לטענת התובע, בעקבות הגשת התלונה השקרית אודות תקיפה, נגרמו לו ולתובעת נזקים קשים הכוללים הרחקתם מביתם ופגיעה בשמם הטוב. בהמשך, טוען התובע, אף נאלץ להחליף את שם משפחתו ולעבור להתגורר במקום מרוחק. לפיכך, תובעים הם פיצוי בסך 136,000 ₪. 4. טענות המבקשת, בתמצית לטענת המבקשת, יש לסלק את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית. הסמכות העניינית לדון בתובענות שעילתן סכסוך במשפחה מסורה לבית במשפט לענייני משפחה. התובעים הינם גיסיה של הנתבעת ולפיכך, בהתאם להגדרת החוק, הרי שהם בני משפחה. 5. עוד טוענת המבקשת כי לבית המשפט אף לא קיימת סמכות מקומית לדון בתובענה, שכן זו מסורה לבית המשפט במחוז מרכז. הנתבעת מתגוררת בעיר רמלה, השייכת למחוז שיפוט מרכז. סעיף 3 לתקסד"א קובע מהן החלופות המקנות לבית המשפט סמכות מקומית ומעיון בו עולה כי במקרה דנן, אף לא אחת מן החלופות אינה מקנה את סמכות השיפוט לבית המשפט במחוז תל אביב. לפיכך, מבוקש לסלק התובענה על הסף אף מטעם זה. 6. תגובת המשיב לשיטת המשיב, המבקשת אינה יהודיה ודתו אינה ידועה לה. לטעמו, סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה קבועה בסעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, כאשר זה מפנה את מי שאינו בן לדת היהודית לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל 1922 עד 1947 סעיפים 52 עד 55. 7. זאת ועוד, לגישתו הסמכות המוקנית לבית המשפט לענייני משפחה הינה רק בעניין מזונות וענייני המעמד האישי, ואין מדובר בעילות לשון הרע, שכן אלה עילות נזיקיות. הואיל ועילה זו אינה בתחום סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, הרי שהסמכות השיורית מסורה לבית משפט השלום. 8. באשר לסמכות המקומית, טוען המשיב כי המבקשת עברה דירה ולא ניתן היה לאתרה. הואיל והיה סבור כי עברה לתל אביב והוא עצמו מתגורר כיום באזור השיפוט השייך לתל אביב- הגיש את התביעה לבית משפט השלום בתל אביב. עוד מטעים המשיב בעניין זה כי לשון הרע, בניגוד לעוולות נזיקיות אחרות, אינה מוגבלת למקום אחד וכי הדברים מתפשטים ונמצאים בכל אתר ואתר. עוד מדגיש המשיב כי לבקשתה של המבקשת להעברת מקום שיפוט, לא הוגש תצהיר, זאת בניגוד לתקנה 6א' לתקס"א ולפיכך, יש לדחות הבקשה. כן, לא הצהירה המבקשת מהו מקום מגוריה כעת. 9. לסיום, מציין המשיב כי סעד של סילוק על הסף הינו סעד קיצוני. אשר על כן, לטעמו, לא היה מקום לבקש סעד זה וככל שסבורה היתה המבקשת כי אכן אין מדובר באינסטנציה ראויה- היה עליה לבקש להורות על העברת התביעה. 10. תשובת המבקשת המבקשת שבה ומדגישה כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון בכל עניין הנוגע לסכסוך במשפחה, ואין סמכותו נוגעת אך לדיני המעמד האישי . הואיל ואין מחלוקת כי מדובר בתובענה אזרחית והואיל ועל פי הגדרות החוק, הצדדים לתובענה הינם בני משפחה, הרי שהסמכות לדון בתובענה מסורה לבית הדין לענייני משפחה. 11. זאת ועוד, לשיטת המבקשת אין עילת התביעה האמיתית נוגעת ללשון הרע, כי אם סכסוך פנים משפחתי על בית ההורים. במקרה דנן, מדובר ברקע שכולו יחסים משפטיים והתובענה לא היתה נולדת אלמלא היה מדובר בסכסוך משפחתי ולפיכך מתקיים הקשר בין עילת התובענה לסכסוך המשפחתי. אמנם לבית המשפט השלום סמכות לדון בתובענות שעניינן לשון הרע, אולם לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בתובענות שעילתן לשון הרע בתוך המשפחה. עוד טענה היא כי אם לא תתקבל בקשת ההעברה לבית המשפט לענייני משפחה, תועבר התובענה לבית המשפט השלום במחוז מרכז. טענת התובע לפיה סבור היה שמבקשת שינתה כתובתה הינה זריית חול בעיני בית המשפט, שכן אישור המסירה של כתב התביעה מעיד על כך שהתביעה נמסרה למבקשת בעיר מגוריה- רמלה. 12. סעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי אינו מונה את מקום מגורי התובע כחלופה להקניית סמכות שיפוט מקומית, כי אם את מגורי הנתבע. באשר להתפשטות לשון הרע- טוענת המבקשת כי במידה והפרסום הלכאורי היה מבוצע באמצעות האינטרנט ייתכן והיה צדק בדברי המשיב, אולם אין מדובר בפרסום הנערך באמצעי מדיה זה, כי אם בפרסום אשר בוצע לכאורה בבית מגורי הצדדים ולפיכך, אין לקבל את טענת המשיב בעניין. 13. דיון והכרעה הסמכות העניינית המוקנית לבית המשפט לענייני משפחה, נדונה לא אחת בפסיקה. נקבע כי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות ייחודית לדון בתובענה אזרחית במקרים בהם עילת התביעה קשורה קשר ישיר לסכסוך המשפחתי, אף אם אין מדובר בענייני המעמד האישי. כך, בת"א (מרכז) 41058-03-11 אלגואטי ואח' נ' אלגואטי (פורסם במאגרים), קבע בית המשפט בהאי לישנא: " סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה נקבעה בסעיפים 1 ו- 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"). סעיף 3(א) לחוק קובע כי: "ענייני משפחה לפי חוק זה יידונו בבית המשפט לענייני משפחה". סעיף 1(2) לחוק מגדיר הדיבר "ענייני משפחה" כאמור, ולרבות: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". לעניין סעיף זה מוגדר "בן משפחתו", בין היתר כ- "ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו" וכן כ- "אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו". קרי, על מנת שלבית המשפט לענייני משפחה תהא סמכות לדון בתובענה מכוח סעיף 1(2) לחוק, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי מדובר בתובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בני משפחתו והשני, עילתה של התובענה סכסוך בתוך המשפחה. בפסק הדין המנחה בסוגיה זו- עניין רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 344 (2000) (להלן: "פרשת חבס"), קבע בית המשפט העליון, כי לשם הכרעה בשאלת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה, יש לבחון שניים אלו: אם הצדדים הם בני משפחה בהתאם ללשון החוק. כמו כן יש לבחון אם הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. וכך נקבע שם: 'נראה לי כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה. גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה.' בעניין ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו (6)ף 295, 308- 309 (2002) (להלן: פרשת חיים") קבע בית המשפט העליון כך: "סיווגו של ענין כמצוי בסמכותו של בית משפט רגיל או בית משפט לענייני משפחה לעיתים אינו קל. עניינים שאינם נוגעים למעמד אישי במובהק, משלבים בתוכם, על פי רוב, יסודות של מחלוקת אזרחית ושל סכסוך משפחתי אלה באלה. נדרש, איפוא, להכריע, מה מביניהם הוא היסוד הדומיננטי ובהתאם לקביעה זו ישוייך עניין לערכאה זו או האחרת. במסגרת בחינה זו יישקל אופיו של הסכסוך המשפחתי, בין היתר, מבחינת הצורך כי ערכאה מיוחדת, המצוידת במנגנון מקצועי מיוחד, תדון בו, או כענין שעיקרו אזרחי, שערכאה בעלת סמכות רגילה ערוכה לפסוק בו. מלאכת הסיווג האמורה מצריכה, על פי טיבה, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי. יש לבחון נתונים אובייקטיביים העומדים ברקע הסכסוך המשפחתי, כמו למשל, משך הזמן בו מתקיים הסכסוך, האם שותפים לו בני המשפחה או גם זרים, האם הסכסוך מתייחס לעניין נקודתי או מתפרש על כלל היחסים בין הצדדים, והאם, בראיה כוללת, מדובר במערכת יחסים בעלי אופי כזה המצריכה והמצדיקה כי גורמים מקצועיים העומדים לרשות בית המשפט למשפחה, לרבות גורמים לבר משפטיים, יסייעו לפתרון כולל של המשבר המשפחתי. בצד הנתונים האובייקטיביים, ישנה חשיבות גם לפן הסובייקטיבי הבוחן את התייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם, רוצה לומר: איך הם עצמם משקיפים על המחלוקת ביניהם- האם כסכסוך בעל אופי משפחתי או כמחלוקת שעיקרה אזרחי, אשר פתרונה אמור להימצא במסגרת הכרעה אזרחית רגילה. הדגשים שהצדדים עצמם מניחים על אופי היריבות ביניהם חשובים במלאכת איתור היסוד הדומיננטי במחלוקת לצורך סיווגו של הנושא לסמכות העניינית של הערכאה המתאימה... בשל מורכבותה וקשיותה של מלאכת הסיווג האמורה, קבע בית המשפט בפרשת חבס כי את הנתונים השונים המגבשים את הסמכות העניינית יש לקבוע בתחילת המשפט, וכי מדובר בנתונים עובדתיים שיש לקבוע לגביהם ממצאים, ואלה נעשים על פי כתבי הטענות ובאמצעות הכרעה שיפוטית בראשיתו של ההליך השיפוטי." 14. בתמ"ש 62620/97 פלונית נ' אלמוני ( פורסם במאגרים) קבע בית המשפט כי- "המונח "ענייני מעמד אישי", שטבע המחוקק המנדטורי, הוחלף על ידי המחוקק הישראלי במונח "ענייני משפחה". הגדרת "ענייני משפחה" רחבה יותר מההגדרה של "ענייני המעמד האישי"... תחומי הסמכות של בית המשפט למשפחה נקבעו על פי גישה מרחיבה מתוך מגמה, על פיה בית המשפט למשפחה צריך להכריע בכל סוגי הסכסוכים שהמשפחה מעורבת בהם, בין אם המדובר בסכסוכים שבתוך המשפחה, ובין אם המדובר בסכסוכים שבין יחידי המשפחה למדינה או שיש למשפחה זיקה אליהם... 11. סעיף 2) 1) לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע כי בית המשפט למשפחה מוסמך לדון "בתובענה אזרחית שהגיש אדם נגד בן משפחתו או נגד עזבונו של בן משפחתו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". 12. הוראת חוק זו מעמידה דרישה לקיום שני מבחנים מצטברים לצורך הקניית סמכות לבית המשפט למשפחה: א. על הנתבע להיות בן משפחה או עזבון בן משפחה כהגדרת החוק בזיקה לתובע. ב. עילתה של התביעה סכסוך בתוך המשפחה... 15 . המבחן שנקבע בחוק בית המשפט לענייני משפחה הוא מבחן משולב של זהות הצדדים (הגדרת משפחה ) וסיבת הסכסוך. רק כאשר הסכסוך לא היה בא לעולם אלמלא המדובר ביחסי משפחה- לפנינו סכסוך שמקורו בתוך המשפחה. האלמנט המשפחתי צריך להיות הסיבה לסכסוך. הרציונל מאחורי רעיון זה, שבית המשפט למשפחה יידון בסכסוכים משפחתיים הנובעים מאותם יחסי אמון מיוחדים שמאפיינים את היחסים הפנים משפחתיים." 15. ומן הכלל אל הפרט- חוק בית המשפט לענייני משפחה מגדיר בסעיף 1(2) מיהו "בן משפחתו"- "בן משפחתו" - (א) בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג; (ב) ילדו, לרבות ילדו של בן זוגו; (ג) הוריו, הורי בן זוגו או בני זוגם; (ד) נכדו; (ה) הורי הוריו; (ו) אחיו ואחיותיו, שלו או של בן זוגו; 16. התובע והנתבעת הם גיסים- האחרונה נשואה לאחיו של התובע. התובעת היא בת זוגו של התובע. מכאן, כי אין חולק כי נכנסים הם בגדר "בני משפחה" כהגדרתם בחוק. לפיכך, מתקיים התנאי הראשון להקניית סמכות ייחודית לבית המשפט לענייני משפחה. משכך הוא- יש לבחון בשלב זה, האם עונה התובענה אף על התנאי השני הדרוש לצורך הקניית הסמכות. סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב- 17. עיון בכתב התביעה מעלה כי הפרסום אודותיו נסובה התביעה, נאמר על רקע סכסוך משפחתי מתמשך בין הצדדים. התובעים, אשר התגוררו בבית אחד עם הנתבעת, סברו כי זו מנסה להשתלט על בית ההורים. כך, בסעיף 3 לכתב התביעה מציין המשיב כי "התובע עבר לגור ליחידה קטנה נפרדת והאח והנתבעת השתלטו על כל שטח הבית בצורה לא הוגנת"; בסעיף 8 לכתב התביעה מציין הוא כי "הסתבר לתובעים כי אישה זו באופייה הינה אישה גסת רוח ששמה לה למטרה לסכסך בין האחים וליצור ריב ומדון. הנתבעת רבה עם המטפלות של ההורים בהיותם בחיים וכסיעודיים. הנתבעת רבה עם אחותם של האחים- גיסתם"; ואילו בסעיף 27 לכתב התביעה מצוין כי "לא ניתן יהיה להשלים עם דברים כה מכפישים שיישארו כתלויים על בלימה ועוד בתוך חוג המשפחה". 18. מן האמור עולה כי התביעה שלפני איננה תביעת לשון הרע גרידא ומדובר בסכסוך מתמשך בין הגיסים, אשר קיבל ביטויו, בסופו של יום, כתביעה בעילת לשון הרע. המקרה נכנס בגדר התנאים המקנים סמכות ייחודית לבית המשפט לענייני משפחה והדבר אף תואם את הרציונל שעומד בבסיס סמכות מיוחדת זו, כפי שפורט לעיל. 19. עם זאת, סילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר יינתן במקרים חריגים בלבד. בנסיבות המקרה, לא מצאתי לנכון להורות כן. הריני מורה על העברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז, לו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה. לאור האמור לעיל, המשיב ישלם את הוצאות המבקשת בגין הבקשה, בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום. משפט פליליאלימותתלונה שקריתתלונת שוואתקיפה