"התביעה לאובדן רווחים עתידיים לא הוכחה אף לכאורה, התובעים לא חשפו נתוני רווח והפסד, הוצאה והכנסה שהיו כרוכים בהפעלת החנות ולא נהגו בדרך המלך של הגשת מסמכי הנהלת חשבונות, חשבוניות וקבלות, לא נשמעה עדות של רו"ח העסק. ציפיות התובעים לרווח עתידי מהפעלת החנות, שיעוטרו והתקופה בה ניתן יהיה להתחיל להנות ממנו בפועל לא נתמכו בחוות דעת מומחה אף שמדובר בטענה שממומחיות ולא בשאלה עובדתית גרידא". גם לצורך הוכחת הספקת סחורה או מצב חשבון וקיום חוב, חייבת התובעת לצרף תיעוד הנהלת חשבונות, אשר יאפשר הסקת מסקנות בתחום החשבונאי. התובעת לא טרחה לצרף דבר מכל אלה ולא הגישה מסמכי הנהלת חשבונות קבילים, אלא צירפה לתביעתה חשבונות שהיא עצמה ערכה והגישה אותם בצורת טבלאות אקסל, כאשר לא ברור על אילו מסמכי הנהלת חשבונות היא הסתמכה בחשבונותיה. בית משפט אינו יכול לבסס כל ממצא חשבונאי או עובדתי על התחשיבים שצירפה הנתבעת. מצופה מהתובעת, שהינה חברה בע"מ החייבת לנהל ספרי הנהלת חשבונות, לצרף תיעוד המוכיח את תביעתה. במקרה שלפני, התובעת לא רק נמנעה מלצרף את התיעוד לראיות מטעמה, אלא שהיא נמנעה מלגלות ולהמציא את התיעוד לנתבע חרף דרישתו. מושכלות יסוד של דיני הראיות המה, כי הימנעות בעל דין מהצגת ראיה פועלת לחובת אותו בעל דין. בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760). נקבע: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". התובעת בחרה שלא להציג ראיות קבילות מספרי הנהלת החשבונות שהיא מנהלת, לא הציגה תעודות משלוח ולא כרטסת לקוח של הנתבע אצל התובעת, התובעת לא נתנה כל הסבר סביר להתנהגות זו ולמעשה לא העלתה כל טענה לסתירת אותה חזקה לפיה אותן ראיות, לו הוצגו, היו פועלות כנגדה. העולה מהמקובץ הוא כי התובעת לא הוכיחה מהו סכום החוב שחב לה הנתבע, אם בכלל. זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום. הימנעות מהבאת ראיהאובדן רווחיםראיות