נפגע בעת שרכב על אופניו והתנגש בכלב שזינק לכביש במפתיע

1. התובע טען כי נפגע בעת שרכב על אופניו והתנגש בכלב שזינק לכביש במפתיע. 2. התובע הובהל ממקום התאונה לבית חולים "לניאדו", אושפז יומיים כשהוא סובל מכאבים, שפשופים והגבלה בתנועות הכתף, חבלות בפלג גוף ימין ושבר בגבשושית הגדולה של זרוע ימין עם תזוזה. הוא שוחרר עם המלצה ל-60 ימי מנוחה, קיבוע במתלה והמשך בירור אורטופדי. לאחר מכן המשיך בקבלת טיפולים רבים ונאלץ לעבור שני ניתוחים. 3. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעורים כדלקמן: 100% מיום התאונה (8.2.11) ועד 28.2.12; 20% זמנית מיום 1.3.12 ועד 31.5.12; נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 1.6.12. כמו כן, המליצה הועדה הרפואית על הפעלת תקנה 15 במלואה, נוכח משלח ידו של התובע, גילו ואופן הפגיעה. 4. הנתבעת לא כופרת בחבות, אלא בגובה הנזק הנטען. לטענתה, הנכות התפקודית פחותה מ-10% ולא הייתה הצדקה לאי כושר כל כך ממושך נוכח שיעור הנכות. דיון והכרעה 5. כאמור, התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 8.2.11, פונה לבית החולים, שם אובחן שבר בכתף. ביום 23.2.11 או בסמוך לכך פנה שוב לבית חולים ואושפז במשך 4 ימים, במהלכם עבר ניתוח לשחזור וקיבוע של השבר בכתף ימין, בהרדמה מלאה וקיבוע עם ברגים. ביום 23.3.11 נבדק התובע ע"י כירורג, אובחן כסובל מכאבים עזים ומגבלות תנועה בשכמות, בגב העליון, בשורש כף היד, בצוואר ובעיקר בכתף ימין. הוא שוחרר עם המלצה למנוחה וטיפולי פיזיותרפיה, כמו גם נטילת משככי כאבים במינונים גבוהים. ביום 5.4.11 זומן התובע לבדיקות בבית חולים "לניאדו", שם נבדק ע"י מנתח הכתף ואובחן כסובל מכאבים והגבלות בכתף ימין ומצלקת. ביום 24.4.11 נבדק שוב ונמצאו אותם ממצאים. ביום 26.7.11 עבר התובע בדיקת CT שהדגימה שבר תלישה של הגבשושית הגדולה, חוסר סדירות קורטיקלי באזור הגבשושית הגדולה, פתיחת יתר באספקט הקדמי של המפרק האקרומיו-קלביקולרי. ביום 4.9.11 עבר בדיקת CT נוספת שהדגימה בלט אחורי מרכזי בחוליות C3-C4 הגורם ללחץ על השק הדורלי מלפנים. ביום 18.10.11 אושפז התובע ליומיים, לשם ניתוח הוצאת הברגים ושחרור הדבקויות, עם המלצה למנוחה ל-90 יום נוספים. 6. הואיל ועסקינן בתאונת דרכים שהינה תאונת עבודה שאינה במחלוקת, הרי שהנכות שנקבעה במל"ל מחייבת בתיק זה. נכותו של התובע, הרפואית, עומדת אפוא על 10%. 7. אשר לנכותו התפקודית, התובע העיד באופן כנה, אמין ומשכנע כי דברים רבים שיכול היה לעשות עובר לתאונה, איננו מסוגל לבצע לאחריה. כל פעולה הדורשת הרמת היד מעבר לגובה הכתף איננה אפשרית עבורו או קשה ומכאיבה מאוד, ולכן לא רק שאינו יכול לעבוד בעבודת מחסנאות הדורשת הרמת ידיים לגובה וטיפוס על סולמות, כמו גם סחיבת ארגזים ואספקת סחורה כפי שעשה בעבר, אלא שגם שוכנעתי שיש לו קושי לבצע תחזוקה שוטפת בביתו כפי שנהג לבצע עובר לתאונה. כך למשל, העיד שלא יכול לסייד, לבצע עבודות גבס, להחליף נורה, לקדוח חורים ושאר דברים שביצע בעבר ושמצריכים עתה הזמנת בעלי מקצוע חיצוניים, בתשלום, לשם ביצועם. בשים לב לאמור ולמגבלותיו וכאביו של התובע אשר תוקפים אותו גם היום במצבים של קור, כפי שהעיד, אין סיבה שלא להעמיד את נכותו התפקודית על גובה נכותו הרפואית, היינו 10%. 8. התובע אף העיד ועדותו הייתה מהימנה עלי, כי במהלך שהותו באי כושר לאחר הניתוחים ובעת אשפוזיו, נעזר בעיקר באשתו שהייתה צריכה לעזור לו להתקלח, להתלבש וליוותה אותו גם במהלך התקופה הארוכה לטיפולים ולבדיקות השונות. 9. אין חולק כי כתוצאה מהתאונה ואי הכושר הארוך פוטר התובע מעבודתו, ואין גם חולק כי חזר למעגל העבודה רק ב-1.7.12. 10. מבדיקת דוח רציפות בעבודה (נ/2), עולה כי למעט תקופות קצרות בעברו של התובע, עסקינן באדם עובד ומתפרנס. משנת 2000 ועד שנת 2005, עבד באמפא מוצרי צריכה בע"מ והשתכר בערכים נומינליים סך ממוצע של כ-7,000 ₪. בשנת 2006 החליף שני מקומות עבודה ולאחר מכן בשנת 2007 עבד בסורס אוף סאונד בע"מ תקופה של כשנה והשתכר סך של כ-5,400 ₪ נומינלי. ב-2008 עד 2009 עבד בחברה לסחר באופניים בע"מ והשתכר כ-7,400 ₪ ברוטו לחודש, וראה גם טפסי 106 ביחס לשנים אלה (ת/3). סכום זה צמוד למועד התאונה עומד על כ-7,900 ₪ ברוטו. כשלושה חודשים לפני התאונה מצא התובע עבודה בחברת דנה אשכנזי בע"מ והשתכר עד לפציעתו בתאונה סך 27,585 ₪, היינו סך חודשי של 9,195 ₪ ברוטו. אמנם מדובר בהשתכרות גבוהה מהשתכרויות בעבר, ברם אין לזקוף לחובתו את העובדה שסוף סוף הצליח להתקדם בהשתכרותו ואלמלא התאונה יש לשער שהיה ממשיך ומתמיד בעבודה המכניסה הזו. הסך 9,195 ₪ ברוטו לאחר ניכוי מס הכנסה עומד על כ-8,500 ₪ לחודש. עיון בתלושי המשכורת מעלה אמנם כי יש מרכיב של נסיעות בסך של כ-2,000 ₪ לחודש, ברם אני קובעת כי הנסיעות מהוות חלק בלתי נפרד מהמשכורת ואפשר שהן משקפות הטבה. מכל מקום והגם שחלק מהנסיעות היו פרטיות וחלק לצרכי עבודה, לא הוכח להנחת דעתי כי יש לנכות סכומים אלה במלואם או מה השיעור שצריך לנכות מתוכם, ואני נכונה להניח שראוי לנכות רבע מהם באופן שהסכום לאחר ניכוי זה יעמוד על 8,000 ₪ לחודש. השכר של 8,000 ₪ צמוד ליום פסק הדין עומד על סך כ-8,500 ₪ לחודש. גובה הנזק כאב וסבל 11. בהתאם לשיעור נכותו של התובע (10%) עומד הסכום הראוי לפיצוי על סך 17,800 ₪. הוצאות 12. מדובר אמנם בתאונת עבודה שההוצאות בגינה מכוסות ע"י המל"ל ונכון אף שעסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה ובענייננו לא הוגשו קבלות, ברם מקובל עלי כי התובע שנאלץ לקבל טיפולים רבים, לרבות פיזיותרפיה, להיות במעקב אורטופדי, ולרכוש משככי כאבים בין קונבנציונליים ובין אלטרנטיביים, הוציא מכיסו סכומים שלא הוחזרו לו. מצאתי להעמיד את הפיצוי ברכיב זה לעבר ולעתיד על סך גלובאלי של 8,000 ₪. עזרת צד ג' לעבר 13. אמנם אין עזרה בשכר של צדדים שלישיים, והתובע הודה בהגינותו כי בני המשפחה התגייסו לעזרה, בעיקר אשתו, ברם לטעמי מדובר בעזרה החורגת מעזרה בסיסית שעל המשפחה להגיש, ואין זה ראוי כי הנתבעת תזכה מן ההפקר שעה שהמשפחה התקשתה לממן עזרה בשכר בזמן אמת. בשים לב לאמור ונוכח העזרה שהוגשה לאורך זמן ובאינטנסיביות, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על סך 15,000 ₪. הפסד השתכרות לעבר 14. אין חולק כי התובע שהה באי כושר מלא ואף הוענקו לו 100% נכות ע"י המל"ל למשך תקופה של 12.5 חודשים. לאחר מכן הועמדה נכותו במל"ל על 20% למשך 3 חודשים נוספים ולאחר מכן נקבעה כאמור נכותו הצמיתה בשיעור 10%. 15. התרשמתי שהתובע אדם שביקש לעזור לעצמו, אך בשים לב לכאבים והמגבלות בתקופה של שנה לאחר התאונה, לא יכול היה למצוא עבודה על פי מצוות רופאיו ובהתאם למגבלותיו. שוכנעתי, אפוא, כי התקופה של אי כושר שהוענקה לו מצדיקה פסיקת פיצוי עבור חודשים אלה במלואם. אני דוחה בהקשר זה את טענת הנתבעת לפיה אין עליה לממן את מלוא התקופה בשל ישיבתו בחיבוק ידיים ואי הקטנת הנזק שכן כפי שהסברתי לעיל, במצבו לא יכול היה לעבוד. הסכום הראוי לפיצוי עומד, אפוא, על סך 106,250 ₪ (8,500 ₪ * 12.5 חודשים). התובע אף זכאי להפסד חלקי, זאת הואיל ולאחר שחזר לעבוד השתכר ומשתכר אף כיום ברמות שכר של כ-3,500 ₪ לחודש. בעניין זה הוכח כי ב-1.7.12 החל לעבוד בתור מוקדן בחברת "עצמון אבטחה" וקיבל שכר של כ-3,000-3,500 ₪ בלבד, מינואר 2013 החל לעבוד במלון "בלו ביי" בנתניה בתור קצין בטחון בשכר שעתי של 23 ₪ לשעה, שהוא שכר מינימום, ולכן משתכר עבור משרה בהיקף של כ-70% סך 3,000 ₪ בחודש. בעניין זה העיד התובע כי הוא עובד במלון 4 ימים בשבוע ובמשמרות לילה ההופכות את העבודה לקשה יותר, וביום הנוסף הוא לומד רפואה אלטרנטיבית - הכל כדי להקטין את נזקיו ולנסות להגדיל את הכנסותיו בעתיד. אינני סבורה כי צריך לחשב את ההפסד החלקי בעבר לפי ההפרש בין 8,500 ₪ לבין 3,500 ₪ לחודש, ברם יהיה זה נכון והוגן בנסיבות העניין ולאור הפסדי השתכרות בעין, לערוך את החישוב בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו במל"ל. לפיכך, מצאתי לערוך חישוב של הפסד בשיעור 20% ל-3 חודשים (מיום 1.3.12 עד 31.5.12) וסך זה נכון להיום עומד על 5,100 ₪ (8,500 ₪ * 20% * 3 חודשים). מיום 1.6.12 ועד יום כתיבת פסק הדין (19 חודשים) לפי 10% וסך זה עומד על 16,150 ₪ (8,500 ₪ * 10% * 19). סך כל הפסד ההשתכרות המלא והחלקי לעבר עומד על 127,500 ₪. הפסד השתכרות לעתיד 16. בנסיבות העניין והנכות, נראה כי נכון יהיה לחשב את הפיצוי באופן אריתמטי ולכן עומד הפיצוי על סך 135,700 ₪. אובדן תנאים סוציאליים ופנסיה 17. מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על סך 20,000 ₪. 18. הואיל ועל פי תנאי הפוליסה ההשתתפות העצמית היא בגובה הכאב וסבל, לא אסכום רכיב זה בפיצוי המצטבר. 19. בשים לב לאמור, סך כל הסכומים המצטברים כאמור בסעיפים 12,13,15,16,17 לפסק הדין עומד על 306,200 ₪. מסכום זה יש לנכות את המל"ל בסך 142,000 ₪, כך שלאחר הניכוי עומד הסכום הראוי לפיצוי על סך 164,200 ₪. 20. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 164,200 ₪. הנתבעת תשפה את התובע באגרה ששולמה עם פתיחת התיק ובנוסף תשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪. כבישכלבבעלי חייםהתנגשות