הכלל הבסיסי הוא שאין חובה לתקן בפועל את הנזק, ודי בחוות דעת שמאי, אך כאשר קיימת חברת השכרה שיש לה ציי רכבים, על התובעת, בשל אופי עיסוקיה ומכוח כלל הראיה הטוב ביותר, יש לדרוש ממנה ראיות מעבר לחוות דעת השמאי, על מנת להוכיח את הנזק בפועל ולעמתו מול חוות הדעת. למרות פסק דין זה ולמרות שהוא ניתן בעניינה של התובעת כאן, התובעת התעלמה מפסק דין זה והמשיכה להסתמך אך ורק על חוות הדעת. בנסיבות העניין, ההפחתה בשיעור 30% הינה סבירה והגיונית וגם אותו שיעור נקבע על ידי בפרשת תמר קאר הנ"ל. הייתי מצפה מהתובעת לצרף חשבוניות, קבלות, אישורי תשלום בפועל על עלות התיקון, כפי שרשומה בספריה של התובעת. על כן, חלק זה מכתב התביעה, דינו להידחות. ירידת ערך: על פי חוות הדעת, ירידת ערך עמדה על סך 5,204 ₪. הנתבעת אישרה לתשלום סך של 3,906 ₪. לעניין הפרש זה טוענת הנתבעת, כי בהסתמך על חוזר המפקח על הביטוח בעניין פיצוי בגין ירידת ערך וכי שווי הערך לקביעת ירידת ערך, חישובו הוא ביום מתן פסה"ד או ביום התגבשות הנזק, דהיינו יום המכירה ולא יום התאונה ובשל כך, קוזז הסכום ששנוי במחלוקת. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לאחוז של ירידת הערך, המחלוקת היא, האם ערך הרכב הוא ערך הרכב ביום התאונה או ערך הרכב ביום החישוב שנערך על ידי חברת הביטוח, שעל בסיסו היא מבקשת לשלם או לכל הפחות, ביום מתן פסה"ד וזאת בהתבסס על חוזר של המפקח על הביטוח. במחלוקת שנפלה בין הצדדים, אני סבור כי דין התביעה ביחס למרכיב זה להתקבל. הלכת היסוד בדיני נזיקין היא, השבת המצב של הניזוק, לקדמותו. חוות הדעת של השמאי מצדדת בירידת הערך הטכנית, הנקבעת על פי כללי השמאות, כפי שאלה באו לידי ביטוי בדוח וועדת ששון. אין חוות הדעת מתייחסת לירידת הערך המסחרית, דהיינו, ערכו של הרכב לאחר התאונה בשוק המכוניות המשומשות. ההמתנה עד ליום המכירה בפועל, היא למעשה מקפלת בתוכה דרישה של הוכחת ירידת ערך ריאלית בשוק המכוניות המשומשות ואינה מבוססת על ירידת הערך הטכנית של הרכב, כפי שקובעים כללי השמאות. די לצורך הוכחת ירידת הערך, חוות הדעת של השמאי, אשר מצדדת בירידת הערך הטכנית ליום חוות דעת השמאי. ההמתנה למועד אחר, היא המתנה שמגלמת את ירידת הערך המסחרית ועל כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סך של 1,298 ₪. אני סבור, כי ערכו של הרכב יורד עם הזמן וירידת הערך, יש לקבוע לפי מחיר הרכב במועד התאונה, שכן מטרת הפיצוי היא הבאת הניזוק למצבו ערב קרות אירוע התאונה ומאחר ונגרם בעקבות התאונה נזק בדמות ירידת ערך טכנית, אותה אני מאמץ, להבדיל מירידת הערך המסחרית, יש לקבוע ולהיצמד לחוות הדעת, שקובעת את ערכו של הרכב ביום התאונה ולא ביום עריכת החישוב או פסק הדין. אובדן הכנסה: התובעת ביקשה לפצותה בגין שלושה ימי עסקים, בסך 390 ₪ ותמכה את תביעתה באישור רואה חשבון, שבגין כל יום היא זכאית ל- 130 ₪. ראש נזק זה לא הוכח כלל ועיקר. יש צורך בראיות מינימליות לעניין ראש נזק זה, שהיו פונים יותר מהרכבים שנותרו בפועל, לפרט איזה עסקאות איבדה התובעת בעקבות תיקון הרכב ועל כן, אין מקום לפסוק ראש נזק זה. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,298 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, 14.3.13 ועד התשלום המלא בפועל, החזר האגרה במלואה, על פי קבלות וכן שכ"ט עו"ד בסך 800 ₪, כולל מע"מ. כמו כן, בכתב ההגנה צוין שהנתבעת מבקשת לחקור את השמאי, השמאי התייצב ולא נחקר על ידי הנתבעת ועל כן אני מורה לנתבעת להשיב לתובעת את שכ"ט השמאי, כנגד קבלה, לפיה שולם שכרו, כפי שנפסק על ידי בית המשפט. שמאותחוות דעת