ערעור על החלטת רשמת להורות על דחיית התנגדות לביצוע שטר

ערעור על החלטת הרשמת במסגרתה מצאה להורות על דחיית התנגדותו של המערער עניינו של ערעור זה הוא בתיק הוצאה לפועל אשר נפתח בשנת 1990, בטענה להעדר פירעון שני שטרי חוב שנתנו על ידי החייב. טענתיו של המערער ביחס לחוב, היו כי בפועל מדובר בחוב שנפרע על ידו, ומכאן שאין מקום להוסיף ולפעול כנגדו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. ביום 13.11.11 התקיים דיון ראשון בפני כב ' הרשמת הבכירה ארבל-אסל, ובמסגרתו נתנה החלטה על פיה על הזוכה והחייב לאתר את מר כהן אשר לכאורה קיבל לידו את השטר, וכי החייב יוכל להגיש בקשה לזימונם של עדים לדיון. בהמשך התנהל דין ודברים בין הצדדים לעניין הצגתם של שטרי החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, שאז טענה הזוכה כי בידיה שטר אחד בלבד, בעוד ביחס לשטר השני, זה מצוי בידי רשויות המס בשל הליכים משפטיים המתנהלים מול הזוכה. ביום 23.5.12 התקיים דיון בפני כב' הרשמת פסו-ואסו, בטענות הצדדים לגופן, ובסופו נדחתה התנגדותו של המערער וכן נתנו הנחיות שונות באשר להצגת השטר הנוסף, כמו גם מילוי שאלון לצורך קביעת צו תשלומים. על החלטתה זו של כב' הרשמת הוגש ערעור (להלן: "הערעור הראשון"), אשר התייחס בין היתר להחלטתה של כב' הרשמת שלא לאפשר למערער העדתו של עד מטעמו, במסגרת הדיון. הערעור נדון כב' השופטת, ד"ר סורוקר, וביום ביום 16.7.13 ניתן פסק הדין המורה על קבלת הערעור , נוכח העדר העדתו של העד, ביטול החלטת כב' הרשמת, והשבת הדיון להוצאה לפועל לצורך שמיעת עדות נוספת זו. ביום 6.2.13 התקיים דיון נוסף בפני כב' הרשמת פסו-ואגו, במסגרתו נשמעה עדותו של העד מר פרלמוטר. בנוסף, התייצב לדיון בעלה של הזוכה מר כהן אהרון, ואף הוא נחקר. ביום 20.2.13 נתנה החלטתה של כב' הרשמת פסו-ואגו, במסגרתה מצאה לדחות את טענות ההתנגדות של המערער. על החלטתה זו של כב' הרשמת, הוגש הערעור שבפני. במסגרת הודעת הערעור הועלו על ידי המערער הטענות המרכזיות הבאות: א. טענה כב' הרשמת שעה שלא מצאה לקבל את עדותו הברורה של העד, מר פרלמוטר, המצביעה על ביצוע התשלומים לידי הזוכה, בניגוד לטענות הזוכה. ב. קופחו זכויותיו של המערער במסגרת הדיון ביום 6.2.13, שעה שהתייצב לפתע לדיון מר כהן, מבלי שנתנה למערער האפשרות להיערך לכך , מקדמית. ג. טעתה כב' הרשמת שעה שלא התייחסה להחלטה מיום 23.5.12, במסגרתה קיבלה עקרונית את טענת המערער כי אין כל אינדיקציה להימצאותו של השטר השני, הנוסף, ומכך שחייבה את הזוכה בהצגת אותו שטר. לשיטת המערער משלא הוצג השטר, היה מקום להעמיד את החוב, לכל היותר, על סכומו של שטר החוב השני (זה שהוצג) בלבד. המשיבה הגישה התנגדות להודעה הערעור ובמסגרת עיקרי הטיעון טענה כי ההתנגדות המקורית הוגשה ביחס לשטר אחד , אשר הוצג, כי נמצאו סתירות בעדותו של העד ובגרסתו של המערער, כי המערער לא עמד בנטל הראיית המוטל עליו וכי שעה שעסקנין בערעור שני, אין מקום לקבל טענותיו, אלא שיש להורות על דחיית הערעור. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לעיקרי הטיעון וטיעוני הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות למעט לעניין מתן החלטה בסוגיית השטר הנוסף. טעמיי והיקף החלטתי, להלן. עדותו של מר פרלמוטר אקדים ואציין כי עסקינן בהודעת ערעור. נוכח כך, לא בנקל תמצא ערכאת ערעור להורות על התערבות בממצאים עובדתיים והכרעה בסוגיות הקשורות למהימנותם של עדים. רק מקום בו נמצאו סתירות מהותיות או כשל בסיסי, יכול ויהא מקום להתערבות מסוג זה. לא מצאתי, כי זהו המקרה שבפני, אף לא בקירוב. יש לזכור כי העדים, לא העידו בפני, אלא בפני כב' הרשמת. התרשמותה מהדיון הייתה מפורטת וברורה מאוד, ולא מצאתי כי מתקיים החריגים המצדיקים ביחס לכך, התערבות של ערכאת ערעור. למעלה מכך, מצאתי את טיעוני החלטתה של כב' הרשמת כסבירים ואת טעמי הערעור, ככאלה אשר נוטלים אך חלק מן הדברים שנאמרו, ומציגים אותם, מחוץ להקשר בו נאמרו. כך לדוגמא, טען המערער במסגרת הודעת הערעור כי הרשמת קבע כי "ניתן להניח שדברי העד נכונים הם". ואולם, ואולם, עיון בהחלטת כב' הרשמת מלמד כי כב' הרשמת נתחה, ארוכות, את עדותו של העד, מצאה זו הדברים נאמרו לפי מיטב זכרונו, וכי יש להתחשב בכך שעבר זמן רב, כי לא מצאה דמיון לתיאור שהוצג על ידי העד (אל מול דמותו של בעלה של הזוכה), הגם שאינה יכולה לשלול את השינוי נוכח חלוף הזמן, וחשוב מכל אלו, כי לא מצאה את עדותו של העד מהימנה וכי לא ניתן היה לבסס עליה את הטענה כי נפרע התשלום כנטען, במיוחד כאשר לטענת החייב תחילה בוצע התשלום במלואו, ולאחר מכן טען כי שילם בארבעה תשלומים. ההתייחסות למילים "ניתן להניח שדברי העד נכונים הם" , לא נאמרה אלה בהקשר הכולל הבא: "אף אם אניח כי כל דברי העד מטעם החייב נכונים הם , אין בהם כדי לברר את טענת החייב כי פרע את השטר. לכל היותר יש בהם כדי להעיד כי תשלום אחד נפרע, אך גם כאן קיים קושי לקבל את דברי העד שלא ראה מה היה הסכום ששולם, לכאורה לבעלה של הזוכה. כב' הרשמת התייחסה לעדותו של העד במלואה, וקבעה כאמור ממצאים עובדתיים ואלו של מהימנות, שאין מקום להתערב בהם. נוכח האמור לעיל, ערעורו של המערער, ביחס לרכיב זה, נדחה. עדותו של בעלה של הזוכה גם באשר לעדותו של בעלה של הזוכה, מר אהרון, לא מצאתי לקבל את טענות המערער. אכן, כדברי המערער, מוטב היה אילו הייתה מוגשת בקשה להעדתו של העד מבעוד מועד. עם זאת, אין לי אלא להפנות את המערער להודעת הערעור הראשונה במסגרתה טען כי גם כאשר התייצב, בהפתעה, עם עד מטעמו, היה מקום לאפשר לו להעיד. לא למיותר לציין כי ערעורו זה של המערער התקבל, והתיק הושב להוצאה לפועל לצורך שמיעתו של אותו עד. איני מתעלמת מטענות המערער על פיהן, היה מקום לאפשר לו להיערך לעדות זו. נוכח כך, ואלמלא דבריו של המערער עצמו, במסגרת הדיון, יכול והיה מקום לשקול מתן אפשרות נוספת למערער להיערך לחקירתו של העד. ואולם, נוכח דבריו של המערער בדיון, כמו גם נתונים נוספים אשר יפורטו להלן, איני מוצאת לעשות כן. היה זה המערער עצמו אשר במסגרת הדיון אמר: "אני רוצה לחקור את בעלה של הגב' נחמה כהן" (ראה עמוד 3 שורה אחרונה לפרוטוקול). על בסיס דבריו אלו של המערער, נתנה החלטת כב' הרשמת על פיה הופסק הדיון עד להגעת העד, אשר לא נכח לכאורה באותה עת באולם. המערער לא ביקש לחקור את העד בשלב מאוחר יותר, או לאפשר לו להיערך לחקירתו. אציין כי מעורבותו של העד, בעלה של הזוכה, לא הייתה בגדר הפתעה למי מן הצדדים, אלא שהמערער עצמו טען כי פעל מולו ושילם את הכספים לידיו. בנוסף, במסגרת התגובה לבקשה שהוגשה על ידי המערער לצירוף תצהירו של העד מטעמו, התנגדה הזוכה לצירוף התצהיר אך הוסיפה וטענה כי ככל שהתצהיר יצורף, היא מבקשת להוסיף ולצרף לתיק גם את תצהירו של בעלה, כאשר העתק אותו תצהיר צורף לתגובה. מכאן, לא מדובר בעדות מפתיעה. נוכח האמור לעיל, ושעה שהיה זה המערער אשר ביקש, במהלך הדיון, לחקור את העד, לא ברור על בסיס מה נטענות , בשלב הערעור, טענות ביחס לכך. במסגרת עיקרי הטיעון בערעור, טען המערער כי קופחו זכויותיו ויכולתו להגיע לחקר האמת מול עד "חמקמק", וכי חקירה יסודית וראויה עם הכנה מוקדמת, הייתה מאפשרת לחשוף עובדות עסקיות והתנהלות כספית של העד. יחד עם זאת, ומעבר לאמרה כללית ועד למועד כתיבת שורות אלו, לא הוצגו על ידי המערער, ראיות או נתונים אשר יכול והיה בהם כדי להשליך על עדותו של העד, או על הסכסוך נשוא תיק ההוצאה לפועל. אין די, בשלב הנוכחי, בטענות הכלליות אשר הועלו על ידי המערער בעניין זה. נוכח האמור לעיל, ערעורו של המערער, בהתייחס לעדותו של העד הנוסף, בעלה של הזוכה, נדחה אף הוא. השטר הנוסף טענה נוספת שהועלתה במסגרת הודעת הערעור התייחסה לאי הצגתו של שטר נוסף, שני במספר, לפי בקשת המערער. כאמור, לטענת המערער, נוכח החלטת כב' הרשמת עוד בחודש מאי 2012, ובהעדר הצגתו של השטר גם לאחר אותו מועד, היה מקום להורות על קבלת טענותיו ביחס לחוב הנובע מאותו שטר. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי ביחס לטענתו זו של המערער, יש וביחס לכך בלבד, יש להשיב את התיק לכב' הרשמת, לצורך מתן החלטה, וזאת מן הטעמים הבאים: בניגוד לטענתו של המערער, לא מצאה כב' הרשמת במסגרת החלטתה מיום 23.5.12, כי הינה "מקבלת עקרונית" את טענותיו של המערער. אלא, כי כב' הרשמת ציינה בהחלטתה כי החייב טען כי כל טענותיו הינן כלפי שטר שהוצג, בהיקף של 1,600 ש"ח. בנוסף, אכן כטענת המערער, נקבע בסעיף 2 להחלטה כי הזוכה תציג עותק מהשטר השני אשר הוגש לביצוע במסגרת התיק בתוך 120 יום כאשר החייב לא יטען כל טענת פרעתי כנגד שטר זה, ואם יימצא כי אכן השטר נערך ונחתם על ידו. יחד עם זאת, הוסיפה הרשמת וקבעה, בסעיף 3 להחלטתה, כי בהעדר אפשרות כאמור בסעיף 2 , תוגש בקשה מתאימה על ידי ב"כ הזוכה אשר תפרט את כל פעולותיו להשגת השטר. הוסיפה הרשמת וציינה : "יצוין כי אין אני נוקטת עמדה באשר לאפשרות של נקיטת הליכים בגין שטר זה ואין אני מביעה התייחסות לעובדה כי אכן תיק זה נפתח בשנת 1990 ורק לאחר 22 שנים נזכר החייב לטעון טענות כנגד השטר כאשר ישנה אפשרות לנזק ראייתי, דבר אשר לא מצאתי בשלב זה לדון בו לגופו." מכאן כי בניגוד לטענות המערער, ההחלטה מיום 23.5.12, אינה בגדר החלטה להפחתת סכום תיק ההוצאה לפועל בשיעור השטר הנוסף. אלא, שהחלטה זו מיום 23.5.12 בוטלה במלואה, על ידי כב' השופטת ד"ר סורוקר בהחלטתה מיום 16.7.12. כב' השופטת ד"ר סורוקר מצאה להורות, מפורשות, על ביטול החלטה כב' הרשמת מיום 23.5.12, והחלטה זו של כב' השופטת ד"ר סורוקר, הפכה חלוטה לפני חודשים ארוכים. מכאן, כי כל טענות מי מן הצדדים באשר להחלטה הראשונה מיום 23.5.12, כלל אינן רלוונטיות עוד. עם זאת, במסגרת ההחלטה המאוחרת, נשוא הערעור שבפני, לא נמצאה כל התייחסות לטענותיו של המערער באשר לשטר הנוסף. כב' הרשמת מצאה להתייחס לעדויות הנוספות שהוצגו בפניה ועל בסיסן דחתה את בקשתו, פעם שנייה. ויובהר, אין בהחלטתי זו כדי הבעת עמדה כלשהי, ביחס לצדקת טענותיו של המערער בסוגיה זו, אלא שהחלטתי יכול ותתייחס לגוף החלטתה של כב' הרשמת בלבד. משלא נתנה החלטה ביחס לטענות אלו, ועל אף שאני ערה לטענות המשיבה בנושא זה, אין מנוס ממתן החלטה על פיה תתבקש כב' הרשמת להוסיף ולהשלים התייחסותה בסוגיה זו, וביחס לסוגיה זו בלבד. בשולי החלטתי אני מוצאת לציין במפורש כי ההחלטה בערעור ניתנת על בסיס הודעת הערעור. כל שאינו נקוב בה, והועלה על ידי המערער, אגב אורחא במסגרת הדיון, אינו מהווה חלק מהדיון בפני, ואיני מוצאת לאפשר הרחבת חזית. סוף דבר, על בסיס כל אלו, באתי לכלל מסקנה כי דין ערעורו והתנגדותו של המערער להידחות בכל טענותיו, למעט, בהתייחס לצורך בהשלמת החלטתה של כב' הרשמת לעניין השטר הנוסף. התיק יושב לכב' הרשמת לצורך מתן החלטתה/הנחיותיה ביחס לאמור לעיל. נוכח מהות ההחלטה, לא מצאתי לעשות צו להוצאות ואלו יקבעו על ידי כב' הרשמת, בכפוף להחלטתה. ערעור על החלטת רשםערעורשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר