טענה כי העורך דין שלה לא הכין אותה כנדרש לחקירה בבית המשפט לפני תביעה כספית לתשלום סך 30,000 ₪ המהווה לטענת התובע, עו"ד במקצועו את חובה של הנתבעת כלפיו בגין שירותים משפטיים שנתן לה בנוגע לפגיעתה בתאונת דרכים. התובע הגיש תצהיר מפורט מאד ועתיר פרטים, עובדות וטענות שלא כולם רלבנטיים להכרעה ולכן אין צורך לחזור על כל טענה ועובדה המופיעות בו. באותה רוח דברים, הכרעה זו לא תיכנס לטענות הדדיות (חלקן אישיות) שעלו בין הצדדים שאינן רלבנטיות להכרעה לגרסת התובע, הייתה הנתבעת מעורבת בת.ד. שאירעה ליד בית הוריו, אביו ירד לסייע למעורבים ומסר לנתבעת את פרטי התובע כעו"ד שלדעתו טוב למקרים שכאלו. התובע טוען כי הנתבעת הגיעה למשרדו לאחר מספר שבועות ומסרה לו שפגיעתה רצינית והצריכה ניתוח שהותיר אצלה נכות. התובע טוען כי בשעתו התרשם שברצון הנתבעת שטענה כי הנהג האחר אשם בתאונה להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין ולכן החתים את הנתבעת על הסכם על פיו מגיע לו שכ"ט בשיעור 20%. בין לבין המתין לקבל חומר רפואי מהנתבעת ובנותיה. התובע טוען כי בהמשך באחת הפגישות "הוחלט להמשיך בינתיים במסלול לפי חוק הפלת"ד". הנתבעת מסרה לתובע חומר רפואי ואמרה לו שבשלב מסוים אכן סבלה מכאבי גב ועכוז גם לפני התאונה אך לא בעוצמה שכזו ובוודאי שהכאבים אז לא הצדיקו התערבות ניתוחית. התובע פנה למבטחת וכתשובה התקבלו שטרות סילוק בסכום נמוך וגם הניסיונות לשפר את הצעות המבטחת לא הניבו תוצאה משמעותית ולכן סירבה הנתבעת להתפשר. התובע הגיש עבור הנתבעת ובנותיה תביעה כנגד המבטחת בתיק 44494-03-11 (שלום נצרת) (להלן "תביעת הפלת"ד") בו הוכחשה ע"י המבטחת נוכחותה ומעורבותה של התובעת בתאונה. משכך פוצל שם הדיון והתקיימו הוכחות בשאלת החבות ביחס לנתבעת. הדיון היה מורכב, בין היתר העיד בו אביו של התובע, הסתבר כי עברה הרפואי של הנתבעת עשיר יותר מזה שהצהירה לגביו ואף התברר כי ההמלצה לניתוח ניתנה עוד קודם לאירוע התאונה. התובע טוען כי בדיון לא פורמאלי שהתקיים נוכח הממצאים, הציע בית המשפט לדחות את תביעתה של הנתבעת ובכך לחסוך לה הוצאות נכבדות ומשכך, נתנה הנתבעת את הסכמתה. התובע טוען כי עקב מצגי הנתבעת נאלץ להוציא הוצאות שונות כגון שימוש בשליח וכי סוכם שעל הנתבעת לקבל את סכומי ההוצאות שנקבעים ע"י התובע-כך בהסכם. הנתבעת טוענת כי התובע לא הכין אותה כנדרש לאותה חקירה מתישה שבסופה "נשברה" ולכן הסכימה לדחייה. הנתבעת מפנה לכך כי מלכתחילה פעל הנתבע שלא כדין עת החתים אותה על הסכם שכ"ט בשיעור 20% והיא טוענת כי אין בסיס לסכומים הנדרשים בתביעה זו. באותן אופן החתים אותה התובע על כוס"ר, הצהרת בריאות, תצהיר והיא מצדה בטחה בו וחתמה על בסיס תחושתה זו. הנתבעת מוסיפה טוענת כי התובע כשל בניהול ההליך, הוא זה שהיה מופקד על הנחייתה, הוא זה שבידיו היו מלוא המסמכים הרפואיים לרבות כאלו המעידים על מצבה הרפואי עובר לתאונה וכי מדובר בתביעה שהיא לא על פי חוזה או דין אלא מדובר בתביעה שבבסיסה ציפייה של התובע לשכר טרחה שבסופו של דבר התבדתה והציפייה כשלעצמה איננה יוצרת עילה או נזק. התובע והנתבעת נחקרו, סיכומים נשמעו ופסק הדין ינמק באופן תמצית בהתאם לרוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א. הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה וכלל זה מטיל על התובע את הנטל להוכיח את עילתו, להוכיח את העובדות הנדרשות, את הנזק ולשכנע כי על בסיס כל אלו, יש לחייב את הנתבעת. התובע לא עמד בשום אחד ממרכיבי הנטל ודין התביעה שכפי הנראה לא הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה, להידחות. יובהר, אם היה מוכח שהתובעת נקטה בתרמית מכוונת תוך שהיא מוליכה שולל את התובע, ניחא, דבר זה לא הוכח כאמור. מקצוע עריכת הדין הוא מקצוע מיוחד, לעיתים עבודה מועטה והליך קצרצר מניבים שכר טרחה גבוה, לעיתים, עבודה מרובה והליך ארוך ומתיש אינם מניבים שכר טרחה כלשהו והדברים הם בבחינת קל וחומר בעת שמנהלים תיקים בהם שכר הטרחה נגזר מההצלחה בהליך כמו תיקי פלת"ד. עד רגע זה לא ברור מה פשר הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים ומדוע בכלל הסכים התובע "לשמוע" על ניהול הליך לפי פקודת הנזיקין בתיק בו יש מבטחת ועילה על פי חוק הפלת"ד ברם מרגע שההליך בעניין התובעת ובנותיה נוהל על יסוד עילה לפי חוק הפלת"ד, אין עוד תוקף להסכם השכ"ט, אין צורך להעריך שכר ראוי והדברים גם ברורים וגם קבועים בדין. אם כך יש לדון בשני עניינים, האחד-האם הוכח כי הנתבעת רימתה או הוליכה שולל את התובע בנוגע למצבה הרפואי עובר לתאונה והשני, מהו ההפסד שנגרע מהתובע בגלל מעשיה. מעיון במסמכים שעמדו בפני התובע עובר להגשת התביעה בבית המשפט ואשר אותם (בהגינותו יש לומר) אף העביר לנציגת חברת הביטוח בשלב המו"מ (נספח ז' לתצהירו) עולה כי הגם שתאונת הדרכים אירעה ביום 30.8.09 הרי עוד לפני כן ביום 15.7.09 ביקרה הנתבעת אצל מומחה כירורג אורתופד שתיעד כאבים מקרינים לאורך רגל שמאל מהעכוז ועד לכף הרגל "מזה כחודשיים", המומחה רשם אז לנתבעת טיפול תרופתי והפנה אותה לפיזיותרפיה. עם כל הכבוד, מדובר בתלונות חופפות לתלונות שהיוו נושא לתביעת הפלת"ד. התובע היה מודע לחלוטין לעניין זה שכן ביום 13.9.10 הוא מוסיף וכותב לחברת הביטוח (נספח ח') כי "אין כל הסתרת מידע. וכי הגב' אכן סבלה מכאבי גב אך כתוצאה מהתאונה הוחמרו שוב כאביה ועל כן התביעה". לא צריך היה ניסיון רב בניהול תביעות גוף כדי להבין כי חברת הביטוח התכוננה לעשות "מטעמים" מעברה הרפואי של הנתבעת וכי טענה עיקרית בעניין הנזק תיגע למצב רפואי קודם ולשלילת קשר סיבתי רפואי בין הנכות כל שקיימת לתאונה. לא ברור האם התובע פנה לאסוף את מלוא התיקים הרפואיים של הנתבעת לפני הכנת התביעה או הדיונים ברם דבר אחד ברור דיו, בידי התובע היה גם היה חומר המעיד על תלונות דומות מאד אם לא חופפות הנוגעות למצב קודם, הוא נתן דעתו לכך ולא רק זאת אלא אף ענה בכתב כנגד טענה של המבטחת בדבר הסתרת מידע רפואי. התובע, כיועצה המשפטי של הנתבעת וכמי שצריך להעריך את סיכויי התיק לא הולך שולל ע"י הנתבעת שכן ידע או היה עליו לדעת כי עברה הרפואי של הנתבעת רחוק מלהיות צחור ונקי וכי סבלה מאותן תופעות באותם אזורים של הגוף עוד לפני התאונה. "ההפתעה" ששלף ב"כ המבטחת בדיון ההוכחות בנצרת הנוגע למצב הרפואי הקודם של הנתבעת היא לא אחרת מאותו מסמך רפואי מיום 15.7.09 שהתובע במו ידיו שלח למבטחת. גם השפן האחר שנשלף מכובע ב"כ המבטחת, ביקור יחיד במרפאה עקב תאונה בה אופנוע עלום פגע בנתבעת באזור ברך ימין התגלה כשפן רזה ושדוף במיוחד שכן מדובר היה בחבלה שטחית ביותר ללא שום ממצא משמעותי, ללא המלצה לטיפול וכאמור ללא שום קשר ומשקל לתביעת הפלת"ד. תאונת "האופנוע" אירעה ביום 22.10.11 מעל שנתיים מקרות התאונה נשוא תביעת הפלת"ד. ולסיום נקודה זו ודיון בשאלת שווי שכר הטרחה האפשרי, הניתוח שעברה התובעת איננו ניתוח אלא הליך של שאיבת דיסק - קובילציה, לא מדובר בתיק של "60% נכות" כפי שסבר התובע, רחוק (מאד) מכך, מדובר בפריצת דיסק שגרתית ביותר בין חוליות L4-L5 שסימניה כאבי גב תחתון עם הקרנה לאורך רגל שמאל הופיעו עוד לפני התאונה (כאבי גב ממקור שרירי אינם מקרינים לרגל שמאל) ולכן היה צריך להיות ברור בכל שלב ובוודאי היום שמדובר בתיק קטן שספק אם כלל הייתה נקבעת בו נכות עקב התאונה. סוף דבר, התובע כגורם המקצועי המשפטי שהיה אמון על בדיקת החומר הרפואי, על הדאגה לאיסופו, הערכת סיכויי התיק וקביעת אופן ניהולו, ידע (או היה צריך לדעת) על עברה הרפואי של הנתבעת ועל כך שלמבטחת יש כבר טענות בעניין זה עוד לפני נגשת התביעה, תביעתה בשום שלב לא לא הייתה אמורה להיראות כתביעת "ענק", לא הוכח כי הנתבעת, באופן פוזיטיבי ומכוון פעלה כדי לרמות את התובע ולהסתיר ממנו את שבעצם ידע או היה עליו לדעת. אין לשכוח כי תביעת הפלת"ד נדחתה לא בגלל עברה הרפואי של הנתבעת ולמצער לא רק בגלל עברה הרפואי (שכן לא לגמרי ברור מה קרה בדיון הלא פורמאלי באותה תביעת פלת"ד) אלא בגלל (או בעיקר בגלל) הספק הרב ביחס לאמיתות גרסתה בקשר להימצאותה ברכב בזמן התאונה קרי בית המשפט לא האמין לגרסת הנתבעת ועדיה לרבות אביו של התובע ודברים שכאלו הם עניין הכרוך בניהול הליך משפטי ובמקצוע עריכת הדין ואיננו מקנה עילה כנגד הלקוח. הרי בעניין זה אף התובע טוען ללא שום ספק ועל בסיס עדות אביו כי הנתבעת אכן הייתה ברכב ומעורבת ולכן כישלון תביעת הפלת"ד ביחס לתובעת הוא כישלון משותף של התובע ושל הנתבעת שלא הצליחו לשכנע את בית המשפט שהתובעת נכחה ברכב בעת התאונה. אותה תביעה כללה תובעות נוספות (בנותיה של הנתבעת), אלה זכו לקבל פיצוי, מן הסתם כלל הפיצוי הוצאות ושכ"ט ודי בכך. התביעה נדחית. אשר לשאלת ההוצאות, אין סיבה לשלול מהנתבעת שיפוי ולו חלקי על הוצאותיה, שקלתי את העניין והנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות מתונות בגין הליך זה בסך 2500 ₪ שישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. עורך דיןדיוןחקירה (בבית משפט)