יש להמציא את אישור בית המשפט המחוזי כבית משפט של פירוק , לעניין הכספים המופקדים בנאמנות שכן, הסמכות להכריע בטענות המערערת מסורה לבית המשפט של הפירוק . הערעור נסוב סביב הטענה כי הכספים המוחזקים בפיקדון ע"י באי כוח הצדדים הינם כספים השייכים למשיבים 1-3 ולא למשיבה 4, ועל כן כספים אלה המעוקלים ע"י המערערת בהליכי הוצאה לפועל צריכים לעבור לידי המערערת. נראה לי כי מבחינה דיונית צריכה הייתה המערערת להגיש בר"ע ולא ערעור בזכות. מכל מקום החלטתי לדון בבר"ע כבערעור עצמו ולקבל את הערעור. זהות הצדדים: שושני יהודה, (להלן: משיב 1) , היה מנהל ובעל מניות של חברת מוס ונילה בע"מ , (להלן: משיבה 2) וחברת מ.מ.י טקסטיל בע"מ , (להלן: משיבה 3) , שתי החברות הפסיקו את פעילותן תוך שהן חייבות כסף לידי חברת בריטקס - בר בע"מ , להלן: המערערת. חברת מקס טקסטיל בע"מ, (להלן: משיבה 4) , הינה חברה אשר בבעלותו של שושני. עו"ד ליאור חברון, (להלן: משיב 5) , צורף באופן אישי לכתב הערעור כמי שמחזיק כנאמן את הכספים השייכים למשיבה 4 , החברה שבפירוק. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: בתאריך 11.06.09 נפתח תיק ההוצאה לפועל , בנוסף, נפתחו תיקי ההוצאה לפועל מספר 01-6548809-9 ו- 01-65484-09-5 כנגד משיבות 2 ו3 , אשר היו בבעלות משיב 1. בתיקים אלו ננקטו הליכים מבצעיים רבים, בהם עוקלו כספים אצל צדדי ד', כאשר בקופת ההוצאה לפועל הופקדו כספים בסך של כ- 100,000 ₪ , הכספים הללו הועברו לחשבון נאמנות בו הנהנים הינם ב"כ המערערת ומשיב 5. בתאריך 16.11.09 הגישה משיבה 4 המרצת פתיחה לבית משפט השלום בהרצליה, בו ביקשה מבית המשפט הצהרה כי המערערת אינה רשאית לבצע פעולות גבייה או פעולות הוצאה לפועל כנגד רכושה או נכסיה , בנוסף הוגש על ידה צו מניעה כנגד המערערת להימנע מביצוע פעולות בהוצאה לפועל ובנוסף לבטל את צווי העיקול שהוטלו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל. בתאריך 08.02.10 דחה בית משפט השלום את המרצת הפתיחה, משיבה 4 הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, במקביל הוגשה כנגד משיבה 4 בקשה למתן צו פירוק ובקשה לבית המשפט של הערעור לדחות את הדיון בערעור אשר נקבע ליום 14.01.13. בתאריך 03.01.13 ניתן כנגד משיבה 4 צו פירוק בבית המשפט המחוזי בת"א. בתאריך 13.02.13 התקבלה הודעת הכונס הרשמי ממנה עולה כי הכונס אינו עומד על הערעור. בתאריך 13.02.13 ניתן פסק דין ע"י בית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור שהגישה משיבה 4. על בסיס פסק הדין הזה, פנתה המערערת בבקשה ללשכת ההוצאה לפועל לשפעול הליכי ההוצאה לפועל ולשחרור ומימוש הכספים אשר עוקלו על ידה במסגרת תיקי ההוצאה לפועל. בתאריך 08.03.13 התקבלה ההחלטה נשוא הערעור לפיה יש להמציא את אישור בית המשפט המחוזי בתל אביב כבית משפט של פירוק , לעניין הכספים המופקדים בנאמנות שכן, ההסכמות להכריע בטענות המערערת מסורה לבית המשפט של הפירוק . בתאריך 12.03.13 הגישה המערערת הבהרה לעניין הבקשה לשפעול הליכים ולשחרור הכספים וציינה כי הכספים אשר עוקלו במסגרת ההליכים בהוצאה לפועל , אינם שייכים למשיבה 4, כי אם למשיבים 1-3 ומשכך, עיקולם נעשה כדין ולאחר שפסק הדין של בית משפט השלום בהרצליה הפך לחלוט יש להורות על שחרור הכספים הללו לטובת המבקשת. בתאריך 14.03.13 ניתנה החלטה לפיה לא נתקבלו טענות המערערת לשחרור הכספים וכי יש להמציא את אישור בית המשפט של פשיטת הרגל. בתאריך 17.03.13 נשלחה לב"כ המבקשת הודעה כי המשיב 1 הגיש בקשה למתן צו כינוס ועל הכרזתו כפושט רגל ובתאריך 10.03.13 נתן בית המשפט המחוזי בת"א צו לכינוס נכסיו של משיב 1. טענות המערערת: המערערת טוענת כי המשיבה 4 פועלת בכל דרך אפשרית כדי למלט כספים המגיעים למשיבים 1-3 כדי שיחמקו מלשלם למערערת את חובה ולכן הכספים המגיעים למשיבים 1-3 ממחזיקים שונים הינם בבעלותם הבלעדית ואילו המשיבה 4 מנסה לשלשל אותם לכיסה במסווה של מי שבאה בנעליהם, וכי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתה של כבוד הרשמת , וזאת באשר ערעורה של המערערת נסוב על ממצאים שבעובדה הן של לשכת ההוצאה לפועל בת"א והן של בית משפט השלום בהרצליה , והלכה ידועה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית או ע"י ערכאה אחרת שקביעותיה הפכו חלוטות. המערערת טוענת כי המשיבה 4 לא ביקשה את הסעד הנכון מבית המשפט בהרצליה , ולחילופין לא הצליחה להוכיח את שביקשה, וכי בית המשפט בהרצליה לא היה אמור לדון בהמרצת הפתיחה שהוגשה לפניו בדרך של ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, וכי המשיבה 4 פנתה לכבוד רשם ההוצאה לפועל אשר דחה את בקשתה, ואז היה עליה להגיש ערעור על החלטתו. המערערת טוענת כי הוכיחה בפני בית משפט השלום בהרצליה את מעשי המרמה של משיבה 4, וכי בית המשפט קבע כי המשיבות התגלו כגוף אחד והאבחנה ביניהן הייתה מלאכותית, וכי אין מחלוקת כי המשיב 3 הינו הבעלים והמנהל של שתי המשיבות 1 ו 2 , וכי הוא נוהג להקים מספר חברות מבלי שנמצא להקמתן רציונאל כלכלי אמיתי מלבד הרצון להיעזר בהליכי משפט כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים וכך גם נעשה עם משיבה 4, וכי לאור כל העובדות הנ"ל יש ובמיוחד לנוכח המתווה הנורמטיבי יש בכך כדי לחייב את המשיבה 4 בחובות המשיבים 1- 3. המערערת טוענת כי טענות משיבה 4 מבוססים כולן על טענות שבעובדה אשר נדונו ונדחו ע"י בית משפט השלום בהרצליה ולפיכך דין טענותיה להידחות, וכי עובדת הגישה בקשת פירוק נגד משיבה 4 ואז ניתנה למשיבה, באמצעות הכונס הרשמי הזדמנות להמשיך את הליך הערעור אשר התנהל אותה עת בתיק בית המשפט המחוזי , אולם הכנ"ר הודיע כי הוא אינו עומד על הערעור, שכן הוא סבור שהסמכות להכריע נתונה לבית המשפט שלפירוק, ועל כן נמחק הערעור, ואולם, אין הדבר משליך על טענות המערערת בתיק דנן שכן הערעור עוסק בטענה כי הכספים המוחזקים בפיקדון ע"י באי כוח הצדדים הינם כספים השייכים למשיבים 1-3 ולא למשיבה 4 ועובדה זו היא הקובעת כי כספים אלה המעוקלים ע"י המערערת בהליכי הוצאה לפועל יועברו לחזקתה. המערערת טוענת כי כבוד הרשם אשר אישר את הטלת העיקולים על צדדי ג' על כספים המגיעים מהם למשיבים 1-3 וגם שופטת בית משפט השלום בהרצליה הבינו שהמשיבה 4 היא גוף שפועל במסווה של המשיבות 1-3 וכל מטרתו למנוע מהכספים המגיעים מצדדי ג' במקום למשיבים 1-3, אשר היו מעוקלים מיד, למשיבה 4 במסווה של החברה אשר רכשה את המשיבות 1ו 2, וכי המשיבה 4 היא גוף פיקטיבי שניסה להבריח באמצעות הקמתו כספים המגיעים למשיבות 1 ו 2. המערערת טוענת כי שגתה כבוד הרשמת בקבעה כי על מנת לשחרר את הכספים המצויים בנאמנות על המערערת לפנות לבית המשפט של הפירוק בבקשה, וזאת מכיוון שקיים פסק דין חלוט לטובתה מבית משפט השלום בהרצליה אשר ערעורו נדחה, וכי החלטת כבוד הרשמת פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הקניין של המערערת , תוך התעלמות מהעובדה כי המערערת הטילה עיקולים אשר קיבלו את אישור הרשם, וכי משמעותה האופרטיבית של החלטת הרשמת הינה חיסולה הכלכלי של המערערת והקטנה משמעותית בסיכויי המערערת לפרוע את חובה מהמשיבים. תגובת המשיב 5 עו"ד ליאור חברון: המשיב 5 טוען כי הכספים המוחזקים בחשבון הנאמנות , הם כספים של החברה שבפירוק שנתפסו אצל צדדי ג', אשר המערערת טוענת כי הם שייכים למשיבים 1-3, וגם אם יתקבלו טענות המערערת, הרי שהכספים לא יוכלו להיות משוחררים היות והוטלו עיקולים נוספים על הכספים, בין היתר לטובת עיריית ת"א , בגין חוב ארנונה, חוב בדין קדימה, וכי משיב 1 שהמערערת טוענת כי הכספים שייכים לו או למשיבה 2 או למשיבה 3, מצוי בהליך של פשיטת רגל וניתן נגדו צו כינוס נכסים, ועל כן גם אם יתקבלו טענות המערערת , לא יועילו לה שכן הכספים , בין שהם שייכים לחברה שבפירוק או למשיב 1 , דינם להיות מועברים לכונס הרשמי. המשיב 5 טוען כי המערערת מסתמכת על העובדה כי פסק הדין הפך להיות חלוט, אולם לפסק הדין אין לא כלום עם הטענות בערעור זה, אין בפסק הדין כל ממצא המהווה "השתק פלוגתא" הקובע כי הכספים , של החברה בפירוק, המצויים בחשבון הנאמנות שייכים למשיבים 1-3, וכי דחיית התביעה של חברה שבפירוק , אינה בגלל קבלת עמדת המערערת אלא בגלל בחירת הליך שאינו מתאים, לכן אין כל קביעת ממצא פוזיטיבי, בכל ערכאה שהיא כי הכספים המוחזקים בחשבון הנאמנות שעוקלו בהליכי הוצאה לפועל הם כספי משיבים 1-3, וכי תמוהה העובדה כי המערערת , משחיתה זמנה לריק , במקום לעשות את הדבר המתבקש ולפנות לבית המשפט של הפירוק או לכל בית משפט מתאים, כפי שהורו לה לעשות , ראש ההוצאה לפועל בשתי ההחלטות נשוא ערעור זה, בית משפט נכבד זה בהחלטתו מיום 20.03.13, בית משפט השלום בהרצליה , אשר עליו מסתמכת המערערת. דיון והכרעה: משהטילה רשמת ההוצאה לפועל עיקולים אצל מחזיקים שונים על כספים של משיבה 4 , לא פנתה בבקשה לרשמת בטענה כי הינה אישיות משפטית נפרדת מהחייבים שבתיק ההוצאה לפועל, אלא עתרה לבית משפט השלום בהרצליה (ה.פ 18182-11-09) למתן פסק דין הצהרתי לפיה המערערת אינה רשאית לבצע פעולות גבייה או הוצאה לפועל כנגד רכושה או נכסיה ואף עתרה למתן צו מניעה להימנע מעיקולים נוספים ולביטול צווי העיקול שהוטלו. בתאריך 08.02.10 ניתן ע"י בית המשפט פסק דין הדוחה את התובענה על כל עתירותיה ואף נמתחה ביקורת על הדרך בה פעלה משיבה 4. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שלא נידון ונדחה ע"י ערכאת הערעור. במצב הדברים הנתון קיים פסק דין סופי וחלוט של בית משפט השלום בהרצליה שדחה את תביעתה של משיבה 4 ונותרה בעינה החלטת רשמת ההוצאה לפועל שהורתה על ביצוע העיקולים. הכספים שעיקלו מוחזקים כיום בנאמנות על ידי עו"ד חברון שצורף כמשיב לערעור , ביחד עם ב"כ המערערת . הכספים האמורים, ע"פ המצב המשפטי שבתיק, אינם כספים של משיבה 4 אלא של החייבים בתיק, טרם כניסתה של משיבה 4 להליכי פירוק ולכן אין להליכי הפירוק כל נפקות. משיבה 4, במועד תחילת הליכי הפירוק נגדה כבר לא היו הכספים בבעלותה, גם אם ההליכים המשפטיים בערעור נמשכו והסתיימו לאחר שהחלו הליכי הפירוק. להבנתי, במצב הדברים האמור , אין צורך בהחלטת בית המשפט של הפירוק שכן הכספים אינם נכללים בקופת הפירוק והיו אמורים להימצא בידי המערערת זה מכבר ולפני תחילתם של הליכי הפירוק. סיכום: לאור כל האמור לעיל מתקבל הערעור. אני מורה לנאמנים להעביר את הכספים שבחשבון הנאמנות לתיק ההוצאה לפועל. משה סובל שלום ת"א הואיל ונטען כי הוטלו עיקולים נוספים על הכספים, בין היתר לטובת עיריית ת"א בגין חוב ארנונה , הרי שטרם שחרור הכספים למערערת תבדוק הרשמת את כל העיקולים הקיימים ותורה על חלוקת הכספים לפי דיני הקדימויות. בנסיבות אין צו להוצאות. הגזברות תחזיר לב"כ המערערת את הפיקדון שהפקידה בתיק. פירוק חברהנאמנות