התקבלה תביעה למחדל של המשטרה להודיע להורי קטין על מעצרו סעיף 19(ג1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971, קובע כי: "הגיע קטין חשוד לתחנת המשטרה, או הובא אליה כשאינו עצור, לפי הוראות סעיף 67(ב) לחוק המעצרים, או נעצר קטין חשוד, יודיע על כך הקצין הממונה, בלא דיחוי ולאחר שיידע את הקטין כי בכוונתו לעשות כן, להורהו, ואם לא ניתן לאתר את הורה הקטין במאמץ סביר, לקרוב אחר, אלא אם כן אין אפשרות לאתר מי מהם במאמץ סביר בנסיבות העניין" יישום האמור לעיל מוביל למסקנה שמחדלה של המשטרה מגיע כדי רשלנות המצמיחה אחריות בנזיקין. עסקינן במי שהיה קטין בזמן האירוע, וככזה יש למשפט ענין רב להקפיד שזכויותיו ישמרו. המשטרה אמנם פעלה בתום לב, ואין לשכוח את האילוצים שבמסגרתם היא פועלת בדרך כלל, ובזמן משמרת הלילה בפרט, ברם אין בכך כדי לפטור אותה מחבות בנזיקין (פרשת נידם בסעיף 21 לפסק הדין, וכן ע"א 1678/01 מדינת ישראל נ' וייס פ"ד נח(5) 167, 182-181). הטלת אחריות בנזיקין במקרה שלפניי גם איננה צפויה להצמיח קלקולים בעבודת המשטרה, כיוון שחובת ההודעה להורי הקטין הינה חובה פשוטה וקלה ליישום, ורק חוסר תשומת לב גרם לכך שהיא לא קוימה כהלכתה. אשר על כן בית המשפט קיבל את התביעה בכל הנוגע למחדלה של המשטרה להודיע להורי התובע על דבר מעצרו.מעצרמשטרהקטיניםמחדל