טוען כי יש לפצותו בריבית שנאלץ לשאת בגין איחור בתשלום למוסך - איחור שנבע מסחבת בה נקטה הנתבעת באי תשלום הפיצוי במועד. כן הוא טוען כי יש לפצותו גם בגין ירידת ערך הרכב המסחרית - ראש נזק חדש שעלה בשל רצונו למכור את הרכב. 9. הנתבעת טוענת מנגד, כי לא היה מקום להגשת התביעה שכן התובע פוצה במלוא הנזק הישיר. בנוגע לירידת הערך המסחרית נטען כי הדבר אינו מהווה עילה לתביעה, וכי ממילא קיימים גורמים רבים בגינם נקבע מחיר הרכב כאשר לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין הירידה הנטענת, מה גם שלא הוכח כי התובע אכן ביקש למכור את רכבו. בנוגע לחוות דעת גונן נטען, כי לא הוכח כי התקבלו הצעות מחיר נמוכות ב - 15% משווי הרכב, שכן השמאי לא הציג כל אסמכתא לדברים שנכתבו בחוות דעתו. באשר לריבית ששולמה למוסך נטען כי מדובר בריבית שנתית גבוהה שלא היה מקום לשלמה, ומכאן שהתובע שילם כמתנדב, ואין לחייב את הנתבעת להשיב לו סכום זה. ג. הכרעה: בפתח הדברים אומר כי דין התביעה להתקבל בחלקה. רכב חלופי: הוכח כי לתובע ניתן רכב חלופי מאת המוסך המתקן בעת שרכבו שהה במוסך לצורך תיקונו, וכי התובע חויב בתשלום עבור קבלת הרכב החלופי בסך של 557 ₪ (ראה חשבונית מס 20592 מאת המוסך המתקן, שורה רביעית מלמטה: "שירות רכב חלופי 4 ימים - 480 ₪ + מע"מ"). מכאן שלא ברור כלל מדוע מצאה הנתבעת לנכון לקזז סכום זה מסכום הפיצוי, ויש לחייבה בהשבתו לתובע. הפרש שכ"ט שמאי: הוכח כי התובע שילם לשמאי מטעמו שכ"ט בסך 2,100 ₪. הנתבעת החזירה לתובע בגין שכ"ט השמאי סך של 600 ₪ בלבד. אין לקבל טענת הנתבעת לפיה שכר בשיעור 2,100 ₪ הינו שכר מוגזם ו/או חריג, משלא הובאה על ידה כל ראיה לתמוך בטענה זו. בהתחשב באמור לעיל ומשהוכח כי התובע נשא בשכר זה (המהווה כ-10% מהערכת הנזק של השמאי), יש לחייב הנתבעת במלוא ההפרש שלא שולם - סך של 1,500 ₪. הפרש ירידת ערך: על פי חוות דעת שביט, נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור של 6% (סך של 8,145 ₪). הנתבעת מצאה לנכון לשלם בגין ירידת ערך בשיעור של 4.8% בלבד (סך של 6,516 ₪), כאשר היא מציינת, כי "בבדיקה של שמאי מטעמנו י.ע. מופרזת". משלא הוצגה חוות הדעת הנטענת, ומשכלל לא הובהר מדוע ירידת הערך הינה מופרזת, ברור כי לא היה מקום לקזז סכום כלשהוא מירידת הערך אשר נתבעה ויש מקום לחייב את הנתבעת גם בהפרש זה. אין מקום לחייב את הנתבעת בהפרש בין ירידת הערך הטכנית הנקובה בחוות דעתו של גונן, שכן לא ניתן כל נימוק מדוע יש להעדיף את האמור בחוות דעת גונן על פני חוות דעת שביט, ומשלא חל כל שינוי בנסיבות ובנתונים שהציג התובע לנתבעת (מאז הגיש לה את חוות דעתו של שביט וביקש לפצותו על סמך האמור בה), אזי, יש לדחות דרישתו החדשה כעת. ירידת ערך מסחרית: יש לדחות ראש נזק זה שכן לא הוכח כנדרש. הוברר כי בניגוד לנטען התובע כלל לא ניסה למכור את רכבו פרט לשיחת חולין עם חברה למקצוע שלא הוברר ממנה מה היה הסכום שהוצע לו על ידה בגין הרכב, אם בכלל הוצע: "ש. אתה ניסית למכור את הרכב ? ת. אני הצעתי אותו לעמיתה לעבודה ואז היא שאלה אותי מה היה, ואז אמרתי לה תשמעי האוטו חטף מכה ועשה את מה שעשה, אני מניח שיש שם ירידת ערך, אז היא אמרה שאם אני אלך למגרש אז אני אחטוף את הפער...נכון שלא פרסמתי מודעה באינטרנט, נכון שלא הייתי במגרש מכוניות.." - עמ' 6 שר' 22. כן אין לקבל את קביעת השמאי גונן בנוגע לירידת הערך המסחרית הנטענת בשיעור 15%, משלא הוכח נתון כלשהו עליו נסמך השמאי בחוות דעתו. לחוות דעתו לא צורפה ולו הצעת מחיר אחת שנטען כי ניתנה לשמאי עבור רכישת הרכב, ואין בידי לקבל עדותו כי ההצעות ניתנו לו בע"פ שכן לא הוצג כל רישום שערך השמאי בעניין וממילא ניתן היה לזמן אחד מאותם סוחרי רכב נטענים שיוכל לאשר ולאמת עדות זו - דבר שניתן היה לעשות בנקל ואי הבאת עד כזה פועלת לחובת התובע. עוד תמוה בעיני כיצד קיבל השמאי הצעות מחיר ממספר סוחרי רכב זאת מבלי שאותם סוחרים ראו את הרכב הרלבנטי. ודוק - בחוות דעתו נרשם כי הציג בפני הסוחרים את תצלומי התאונה ופרטי הרכב. לא נרשם כי הציג בפניהם גם את הרכב ו/או כי הרכב נבדק על ידי אותם סוחרים. בהתחשב באמור לעיל אין מקום לאשר גם החזר בגין תשלום שכ"ט השמאי גונן. נוכח קביעתי כי ראש נזק זה לא הוכח כראוי הרי שאין צורך לדון בשאלה העקרונית האם מדובר בראש נזק בר תביעה. למעלה מן הדרוש אומר כי דעתי בעניין זה שונה מדעת הנתבעת, ואין לי אלא להפנות לפסקי הדין הבאים בהם הוכר פיצוי נוסף בגין ירידת הערך המסחרית (מעל ירידת הערך הטכנית): כבוד הש' רם וינוגרד בענין ת.ק. 3696/03 אמיגה נ' סהר ניתן ביום 18/12/03, כב' הש' תמר אברהמי בענין ת.א. 2257/04 רון נ' אליהו ניתן ביום 24/10/04, בר"ע 3126/07 (מחוזי י-ם) כב' הש' סובל אלבר נ' יבינה ניתן ביום 15/5/07. סוף דבר - הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: 180 ₪ בגין קיזוז סכום שנבע מטעות בהחלפת ספרות. 557 ₪ - בגין רכב חלופי. 1,500 ₪ - בגין הפרש שכ"ט שמאי. 1,627 ₪ - בגין הפרש ירידת ערך שנקבע ע"י שביט לבין הסכום ששולם. 1,821 ₪ - הפרשי הצמדה וריבית בהם נאלץ התובע לשאת כלפי המוסך המתקן נוכח התמהמהות הנתבעת בהעברת התשלום לתובע. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ + מע"מ, ותשיב לתובע את מלוא האגרות ששולמו על ידו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום. סכום ההוצאות שנפסק לוקח בחשבון את התנהלותה הלא נאותה של הנתבעת אשר בחרה למשוך זמן רב (8.5 חודשים) בתביעה בה לא הייתה מלכתחילה כל מחלוקת בשאלת החבות, וגם כאשר הואילה בטובה להעביר לתובע את התשלום, בצעה קיזוז שלא כדין ושאינו מוצדק - דבר שהצריך את התובע לשכור שירותי עורך דין, להגיש התביעה דנן ולנהל ישיבת הוכחות. ניתן היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. פיצוייםריביתמוסך