ערר על החלטת הלשכה לשיקום נכים לשלם קצבה על פי גובה נכותה ולא קצבה "לפי הכנסה" ע"מ לצמצמם את היריעה, שוב אין מחלוקת ביחס לחובה לנכות "הכנסה נוספת" של העוררת גם לא ביחס לניכוי הכנסות "ברוטו" שכן זו הפסיקה וזה הדין הנוהג כיום (אם כי יש בערר יש עתירה לקרוא לביטול ניכוי קצבת הזקנה ברם לא זה נושא הערר לגופו ואין הוועדה ממילא מוסמכת לבטל הוראות חוק או לפרשן מקום בו אין צורך בפרשנות ואין היא עושה מלאכתו של המחוקק). בתום הדיון שהתקיים בפנינו נותרה מחלוקת אחת ויחידה שכפי הנראה הובאה לראשונה לפתחו של בית המשפט. העוררת טוענת כי את ההכנסות הנוספות אין לנכות מאותו סכום המופיע בהחלטה נשוא הערר כ"תגמול כנכה לפי הכנסה" שהסתכם ב4922 ₪ (כיום הסכום הועלה מעט בהתאם למדד) אלא יש לנכותו מסכום גבוה הכולל בחובו גם הטבות הניתנות לנכה על פי הכנסה כגון הטבות מהקרן להשבת רכוש, הנחות בארנונה וחשמל, דמי הבראה, השתתפות בתרופות וכיו"ב. ב"כ העוררת מעריך שווי הטבות זה בכ-1000 ₪ לחודש (כלומר ניכוי ההכנסות הנוספות צריך להתחיל מכ-6000 ₪ לערך) והיה מוכן לצורך הדיון העקרוני בתיק שלפנינו להסתפק במקצת ההטבות ולחשב את ניכוי ההכנסות הנוספות מסך של כ-5600 ₪ במקום כ-5000 ₪ כפי שטוענת המשיבה. וכדי לפשט , ב"כ העוררת מבקש לראות באותו רכיב הנקרא בהחלטה נשוא הערר תגמול לנכה "לפי הכנסה" ככולל למצער הטבות בשווי 600 ₪ שמקבלים הניצולים הזכאים (ושקיבלה גם העוררת בשעתו) מהקרן להשבת רכוש המורכב מכרטיס מגנטי לרכישה מוצרים ב-200 ₪ לחודש ברשתות השיווק הגדולות ומענק בסך 1200 ₪ לרבעון קרי עוד 400 ₪ לחודש. התמקדות ב"כ העוררת בהטבות מהקרן להשבת רכוש אינה מקרית שכן בסעיף 7 לדף המבחנים למתן סיוע לניצולי שואה נזקקים בשנת 2013 (צורף לסיכומי העוררת) נרשם כי : "המענק שיינתן לא יפגע בזכאותם של הניצולים לגמלה, ואינו נחשב כהכנסה לצרכי מס". מהגדרה זו מבקשת העוררת ללמוד כי המענק הרבעוני הוא חלק מהגמלה של נכה לפי הכנסה. האומנם? אמרה זו בדף המידע של החברה להשבת רכוש איננו מפרטת באיזו גמלה מדובר (והגמלה "הרגילה" האוניברסלית היא גמלה לפי דרגת נכות כאשר גמלה לפי הכנסה היא החריג הניתן רק לעומדים במדדים הנדרשים). גם אם נניח שמדובר בגמלת נכה "לפי הכנסה" הרי מדובר בהוראה התואמת את אופן התנהלות הדברים ואכן המשיבה לא מנכה את ההטבות לרבות המענק כ"הכנסה" נוספת. מאידך גיסא, אי ניכוי ההטבות כהכנסה נוספת לא מעיד כי המענק או ההטבות הם חלק מגמלה או התגמול לנכה "לפי הכנסה". כל שנאמר בדף המידע (ויש לקרוא את כולו) הוא שנכה "העומד במבחנים שנקבעו ובהתאם לנתוני הרשות לזכויות ניצולי השואה" יהיה זכאי לקבלת הסיוע מהקרן להשבת רכוש ואז הסיוע לא יפגע בזכאות לגמלה, לא כתוב שהוא חלק ממנה ולא כתוב שיש קשירה בין הכספים ומקורותיהם קרי שהתגמול או גמלה והמענק מגיעים מאותו מקור ויש לראותם כמקשה אחת. גם הסיפא לאותו ציטוט מדף המידע עליו מסתמכת העוררת איננו מסייע לקבוע כי המענק הוא חלק מהתגמול. הסיפא מציינת שהמענק אינו נחשב "כהכנסה לצורכי מס", הא ותו לא. הכנסה לצורכי מס איננה בהכרח הכנסה "נוספת" והרישא לציטוט ממילא מגן על המענק וניצול השואה כלומר הרישא קובעת שהמענק (והסיוע כולו) אינם ברי ניכוי כהכנסה נוספת שזו המשמעות של אי פגיעה בגמלה והסיפא מצדה עוסקת במישור המס ומגנה על ההטבות מפני מיסוי (המקור החוקי הוא בסעיף 75 לחוק נכסים של נספי שואה תשס"ו-2006). אם כך יש לפנות למקור החוקי המגדיר מהו אותו תגמול לנכה "לפי הכנסה", המשיבה בסיכומיה פרשה את הרקע ההיסטורי לחקיקת סעיף 4א' לחוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז-1957 (להלן:"החוק") אשר במסגרתו בא לעולם ההסדר של תשלום מוגדל "לפי הכנסה" ואשר בהתאם לתכליתו הספציפית הורה על מבחן הכנסות וזאת כדי שהקצבה המוגדלת תגיע לניצולי השואה הזקוקים לה ובמובחן מהקצבה האוניברסלית שמשולמת לפי גובה אחוזי הנכות ללא קשר למצבו הכלכלי והכנסותיו של הניצול. אנו מקבלים את טענת המשיבה לפיה רף התגמול המגיע לניצול השואה קבוע בחוק בסעיף 4ג1(א) שבו המפנה לסעיף 4ד(א) לחוק נכי המלחמה בנאצים תשי"ד-1954 הקובע את גובה הקצבה כנגזרת ממשכורת עובד מדינה בדרוג מסוים. זוהי הקצבה וזהו אופן חישובה. המשיבה חייבת לפעול ולשלם את הקצבה על פי החוק אך לא ניתן לחייבה לשלם קצבה מוגדלת הכוללת רכיבים שאינם קשורים למקור החוקי המחייב. זאת ועוד, לא מדובר באותו גוף המשלם או הנושא בתשלום המענק וההטבות. הרי ההטבות והכרטיס המגנטי לא מוענקים ע"י המשיבה ולא מוענקים מכוח סעיף 4א' לחוק ואינם מופיעים בתלוש הקצבה המונפק על ידה. יש לזכור כי החברה לאיתור והשבת נכסים שפרסומיה ופרסומי העיתונות הרבים שצורפו לערר נוגעים אליה היא חברה נפרדת שהוקמה על פי חוק נפרד (חוק נכסים של נספי שואה תשס"ו-2006) כאשר אותו חוק קובע הוראות שונות ביחס לפעולות החברה, הנכסים והתשלומים שהיא מעבירה, מתן פטורים ממיסוי וכיו"ב אך איננו קובע כי התשלומים וההטבות על פיו הם חלק מהתשלומים על פי חוק נכי רדיפות הנאצים. יש לברך על פועלה של החברה להשבת נכסים כשהיא מיטיבה ועוזרת לניצולי שואה ויש לברך על כך שהטבות אלה אינן מנוכות מהתגמול לפי הכנסה (שאם לא כן ההטבות היו מרעות את מצב הניצולים) ברם אין קשר משפטי או אחר בין התגמול לפי הכנסה שמשולם על פי החוק וע"י המשיבה ולבין הטבות שמוענקות ע"י גופים אחרים . איך ניתן לחייב את המשיבה לשלם מעבר למה שמחייב אותה החוק? הרי זו תהיה התוצאה של הכללת ההטבות שלא היא משלמת כחלק מהתגמול שהיא משלמת בעת ביצוע מבחן ההכנסות על פי החוק. אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המשיבה, גובה התגמול לפי הכנסה נקבע בחוק, עליו אין להוסיף דבר וממנו יש לנכות כל הכנסה נוספת כהגדרתה בחוק ובפסיקה . במקרה דנן, עלה כי לעוררת היו הכנסות נוספות שהסתכמו בכ-3700 ₪ לערך, ניכוי סכום זה מהתגמול לפי הכנסה נותן תוצאה הנמוכה מהתגמול המגיע לעוררת בהתאם לדרגת נכותה והיות והיא זכאית לקצבה הגבוהה מבין השתיים קרי לא ישולם לה פחות מהקצבה לפי נכות, היא אכן מקבלת אותה. המשיבה ציינה כי עקב פטירת בעלה של העוררת והיותה היורשת, הרי חלקה בחסכונות המשותפים העולים על 1,500,000 ש"ח עלה ולכן ממילא לא תהיה זכאית לתגמול לפי הכנסה ברם עניין זה נוגע לנסיבות ונתונים המאוחרים להחלטה נשוא הערר ואין אנו מתערבים בהם. משכך יש לדחות את הערר וללא צו להוצאות זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 30 יום.נכותערר