גובה שכר טרחת עורך דין בייצוג זוכה בתיקי הוצל"פ 1. בפני תביעה כספית להשבת שכ"ט עו"ד ששילם התובע לנתבעים בהתאם להסכם שכ"ט שנכרת ביניהם וכן לפיצויו בגין הפרת חובת תום הלב ובגין נזקים בטענה לרשלנות מקצועית של הנתבעים. לטענת התובע, התקשר עם הנתבעים לצורך ייצוגו כזוכה בתיקי הוצל"פ ובתביעות אשר הוגשו כנגדו על ידי עו"ד אחר בשם X (להלן: "X"). לטענת התובע, הנתבעים גבו את שכר הטרחה ללא כל תמורה, באופן חסר תום לב ותוך רשלנות מקצועית שכן לא פעלו באופן סביר הן בטיפולם בתיקי ההוצאה לפועל והן בתביעות X. 2. הנתבעים הכחישו את טענות התובע וטענו, כי הבהירו לתובע מלכתחילה שפעולות בתיקי ההוצל"פ לא יועילו בנסיבות וכי בנוסף, אין הם נוהגים לייצג דרך שגרה לקוחות בהליכי גביה בלבד. הנתבעים טענו כי התובע לא עדכן אותם כי כבר פנה לעו"ד אחר, בשם עו"ד מלכה וקיבל ממנו חוות דעת בעניין הטיפול בתיקי ההוצל"פ. כן לא עדכן אותם התובע, לטענתם, בכך שבעבר כבר בוטלו עיקולים שהוטלו על חשבונות החייב בתיק ההוצל"פ הגדול, כי הוגשה על ידי החייב בקשה להכרזה כמוגבל באמצעים וכי יש לאותו חייב סיכוי טוב להיכנס לאיחוד תיקים. לטענת הנתבעים, הודיעו לתובע כי על פי ניסיונם האישי והמקצועי ההליכים הנכונים אותם יש לנקוט בנסיבות הינם הליכי פש"ר נגד החייבים. הנתבעים הפנו לייפוי הכוח עליו חתם התובע ולטענתם, הוסמכו במסגרתו לפעול גם בעניין הליכי פשיטת רגל נגד החייבים. הנתבעים פרטו את הפעולות בהם נקטו בעניינו של התובע, לרבות בקשתם לביצוע חקירת יכולת בתיקי ההוצל"פ, הגשת בקשות לביטול פסקי דין ועיכוב הליכים בתביעות שהגיש X נגד התובע (זאת מעת שדבר הגשת התביעות נודע לאחר שX כבר החל לנקוט בהליכי גביה נגד התובע), הכנת תביעה כספית נגד X, הכנת התראה לפשיטת רגל. הנתבעים טענו כי התובע לא שיתף עימם פעולה ומנע את פעולות הגביה שהיו אפשריות באמצעות הליכי הפש"ר. לטענת הנתבעים השכר שנגבה מהתובע אף נמוך ביחס לשירותים המשפטיים שהתובע קיבל. דיון: 3. מאחר שמדובר בתביעה שהתבררה בהליך מהיר, ובהתאם לתקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, יהיה פסק הדין שלהלן מנומק בתמציתיות. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה. גם אם על פי ייפוי הכוח היו רשאים הנתבעים לפעול גם באפיק של פש"ר כדי למצות את הגביה מן החייבים, הרי השירותים בגינם שולם שכ"ט בסך של 27,422 ₪ לנתבעים, הוגדר במפורש בהסכם שכר הטרחה כדלקמן: ייצוג בשבעה תיקי הוצאה לפועל, שמספריהם פורטו בהסכם, וכן בתביעה ו/או הגנה נגד עו"ד X X (ראה "הואיל" הראשון בהסכם שכר הטרחה). כתמיכה בהגדרת השירותים המשפטיים נשוא התשלום כאמור, ראה גם סעיף 5 להסכם המתייחס להתחייבות התובע לשאת בהוצאות הנובעות מניהול הליך הוצל"פ כגון אגרות מומחים, קבלני הוצל"פ, וכן בסעיף 6 המתייחס להליכי גבייה, עיקולים ותפיסת רכוש בתיקים. בסעיף 4 להסכם אף סויג הייצוג במפורש לייצוג בלשכות ההוצל"פ ובבית משפט שלום והודגש "לא מחוזי ולא עליון". אין זכר בהסכם זה לשירות משפטי של הליכי פשיטת רגל נגד החייבים, הליך אשר מתנהל בבית משפט מחוזי, לגביו כאמור סויג הייצוג על פי ההסכם. גם על פי ההצעה לשכר טרחת עו"ד (מכתב נתבע 1 מיום 29.8.10), הוצעו במפורש שירותים משפטיים ביחס לתיקי הוצל"פ, תוך שהובהר כי יש לנקוט בהליכי גבייה, כינוס עיקולים ואף תביעה אזרחית נגד הערב. גם ביפוי הכוח הוגדר העניין "טיפול וייצוג משפטי בתיקי הוצל"פ, תביעה ו/או הגנה נגד עו"ד X". אמנם, במסגרת הסמכויות הכללית לצורך טיפול בעניין כאמור, הוסמכו הנתבעים על פי ייפוי הכוח גם "לדרוש הכרזת פשיטת רגל". אולם ברי, כי שכ"ט סוכם ושולם על פי הסכם שכר הטרחה ובהתייחס אליו, יש לבדוק האם העניקו הנתבעים את השירותים נשוא התשלום כמוסכם, והאם התרשלו במתן השירותים באופן המצדיק פסיקת פיצויים לתובע. 4. לאחר עיון בתצהיר הנתבעים ובמסמכים שצורפו אליו, שוכנעתי כי מלבד בקשה לחקירת יכולת בתיק הוצל"פ 07-01200-05-3 ובקשה לפיזור תיק האיחוד של החייב במסגרת אותו תיק, לא ננקטו על ידי הנתבעים פעולות נוספות במסגרת תיקי ההוצל"פ. ודוק, דווקא מחוות דעתו של עו"ד מלכה אשר צורפה לתצהיר הנתבעים, ניתן ללמוד כי הייתה אפשרות לפעולות: כגון פעולות לאכיפת צו תשלומים, עיקול נכסים בתיק 07-00241-06-8, הליכי גביה כגון עיקולים והגבלות בתיק 07-00583-06-7, פעולות גביה בתיק 07-00714-09-6, פעולות לפיזור תיק האיחוד ולאחר מכן נקיטה בעיקולים בתיק 10-99838-05-1. גם אם לדעת הנתבעים הפעולות בתיקי ההוצל"פ לא היו מניבים תוצאות משמעותיות הרי שבהתאם להסכם שכר הטרחה, היו לכל הפחות, צריכים לנסות ולפעול בתיקי ההוצל"פ שהרי בגין שירות זה שילם התובע ע"פ ההסכם. חוות דעת עו"ד מלכה אמנם לא מלמדת על כי בסופו של דבר היו מתקבלים כתוצאה מפעולות אלו, כספים בתיקים, אולם יש בה להעיד כי ניתן היה לפעול באותם תיקים. אין רלוונטיות לכך שהנתבעים לא ראו את חוות הדעת מראש, והיה עליהם כעו"ד סבירים, אשר לקחו על עצמם לטפל בתיקי ההוצל"פ, לנסות ולפעול באותם תיקים במסגרת הליכי הוצל"פ מקובלים כגון: בקשות להטלת עיקולים, הגבלות, פיזור תיקי איחוד לחייבים שאינם עומדים בתשלומים, בקשות להגדלת צו התשלומים וכיוב'. ממכתביו הרבים של התובע לנתבעים עולה, כי התובע אף ביקש מהנתבעים והפנה את תשומת ליבם במפורש לכך שיש לנסות ולפנות באמצעות עיקול מניה של החייב בבית הקירור "שלג חרמון". כמו כן נדרשו הנתבעים לברר האם ניתן לעקל 2 בתים הרשומים על שם אחד החייבים בועדה לתכנון ובניה וכן לפעול בהליכי תפיסת רכב מסוג "טויוטה קורולה" לבנה שלטענת התובע, היתה שייכת לאותו חייב. לא זו בלבד שהנתבעים לא הצביעו על פעולות באפיקים אלו, הם אף לא הגיבו לבקשת חייב 2 להכריז עליו מוגבל באמצעים כנדרש בהחלטת הרשמת ע' גבריס מיום 30.10.11. הנתבעים לא המציאו כל אסמכתא על כי נקטו בכל פעולה שהיא במסגרת תיקי ההוצל"פ והנתבע 2 אף הודה בחקירתו באופן מפורש, כי לא בוצעו כל פעולות בתיקי ההוצל"פ, לטענתו לאור סדרי עדיפויות, שכן דובר בתיקי הוצל"פ קטנים. אולם, גם בתיק ההוצל"פ "הגדול", הסתבר כי מלבד בקשה לחקירת יכולת ובקשה, בדיעבד, לפיזור תיק האיחוד (לאחר שלא הוגשה תגובה לבקשה להכרזת החייב שם כמוגבל באמצעים), לא נקטו הנתבעים בכל פעולה שהיא. וראה בעמ' 17 שורות 3-9 לפרוטוקול: "ש. תאשר לי כל לא הגשתם בקשה למתן צווי עיקול בתיק ההוצל"פ, לא נקטתם בהליכי הוצל"פ במסגרת הטיפול שלכם. ת. ממש לא. ש. בהסכם שכר הטרחה אמרתם שכן תנקטו בהליך של צווי עיקול. ת. נכון. ש. האם ניסיתם להגיש בקשה לכינוס נכס ספציפי במסגרת ההוצל"פ. ת. לא.". לאור כל האמור, למעט 2 הפעולות שצוינו, לא פעלו הנתבעים לספק את השירות של טיפול בתיקי ההוצל"פ. גם אם הנתבעים פעלו בתום לב ומתוך מחשבה כי עדיפה פעילות בדרך אחרת של אפיק הפש"ר, עדיין כאמור, שכ"ט שולם במפורש גם עבור טיפול בתיקי ההוצל"פ ושירות זה כמעט ולא סופק על ידי הנתבעים. יודגש כי מחשבתם, כוונתם, או הבנתם של הנתבעים, כי אין טעם בפעילות במסגרת תיקי ההוצל"פ עצמם, לא השתקפה בכל דרך שהיא בהסכם שכר הטרחה. ככל שהנתבעים לא התכוונו מלכתחילה לפעול בתיקי ההוצל"פ, היה עליהם להבהיר זאת בהסכם אשר בניגוד לנטען על ידם, נוסח באופן מפורש כמתייחס לתשלום עבור שירות זה. וראה בדבריו של בית המשפט ב- רע"א 7394/07 עו"ד גאנם נ' פאעור: "בשעתו נזדמן לי לומר, כי ראוי שעורך דין יערוך הסכם כתוב בעניין שכר טרחה עם לקוחו (רע"א 7423/05 עו"ד לוי נ' ברוש (לא פורסם)). בנידון דידן מסתבר כי הסכם אין בו די, אלא שצריך שיהא ברור וחד משמעי ככל הניתן. (4) אם יש לקח מפרשה זו, הרי הוא שעורך דין המעצב הסכם שכר טרחה עם לקוחו צריך לחזות אחרית מראשית,... להסביר בהגינות את משאלתו ללקוח ולהגיע- או לא להגיע- להסכם" (ראו שם פסקאות ה(3)(4) להחלטה). (ראו גם ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' Xל, פד' נח(5), עמ' 20, בעמ' 32). 5. יחד עם זאת, לא מצאתי כי לעניין השירות המשפטי של ייצוג בתביעה ו/או הגנה, נגד X, לא סיפקו הנתבעים את השירות נשוא ההסכם. עיון במסמכים שבפני מעלה, כי הנתבעים כן פעלו בתביעות שהוגשו על ידי X נגד התובע ואף הכינו תביעה נגד X. לעניין התביעות שהגיש X נגד התובע פעלו הנתבעים כדלקמן: נשלח מכתב תשובה (מכתב מיום 3.10.10) למכתב ההתראה מטעם X. לכאורה המכתב נרשם באותו מועד שנתקבל מכתב ההתראה. בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (בת"א 20173-09-10), עיכוב הליכים וביטולם, הוגשה ב- 24.2.13, מיד לאחר שהתובע חתם על התצהיר התומך בבקשה ביום 23.2.13. הבקשה הועברה לתגובה, תוך שניתנה החלטה לעיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. התובע לא ציין מתי פסק הדין הומצא לו. גם בתצהיר שצורף לבקשה לא צוין על ידי התובע באיזה מועד פסה"ד הומצא לו והתובע כתב במפורש כי למעשה למד על קיומו של פסה"ד רק 10 ימים קודם לכן כשגילה שמשכורתו מעוקלת, שכן אישור המסירה שהוגש על ידי X היה שקרי. כן הוכנה והוגשה בקשה לעיכוב הליכים בתיק 36552-06-11. מבקשה זו מיום 23.6.11, ניתן ללמוד כי לבקשה קדמה הגשת התנגדות, שהרי אלמלא כן לא היה נפתח תיק אזרחי בבית המשפט. התובע לא ציין מתי הוגשה ההתנגדות. גם במקרה דנן, פרט התובע כי X בלבל אותו ואת באי כוחו בקשר לטיב ההליכים שהגיש, נקט בהליכי עיקול לפני שבוצעה מסירה ולפני שיכול היה להגיש התנגדות. ראה סעיפים 8-9-10 לתצהיר שצורף לבקשה. בסעיף 11 לאותו תצהיר, הודה התובע במפורש כי 3 שבועות קודם לתצהירו, עדיין לא הבין מדוע לא משוחררת משכורתו ולא העלה על דעתו כי X פתח נגדו תיק נוסף וכי רק בתום פגרת הפסח הבין כי שוב נפתח תיק חדש ללא מסירה כנדרש. בתאריך 1.11.11 ייצג הנתבע 2 את התובע בדיון ההתנגדות שהוגשה בתיק זה (תיק 36552-06-11) ובסיומו של הדיון, ההתנגדות התקבלה. עיינתי במסמכים שצורפו לתצהיר התובע. אכן במכתבו מיום 12.3.11 טען התובע כי העיקול על משכורתו עדיין קיים והפנה לתיק הוצל"פ נוסף. אלא שכאמור העובדה שנפתח תיק אזרחי מצביעה על כך שאכן הוגשה התנגדות גם בתיק הנוסף. מלבד מכתבי התובע, לא צרף התובע מסמכים מסודרים כרונולוגית מתיקי ההוצל"פ שפתח X נגדו ובחקירתו לא זכר כלל בכמה ובאלו תיקים לטענתו היה צריך להגיש התנגדויות ולא הוגשו(עמ' 9 שורות 25-27). טענתו של התובע כאילו בשל העובדה שלא הוגשו התנגדויות, הצליח X לגבות ממנו 25,000 ₪, לא רק שלא הוכחה (שכן כאמור לא הוצגו מסמכים מסודרים מתיקי הוצל"פ אלו, מועד פתיחתם ומועד יידוע התובע והנתבעים על פתיחתם), אלא שאף התבררה כבלתי נכונה. העובדה שX הצליח לעקל את משכורתו של התובע, לא נבעה מכך שלא הוגשו התנגדויות, שכן בכל מקרה, התובע הודה מפורשות כי למד על התיקים רק לאחר שכבר בוצעו העיקולים וכי למעשה X כלל לא ביצע מסירה של האזהרות באותם תיקים. לפיכך, ממילא, יכלו הנתבעים להגיש התנגדויות רק לאחר שכבר חלפה תקופת האזהרה וכבר בוצעו העיקולים וראה בחקירת התובע: "ש. האם זה נכון שאתה טענת בפנינו שעו"ד X שולח לך מעטפות ריקות. ת. נכון. ש. האם אתה מצהיר שהמעטפות היו ריקות. ת. כן. ולפעמים היה נייר לא מעניין. ש. האם נכון שמבדיקה שלנו עו"ד גו'הרי אישורי המסירה שהוא הגיש במסגרת התביעות שלו, האם טענת שלא קיבלת. ת. היה זיוף ואני זכיתי בטענה בזכות אחרים. ש. האם נכון שכאשר X הגיש תביעות וקיבל פסקי דין, הכל נשלח אליך ולא אלינו. ת. מה שנשלח לי הוא שהוגש נגדי הליך. אם זה מסמך ריק, איך אני יכול לדעת. ש. אז איך אנחנו יכולים לדעת... ובהמשך: ש. כשקיבלת את המכתבים הריקים מעו"ד X רצת להוצל"פ ובדקת האם יש תיקים חדשים נגדך. ת. באותו זמן לא בדקתי, רק אחרי שעוקלה משכורתי בדקתי. ש. ז"א שאת הבדיקות שלך בהוצל"פ עשית רק אחרי שהיה לך עיקולים על המשכורת. ת. כן." (עמ' 10 שורות 1-10 וכן 14-18) (ההדגשה שלי ר.א). טענתו של התובע בסעיף 15 לתצהירו כאילו מחמת אי הגשת התנגדויות עוקלה משכורתו, נוגדת לפיכך את טענתו בתצהירים שצורפו לבקשות והן את תשובותיו בחקירתו והאמור במכתביו, על פיהם נודע לו על קיום התיקים רק לאחר שכבר בוצעו העיקולים. לפיכך, ברי כי העיקולים וגביית הכספים נעשתה עוד בטרם יכלו הנתבעים לפעול בתיקים אשר על קיומם כלל לא ידעו ויכותם היחידה הייתה רק להגיש בדיעבד בקשה לעיכוב וביטול ההליכים. לסיכום- העובדה שX הצליח לגבות מהתובע כספים, נבעה מכך שX לא ביצע לכאורה לטענת התובע, מסירות כנדרש בדין, והליכי העיקול בוצעו עוד בטרם ידע התובע (ולפיכך אף בטרם ידעו הנתבעים) על קיומם של התיקים. מהמפורט לעיל עולה, כי הנתבעים כן פעלו לייצוג התובע בתיקים שהגיש נגדו X, ולא מצאתי לקבל את טענת התובע בעניין. כאמור, התובע לא צירף באופן מסודר פרטי תיק ההוצל"פ שנפתחו ומסמכים מהתיקים, ולא ניתן לפיכך לקבל טענתו כי הנתבעים לא פעלו כנדרש, או במועד, בתיקים נוספים שנפתחו ושאותם לא ידע לפרט. 6. גם לעניין הגשת תביעה נגד X עולה כי הנתבעים סיפקו את השירות נשוא ההסכם, והוכנה על ידם טיוטת תביעה אשר אף הועברה לעיון והערות התובע. התובע אישר מפורשות כי התביעה לא הוגשה עד היום שכן: "אני רוצה לגמור אתכם קודם ואח"כ לסיים עם X" (עמ' 11 שורה 7). התובע לא המציא כל אסמכתא כי העביר לנתבעים את סכום האגרה לצורך הגשת התביעה ולא מצאתי לקבל את טענתו כאילו הנתבעים, מבחירתם, לא הגישו את התביעה. העובדה שעד היום לא הגיש התובע את תביעתו נגד X, בצירוף העובדה שהנתבעים כבר הכינו את התביעה (ולפיכך לא הייתה כל סיבה מצידם כי לא תוגש לבית המשפט), מצביעים על כך שהתביעה לא הוגשה בשל בחירתו של התובע שלא להגישה בשל זה. 7. לאור כל האמור, מילאו הנתבעים את התחייבותם לספק שירותים על פי הסכם שכר הטרחה באופן חלקי, כך שביחס לייצוג בתביעה או הגנה נגד X, פעלו כמוסכם ואילו בתיקי ההוצל"פ כמעט ולא נעשתה כל פעילות על ידם. לא שוכנעתי כי המדובר בחוסר תום לב מצידם של הנתבעים ומעדות הנתבע 2 עלה, כי באמת ובתמים סברו הנתבעים כי הדרך הנכונה לפעול בנסיבות הייתה בדרך של נקיטה בהליך של פשיטת רגל נגד החייב העיקרי, בעניין זה אף הוכנה התראה לפני פשיטת רגל על ידי הנתבעים. השאלה אותה יש לבחון הינה, האם התובע זכאי לפיצוי בגין טענתו לרשלנות הנתבעים בגין אי נקיטה בהליכי ההוצאה לפועל- אין ספק כי עורך דין חב ללקוחו חובת זהירות. חובתו של עורך דין הינה להגן על עניינו של לקוחו ולפעול בעבורו במהימנות, במקצועיות ובנאמנות כשאינטרס הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו. הפרת חובה זה מקימה אחריות כלפי הלקוח הן מכוח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין והן מכוח דיני החוזים (ע"א 37/86 משה לוי נגד יצחק יחזקאל שרמן, פ"ד מד(2) 466, ע"א 2625/02 נחום נגד עורך דין דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 425). שיקול הדעת העומד לעורך דין בניהול ענייניו המשפטיים של לקוחו הינו מטבעו רחב, וטעות בשיקול דעת אינה עולה בהכרח כדי התרשלות. לא כל טעות תצביע על הפרתה של חובת הזהירות. חובתו של עורך הדין איננה שלא לטעות בשיקול דעתו, אלא החובה לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו (ע"א 4707/90 מיורקס נגד חברת ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ, פ"ד מז(1 17, 25) עורך הדין מחויב להציג בפני לקוחותיו את האפשריות העומדות בפניהם, ולייעץ להם בדבר האפשרות הנראית לו כטובה ביותר. יחד עם זאת, ודאי אינו יכול לכפות על לקוחותיו לנהוג בצורה מסוימת (ת"א (מחוזי- ת"א) 1927/99 אבשלום ילין נ' עו"ד יעקב כהן). בנסיבות דנן, לא מצאתי להידרש לטענה לעניין עצם הפרת חובת הזהירות בגין אי פעילות הנתבעים בתיקי ההוצל"פ, שכן מרכיב חיוני לצורך פיצוי בתביעת רשלנות הינו הוכחת הנזק. ההלכה הינה כי בכל מקרה, גם אם מוכיח תובע כי עורך דינו הפר את חובת הזהירות כלפיו, עדיין עליו להוכיח כי בגין אותה רשלנות נגרם לו הנזק הנטען (ע"א 479/65 צבי וידר נ. גדעון הרנוי עו"ד פ"מ כ'(ו) 468). עוד אציין כי לצורך הוכחת הנזק, אין די בהפניה כללית, או בטענה כללית, כי ניתן היה לגבות מהחייבים סכומים בתיקי ההוצל"פ, אלא, על התובע היה להוכיח בפועל כי קיימות פעולות שהיו מביאות לגביה ואת הפסדיו בפועל, דהיינו מה הסכום שיכול היה להיגבות ולא נגבה. במקרה דנן, לא רק שהתובע לא הוכיח טענתו לנזקים כאמור, אלא שהוא אף הודה במפורש בחקירתו כי בפועל עד היום ולמרות שהעביר ייצוגו לעו"ד אחר, לא הצליח לגבות בתיקי ההוצל"פ סכומים כספיים כתוצאה מהליכים שננקטו. התובע הודה בחקירתו כי למעשה כיום אף נגבים סכומים קטנים יותר מאלו שנגבו בתקופת הייצוג על ידי הנתבעים (אז נגבו כ- 4,000 ₪ לחודש ואילו כיום רק 2,000 ₪) (ראה עמ' 3 שורה 21-22 וכן עמ' 4 שורה 4-5). התובע לא ידע לציין פעולות בהן נקטו עורכי דינו החדשים (עמ' 3 שורה 30-31) ולא הוכיח כי נקיטה באותן פעולות (לדוגמא, אלו עליהן המליץ בעבר עו"ד מלכה), הייתה מניבה גביה ומה שיעורה. וראה בעניין זה דברי בית המשפט בת"א (חיפה) 21770/04 חב' ביצורית בע"מ נגד עוה"ד אורנה אלדר: "התובעים נמנעו מלהציג כל ראייה באשר לפעולות הגבייה ולסכומים שנגבו בכל תיק ותיק מני הפסקת ההתקשרות באופן שניתן יהיה להיווכח כי אכן כטענתם, נגרם נזק וכי הפעולות אותן, לטענתם, לא נקטה הנתבעת, וטיבן לא הוברר- הסבו לחברה נזק. החברה בחרה להקיש מנתון אקראי והוא אחוז גבייה בתיקים מסוימים ביחס לאחוז גבייה בתיקים אחרים אשר כלל לא נטען לזהות ביניהם (ובכלל זה לזהות החייב או יכולת הגבייה ממנו). דווקא התובעים אשר עיסוקם בגבייה יודעים אל נכון כי יכולת הפירעון מחייב אחד אינה דומה לחייב אחר והכל תלוי בנסיבות. על התובעים הנטל להוכיח את כל רכיבי התביעה ובכלל זה הנזק. אין די בהפניה לקנה מידה או לגביה אקראית בתיק אחר מקום בו ניתן להוכיח את ההפסד בפועל ואין זה המקרה לפסוק פיצוי על דרך האומדנא. כאמור בע"א 355/80, אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד לה (2) 800: "מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על פי אומדנא דדיינא. שאלה אחרת היא, מהי מידת הודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עלו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה?... מקרה זה שבפנינו הוא מאותם המקרים בהם- לאור טבעו ואופיו של הנזק- ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, בכך- לא ייפסק לו פיצוי. להבדיל מהמקרים בהם- לאור טבעו ואופיו של הנזק- קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר". 8. לאור כל האמור, לא הוכיח התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין נזקים שגרמו לו הנתבעים. יחד עם זאת, משלא סופקו מלוא השירותים נשוא הסכם שכר הטרחה, זכאי התובע להשבה חלקית של הסכום ששולם. אין לקבל את טענת התובע כי נוכח הפרת החוזה הנטענת, הינו זכאי להחזר מלוא השכר ששולם שכן, כאמור חלק מהשירותים כן סופקו על ידי הנתבעים. לעניין חובת ההשבה על פי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א- 1970 כבר נקבע כי: "ההשבה על פי דין לא קורצה מעור אחד... בסיס ההשבה עשוי להיות מעוגן בתכלית של החזרת מצב לקדמותו, או במטרה למנוע התעשרות בלתי צודקת. ולפרקים יתכן שילוב של תכליות אלה זו בזו... מקום שהבסיס העיוני להשבה הוא מתן תוקף לרצון הצדדים, כי אז מדובר בחיוב בעל אופי חוזי. לעומת זאת, אם מטרתה למנוע התעשרות בלתי מוצדקת, כי אז בנויה ההשבה על עקרונות עשיית עושר ולא במשפט... "השוני ביסוד הרעיוני מביא עימו גם שוני בכללים לגבי ההשבה. כאשר היסוד הרעיוני הוא מניעת התעשרות, הדגש הוא על ההתעשרות של מקבל ההטבה והשבתה. כאשר היסוד הרעיוני הוא חוזי, הדגש הוא על הנזק למעביר ההטבה, תוך בחינת חלוקת הסיכונים בין הצדדים"... נראה שכיום הדעה הרווחת הינה כי השבה בחוזה שבוטל מחמת פגם בכריתתו בנויה ביסודה על מושגים של התעשרות שלא כדין, השאובים מדיני עשיית עושר ולא במשפט". ע"א 5393/03 פרג' נ. מיטל פ"ד נ"ט 5 337. בנסיבות שפורטו, אין מקום להשבת מלוא השכר ששילם התובע, וזאת גם אם הנתבעים הפרו את התחייבותם לספק חלק מהשירותים נשוא ההסכם והתובע זכאי להשבה חלקית בלבד. על מנת לדעת את סכום ההשבה, יש לבדוק מה הוא השכר שהיה צריך להשתלם בגין הפעולות שבוצעו על ידי הנתבעים. על פי ההצעה שקדמה להסכם שכר הטרחה, נדרש שכ"ט עבור הטיפול בתיקי ההוצל"פ בסך 16,000 ₪ בתוספת מע"מ, והיתרה ( עבור הטיפול בהגנה ובתביעה כנגד X. דא עקא, בהסכם שכר הטרחה לא חולקו התשלומים בהתאם לאמור ובנוסף זכאים הנתבעים לתשלום עבור שירותים נוספים שביצעו עבור התובע ואשר לא נכללו במסגרת ההסכם, ובכלל זה הכנת כתב תביעה מתוקן בתיק 4708-01-10 והכנת בקשה להמצאת התראה לפשיטת רגל. הערכת השכר הראוי בגין השירותים שכן סופקו על ידי הנתבעים בהתייחס הן לשירותים הנוספים שכאמור לא נכללו בהסכם והן ביחס לאותו חלק שכן נכלל בהסכם וסופק על ידי הנתבעים (הטיפול בתביעות עו"ד X), צריכה להיעשות על פי הסכום שהיה ראוי להשתלם בנסיבות בעת כריתת החוזה. כאמור, קנה מידה מסוים ניתן לקבל מההצעה לתשלום שכר הטרחה. ביחס לשירותים הנוספים, הרי בהעדר נתונים, ההלכה הינה כי שכר ראוי יש לקבוע בהתייחס לזמן שהוקדש לטיפול, מהות היקף ומידת מורכבות השירות ובנוסף גם שוויו של העניין נשוא השירות והמוניטין של העו"ד (ראה ע"א 92821/02 יכין חקל בע"מ נ. יצחק Xל פ"ד נח (5) 20, בסעיף 10 לפסה"ד, וכן ראה ע"א 136/92 ביניש עדיאל עו"ד נ. דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ פ"ד מ"ז 5 עמ' 114). בעניין ביניש דניה סיבוס הוסיף בית המשפט כי חיזוק לגישת המומחים שהעידו באותו עניין ביחס לשווי השכר הראוי, ניתן למצוא גם באופן חישוב השכר המומלץ לעורכי הדין על פי האמור בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז- 1977 (ראה סעיף 16 לאותו פסק דין). 9. סבורתני כי גם במקרה דנן ובנסיבות שפורטו לעיל, בנוסף להצעה שקדמה להסכם ניתן להיעזר גם בתעריף המינימלי המומלץ, כדי לקבוע את גובה התשלום היחסי לו זכאים הנתבעים בגין אספקת חלק מהשירותים נשוא ההסכם בתוספת השירותים הנוספים. השירותים והפעולות שבוצעו על ידי הנתבעים והוצגו בפני בעניינו של התובע הינם: א. הגשת בקשה לחקירת יכולת ובקשה לפיזור תיק איחוד. ב. מכתב לעו"ד X מיום 3.10.10. ג. בקשה לביטול פס"ד, ביטול ועיכוב הליכים מיום 24.2.11. ד. בקשה לעיכוב הליכים מיום 23.6.10. ה. ייצוג בדיון בבקשת רשות להתגונן ביום 1.11.11. ו. הכנת בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל. ז. הכנת כתב תביעה מתוקן בתיק 4708-01-10. ח. הכנת טיוטת כתב תביעה כנגד X. לאחר שבדקתי את התעריף המינימאלי המומלץ ביחס לכל אחת מפעולות אלו וכן התייחסתי להצעת ההתקשרות שנשלחה על ידי הנתבעים ולהסכם שכ"ט שנכרת ביניהם, שוכנעתי כי שווי השירותים שסופקו על ידי הנתבעים בנסיבות אינו עולה על 15,500 ₪- ובתוספת מע"מ (נכון לשנת 2011) לסך של 17,980₪. לפיכך זכאי התובע להשבה של הסכום ששולם מעבר לסכום זה ובסה"כ לסכום של 9,442 =27,422-17,980 לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 9,442₪ . בנוסף אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, אשר בנסיבות יעמדו על סך של 2,500 ₪ בלבד. סכומים אלו ישולמו לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. שכר טרחת עורך דיןשכר טרחההוצאה לפועלעורך דין