טענה כי האופן שבו בוצעה בדיקת השומר, תוך החשדתה בגניבה, ולעיני אנשים הביא להשפלתה וגרם לה צער ועוגמת נפש. בפתח הדיון היום ציין ב"כ הנתבעת 1 כי הוּצע לפצות את התובעת, לפנים משורת הדין, סמוך לאחר המקרה; וכי לאחר הגשת התביעה הציעה הנתבעת 1 סכום פיצוי מוגדל על מנת לחסוך את הצורך בהתדיינות. התובעת לא נעתרה להצעת הפשרה. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על יסוד שמיעת עדות התובעת ועדות השומר. הנתבעות הודיעו שהן לא חולקות על שאלת האחריות. על אף שפערי הגרסאות כפי שעלו מכתבי הטענות היו גדולים, בסופו של יום עובדות המקרה כפי שעולות מהעדויות ומתצהירי התובעת והשומר אינן שנויות, בעיקרם של דברים, במחלוקת. כפי שעולה מהראיות שהובאו השומר נדרש על ידי אחראי החנות לבדוק את תיקהּ של התובעת לאחר שסיימה לערוך את הקניות על רקע חשד של האחראי כי התובעת שמה בתיקה דיאודורנט וקרם (ס' 4 לתצהיר השומר, עדות השומר ש' 10-11, ע' 5 לפרוטוקול). השומר ניגש אל התובעת כשזו עמדה במרחק קטן מהקופה בה שילמה ובסמוך לקופה הראשית (עדות השומר ש' 7-8 ע' 5 לפרוטוקול, ס' 4 לתצהיר התובעת). לדבריו ביקש לערוך את הבדיקה במקום זה על מנת שגם האחראי בקופה הראשית יוכל לראות בעצמו את הדברים (עדות השומר, ש' 8-9, ע' 5 לפרוטוקול). השומר ביקש מהתובעת את הקבלה. לטענתה ביקש ממנה להניח את השקיות עם המצרכים ובחן תחילה את המצרכים (ס' 4-5 לתצהיר התובעת). לאחר מכן ביקש השומר מהתובעת להניח את תיקהּ האישי על כסא ולפתוח אותו (ס' 5 לתצהיר התובעת, עדות התובעת ש' 31 ע' 2 - ש' 1 ע' 3 לפרוטוקול). השומר אמר לתובעת כי הוא עורך את הבדיקה משום שהאחראי אמר לו שהיא הכניסה לתיק דיאודורנט מבלי לשלם עליו או בלשונה של התובעת כי היא "חשודה בגניבה של דיאודורנט" (ס' 6 לתצהיר התובעת, ס' 5 לתצהיר השומר, עדות השומר ש' 10-11 ע' 5 לפרוטוקול). לטענת התובעת השומר "חיטט" בתיק (ס' 5 לתצהיר התובעת). לטענת השומר, בחן את תכולת התיק מבלי לגעת בו ומבלי להכניס ידיו לתוכו (ס' 6 לתצהיר השומר, עדות השומר, ש' 12 ע' 5 לפרוטוקול). בנסיבות המקרה שלפני, מחלוקת זו אינה מהותית אולם בכל מקרה, ומהטעמים שיובאו להלן, מעדיף אני את עדות השומר. השומר נוכח כי אין בתיקהּ של התובעת דיאודורנט. הוא התנצל מיד וביקש את סליחת התובעת (ס' 6 לתצהיר התובעת, ס' 6 לתצהיר השומר, עדות השומר ש' 13, ע' 5 לפרוטוקול). לאחר מכן שב השומר וביקש את סליחת התובעת (ס' 12 לתצהיר התובעת), כפי שהעיד "הלכתי לכיוון הדלת וכל הזמן אמרתי לה סליחה, סליחה, זו העבודה שלי והאחראי עלי אמר לי להסתכל" (ש' 15-16, ע' 5 לפרוטוקול). אלה עיקרי העובדות. יצוין כי בעדותה טענה התובעת כי במהלך האירוע "חטף" השומר את השקיות עם המצרכים שהיו בידיה ו"שפך אותן על הרצפה" (עדות התובעת, ש' 22-23, ע' 1, לפרוטוקול). בעדותה ניסתה ליצור את הרושם שהשומר "חטף" גם את תיקהּ (עדות התובעת ש' 16-19, ע' 2 לפרוטוקול). אין בידי לקבל טענות אלה. הן לא הועלו בתצהירה של התובעת. בפי התובעת לא היה הסבר לכך. ניכר היה שבעדותה היא מנסה להעצים את האירועים. בסופו של יום אישרה התובעת כי בניגוד לדברים שאמרה קודם לכן בעדותה, היא נתנה את תיקהּ לשומר ולא הוא זה שלקח אותו ממנה (עדות התובעת ש' 31 ע' 2 - ש' 1 ע' 3 לפרוטוקול). לכך יש להוסיף כי עדותו של השומר היתה מהימנה בעיני. ניכר היה מעדותו כי גם בזמן אמת חש שלא בנוח וכי נהג בתובעת בנימוס ובאדיבות. בשולי הדברים אעיר, כי בנסיבות העניין לא ראיתי לתת משקל של ממש לתיאור הדברים בתצהירה של שלומית לוי, שהוגש מטעם התובעת, וזאת בשל אי ההתאמות הבולטות בין תיאורה את ההתרחשויות לבין תיאורן על ידי התובעת עצמה (ראו, למשל, ס' 4-6 לתצהיר האמור, שלחלקים מהותיים בהם - למשל, לעניין ניעור התיק על ידי השומר וריקון החפצים שבו על הרצפה - אין זכר בתצהיר התובעת או בעדותה). כאמור לעיל הנתבעות, בהגינותן, לא חלקו על שאלת האחריות (ש' 15-16, ע' 1 לפרוטוקול). אכן, אף שהשומר נהג בתובעת בנימוס ובאדיבות, התנהלות הדברים היתה שלא כדין ובאופן המקים זכות לפיצוי. זאת, מן הטעם שבדיקת התובעת נערכה בקרבת הקופות והקופה הראשית, במקום גלוי לעין הנוכחים בחנות, חלף עריכת הבירור בחדר צדדי בצנעה ובאורח דיסקרטי באופן שיצמצם את הפגיעה בתובעת. השאלה היא מה שיעור הפיצוי המגיע בנסיבות העניין לתובעת. בהקשר זה יש להביא בחשבון מספר שיקולים. מצד אחד יש לתת את הדעת לכך שהתובעת הוחשדה כמי שנטלה מוצר שלא כדין מהסופר - חשד שהתברר כחסר בסיס; כי התובעת העידה שחשה פגועה ומושפלת; וכי הבדיקה נערכה במקום גלוי לעיני כל. מן הצד האחר יש לשקול כי גם לשיטת התובעת לא היו בקרבת מקום אנשים רבים. לדבריה היו בקרבת מקום 3-4 אנשים ואפשר שגם אנשים נוספים שעברו בקטע המוביל מהקופות ליציאה ראו את ההתרחשות (ש' 5-6, ע' 2 לפרוטוקול); כי מתיאור הדברים, הן על ידי התובעת הן על ידי השומר, ניכר כי ההתרחשות לא נמשכה זמן רב, כפי הנראה לא יותר מדקות ספורות (עדות השומר, ש' 26-27 לפרוטוקול, וגם בעניין זה אני מעדיף את עדותו על פני עדות התובעת שהתייחסה לכעשר דקות, ש' 5, ע' 3 לפרוטוקול); כי השומר נהג בתובעת בנימוס במהלך הבדיקה והתנצל בפניה מספר פעמים; וכי הנתבעת 1 הציעה לפצות את התובעת לפני הגשת התביעה ולאחריה וגם בפתח הדיון היום. שקלתי את מכלול הנסיבות. נתתי דעתי גם לשיעור הפיצויים שנפסקו על ידי בתי המשפט במקרים אחרים של בדיקות כאמור על רקע חשד לגניבה בידי לקוח (וראו, למשל, ת"א (שלום ראשון לציון) 3900/05 לוי-פרידמן נ' סופר פארם ישראל (19.6.2007) שם אחז השומר בחוזקה בידה של התובעת וקרא בקול שהיא גנבת; ת"א (שלום רמ') 4482/07 מכלוף נ' פריסה (1.4.2010) שגם בו נערכה הבדיקה במקום גלוי לעין כל; ת"ק (י-ם) 14670-02-13 נעמן נ' שופרסל (13.5.2013), ע"א (מחוזי חי') 14390-02-09 חטיב נ' H&O אופנה בע"מ (23.6.009) שם נערכה הבדיקה בחדר המנהל לאחר שהתובעת סירבה לפתוח את תיקהּ, וראו דברי השופט י' עמית במקרה זה לפיהם לא כל רגישות סובייקטיבית מצדיקה פיצוי, שם בפסקה 3; וכן ת"א (שלום נת') 7105/06 קאופמן נ' שופרסל בע"מ (11.5.08) שם דובר באירוע שנמשך פרק זמן ממושך יותר ואשר הסתיים מבלי שבוטל חשד הגניבה). על יסוד כל אלה סבורני כי על הנתבעות לפצות את התובעת, ביחד ולחוד, בסך 3,000 ₪. אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעות (וראו לעניין זה בקשת הנתבעות והסכמתן - ש' 1-4, ע' 7 לפרוטוקול), בנסיבות העניין יש לייחס לנתבעת 1 אחריות בשיעור של 70% ולנתבעת 2 אחריות בשיעור 30%. בנסיבות העניין, בשים לב להתנהלותן של הנתבעות, כמו גם בשים לב ליחס בין הסכום שנפסק לסכום שנתבע, יישאו הנתבעות בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 600 ₪. תלונת שוואשומריםהשפלה