היום שבו נולדה התביעה מקום בו מדובר בחוב מובטח במשכנתא או במשכון 9. על פי הפסיקה יום לידת עילת התביעה, היא היום בו ניתן בידי התובע "כח התביעה", דהיינו: היום בו מתגבשות העובדות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו מצד הנתבע (ראו: ד"נ 32/84 עזבון וולטר נתן וויליאמס נ' ISRAEL BRITISH BANK פ"ד מד(2) 265, 271). 10. מה הדין כאשר התובע הוא נושה מובטח שחובו הובטח במשכנתא או במשכון. האם עילת התביעה מתגבשת לאחר סיום הליכי מימוש המשכנתא או המשכון, ואז התובע יוכל להגיש תביעתו על חלקו של החוב שלא נפרע ואשר נותר לאחר סיום מימוש המשכון או המשכנתא, או שמא, מתגבשת עילת התביעה ביום שבו עמד בידי התובע "כח התביעה"- דהיינו ביום שבו העמיד התובע סכום ההלוואה לפרעון מיידי. 11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, דעתי היא שנקיטת הליכי מימוש המשכון אינה עוצרת את מירוץ ההתיישנות. ראשית, הפרק השלישי לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: חוק הההתיישנות), אינו מונה פנייה להוצאה לפועל כמקרה העוצר את מירוץ ההתיישנות, ובהקשר זה יש לומר כי אין לראות במימוש המשכון כ"תובענה" לעניין סעיף 15 לחוק ההתיישנות, וזאת בשל אופיו המנהלי של הליך זה (ראו: עא (ת"א) 3055/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' רונית כהן (30.04.2008) להלן: "עניין כהן"). אף סעיף 20 לחוק ההתיישנות קובע כי "נושה שיש לו על חובו ערבון, משכנתה, משכון או שעבוד כיוצא באלה, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו ליפרע מן השעבוד". דהיינו, הזכות להפרע מן השעבוד אינה מתיישנת, אך מכלל לאו אתה שומע הן - התביעה הכספית שלהבטחתה הועמד השעבוד - מתיישנת היא (ראו: תא (ת"א) 62265/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' דסקל שמואל ואח' (05.07.2006)). אולם מעל לכל, מטעמי מדיניות, ראוי הוא כי שני הליכים אלו: תביעה כספית ומימוש המשכון לא יוציאו זה את זה לעניין מרוץ ההתיישנות, ובמקרה המתאים בו מתעכב הליך מימוש המשכון ותקופת ההתיישנות עומדת לחלוף, על הבנק להגיש תביעה כספית במקביל להליך מימוש המשכון. מאלפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בעניין כהן וראוי להביאם במלואם: "הקפאת מרוץ ההתיישנות בגין הליכי מימוש בהוצאה לפועל, פוגעת בזכותו של החייב לדעת אם עדיין הנושה עומד על תביעותיו כלפיו. יצוין, כי העובדה שהבנק פעל למימוש המשכון אינה מונעת ממנו לפעול גם באמצעות תביעה כספית, ולכן רשאים היו המשיבים להניח, בחלוף השנים הרבות, כי הבנק ויתר ומחל על התביעה הכספית נגדם ולא היו חייבים גם לשמור על ראיותיהם... קביעה זו נכונה בפרט לאור העובדה, שעסקינן בבנק שחזקה עליו כי עומדים לרשותו יועצים משפטיים המיידעים אותו בדבר זכויותיו וחובותיו המשפטיות... אמנם, תוצאת פסק-דיננו, יכולה להביא לכך שבמקרים מסויימים, יתנהלו הליכים מקבילים הן בדרך של תביעה כספית והן בדרך של הליכי מימוש משכון, ברם ... באופן רגיל, במקרה של העמדת ההלוואה לפירעון מיידי עומדות לרשות הבנק 7 שנים לפעול בהליכי מימוש משכון, בלא שיהיה צורך בהגשת תביעה, תקופה ארוכה המספקת לכאורה באופן שכיח לסיום הליכי מימוש המשכון, כך שבפועל באופן רגיל לא יהיה צורך בנקיטת הליכים מקבילים... רק במקרים חריגים שהליכי מימוש המשכון יימשכו זמן רב מעבר לשבע שנים (מהעמדת החוב לפרעון), יהיה על הבנק להגיש תביעה כספית מקבילה כדי לעצור את מירוץ ההתיישנות, ברם מדובר כאמור במקרים חריגים ולא ניתן להעדיף ולהצדיק עקב כך פרשנות אחרת מכוח מדיניות משפטית של עצירת מירוץ ההתיישנות ע"י הליכי מימוש משכון, תוך פגיעה בחייבים ובעקרונות דיני ההתיישנות". 12. כך גם, ניתן ללמוד ולהקיש מפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' ברק בע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה פ''ד נו(4) 798 על הסיכון שבהתיישנות התביעה אם מחליט התובע להמתין להגשתה עד לבירור זכויותיו. וכך קובע הוא בפסק הדין: נטען בפנינו כי כל עוד לא קבע בית-משפט כי הביטול הוא כדין, אין לצפות מה"מפר" כי יתבע השבה מהנפגע... אין בידי לקבל טענה זו. דיני הביטול בגין הפרת חוזה מבוססים על מערכת סיכונים וסיכויים. הצד ה"נפגע", המבטל את החוזה, נוטל על עצמו את הסיכון כי הביטול אינו כדין, וכי מה שנתפס על-ידיו כביטול אינו אלא הפרה. הצד ה"מפר" נוטל על עצמו סיכון כי מה שנתפס על-ידיו כהפרה של הצד האחר אינו הפרה כלל ועיקר, אלא הוא ביטול כדין. כל אחד מהצדדים רשאי לעשות פעולות שונות להקטנת הסיכון, לרבות פנייה לבית-המשפט למתן פסק-דין הצהרתי. אין בכל אלה כדי להביא לדחיית תאריך הלידה של זכות ההשבה. כל אחד מהצדדים צריך להכין עצמו לקראת מימוש הסיכון המוטל עליו... (שם, עמ' 806-807). 13. המסקנה היא כי מירוץ ההתיישנות בתביעת בנק בגין הלוואה המובטחת במשכנתא או במשכון מתחיל ביום שבו היה בידי התובע כח תביעה- דהיינו ביום בו העמיד התובע את ההלוואה לפרעון, ולא ביום סיום הליכי מימוש המשכון. האם חלפו שבע שנים מיום שבו נולדה עילת התביעה: 14. ראשית אסלק מדרכי טענת המבקשים לפיה משניתן כוח התביעה בידי המשיב על פי ההסכם, ומשהיה רשאי להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי - מתחיל מרוץ ההתיישנות. אכן, כעולה מנוסח ההסכם (נספח 1 לכתב התביעה) ומיתר הנספחים לתשובה לתגובה רשאי היה הבנק להעמיד את מלוא ההלוואה לפירעון מיידי משעה שפיגרו המבקשים בהחזר ההלוואה, אולם אם לא יוכיחו המבקשים כי המשיב אכן מימש את זכותו זו, אלא בחר לילך לפנים משורת הדין ולתבוע תחילה רק את הסכום שבפיגור, לא יעלה בידם להוכיח כי התביעה התיישנה, שכן מדיניות שלפנים משורת הדין יש לזקוף לזכות הבנק, ולא לחובתו (ראו: תא (ת"א) 33686/00 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' מרים אהרונשטם (24.06.2002. 15. לגופו של עניין, בתגובת המשיב מצויה טענה אחת - והיא שמן הראיות שהציגו המבקשים לא ניתן להוכיח שהתביעה הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, שכן אין ללמוד מהן שהבנק העמיד את מלוא סכום ההלוואה לפירעון מיידי, ואם כן כל שנותרו הוא לבחון, האם הוכח כי אכן מעת שהעמיד המשיב את מלוא היתרה הבלתי מסוקלת לפירעון מיידי חלפה תקופת ההתיישנות. נעמוד להלן על המסמכים שהציגו המבקשים ואשר לטענתם מבססים את טענתם להתיישנות התביעה. 16. המסמך הראשון עליו סומכים המבקשים את ידיהם הוא מכתב ההתראה ששלח עו"ד נטוביץ למבקשים ביום 16.03.04. הסעיף הרלוונטי (סעיף 3 למכתב) יובא להלן בנוסחו המלא: "היה ולא תסולק יתרת חוב הפיגורים עד ליום 30/3/04 בצירוף ריבית הפיגורים שתצטבר על יתרת חוב זו עד למועד פרעונה בפועל, הורני הבנק לנקוט כנגדכם בהליכים משפטיים, לרבות הליכי מימוש השעבוד שניתן לבנק להבטחת החזר ההלוואה. יודגש כי במסגרת הליכים למימוש השעבוד עשויה מלוא ייתרת ההלוואה לעמוד לפרעון מיידי, ותמורת מכירת הנכס המשועבד תשמש לסילוק יתרה זו" (ההדגשה אינה במקור - נ.ג'.). מצאתי כי אין במסמך זה כדי לפתוח את מרוץ ההתיישנות. מכתב זה הינו מכתב התראה, וכשמו כן תוכנו- הוא נועד להתרות במבקשים ולהודיע להם מהם ההליכים בהם המשיב עשוי לנקוט, אולם אין בו הודעה על נקיטת הליכים לגביית מלוא ההלוואה שניתנה למבקשים. 17. המסמך השני הינו פרטים כלליים של תיק ההוצל"פ מס' 01-50666-04-2, כאשר תאריך פתיחת התיק הינו 16.05.04. המבקשים טוענים כי פתיחת תיק ההוצל"פ מהווה מימוש מכתב ההתראה, הכולל העמדת מלוא הסכום לפירעון מיידי. המשיב טוען מנגד כי תיק ההוצל"פ נפתח תחילה על החוב שהיה שבפיגור בהלוואה במועד הרלוונטי. 18. בחינת בקשת המימוש (נספח ב לתשובה לתגובה) מעלה כי סכום החוב שהוגש למימוש הינו 24,858 ₪, אך בכתב יד הוסף כי יתרת ההלוואה לסילוק עומדת על סך 438,166 ₪. בקשה זו עונה על דרישות סעיף 81ב1(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל) הקובע כי: "הבקשה (למימוש המשכנתה - נ.ג') תוגש תחילה לביצוע החוב שבפיגור, ויצוין בה מלוא חוב ההלוואה שלהבטחת פירעונה נרשמה המשכנתה" דהיינו על פי הוראות החוק שהיה בתוקף במועד הגשת בקשת המימוש (החוק תוקן במסגרת תיקון מס' 23 תשס"ב-2002) אכן יש להגיש תחילה לביצוע רק את הסכום שבפיגור, כאשר על הזוכה לציין את מלוא חוב ההלוואה. מכאן, שגם במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל טרם הועמדה מלוא יתרת ההלוואה לפירעון מיידי. 19. המסמך השלישי עליו סומכים המבקשים את ידיהם הוא העתק מכתב ששלח עו"ד נטוביץ ביום 28.7.04 בו דורש הוא מעו"ד שטמר - כונס הנכסים של החברה הקבלנית וב"כ "בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ", בסעיף 8 למכתב, להעביר את כל סכומי הכסף שהעבירו הקונים לקבלן בהקדם האפשרי בהתאם להתחייבות הבנק לפיתוח כלפי מרשו. המבקשים מסיקים מכך שנדרשו מלוא הכספים ששולמו, כי מלוא כספי ההלוואה הועמדו לפירעון מיידי. לטעמי, אף מסמך זה אינו יכול לשמש כיום לידת עילת התביעה, שכן המדובר בדרישה על פי חוזה שבין הבנק לפיתוח התעשייה לבין המשיב, וכן לא ברור מהו הסכום ששילמו המבקשים לבנק לפיתוח. 20. מסמך רביעי הוא העתק בקשה של עו"ד נטוביץ מיום 9.2.06 למינויו ככונס נכסים מטעם המשיב. בבקשה נכתב כי "החייבים לא עמדו בהחזרי ההלוואה ויתרת ההלוואה עמדה על סך 438,166 ₪; וכי "כל הניסיונות שנעשו לגבות את החוב הנ"ל עלו בתוהו ועל כן לא נותר לזוכה אלא להגיש בקשה למימוש המשכון". כן מוסברת הסיבה לעיכוב בהגשת הבקשה למינוי כונס נכסים על הדירה, והיא העובדה שלא נרשמה הערת אזהרה על הדירה לטובת המשיב. בסעיף 19 לבקשה מציין המבקש כי "לאור העבודה שעד למועד זה החייבים לא שילמו את חובם המובטח נדרש הזוכה לפעול למכירת הדירה בהליכי המימוש ולצורך כך מתבקש ראש ההוצאה לפועל למנות את הח"מ ככונס נכסים" 21. העולה מן הבקשה כי המשיב כאן העמיד את מלוא החוב לפירעון מיידי, שכן לא הוזכר כלל החוב שבפיגור. משעה שפעל המשיב לממש את הנכס ע"י מכירתו בהליך כינוס נכסים, לא ניתן לומר שלא התגבשה עילת תביעה לדרוש מלוא סכום החוב שכן במועד זה עומד המשיב על גביית מלוא חוב ההלוואה ("החוב המובטח" כאמור בסעיף 19), כפי שגם ציין במכתב ההתראה ששלח למבקשים, ולפיכך החל מיום זה החל מירוץ ההתיישנות. למצער מיום הגשת הבקשה למינוי הכונס קם למשיב כח התביעה, כאשר המשיב בחר לילך במסלול מימוש המשכון ומינוי כונס נכסים לשם מכירת הנכס ופרעון מלא החוב, שעה שהייתה פתוחה בפניו הדרך להגיש תביעה כספית על מלוא יתרת ההלוואה בכל שלב, אולם זאת עד חלוף תקופת ההתיישנות - ותו לא. 22. המסקנה היא, כי מאחר וחלפו מעל שבע שנים מיום 9.2.06 ועד ליום הגשת התביעה, התיישנה התביעה. על כן, דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה, וכך אני מורה. 23. המשיב ישלם לכל אחד מהמבקשים הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. משכנתאמשכוןנושה מובטחמקרקעיןחוב