לאחר החתימה על ההסכם התעוררה בין הצדדים מחלוקת בדבר סוג המוצר המערער טוען, כי אף שהמוצר הוצג בפני הרוכש, מר צ'ובוטרו, והלה אישר את רכישתו, החליט האחרון לאחר מכן כי עיצוב המוצר אינו מתאים לו וכי אין בכוונתו לרוכשו, ודרש את השבת כספו. לשיטתו של המערער, בכך הפר הרוכש את ההסכם. המערער מוסיף וטוען, כי נתן את השיק בידי הרוכש במסגרת הסכם הייבוא כביטחון, וזאת שלא על מנת שיופקד. לאחר שהופר ההסכם, הופקד השיק לפירעון בחוסר תום לב ועל מנת להזיק למערער. לדברי ב"כ המערער, עתה, אף שהשיק חולל, לא נפתח תיק הוצל"פ לצורך גבייתו. משמע, לא עומדת מאחוריו דרישת גבייה של ממש אצל האוחז. המערער פנה לבנק והציג בפניו מצב עובדתי זה, אך ללא תועלת. לטענת המבקש, העסק שבבעלותו מתנהל באופן רווחי ומפרנס משפחות רבות אף בימים אלו של מצוקת אשראי ומיתון כלכלי. לנוכח מקרה מצער וייחודי זה, הוא ייכנס לסחרור ממנו יתקשה להתאושש. הבנק מצידו משיב, כי הבקשה עצמה איננה עומדת בתנאי החוק לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו. ביום 7.2.13 נשלחה למערער הודעה על החלת ההגבלה על חשבונו החל מיום 22.2.13, וזאת בגין שיקים שסורבו מחוסר כיסוי במועדים שבין 28.5.12 ועד 5.2.13. על הבנק לא הייתה כל חובה לכבד את השיק שסורב, ולמבקש לא היה כל יסוד להניח כי הייתה על הבנק חובה כזו. טענותיו של המערער נוגעות ליחסים שבינו לבין לאוחז השיק. יחסים אלה אינם בידיעתו ו/או בשליטתו של הבנק, ולפיכך אין הבנק יכול להתחשב בהם בבחנו באם לכבד/לסרב שיק אם לא. חרף האמור, במעמד הדיון ובהעדר כל טענה של המערער כנגד התנהלות הבנק, ויתר בא כוח הבנק על חקירת המבקש והשאיר את הבקשה לשיקול דעת. דיון והכרעה : משאין מחלוקת של ממש על העובדות, יש לבחון האם הנימוק שבפי המערער יכול לעמוד בתנאים שקבע החוק, כתנאים בהם ניתן לגרוע שיק מרשימת השיקים שסורבו. עילות הביטול קבועות בסע' 10(א) לחוק אשר זו לשונו: (א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה: (1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות; (2) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א; (3) ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו; ..." אין חולק כי סירוב השיק לא נבע ממחדל של הבנק. אין בפי המערער כל טענה כנגד פועלו של הבנק בקשר לשיק, ואין הוא חולק על כך שהשיק סורב בשל חריגה של ממש ממסגרת האשראי שהועמדה לו. במאמרו "חוק שיקים ללא כיסוי" (הפרקליט מ"ד חוברת ג' עמ' 449), מתייחס כב' השופט עמית לפרשנות הראויה להוראות החוק על רקע מטרתו "לצמצם תופעת השיקים ללא כיסוי תוך יצירת הסדר מפורט, שבא לאזן בין הצורך להגן על הציבור מפני נגע השימוש לרעה בשיקים לבין האינטרס הציבורי החשוב של השימוש אמצעי תשלום זה" (ראה שם עמ' 450), ולשני הזרמים שנוצרו בפסיקה בשאלה האם רשימת עילות הביטול שבהוראת הסעיף הינה רשימה סגורה, אם לאו. לשיטתו, בנסיבות מיוחדות, פרשנות מרחיבה להוראות החוק, המכירה גם במחדל או במעשה מכוון של צד ג' ככזה הבא בגדרו, יכולה להוות פתרון ראוי למקרים "קשים", בהם נקלע בעל חשבון להגבלה בנסיבות שלא יכול היה לצפותן מראש. תימוכין לפרשנות זו מצויה לו בפסיקה, והוא מפנה להמ' 6849/94 (שלום חיפה) מרגלית מזון וחומרי ניקוי נ' בנק דיסקונט. באותו עניין שילב בית המשפט בין עילת הטעות שבס"ק (1) לעילה בדבר היסוד הסביר להניח שבס"ק (3), כאשר ספקים הציגו מחמת טעות שיקים לפירעון אף שהתמורה בגינם כבר שולמה להם. לדבריו, "תוצאה זו של פסק הדין נראית לנו מוצדקת. נראה כי בית המשפט הציע פרשנות זו על רקע רצונו להרחיב את עילות הביטול במקרים קשים שבהם הטלת ההגבלה אינה צודקת..." (ראה שם בעמ' 467). עוד מציין כב' השופט במאמר, כי את הבסיס המשפטי לפרשנות המרחיבה על פי נוסח החוק ניתן לעגן במטרתו של החוק ובלשונו. מטרתו של החוק כאמור יצירת הסדר להגן על הציבור מפני תופעת השימוש לרעה בשיקים. "מקום, שבו השיק סורב שלא בנסיבות שבשליטתו או באשמתו של מושך השיק, אין הציבור זקוק להגנת החוק, לכן יש לפרשו באופן שאינו שולל מבית המשפט את שיקול הדעת במקרים קשים וראוים" (שם בעמ' 475 וראה בהמשך לגבי מקורות נוספים לאפשרות פרשנות מרחיבה זו). בבש"א 7001/03 חיון יעקב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) אליו מפנה המערער, הלך בית המשפט בדרך זו. באותו עניין קובע בית המשפט כי : "אף שכעקרון "אין להרחיב את עילות הביטול הקבועות בחוק, הרי שיתכנו מצבים חריגים בנסיבותיהם שבהם ביהמ"ש יפעיל גם שיקולי צדק, בדונו בבקשה לפי ס' 10 לחוק. ברוח זו ניתן לומר שביהמ"ש איננו יכול להיות אדיש למצבים בהם סורבו שיקים בנסיבות שלא היו בשליטתו או בידיעתו בפועל של בעל חשבון. לפיכך, במקרים מסוג זה, אך מתבקש שביהמ"ש יפעיל את שיקול דעתו מטעמי צדק ומניעת עיוות דין". ובהמשך: "רק כאשר המבקש הספציפי נהג ביושר ובאופן שנסיבות הסירוב לא היו בשליטתו או באשמו של מושך השיק, הפעיל ביהמ"ש את שיקול דעתו, שכן עניין לנו בחריג ולא בכלל". באותו עניין, גרע בית המשפט 2 שיקים ממניין השיקים המסורבים, כאשר נוכח לדעת בנסיבות המיוחדות של העניין שבא לפניו, כי למבקשים (שם) בשל אירועים שלא ניתן היה לצפותם (בהם עיצומים במשק) לא הייתה להם שליטה על סרוב הבנק לכבד את השיקים. ראה עניין דומה נוסף בעש"א 60077-05-12 בן לולו נ' בנק דיסקונט בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים), שם גרע בית המשפט שיק שהופקד על פי הנטען כחלק מתרמית של צד ג', בעניינו באותו מועד נוהל הליך המשפטי. בעניין שלפניי, על פי הנטען, לא הייתה למבקש יכולת לדעת כי השיק יופקד לפירעון. השיק ניתן כבטוחה לעסקה, אשר סופה שלא יצאה לפועל (כך על פי הטענה). בשל הפקדת השיק לחשבון באופן לא צפוי וכאשר אין מאחוריה דרישה ממשית לגבייה (ועד למועד הדיון לא הוגש השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ), הרי שמדובר במהלך שבוצע בחוסר תום לב. אף שאין בדעתי לקבוע עובדות בעניין זה, שכן אין לפניי את תגובת מושך השיק, הרי שלצורך ההליך שלפניי, עיון בהסכם שצורף מעלה כי אכן השיק ניתן כשיק ביטחון לצורך הבטחת קיומו של ההסכם, כאשר סוכם שהשיק ישמר בנאמנות אצל הלקוח (צ'ובוטרו) עד לקיומו המלא של ההסכם (סע' 3.11). לא מצאתי בלשון ההסכם הוראה מתי ובאילו תנאים ניתן להפקיד את השיק לפירעון. יחד עם זאת, מההסכם עולה כי מחלוקת בין הצדדים תבורר בבית המשפט או בהסכמה בבוררות (סע' 11 להסכם). אם כן, הפקדת השיק לפירעון באופן הנטען, לכאורה חורגת מהוראות ההסכם. כאמור, לצורך העניין שלפניי ובהמשך לאמור לעיל, ובהעדר חקירה על נסיבות הפקדת השיק באופן שניתן לייחס למבקש אשם או התנהלות כללית בלתי תקינה ביחס לשיק, אקבל את הדברים. מפי ב"כ הבנק שמעתי כי מדובר בשיק שסכומו חריג ביחס לשיקים שנמשכו בחשבון, ועדות לכך אף מצויה בהודעה שנשלחה למבקש ביום 7.2.13. עוד שמעתי מפיו, כי מאז מתן השיק לא חולל כל שיק אחר. על יסוד האמור לעיל, אני מוצאת לקבל את הבקשה ומורה על גריעת השיק מרשימת השיקים שחוללו. בכל נסיבות העניין, אין צו להוצאות. חוזהמסמכיםמוצר