הרשם דחה בכך את הפרשנות שהוצעה על ידי המערער לסעיף 316 לפקודת העיריות, וקבע כי המשיבה רשאית לתבוע את כל המחזיקים, ביחד ולחוד, על מלוא החוב. עוד קבע כב' הרשם, כי על פי דיני הקניין חזקתו של כל אחד מהמחזיקים בנכס מתפשטת על הנכס כולו, ובהעדר טענה כי הנכס פוצל וכל אחד מחלקיו הינו בבחינת יחידה עצמאית הניתנת לשומה - דין בקשת המערער להידחות. 4. המערער הגיש ערעור על ההחלטה הראשונה של כב' הרשם פוני בפני כב' השופט אברהם רובין (48307-09-12). הערעור התקבל באופן חלקי בפסק דינו של כב' השופט רובין מיום 25.12.12, כך שהטענות המשפטיות של המערער לעניין סעיף 316 לפקודת העיריות נדחו, אך ניתנה למערער רשות להתגונן מפני התביעה בטענה העובדתית לפיה המשיבה גבתה ממנו או משותפיו חלק או את מלוא החוב הנתבע. עם זאת, הותנתה הרשות להתגונן בכך שהמערער יפקיד בקופת בית המשפט עירבון בסכום של 3,000 ₪ (להלן - פס"ד רובין). 5. לאחר שהמערער מלא אחר הוראות פס"ד רובין והפקיד את הערובה, ניתנה ביום 23.01.13 החלטה על ידי כב' הרשם פוני לפיה הבקשה לרשות להתגונן, כמפורט בפס"ד רובין, מתקבלת , ולאור סכום התביעה - היא תידון בסדר דין מהיר. לצדדים ניתנה שהות של 30 ימים להשלמת המסמכים כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן - התקסד"א), המתייחסות לדיון בסדר דין מהיר (להלן - ההחלטה השנייה). 6. המשיבה לא פעלה בהתאם להחלטה השנייה, וכתוצאה מכך הגיש המערער בקשה למחיקת התביעה. עם קבלת הבקשה, הגישה המשיבה ביום 3.3.13 הודעה לפיה היא כלל לא הייתה מודעת להחלטה השנייה, שלא התקבלה אצלה. לגופו של עניין טענה המשיבה, כי לאור העובדה שבפס"ד רובין ניתנה רשות להתגונן אך ורק ביחס לשאלה העובדתית אם שולם סכום על ידי השותפים של המערער - הרי שמדובר בסוגיה שאינה כרוכה בבירור מעמיק , וניתן לסיימה בדיון אחד. כהצעת ייעול, הציעה המשיבה לעבור להגשת תצהירי עדות ראשית בצירוף המסמכים עליהם הם מתבססים, ושייקבע דיון קצר אשר במסגרתו יהיו רשאים הצדדים לחקור ולסכם בעל פה את טענותיהם. 7. בהחלטה מיום 24.3.13 (להלן - ההחלטה השלישית) קבע כב' הרשם פוני: "לאור נימוקי ב"כ התובעת, ולאור החלטתו של כב' השופט רובין, ומשהפקיד הנתבע את הסך של 3,000 ₪ - אין עילה למחיקת התביעה, והתיק ייקבע לדיון בהתאם להחלטה בערעור". 8. יצוין, כי בין לבין, ביום 15.01.13, הגיש המערער בקשת רשות ערעור על פס"ד רובין לבית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 19699-01-13). ביום 21.5.13 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ), בהסכמת המשיבה, כי תינתן למערער רשות להתגונן ביחס לכל הטענות שהועלו כנגדו. 9. ביום 5.6.13 הגיש המערער בקשה להשבת העירבון בסך 3,000 ₪ שנקבע על ידי כב' השופט רובין, וכן בקשה למחיקת התביעה. בהעדר תגובה מטעם המשיבה, קבעה כב' הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים ויינשטיין (להלן - כב' הרשמת), בהחלטתה מיום 2.7.13, כי העירבון יושב למערער. 10. ביום 12.9.13 הגיש המערער בקשה נוספת למחיקת התביעה. 11. ביום 17.9.13 קבעה כב' הרשמת כי מאחר והמשיבה לא פעלה בהתאם להחלטת כב' הרשם פוני מיום 23.1.13 (ההחלטה השנייה) - התביעה תימחק. 12. ביום 21.9.13 הגיש המערער בקשה להחזר הוצאות וטען, בין היתר, כי היה על בית המשפט לכבד את החלטתו של כב' הרשם פוני , מיד בחלוף 30 הימים אשר נקצבו למשיבה לצורך עמידה בדרישות שפורטו באותה החלטה, ולא הייתה כל סיבה לעכב את ביצוע ההחלטה ולהאריך בחודשים כה רבים, שלא לצורך, את עינוי הדין של המערער. 13. בהחלטה מיום 27.9.13 קבעה כב' הרשמת: "אשוב ואבהיר, כי התביעה נמחקה ומכאן, שאין מקום למתן פסק דין מנומק, לבטח כאשר לא התנהל כל דיון בפני. באשר להוצאות ההליך, לאחר שעיינתי בתיק ומאחר שהתובעת לא פעלה בהתאם להחלטות שניתנו, תוך גרימת נזק לנתבע, תישא התובעת בהוצאות ושכ"ט ב"כ הנתבע בסך 1,000 ₪". הרקע והשתלשלות ההליכים בערעור שלפנינו (1351-04-13) 14. במקביל להליכים שהתנהלו בתיק 42271-03-11 כפי שפורט לעיל, הגיש המערער, כאמור, את הערעור שלפנינו ביום 2.4.13, והוא הועבר לדיון בפני מותב זה. בהחלטה מיום 3.4.13 התבקשה המשיבה להגיש תגובה לערעור עד ליום 3.5.13. 15. ביום 30.4.13 הגישה המשיבה בקשה לחיוב המערער בעירבון , שסכומו לא יפחת מ - 5,000 ₪ , להבטחת הוצאותיה בהליך דנן, וכן בקשה להארכת המועד להגשת תגובתה לערעור. בהחלטה שניתנה באותו יום, 30.4.13, התבקש המערער להגיש תגובתו לבקשה לחייבו בהפקדת עירבון עד ליום 20.5.13, וניתנה ארכה למשיבה להגשת התשובה לערעור עד להחלטה בבקשה האמורה. 16. המערער הגיש את תגובתו ביום 12.5.13, ובה טען, בין היתר, כי ניתן למזער את הוצאות המשפט ואת זמנו היקר של בית המשפט בכך שהצדדים לא יזומנו לדיון , אלא אם מי מהם יעמוד על כך , וההחלטה בערעור תינתן על סמך הטענות שבכתב של שני הצדדים. 17. בהחלטה שניתנה באותו יום, 12.5.13, התבקשה המשיבה להגיש תשובה עד ליום 26.5.13. 18. ביום 28.5.13 ניתנה, לבקשת המשיבה, ארכה להגשת תשובתה עד ליום 5.6.13, וביום 11.6.13 ניתנה ארכה נוספת, לפנים משורת הדין, עד ליום 18.6.13. 19. ביום 18.6.13 הוגשה מטעם המשיבה "תגובה קצרה לערעור המבקש ובקשה לסילוק הערעור על הסף". בתגובה נטען, בין היתר, כי יש לסלק את הערעור על הסף הואיל ולנוכח הסכמת הצדדים במסגרת הערעור בבית המשפט המחוזי, לפיה תינתן למערער רשות להתגונן בכל טענותיו, ההחלטה השנייה של כב' הרשם פוני, מיום 23.1.13, אינה רלבנטית ואין בה כדי להגשים את גילוי המסמכים הנדרש ביחס לכל טענות ההגנה של המערער. עוד נטען, כי אין כל תועלת במחיקת התביעה, כמבוקש על ידי המערער, כאשר המשיבה תהא רשאית בכל מקרה להגישה מחדש. כמו כן טענה המשיבה, בסעיפים 42-50 לתשובתה, כי ההחלטה בדבר מחיקת התביעה בשל אי הגשת מסמכים עומדת בניגוד להוראות תקנה 114א לתקסד"א. יצוין, כי המשיבה לא התייחסה בתגובתה להצעת המערער שלא לקיים דיון ולמתן החלטה על סמך החומר שבתיק. 11. בהחלטה מיום 19.6.13 התבקש המערער להגיש תשובה עד ליום 7.7.13. 12. ביום 19.6.13 הגיש המערער בקשה שכותרתה "בקשת המערער ותגובתו להמשך התנהלות המשיבה בהטעיות בוטות של ביהמ"ש", ובה נטען, בין היתר, כי די בכל הניסיונות הבוטים של המשיבה להטעיית בית המשפט כדי לדחות את בקשתה מיום 30.4.13 להפקדת עירבון וכדי לבטל את החלטת כב' הרשם פוני מיום 24.3.13 , ולהוציא לפועל את החלטתו המקורית מיום 23.1.13 ולמחוק את התביעה. המערער חזר על הצעתו למתן פסק הדין על סמך החומר שנמצא בפני בית המשפט, ללא צורך בזימון הצדדים, אלא אם המשיבה תעמוד על כך. 13. ביום 30.6.13 התבקשה המשיבה להשיב לגופו של עניין , וכן להצעת המערער להכרעה על יסוד טענות הצדדים בלבד, ללא צורך בקיום דיון, וזאת עד ליום 1.9.13. 14. ביום 3.9.13 ביקש המערער החלטה שיפוטית, וביום 9.9.13 ניתנה ארכה למשיבה, בשל פגרת החגים, להגיש תשובתה עד ליום 9.10.13, ואף צוין כי לא תינתן ארכה נוספת. מטרת הארכה שניתנה הייתה לקבל את עמדתה המפורשת של המשיבה להצעת המערער למתן פסק הדין ללא קיום דיון, ובכך לקצר ולייעל את ההליך ולהביאו לסיום מהיר ככל שניתן, ללא צורך בקביעת מועד לדיון , אשר מן הסתם לא היה נקבע במועד קרוב מאד עקב אילוצי יומנו של בית המשפט. 15. בינתיים, ביום 29.9.13 הגיש המערער הודעה לפיה התביעה בתיק 42271-03-11 נמחקה, בהתאם להחלטת כב' הרשמת מיום 27.9.13. בסעיף 1 להודעתו נאמר, כי במידה והמשיבה לא תבקש לערער על החלטת המחיקה - לא יהיה עוד מקום לערעור בתיק זה. 16. בסעיף 3 להודעה נאמר: "בהנחה כי המשיבה אכן לא תבקש לערער על החלטת כב' הרשמת הבכירה (הנזכרת בסעיף 1 לעיל) והערעור יימחק או יימשך, מצפה בזה המערער כי בית המשפט יטיל על המשיבה להחזיר למערער את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנאלץ להוציא בגין ערעור זה, לרבות אגרת בית המשפט ששילם וכן הוצאות מוגדלות (הוצאות לדוגמא) בגין התנהלותה בתיק זה, תוך הטעיות ביודעין של בית המשפט הנכבד הזה, הן בטענות עובדתיות והן בטענות משפטיות, כפי שרואים בבירור בבקשותיה של המשיבה בתיק זה ואף מופנים לראיות להטעיות אלה, בתגובותיו של המערער". 17. עוד נטען, בסעיפים 4 -14 להודעה, כי המערער מצפה כי בית המשפט לא יוסיף עוד להתייחס אל המשיבה ואל באי כוחה לפנים משורת הדין, אלא ימצה איתם את הדין כדרישות החוק והפסיקה, ויפעל בפסק דינו בערעור על פי הוראות תקנה 460(4) לתקסד"א , לפיה פסק דינו של בית המשפט שלערעור יכיל את "הסעד שהמערער זכאי לו, אם ההחלטה שעליה ערער בוטלה או שונתה". 18. המערער לא הסתפק בהודעתו מיום 29.9.13 ובבקשתו לפסיקת הוצאות, אלא הגיש ביום 16.10.13 תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים על התנהלות בית המשפט בתיק זה. המערער מצא לנכון להעביר אלי העתק מן התלונה, ובה נאמר בין היתר, כי ההחלטות למתן ארכה למשיבה, לרבות ההחלטה מיום 9.9.13 , "מעלות חשש ברור למשוא פנים למשיבה תוך פגיעה ברורה בזכויותיו של המתלונן", וכי הימנעות מקבלת החלטה אופרטיבית "אינה מוסברת ואינה מובנת, ונוגדת את עקרונות הפסיקה בכל הנוגע לזכויותיו ולציפייתו של בעל דין הזכאי לקבל סעד מבית המשפט או לחלופין לקבל פסיקה ברורה ומנומקת בין אם לטובתו או נגדו". הואיל ועד היום לא נתקבלה מנציבות תלונות הציבור על השופטים כל דרישה למתן תגובה לתלונה - אין מקום , בשלב זה, להתייחסות לעצם התלונה במסגרת ההליך שלפנינו. טענות המערער בערעור 19. טענתו העיקרית של המערער בערעור, שהוגש כאמור ביום 3.4.13, היא כי טעה כב' הרשם פוני בהחלטתו השלישית מיום 24.3.13, הסותרת את החלטתו השנייה מיום 23.1.13. לטענת המערער, לא היה כב' הרשם פוני מוסמך לשנות את ההחלטה השנייה על פי בקשתה של המשיבה בלבד, בניגוד מוחלט לעמדת המערער, והיה עליו לנהוג על פי ההחלטה השנייה ולמחוק את התביעה. לאור החוק והפסיקה (כמפורט בסעיפים 13-18 לכתב הערעור), טוען המערער כי הואיל והמשיבה לא ביצעה את הנדרש ממנה בהחלטה השנייה - היה על כב' הרשם לבצע את אשר קבע הוא עצמו , ולהורות על מחיקת התביעה. הכרעה 20. בנסיבות העניין, כאשר העירבון בסך 3,000 ₪ הושב למערער בהחלטת כב' הרשמת מיום 2.7.13 בתיק 42271-03-11, כאשר התביעה של המשיבה נמחקה בהחלטת כב' הרשמת מיום 27.9.13, והמערער אף זכה בהוצאות בסכום של 1,000 ₪ במסגרת ההליך האמור - הפך הערעור שלפנינו לתיאורטי וההכרעה לגופה בערעור למעשה התייתרה. לפיכך, השאלה היחידה שניצבת בפנינו כעת הינה, האם בנסיבות העניין זכאי המערער להוצאות מאת המשיבה בשל ההליך שלפנינו. 21. הואיל ועל פי התקסד"א (תקנה 241) קיימת זכות לצדדים להשיב על כל בקשה בכתב תוך המועד שנקבע בתקנה האמורה או במועד שקבע בית המשפט, ואף קיימת חובה להעניק לבעלי הדין את זכות התשובה - אין בידי לקבל את טענות המערער כי במקרה דנן נגרם למערער עינוי דין בעקבות הארכות שניתנו למשיבה למתן תשובותיה. 22. זאת ועוד, על פי תקנה 528 לתקסד"א קיימת לבית המשפט סמכות טבועה להארכת מועדים, לפי שיקול דעתו, ועל פי תקנה 529 לתקסד"א - תקופת הפגרה של בית המשפט לא תובא במניין הימים שנקבעו על ידי בית המשפט, אלא אם כן ניתנה הוראה אחרת. לפיכך, בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת החגים, הארכות שניתנו למשיבה במקרה דנן הינן סבירות , ואין מקום לקבלת טענות המערער כי ניתן היה ליתן פסק דין הדוחה את התביעה כבר בחודש מאי 2013. כפי שנאמר לעיל, הארכות, לרבות הארכה האחרונה עד ליום 9.10.13, ניתנו בעיקר על מנת לנסות ולהשיג הסכמה גם מטעם המשיבה כי ההכרעה בערעור תינתן על סמך החומר שבפני בית המשפט , ללא קביעת דיון, כפי שביקש המערער, וזאת כאמור על מנת לייעל ולקצר ,ככל שניתן, את ההליך. 23. על אף האמור, לאור התנהלות המשיבה, כפי שמצאה ביטוי בהחלטת כב' הרשמת מיום 27.9.13 בתיק 42271-03-11, ולאור אי מתן תשובת המשיבה עד למועד שנקבע בארכה האחרונה (9.10.13) להצעת המערער , במסגרת ההליך שלפנינו, למתן פסק דין בערעור ללא קיום דיון - אני מחייבת את המשיבה לשלם למערער הוצאות משפט , וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪. 24. הסכום האמור ישולם תוך 30 ימים , ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 25. מובהר בזאת, כי הסכום האמור ישולם על ידי המשיבה בכל מקרה, ללא קשר לשאלה האם יוגש על ידה ערעור על החלטת כב' הרשמת מיום 27.9.13 לפיה התביעה בתיק 42271-03-11 נמחקה, וללא קשר לשאלה האם בעקבות מחיקתה של התביעה תוגש על ידי המשיבה תביעה חדשה כנגד המערער. עירייהפקודת העיריות