יום לפני מועד דיון ההוכחות, הגישה ב"כ הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף, מאחר שלטענתה עולה מטענות הנתבע, כי השיק נמסר במסגרת עסקת ניכיון שיקים ולפיכך בקשת הביצוע לא הוגשה בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג -1993 (להלן "החוק"). טענות התובע טענות התובע פורטו בתצהירו. לטענתו, השיקים נשוא התביעה נמסרו לו ע"י אביה של הנתבעת, מר מיכה ביטון, אשר ביקש מהתובע, כטובה חברית, לנכות עבורו את השיקים. לטענת התובע, הוא חבר משפחת הנתבעת, מכיר את הנתבעת, את אחיה ואת הוריה. לדבריו, הוא נהג לבלות בביתם שבראשל"צ ואף הביא לנתבעת נעלי "הוויאנס" במתנה, כך שהנתבעת מכירה אותו היטב. לדברי התובע, הנתבעת נתנה לאביה הרשאה להשתמש בשיקים שלה כדבר שבשגרה. אביה היה מוסר את השיקים לתובע והוא היה מנכה אותם במשרד בתל אביב. שיקים רבים נפרעו, אך חלקם חוללו בהיעדר כיסוי. התובע מצהיר, כי ידוע לו כי הנתבעת הייתה פעילה מאוד בחשבון הבנק וידעה על כל הנעשה. לדבריו, הוא עצמו ראה אותה מבצעת פעולות בבנק. התובע הצהיר, כי מלבד השיקים נשוא התביעה, היו עוד שיקים בסכומים גבוהים שנפרעו בחשבון הנתבעת וביניהם שיק ע"ס 4,000 ₪ ושיק ע"ס 8,900 ₪ שעותק מהם צורף לתצהירו. לטענת התובע, השיקים הרבים שנפרעו מחשבונה של הנתבעת מהווים ראיה לכך שהדבר נעשה בהרשאתה. לטענת התובע, הנתבעת לא המציאה לו דפי חשבון בנק, חרף דרישתו, וחרף צו בית המשפט. לטענתו, אילו קוים הצו היה ניתן לראות שיקים רבים שנפרעו בחשבון הנתבעת. טענות הנתבעת טענות הנתבעת פורטו בתצהיר שצורף להתנגדות מטעמה. הנתבעת שלא הייתה מיוצגת עד מספר ימים לפני מועד דיון ההוכחות, מועד בו מונתה לה פרקליטה מטעם הסיוע המשפטי, כמו כן, הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. אציין, כי בקשה שהוגשה ע"י ב"כ הנתבעת ביום 16.1.14, להארכת מועד להגשת תצהירים ולדחיית מועד דיון ההוכחות, נדחתה על ידי ובעקבות החלטתי ביקשה ב"כ הנתבעת כי התצהיר שצורף להתנגדות ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת. לטענת הנתבעת, כשנה לפני הגשת התצהיר, נעלמו לה השיקים והיא פנתה למשטרה. נאמר לה כי היא תוכל להגיש תלונה רק כשיעשה שימוש בשיקים, ואכן, ברגע שגילתה כי נעשה בהם שימוש היא הגישה תלונה במשטרה בגין "זיוף וגניבה". עותק מהתלונה צורף להתנגדות. לדברי הנתבעת, היא חיילת המשרתת בבסיס סגור. לטענתה היא באה ממשפחה קשת יום ומתגוררת בבית סבתה ז"ל. אביה מרצה עונש של מאסר ואימה עובדת בשתי עבודות כדי לממן את המשפחה. בדיון בבקשת ההתנגדות אשר התקיים ביום 2.6.13 טענה הנתבעת, כי אין מדובר בכתב ידה או בחתימתה על השיקים. לדבריה היא לא נתנה לאף אחד מבני משפחתה להשתמש בשיקים נשוא התביעה. בחקירתה בהתנגדות השיבה הנתבעת כי אין מדובר בחתימתה על השיק וכי לא הרשתה לאביה לחתום על השיקים. ראיות התובע גרסת התובע הובאה בפרק "טענות התובע" ואין מקום לחזור עליה פעם נוספת. בעמ' 7 לפרוטוקול ש' 17 ואילך נחקר התובע: "ש. האם לא יכולת לבקשם להמציא לך קבלה/אישור? ת. אנחנו היינו חברים. פרעתי לה חלק מהשיקים. היה סוג של תעשה לי טובה כל תקופה מסוימת, המסעדה, אני צריך להפקיד, שלא יקפוץ לי החשבון, אני אחראי בכל מקרה. אם השיקים כולם היו חוזרים לא הייתי ממשיך לעזור לו. בגלל זה ביקשתי שססיליה תמציא שיקים ותראי שהשיקים עברו. יש אנשים שהשיקים של ססיליה עברו בציינג'ים. אמרו לי ישראל אנו לא רוצים לבוא לבית משפט. אם הנתבעת אומרת שלא חזרו לה שיקים בחשבון היתה ממציאה דפי חשבון בנק. ש. ביהמ"ש: מדוע לא המצאת קבלות על חזרות השיקים או פריטה בצ'נג'ים? מדובר במשרדים פורמאליים, היכן הקבלות? ת. אם יהיה עוד דיון אמציא קבלות. לא המצאתי כי לא ידעתי שצריך להביא קבלות. ש. דרשתם ממרשתי להמציא לכם דפי חשבון. ת. נכון. זו הוכחה הכי טובה. ש. כששיק נפרע רואים את זה בדף החשבון גם של האדם שפרע את השיק. ת. יש צ'יינגים כמו י.מ. מיטב או בראל שהביאו לי צילומים, ואמרו שלא מתעסקים עם בית משפט. ביקשתי. ש. את השיקים נתנו לך.. ת. זה מהמערכת שלהם. הוא יתן לי את דף החשבון להציג לשופט? אם יורד כסף מהבנק לנתבעת, חסר לה כסף בחשבון, היא לא דרשה את זה מהבנק? ש. אני מפנה אותך לשיקים שצירפת ב/1 ו ב-/2 שלטענתך נפרעו. היכן הצילום האחורי של השיק? ת. אם השיק הזה לא נפרע אצל ססיליה בחשבון אני יורד מהתביעה. ש. ביהמ"ש: יש לך הוכחה שהשיק נפרע? ת. אם אלך למשרד להוציא דפים הוא לא יתן לי. ש. לפני שבוע חתמת על הסכם פשרה עם חן שמעיה, מיהי? ת. חן שמעיה היא אחותה החורגת של ססיליה, מאותו אבא, ואביה הביא את השיקים האלה גם. הנתבעת : אין לי שום אחות חורגת [בוכה בכי תמרורים]". ולמטה, בעמ' 8 מול ש' 25: "ש. לדידך העברת את השיקים מאבי הנתבעת לחברות. מיהו אבי יוסף? ת. אני לא יודע. לא יודע מדוע השיק רשום לפקודתו. אבא של הנתבעת רשם. ............................ ש. האם יש חתימה של אבי הנתבעת על השיקים? חתימת הסבה? ת. לא. אין חתימה שלו. אם היתה חתימה שלו הייתי תובע את שניהם. ש. חתימה שלך יש על גבי השיקים האלה? ת. לא. לא צריכה להיות. ש. אתה מופיע על גבי השיקים? ת. כן. ש. יש ראיה כלשהי שאתה אוחז בשיקים? ת. כן. פיזית. השיקים פה. אם לא, לא הייתי יכול לתבוע. ש. נתת תמורה כלשהי בגינם? ת. ברור. ש. מה? ת. כסף. ש. תוכל להראות לי מסמך קבלה או אישור? ת. אין לי מסמך כזה. אני מוכן להצהיר ששילמתי את הכסף למשרד. ש. מדוע לא הצהרת זאת בתצהיר? ת. כנראה שעורך הדין שלי לא ביקש ממני לעשות כן. ש. לא תיארת בתצהירך סכומים זמנים ועוד. ת. אני עבריין לשעבר. אני לא יודע. ש. בית המשפט: את השיק שנתת למשרד של הצ'יינג קיבלת בגינו כסף? ת. כן. נתתי אותו לאבא של ססיליה. ש. מדוע חברת ל.בראל השקעות בע"מ לא הגישה את השיקים בעצמה לביצוע? ת. כי לא אבא של הנתבעת פרע את השיק. אם א. בראל הכי קומם אותי כי זה היה סכום גדול ושילמתי את הסכום בתשלומים של 500 ₪ והשיק חזר א.כ.מ. בראל לא תבעו את מיכה אלא את ישראל. ש. תוכל להראות לי שתבעו אותך? ת. לא תבעו אותי רשמית. הגעתי איתם להסדר. ש. בית המשפט: אין לך קבלות ששילמת לבראל או אישור אחר? ת. אני יכול להביא תצהיר....". ולמטה, עמ' 10, מול ש' 21: "ש. יכול להיות שהשיקים נכתבו לפקודת צדדים שלישיים כי היית פושט רגל? ת. לא. אני לא קיבלתי תמורה. לא שקל אחד. יצאתי מבית סוהר, רציתי לסדר את החיים שלי. נישאתי ואני עובד. ש. בתור פושט רגל, נראה לך תקין שהעברת שיקים לחברת נכיונות? ת. לא פרעתי אישית. ש. אבל אתה תובע. ת. כי על הטעויות שלי אני משלם, במקום לשלם על החוגים לבנות שלי". ובעמ' 11, ש.3: "ש. אתה טוען שעוד המחאות נפרעו, כך בתצהירך, האם יש לך עוד שיקים להראות שנפרעו? ת. כשפניתי לאנשים לא רצו לספק לי פרטים על החברה שלהם, לכן ביקשנו מהנתבעת להוציא דפי חשבון ולהוכיח. ......... ש. אז איך אתה יודע שהיו שיקים נוספים של הנתבעת? ת. שאלתי אותה ונעניתי בחיוב". בחקירתו הנגדית השיב התובע כי אין לו רשיון לניכיון שיקים וכי הוא אינו מנכה שיקים. התובע אישר בחקירתו כי הוא עבריין מורשע וכי הורשע בעבר בנהיגה תוך שימוש ברשיון נהיגה מזויף (עותק מגזר הדין הוצג וסומן ת/1). התובע אישר, כי ריצה שלושה מאסרים ובמצטבר היה בכלא כ-6 שנים. הוא גם אישר כי הורשע בעבירות סמים, אמל"ח ורכוש, לרבות עבירות אלימות חמורה ופריצות לבתים (גזר דין בעניין עבירות רכוש הוגש וסומן נ/2). לדבריו של התובע הוא היה פושט רגל בתאריכים בהם נמשכו שני השיקים. לדבריו, הוא עצמו לא ניכה את השיקים, אלא עשה טובה לאביה של הנתבעת, לקח עבורו את השיקים למשרד שעוסק בכך ופרט עבורו את השיקים. לדברי התובע הוא לא קיבל תמורה עבור ניכיון השיקים, אלא שעשה זאת באופן חברי. לטענתו, היה נוהג לפרוט שיקים לאביה של הנתבעת במשרדי חלפנות העוסקים בכך אשר חלקם מצויים בהרצליה וחלקם בתל-אביב. ראיות הנתבעת כאמור, הנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית. לבקשת ב"כ התרתי כי התצהיר שתמך בהתנגדות ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, כאשר האמור בתצהיר זה פורט בפרק "טענות הנתבעת". בחקירתה הנגדית, נשאלה הנתבעת מדוע לא העבירה את דפי החשבון שהוציאה מהבנק והיא השיבה כי היא פנתה לבנק אינספור פעמים והבנק לא העביר לה את הדפים. הנתבעת גם נשאלה האם השיק שצורף לתצהיר התובע, כנספח ב', כובד בחשבונה. היא השיבה כי אינה מכירה את השיקים האלה, כתב היד אינו שלה, וכי מעולם לא שילמה את השיק וכלל לא מדובר באותה חתימה. ב"כ התובע טען בפני הנתבעת כי השיקים שהציג לה נפרעו בחשבונה והיא השיבה כי השיקים לא נפרעו בחשבונה. לגבי פעולותיו של התובע היא טענה כי: "הרסו לי את החיים", שכן חשבונה עוקל. הנתבעת העידה כי אינה מאמינה שאביה הוא אשר גרם למצב אלא מאמינה כי התובע הוא האחראי על כך. הנתבעת השיבה בעמ' 3 לפרוטוקול, ש' 29 ואילך: "ש. נכון ששלחת הודעת SMS לישראל? ת. מעולם לא. ש. האם שלחת למישהו SMS מקבוצת הכדורגל בהקשר זה? ת. לא. בחיים לא היה לי קשר עם הבן אדם הזה ובוודאי לא הייתי מדברת איתו על חבר שהיה לי ................. ש. האם שאלת את אביך לגבי הגירסה של התובע? ת. אחרי הדיון הגעתי הביתה נסערת מאוד, אמרתי לאבי שאני צריכה להוציא את דפי החשבון. הוא טוען שהוא מעולם לא הגיש שום דבר לתובע. נתתי לאבי לקרוא את הפרוטוקול. אני לא יודעת מהסיפור הזה. אמרתי שאוכיח כל דבר. יש לו זכרון אחד שהוא הביא לי נעליים [העדה פורצת בבכי]. ................................. ש. אני מראה לך את החתימות על גבי השיקים בסכומים של 9000 ₪ ו - 8900 ₪. האם החתימות שלך ע"ג השיקים האלה? ת. ממש לא. אפשר לראות את זה. ................................. ש. את מאשרת שאף אחת מהחתימות אינן שלך ע"ג השיקים? ת. כן. אף אחת מהן לא שלי". דיון והכרעה לטענת התובע, הוא קיבל מאביה של הנתבעת את השיק נשוא התביעה לצורך ניכיון. בתצהירו, הוא לא ציין כי הוא עצמו לא ביצע את הניכיון. בחקירתו הנגדית בבית המשפט הוא שיפר את גרסתו ואמר כי קיבל את השיק נשוא התביעה, כמו שיקים רבים אחרים, מאביה של הנתבעת והיה נוהג לפרוט אותם עבורו במשרדי פריטת שיקים וזאת כמחווה חברית וללא כל תמורה. הנתבעת טענה, כי חתימתה על השיק זויפה וכי השיק נשוא התביעה ושיקים אחרים נגנבו ממנה, כן היא טענה כי מעולם לא הרשתה לאיש לחתום על השיקים בשמה וגם לא לאביה. סעיף 22 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כי אין חבות על שטר בלא חתימה וסעיף 23א' לפקודה מבהיר בלשון ברורה וחדה, כי חתימה מזויפת אינה משיתה חבות על זה שחתימתו זויפה. בהתאם להלכה הפסוקה, עוד מקדמת דנא, כאשר טוען נתבע כי חתימתו זויפה, לא עליו נטל ההוכחה כי אם על התובע. התובע הוא זה אשר צריך להפריך את טענת הזיוף ולהוכיח שהנתבע הוא זה שאכן חתם על השטר. בענין זה, ראה: י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 337, ע"א 268/56 נ' ואח' נ' עיריית חדרה ואח'. ראה עוד: ע"א 355/63 קרסינצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת רגל של ש' ויינרב ואח'. הנתבעת הצהירה כי חתימתה על גבי השיק זויפה והתובע לא סתר את גירסתה בענין זה ולא הוכיח כי החתימה על השיק הינה חתימתה והוא אף לא ניסה להוכיח זאת באף אחת מדרכי ההוכחה המקובלות, יתר על כן ניתן לראות בבירור כי החתימות על גבי השיקים הנחזים להיות חתומים ע"י המשיבה אינן דומות האחת לשניה וכי הן אינן דומות לחתימה שחתמה הנתבעת בפני, לבקשתי. התובע שם את כל יהבו על הטענה כי מדובר בהרשאה שנתנה הנתבעת לאביה לעשות שימוש בשיקים שלה, כאשר התובע לא טען מי מהם חתם על השיק. גם טענה זו בעניין ההרשאה נטענה בעלמא ולא הוכחה בכל צורה שהיא על ידי התובע, כאשר הנתבעת הכחישה טענה זו. לטענת התובע, הוא נהג לפרוט שיקים של הנתבעת, עבור אביה של הנתבעת, פעמים רבות, אולם טענה זו לא הוכחה על ידי התובע, למרות שהוכחשה מכל וכל על ידי הנתבעת. העובדה לפיה הנתבעת הינה בתו של האדם שבעבורו נטען כי השיקים נוכו, אינה יוצרת חזקה של הרשאה. הרשאה טעונה הוכחה גם כאשר קיימים יחסי קירבה בין בעל השיק ו"המורשה" יחסי הקירבה יכולים להוות חיזוק לראיות אחרות המעידות על הרשאה. אולם, בהעדר ראיה כלשהי על הרשאה, אין בעצם הקירבה כדי להצביע על הרשאה. העדפתי את עדותה של הנתבעת שעדותה הותירה עלי רושם אמין על פני עדותו של התובע, האמנתי לנתבעת כי היא אינה מכירה את התובע, כן האמנתי לה כי היא לא מסרה שיקים לאביה ולא התירה לו לעשות שימוש בחשבונה. אינני מאמין לטענת התובע, שעדותו הותירה עלי רושם בלתי אמין לחלוטין ולפיה, הוא ניכה את השיקים עבור אביה של הנתבעת כטובה אישית ללא תמורה. גם אם התובע אכן קיבל את השיקים מאביה של הנתבעת, דבר שלא הוכח על ידו, הרי גם אז, אינני מאמין לו כי הוא עשה כן ללא תמורה. זאת ועוד, אם אכן ניכה התובע את השיקים, בין שעשה זאת בעצמו ובין באמצעות אחרים עבור אביה של הנתבעת, הדבר נעשה ללא ידיעתה ומעורבותה של הנתבעת. אינני מאמין לתובע כי הוא מכיר את הנתבעת, טענה שהוכחשה ע"י הנתבעת. יתכן כי התובע מכיר את אביה של הנתבעת, דבר שיכול להסביר את ידיעותיו על משפחת הנתבעת ועל כתובתה. אציין, כי לא רק שהתובע עשה עלי רושם בלתי אמין מעל דוכן העדים, אלא שהתובע אינו "טלית שכולה תכלת", שכן קופת שרצים ארוכה מזדנבת מאחוריו. התובע הודה בחקירתו בבית המשפט כי הוא הורשע בסדרת עבירות פליליות חמורות, לרבות נהיגה באמצעות רישיון נהיגה מזויף, עבירות אלימות חמורה, עבירות סמים, אמל"ח ורכוש. כן הודה התובע כי ריצה עונש מאסר מצטבר של 6 שנים. בספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", חלק ראשון, עמ' 465, נאמר בעניין זה: "כאמור, הכלל הוא שהכל כשרים לעדות, ואין פוסלים אדם מלהעיד אפילו הוא עבריין מועד או פושע גמור, ואפילו קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, ואפילו נכשל בעבר בעבירות הכרוכות במתן עדות שקר...עם זאת, עברו הפלילי, לרבות אורחות חייו ואופי התנהגותו של העד בעבר מהווים גורם נכבד, ולעתים מכריע, בכל הקשור למידת האמון שמוכן בית המשפט ליתן בדבריו ולמשקל הראייתי המוענק להם. פשיטא, שלדבריו של עד כזה מן הדין להתייחס בזהירות מרובה ולא אחת מחפש להם בית המשפט תמיכה ואחיזה בחומר הראיה בטרם יתן בהם אמון". במקרה שלפני, התובע, שנטל הראיה מוטל עליו, לא הביא ראיות כלשהן לתמיכה בגירסתו והאמור בתצהירו הינו הראיה היחידה שהובאה מטעמו. כאמור, לא נתתי אמון בעדותו של התובע, כאשר עברו הפלילי בוודאי שלא הוסיף למידת האמון שיש לתת בעדותו. התובע לא סתר את טענת הזיוף והגניבה שהעלתה הנתבעת, הוא לא הוכיח כי הנתבעת נתנה לאביה הרשאה להשתמש בשיקים, הוא לא הוכיח בכל צורה שהיא כי נתן תמורה עבור השיק, הוא לא המציא כל מסמך או כל ראיה שניתן להסתמך עליה בעניין זה. הוא גם לא הוכיח כי שילם עבור השיק לחברת החלפנות ואף לא הוכיח מתן כספים לאביה של הנתבעת. העולה מהאמור לעיל, כי התובע לא הוכיח את תביעתו כלל ועיקר וכי דינה להידחות. תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות לא אסיים את פסק הדין בטרם אתייחס לטענת הנתבעת לפיה מדובר בתביעה שחל עליה חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 באשר לטענתה, מדובר בניכיון שיק. הטענה אמנם הועלתה בבקשה שהוגשה יום אחד בלבד לפני מועד הדיון, אולם התובע בעצמו העלה את עניין ניכיון השיקים בתצהירו שלו, כך שדי באמור בתצהירו של התובע לצורך החלת החוק על העניין שבפני, גם מיוזמת בית המשפט ואף בהתעלם מבקשת הנתבעת. התובע טען, כי החוק לא חל עליו באשר הוא לא ניכה את השיק בעצמו אלא אך ביצע עבור אביה של הנתבעת את הניכיון אצל משרד חלפנות מורשה, כשליח, וזאת כטובה אישית כאמור. גם אם כך היה הדבר, וכאמור אינני מאמין לכך, הרי אין בכך כדי לסייע לתובע. סעיף 11 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות קובע: "נפתח נגד הלווה הליך בבית המשפט או בהוצאה לפועל לביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה מלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור". התובע הינו אוחז בשיק והוא מודה כי השטר נחתם בקשר לחוזה הלוואה עם חברה שאצלה ניכה את השיק עבור אביה של הנתבעת. התובע הצהיר, כי מקור השיק בעסקת ניכיון (אפילו אם הניכיון בוצע ע"י אחר), דהיינו בחוזה הלוואה, ומשכך ממילא אין הוא יכול להוכיח כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעד תמורה וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה. אציין, כי ניכיון שטרות כמוהו כהלוואה חוץ בנקאית (ראה בעניין זה תא"מ 50469-10-12 במזומן בזמן בע"מ נ' מסינג והאסמכתאות שם). בהתאם לסעיף 8 לחוק, חייב היה התובע לצרף לתביעתו חוזה הלוואה בכתב, ובו כל הפרטים המפורטים בסעיף 8 לחוק. משהתובע לא עשה כן, דין תביעתו להידחות גם מטעם זה בלבד. העולה מן המקובץ הוא שאני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪. מועד דיוןסילוק על הסףדיון