילה בשאלה האם המשיבה היא בכלל גוף מנהלי? המבקש בטיעוניו טוען כי היות והמשיבה מקבלת תקצוב גם מגופים ציבוריים/מנהליים והיות והיא משרתת את הציבור אזי היא גוף מנהלי שחלים עליו כללי המנהל הציבורי. המשיבה מתנגדת להגדרה זו ומפנה לשורה של פסקי דין והוראות דין אשר במקרה המרחיב ביותר מגדירים את המשיבה כגוף דו מהותי כאשר התערבות בית המשפט בהתאם לכללים המנהליים נעשית כאשר נושא ההתערבות קשור להתנהלות המוסד האקדמי במישורים שאינם אקדמיים. הדין עם המשיבה בנקודה זו. אין ולו פסק דין אחד או אסמכתא אחרת הקובעת כי אוניברסיטה היא גוף מנהלי "טהור". ישנם פסקי דין (שעליהם למעשה מתבסס המבקש) הקובעים כי ניתן לראות באוניברסיטה או מוסדות דומים כגופים "דו מהותיים". מנגד, המבקש לא הצביע ולו על פסק דין אחד בו התערבות בית המשפט הייתה במישור האקדמי-התערבות בשיקול הדעת המקצועי של מי מטעם המוסד האקדמי ולא בכדי. באותם מקרים בהם בית המשפט מוצא לנכון להתערב בפעולות המוסד האקדמי, ההתערבות לא נעשתה בניגוד להוראות סעיף 33 לחוק החוזים או סעיף 15 לחוק המל"ג. סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) מורה: 33. חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט. נפסק מפי השופט ברק בבע"א 838/87 רחל שני נגד אוניברסיטת תל-אביב (1988), (להלן: "פ"ד רחל שני"): "..כי כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא, שבית המשפט לא יתערב בשיקול דעת מקצועי למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין הסטודנט לבין האוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול דעת מקצועי". ומוסיף: "אכן, סעיף 33 לחוק החוזים אינה אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המנהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקול דעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאיים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה." בפס"ד שני נושא הדיון המשפטי היה מהות ומיהות האורגן המוסמך באוניברסיטה ליצור מצגים חוזיים, הא ותו לאו. בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958, נקבע: 15. מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו. גישה זו שבסעיף 15 לחוק המל"ג הוגבלה מעט במספר פסקי דין ברם רק כאשר היה מדובר בפעולת המוסד האקדמי במישורים מנהליים ולא במישורים אקדמיים. ב"כ המבקש הפנה לה"פ 217/05 (מחוזי חיפה) בעניין חנין נעמנה נ' אוניברסיטת חיפה שם נסקרה הפסיקה בסוגיית המהות הכפולה של מוסדות אקדמיים ברם גם על פי הגישה המרחיבה שבאותו פסק דין, ראה לנכון בית המשפט המחוזי בחיפה מפי כב' השופט רון סוקול להגביל את התערבות בית המשפט תוך שהוא מציין כי בנסיבות אותו מקרה (בו המחלוקת ניטשה על מדדים לחלוקת מעונות בין תלמידי האוניברסיטה) פעלה האוניברסיטה בכובעה המנהלי ולא האקדמי ולכן "אין חשש שהחלת כללי המשפט הציבורי עליה תפגע באופן כלשהו בחופש האקדמי". למותר לציין שהתערבות בניגוד לרוח סעיפי החוק שצוטטו לעיל תיצור מדרון חלקלק שיביא לשטף תביעות בהם יתבקש בית המשפט להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת האקדמי. כל מערכת הלימוד האקדמי מבוססת על דרישות לקבלה ללימודים, דרישות לקבלת זכאות לתואר, הערכות הישגים, מתן ציונים וכיו"ב. התחרות (הלגיטימית) בין המוסדות האקדמיים, הרצון (הלגיטימי גם הוא) להיחשב למוסד מוביל המכשיר אקדמאים ברמה גבוהה, התחרות בין עשרות אלפי הסטודנטים הלומדים במוסדות אלו הן בשלב הגשת המועמדות לקבלה ללימודים והן במהלכם, השוני שבין מוסד למוסד ולבין חוג לחוג כל אלו יוצרים נקודות חיכוך רבות כאשר אין כמעט סטודנט שבשלב כזה או אחר בלימודיו (או בניסיונותיו להתקבל למוסד או חוג מסוימים) לא חש אכזבה, אפליה, שהישגיו במטלות ומבחנים מסוימים לא הוערכו מספיק או נכון או שעליו הקשו יותר מאשר על אחרים, התחושות מובנות אך זו המשמעות של כניסה למסלול לימודים אקדמיים, מסלול שאיננו יכול להיות סטרילי. אין צורך להאריך, ככל שהדברים נוגעים לשיקול דעתה של המשיבה בתחום האקדמי הכולל גם קביעת קריטריונים לקבלת תואר, קביעת שיטות הוראה ולימוד והחלטות ענייניות הנוגעות להישגי התלמיד הרי מדובר בעניינים שאל לו לבית המשפט להתערב בהם, בתחום זה אין האוניברסיטה פועלת כגוף מנהלי, שקול הדעת האקדמי-המקצועי נהנה מהגנת החוק (סעיפים 33 לחוק החוזים וסעיף 15 לחוק המל"ג) ומהגנת הפסיקה והדברים יפים גם למקרה דנן. הגישה בדבר אי התערבות שבית המשפט בשיקול הדעת האקדמי שרירה, קיימת ועדכנית ובעניין זה ניתן להפנות לסיפא לפסק דינה של כב' השופטת ר. ברקאי (מחוזי באר שבע) מיום 21.1.13 בעניין ה"פ 1406-12-12 אופיר אינהורן נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב . הנגזרת של הקביעה הנ"ל מביאה למסקנה נוספת והיא כי אין פסול ואין להתערב בהחלטת וועדת החריגים רק מהטעם שלא נומקה. לא לגמרי ברור מה היה צריך לנמק, התברר די הצורך שלצד הודעות הדחייה התקיימו שיחות ונכתבו מסמכים מהם היה ברור מה נדרש המבקש לעשות, עצם ביצוע דוח האבחון והיותו בסיס לטיעוני שני הצדדים מבסס מסקנה כי מדובר בקביעות ובשיקולים פדגוגיים ואקדמיים, הדיקן ועוזר הרקטור דנו בבקשות, השיקולים למתן פטור פורטו בהרחבה בתשובת המשיבה לבקשה, המצהיר פרופ' וינקלר לא עומת עם שיקולים אלו, הוא ציין בהגינות כי המשיבה יכולה לשנותם מעת לעת, כך אגב נעשה בעבר ברם לא נסתר כי המשיבה שקלה שיקולים עניינים ותשובתה המפורטת לבקשה הנתמכת בתצהירים מצביעה על מערכת שיקולים ונתונים לפיה על פי שיקול דעתה המקצועי והאקדמי, לא היה מקום לתת למבקש פטור. לא הובאו מצד המבקש ראיות או תימוכין לכך שאוניברסיטה חייבת במתן הנמקה כאשר היא מוציאה לסטודנט מכתב בו מתקבלת או נדחית בקשה הקשורה במישרין לעניין האקדמי. המבקש אגב, מעולם ביקש (גם לגרסתו) נימוקים להחלטות הדחייה, נהפוך הוא, הוא הסכים איתן והתחייב לעמוד בתנאים שנדרשו או שביקש כי בכל זאת תתחשב בו המשיבה זאת ללא כל דרישה לנימוק או ערעור על עצם ההחלטה. הטענות בדבר היעדר הנמקה נולדו רק עם ההליך כאן. יש גם לזכור כי וועדת החריגים היא חריג בפני עצמו, מדובר בוועדה וולונטרית שבראשה יושבים בעלי תפקידים בכירים ביותר, הדיקן, עוזר הרקטור ולפעמים ככל שניתן מנהלת יחידת התמיכה ללומד שהיא בעלת דוקטורט בלקויות למידה . בסופו של יום מדובר בוועדה שמושתתת על שיקול דעת חבריה (ובדיוק כפי שהערכת תשובת סטודנט במבחן נעשית על פי שיקול דעתו המקצועי של הבודק). טוען המבקש כי היות ואין נוהל מסודר לפעילות הוועדה והיות ואין נימוקים להחלטותיה, "חזקה" על הוועדה שהיא שוקלת שיקולים זרים, פועלת בשרירות ונוהגת באפליה. לא כך הם פני הדברים ולא זו המסקנה המשפטית המתבקשת מטענות אלו. וועדת החריגים איננה פועלת כדי להקשות על הסטודנטים ולהוסיף תנאים או דרישות ומגבלות מעבר לתקנון האוניברסיטה ודרישת החוגים השונים, וועדת החריגים כשמה כן היא, דנה בבקשות לחרוג מהנוהל, מה שמכונה "לפנים משורת הדין" הווה אומר שעצם קיום הוועדה מעיד על כך שהיא וועדה הבאה להיטיב עם הסטודנט, כדי לבוא ולומר שנוצרת חזקה בדבר קבלת החלטות שרירותיות, מפלות ומשיקולים זרים יש להניח לכך בסיס ראייתי שיעביר את הנטל למשיבה. אם מראש כוונת הוועדה לדחות בקשות, למה לקיימה כלל? למה לבזבז זמן יקר על "דיונים" עקרים? כדי להדביק לחברי הוועדה תווית של מי שפועלים משיקולים זרים צריך קצת יותר מהנחות וסברות ללא שום בסיס ראייתי. אך גם אם נניח ולו לצורך הדיון כי נוצרה חזקה וכי הנטל עבר למשיבה להוכיח שלא פעלה בשרירות ולא הפלתה את המבקש מול אחרים, יש לקבוע כי היא עמדה בנטל זה והעבירה את הנטל חזרה על כתפי המבקש. כבר צוין לעיל כי המשיבה פירטה באופן ברור מהם השיקולים למתן פטור מאנגלית, היא ציינה שמדובר במערכת שיקולים רחבה וכוללת, הוסבר מדוע המבקש איננו עומד בה, הוסבר ונטען במפורש כי מזה שנתיים לא ניתן ולו פטור אחד מלימודי אנגלית לא בגין לקות למידה ולא בגין עניין אחר וכי חלק לא מבוטל מהפטורים שניתנו בעבר היו פטורים מאולצים בגלל שלא ניתן היה לעקוב ולאכוף בתוכנת המחשב דאז על השלמת לימודי האנגלית לרמה הנדרשת. דווקא המבקש יצר רושם כאילו הוא יודע על שני סטודנטים הלומדים עמו שקיבלו פטור, נשאלת השאלה מדוע לא זימן אותם לעדות? גם אם חבריו ללימודים אינם בשליטתו, חובה עליהם להתייצב ולהעיד אם יזומנו, הדבר לא נעשה. יש לומר שאם היו מוזמנים אותם עדים פוטנציאליים והיה מתברר כי מדובר בנתונים ונסיבות זהים ואם לא זהים אזי לפחות דומים לאלו של המבקש, לא היה הדבר מעיד באופן מובהק על אפליה אם כי יתכן והדבר היה פוגע במהימנות הצהרות המשיבה דבר שאולי היה יכול לבסס הכרעה אחרת. המבקש אפילו לא התייחס לעדים אלו בתצהירו אלא שמם הוזכר במהלך החקירות, לא הוכח כי הם החלו ללמוד עם המבקש קרי החלו ללמוד לאחר שמדיניות הפטורים שונתה, לא הוכח מה גילם, האם הם דוברים שפות אחרות בנוסף לעברית, מה הישגיהם בשאר הקורסים במסלול הלימוד, האם אובחנו בעבר-בבית הספר ללקויי למידה וכיו"ב פרטים ומדדים הנדרשים לצורך הערכת החלטות המשיבה. המשיבה סירבה לאפשר עיון בטפסי בקשות הפטור שהוגשו ע"י סטודנטים אחרים בטענה כי מדובר בחומר הנוגע לפרטיותם ויש בו עניינים אישיים והוסיפה וטענה כי על המבקש הנטל להוכיח אפליה ולא היא זו שצריכה להכין את ראיותיו. אלא שהמבקש עצמו נמנע מלהביא עדים רלבנטיים כשהוא יודע כי טענת המשיבה לפיה לכל מי שהחל בלימודיו בשנתיים האחרונות לא ניתן שום פטור מאנגלית היא טענה מרחיקת לכת שדי במקרה או שניים של מתן פטור כדי לפגוע במהימנותה. משלא נסתרה טענה זו שוב אין רלבנטיות לדרישה לעיין בטפסי בקשת הפטור, הרי כל בקשה של סטודנט שהחל ללמוד עם המבקש או לאחריו נדחתה ממילא על פי גרסת המשיבה שלא נסתרה, כל בקשה של סטודנט שהחל ללמוד לפני המבקש, איננה רלבנטית נוכח שינוי מדיניות הפטורים (שהוא לגיטימי לחלוטין ולא מהווה אפליה שכן הוא שינוי מדיניות קרי חל כלפי כולם). למעלה מהצורך אתייחס לטענה לפיה שתי המורות שניסו ללמד את המבקש אנגלית המליצו לתת לו פטור, האחת מורה לאנגלית, השנייה סטודנטית שעבדה במתן שיעורי עזר , הוכח כי שתי עדות אלו ניסו לעזור למבקש ולחברו (שהגיש תביעה דומה במקביל), מעדותן עלה כי הן כתבו את המכתב לבקשתו של המבקש לאחר שהפציר בהן ולאחת מהן אף ציין שסיכויו לקבל פטור טובים , הבקשה לקבלת המכתבים סמוכה למועד הגשת התביעה, העדות אינן מוסמכות לתת פטורים, אינן מוסמכות לדון בבקשות למתן פטור, דעתן לא נשמעת בנושא זה אצל המשיבה ואחת העדות- הגב' בללי הודתה במפורש שחרגה מסמכותה כשנתנה את המכתב, השנייה-הגב' לובוב זכרה מעט מאד פרטים קונקרטיים. ולסיום נקודה זו, המבקש טוען שהוא סובל מלקות למידה, המבקש הסתמך בבקשתו על דוח האבחון ולא טען כי איזה מממצאיו או ממסקנותיו שגויות וכאמור דו"ח האבחון קובע בסעיף האבחנה כי לא ניתן לומר שאצל המבקש קיימת לקות כזו. בפרק הדן באנגלית עולה כי בתחום אוצר המילים יכולתו של המבקש אפסית וככל שהדברים נוגעים לשפה כתובה, הוא טען שאיננו יכול לקרוא דבר ואיננו מכיר את האותיות. טוענת המשיבה כי אין לקות למידה כזו בה אדם איננו מזהה אות בשפה האנגלית אך יכול להגיע להישגים סבירים בשפה העברית ולכן לא בלקות למידה מדובר אלא בסירובו או אי רצונו של המבקש להתאמץ וללמוד אנגלית. הטענה מסתדרת עם העובדה שלמרות מכתב הקבלה ללימודים על תנאי לא נרשם ולא למד המבקש אנגלית בשנת הלימודים הראשונה, היא גם מסתדרת עם עדות הגב' בללי לפיה : "...והוא גם נמנע מלהשתתף בכיתה בכל פעם שביקשתי לקרוא טקסט וכו'". "הוא גם אמר לי שהוא לא למד אנגלית בצורה מסודרת.." ולבסוף, הדברים מסתדרים גם עם מכתבו בדואר אלקטרוני של המבקש למשיבה (נספח 8 לתשובת המשיבה שהוזכר לעיל) שם הוא מתחייב להגיע לרמה C כאשר התחייבותו זו נעשתה על פי הערכת מורה פרטי מטעמו אשר בדק את יכולתו וכך רושם המבקש: "יש לציין שהלימוד בתיאום עם המורה שמלמד אותי ולאחר שיחה איתו כשבדק את רמתי ואת יכולותי, הוא אמר שיוכל להביא אותי לרמה C ויותר תוך מספר חודשים מועט..." הדברים מדברים בעד עצמם-מורהו הפרטי אבחן ומצא כי רמתו של המבקש באנגלית מאפשרת הגעה להישגים. למעלה מהצורך, לא כל לקוי למידה זכאי לפטור כזה או אחר. אין חובה משום מקור שהוא לתת פטור ללקוי למידה, ההקלות שניתנות ללקויי למידה אינן בגדר פטור שכן גם אם ניתנת תוספת זמן או התעלמות אחרת מעניינים מינוריים, התוצאה הנדרשת בסופו של דבר היא הפגנת ידע ועמידה במטלות המהותיות וזו משמעות התואר האקדמי. המישור הנזיקי: מישור זה ננטש בסיכומים ולא בכדי, אין שום ראיה שתבסס התרשלות או עילה נזיקית אחרת כנגד המשיבה. סיכום: הסוגיה רגישה, אכזבתו של המבקש מהתוצאה מובנת אך לא מדובר בתחום בו כולם יכולים "שווים" . בכל תחום שבו יש ביטוי ומשקל ליכולות אישיות/לימודיות/פיזיות, לכישרון, להשקעה וכיו"ב, יש כאלו שיוכלו לעמוד במטלות ובדרישות ויש כאלו שלא, יש כאלו שיגיעו ליעד במהירות ובקלות, יש כאלו שההגעה תהיה איטית וקשה. לא כל אדם יוכל לעמוד בדרשות לקבלה למוסד גבוה לאומנות או למוסיקה או לספורט או לתחום לימודים אחר. לא כל אדם שיתקבל למוסד כזה יוכל לעמוד במטלות ולסיים עם זכאות לתואר. למוסד לימודים יש את הזכות לרכישת שם טוב ויוקרה, מדובר בעניין בסיסי ועתיק כימיהן של האוניברסיטאות, בית המשפט איננו יכול להתערב ולכפות על מוסד אקדמי מתן תואר למי שאיננו עומד בדרישות שהציב המוסד ושבהן עומדים שאר תלמידיו. התואר לא ניתן ע"י בית המשפט ובית המשפט איננו מופיע בכותרתו. בנסיבותיו של תיק זה והיות ולא הוכחה אפליה, לא הוכחו שיקולים זרים והיות ואין הפרה חוזית ולא עוולה נזיקית ובשים לב לכך שאין זכות מוקנית משום מקור שהוא לקבלת פטורים שהם עצמם סוג של "אפליה" לעומת סטודנטים אחרים, דין הבקשה להידחות. הצו הזמני שניתן בתיק זה מבוטל. בשים לב לתוצאה הקשה ולטענות אחרות של המבקש, אין צו להוצאות.צו הצהרתיצווים