לבקשה לביצוע השטרות לא צורף כל הסכם הלוואה לשיטת התובע, מדובר בניכיון שיקים, ולכן אין צורך בהסכם הלוואה בכתב ולא חל חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. אין חולק, כאמור, כי גם לא נערך הסכם הלוואה בכתב בפועל. בנוסף, נטען בסיכומי התובע כי הנתבעת כלל לא טענה להגנות המוקנות לה מכוח חוק זה. תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על נכיון שיקים התובע תיאר בחקירתו הנגדית את "שיטת העבודה" מול הנתבעת. לדבריו: "זה היה ניכיון. את השיק הייתי שומר אצלי, הוא היה אמור להיות מופקד. אני קיבלתי שיק מהנתבעת, השיק אכן עבר דרך מלי שעבדה אצלי. כנגד השיקים היא קיבלה כסף...לגבי השיקים האלה היא קיבלה את הסכום הרשום בהם בניכוי עמלה" (עמ' 4 לפר' ש' 14-17). בהמשך הוסיף: "נניח שהיא קיבלה על שיק של 15,000 ₪ 14,700 ש"ח והשיק הוא שלי" (שם, ש' 25-26). לדידי, מדובר בהלוואה לכל דבר וענין, המבוצעת בטכניקה מסוימת, שאיננה משנה את מהותה כהלוואה, כאשר אם ההמחאה הדחויה הינה של הלווה, הרי שמדובר בהמחאה לפרעון ההלוואה. אם מדובר בהמחאה של צד שלישי, הרי שמתווספת בטוחה בדמות חתימתו של אותו צד שלישי על השטר. ראה לעניין זה תא''מ 131/04 איברהים עזאלדין נ' פואנקינוס (26.9.11): "ניכיון שיקים הינו במהותו הלוואה, גם כאשר מדובר בשיק בודד. אדם המבקש לעשות ניכיון על שיק, פונה למי שעיסוקו בכך, מקבל ממנו סכום כסף ומוסר תמורתו שיק דחוי, בסכום העולה על הסכום המתקבל. בין אם השיק משוך על ידי צד שלישי ובין אם משוך על ידי מי שמוסר אותו, הפער בין הסכומים הינו למעשה סכום הריבית שגובה המלווה. לפיכך, עסקת ניכיון היא הסכם הלוואה, אשר בהינתנה על ידי מי שאינו בנק, כפוף לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות" (סעיף 8 לפסק הדין). ובבש"א (שלום ת"א) 22130/04 יורו דיסקונט בע"מ נ' אילן שמעוני, כונס נכסי ג.א. צומן בע"מ (13.5.2005), נאמר ע"י כב' השופטת ד' קרת-מאיר, בסעיף 5 לפסה"ד: "מנהל המבקשת נשאל האם נכון שהמבקשת עוסקת במתן אשראים. לכך ענה כי המבקשת עוסקת בניכיונות, שיקים, המרת מטבע חוץ והלוואות. אינני רואה כל מקום לביצוע ההבחנה בין מתן אשראי לבין מתן הלוואה. העובדה כי המבקשת רואה את עצמה זכאית לפנות ללקוח אשר מסר לה את השיק לניכיון אם השיק חוזר, כאשר השיק מהווה למעשה בטחון לפירעון הסכום הנקוב בו, תומכת במסקנה כי מדובר במתן אשראי ולא במכר. כך גם העובדה כי המבקשת מחתימה לעתים את מוסרי השיקים לנכיון על ערבות אישית. לערבות מעין זו אין כל משמעות, אם לאחר ביצוע הנכיון היה מסתיים כל קשר בין המבקשת לבין "מוכר השטר". כמו כן ראה ת.א. (שלום פ''ת) 5179/04 איפלה נ' כהן, סעיף 13 לפסה"ד; ת''א (שלום ת''א) 30324/06 פורטל ליסינג והשקעות בע''מ נ' מרקם סוכנות לביטוח בע''מ, סעיף 7 לפסה"ד; תא''מ (שלום ת''א) 50469-10-12 מסינג נ' במזומן בע''מ בזמן. דיון בטענה כי הנתבעת לא טענה לתחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות וכעת לטענה השניה, לפיה הנתבעת לא טענה לתחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. אכן, הדבר לא נטען על ידי הנתבעת, אך התובע דווקא התייחס לכך בסיכומיו, כאשר טען לאי תחולת החוק, שכן מדובר לשיטתו בניכיון שיקים. זאת, לאחר שבית המשפט, כך זכור למותב זה, ביקש מב''כ הצדדים להתייחס לתחולת החוק טרם הסיכומים. דרישת הכתב בהלוואה חוץ בנקאית הינה דרישה מהותית: "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב" (סעיף 2 לחוק). לפיכך, לטעמי, כאשר אין חולק כי לא נערך הסכם בכתב, ומדובר בדרישה מהותית וקוגנטית, אין זה ראוי, צודק (וייתכן שאף בלתי אפשרי) שבית המשפט ייתן תוקף לעיסקה ולחייב בתשלום השטר שניתן מכוחה, תוך התעלמות מדרישת המחוקק ומהפסיקה בענין (ראה ענין בס להלן), וזאת ללא קשר לשאלה אם נטען הדבר ע"י הנתבע. למצער: ככלל, תפקידו של בית המשפט הינו לפסוק במחלוקת המתגלעת בין הצדדים, ואין זה מתפקידו ליצור מחלוקת חדשה ולהכריע בה (ע''א 536/89 פז חב' נפט בע''מ נ' לויטין פ''ד מו(3)617, 625; להלן - ענין פז). יחד עם זאת, הדבר מתאפשר כצעד חריג - "שבית המשפט יבחר בו רק במקרים מיוחדים, כאשר דרישות הצדק מחייבות זאת" (עניין פז הנ''ל, עמ' 625). עוד נפסק בהקשר זה כי "השופט מצווה להפעיל ריסון מירבי בנושא זה" (שם). לעניין החלטה להתערב מיוזמת בית המשפט, להעלות טענה שלא נטענה, ולפסוק בה, ראה ע''א 4839/92 גנז נ' כץ, פ''ד מח(4) 749, בעמ' 764. השאלה הנשאלת הינה כלום המקרה בפניי הינו מקרה המצדיק התערבות כאמור. הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות הינן הוראות קוגנטיות (ראה סעיף 17 לחוק). נפסק גם כי מדובר בהוראות מהותיות, כאשר על התובע להגיש תביעתו בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, וכי משלא הוצג חוזה הלוואה, דין התביעה השטרית להידחות (ע''א 4003/07 (מחוזי ת''א) בס נ' אריה, 26.01.09). במקרה זה נפסק כי יש להקפיד עם מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק, כאשר עניינו של סעיף 8 הנ''ל אינו בהיבט הפרוצדורלי בלבד, אלא יש בו היבט מהותי (שם, סעיפים 22-23 ואילך). קביעות אלה נעשו גם על רקע הסוגיה הבעייתית של הלוואות ב"שוק האפור". בהקשר זה נפסק כי: "אופייה הנשכני, הבוטה של ההלוואה החוץ בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור...לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הפקדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה" (ע''א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע''מ נ' צוניאשווילי, (24.06.07). יפים לענין זה הדברים שנאמרו בהצעת החוק: "עניינו העיקרי של החוק המוצע הוא ריבית הנשך הנגבית בהלוואות שאינן בנקאיות והניתנות במה שקרוי "השוק האפור". עד כה היתה הימנעות מלהתערב בדרך החקיקה, בפעילות כלכלית זו מחמת שתי סיבות עיקריות: האחת, שבדרך זו מוענקות הלוואות לאנשים שהמערכת הבנקאית אינה מוכנה לתת להם אשראי בשל העדר בטחונות מספיקים, וכן שתנאי האשראי בשוק זה משקפים את רמת הסיכון הגבוהה; הסיבה השניה היתה, שקביעת שיעור מרבי של ריבית יש בה התערבות יתר בחופש ההתקשרות, ושניתן להסתפק בקביעה של חובת גילוי נאות של תנאי ההלוואה, לפי דיני החוזים. בנוסף לכך, נראה היה כי ניתן למצוא סעד בבתי המשפט על פי הנורמות הכלליות של דיני החוזים בענין עושק והעדר תום לב. המציאות ראתה מקרים קשים שלא מצאו פתרון נאות במסגרת המשפטית הקיימת, ובתי המשפט וראשי ההוצאה לפועל מצאו עצמם חסרים כלים משפטיים מתאימים למניעת תופעות קשות" (הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993, ה"ח 2172). וראוי גם להפנות לדבריו הנכוחים של כב' השופט חיים כהן, המסתמך על מקורותינו, בע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813, 820: "עד שאברר דברים לגופם, רואה אני צורך לסלק מכשול שהערים על דרכי בא-כוח המשיבים: גם הוא כנראה חש באהדה אשר המערערים זוכים וראויים לה במצבם הקשה, והוא מזהיר אותנו אזהרה חמורה, ודל לא תהדר בריבו (ואין זה רק "כלל ידוע", כפי שבא-כוח המשיבים מכנהו, כי אם מקרא מפורש: שמות כג ג, ו; וראה גם ויקרא יט טו: לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך). סהדי במרומים שלא אהדר ולא אצדיק שום דל בריבו אלא אם כן אמצא לו צד זכות בדין: הא דכתיב, לא תטה משפט אביונך (שמות כג ו - לא תטה עליו את הדין לפסוק על רשע כשר ועל כשר רשע (ראה מכילתא, מסכתא דכספא, פרשה כ ד"ה לא תטה ( מכילתא, מסכתא דכספא, פרשה כ, ד"ה לא תטה.)). וכן סהדי במרומים שלא אשא פני דל כדי שיוכל להתפרנס "בנקיות" ולא אני ולא העשיר יריבו נצטרך לפרנסו (ראה תורת כהנים, קדושים, פרק ד). אבל מודה אני ומתוודה שלא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין, ולא אאמין לאומרים לי, אל תיגע כי לא תמצא. ואם מצפה בא-כוח המשיבים למקרא מפורש שיזהירני גם על זאת, הרי הוא לפניו: עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה, שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו, פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו (תהלים פב ב-ד)". בנסיבות אלה, נוכח הדין הכופה שבא לידי ביטוי בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, על רקע אופייה של ההלוואה החוץ בנקאית ובשל הנסיבות העובדתיות שתוארו לעיל, לרבות התרשמותי בדבר חולשתה של הנתבעת בהתנהלותה מול התובע וגב' פרי, סבורני כי הצדק מחייב להיזקק לבחינת קיומן של הוראות החוק. אין זה ראוי שבית המשפט יעצום את עיניו מלראות את אשר מונח לפניו, כאשר העובדות, קרי היות ההלוואות נשוא התביעה חוץ בנקאיות, נכוחות וברורות, ולמעשה אינן שנויות במחלוקת. נוכח העובדה שהתובע עצמו מודה כי לא נערך כל הסכם הלוואה בכתב, ממילא לא נערך הגילוי כאמור בסעיף 3 לחוק ולא ניתן לבדוק את שיעור הריבית שנגבתה בהעדר קבלות. לפיכך, ברור כי לא התקיימו הוראות סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. פשיטא, בהתאם לקביעה בעניין בס לעיל, דין התביעה להידחות. טעמים נוספים לדחיית התביעה למעלה מהדרוש אוסיף, כי יש לדחות את התובענה גם מטעמים נוספים. כאמור, הנתבעת טענה בתצהירה כי ההמחאות ניתנו לפני זמן רב, והציגה אסמכתא כי מדובר בשנת 2006 לערך, או אז נסגר אחד מחשבונות הבנק. התובע העיד בהקשר זה כי "לשאלת בית המשפט מתי קיבלתי את ההמחאות נשוא התביעה, אני משיב שאני לא זוכר, יותר משלוש שנים בטוח. אני לא זוכר בדיוק כי היו עוד שיקים ועוד הלוואה" (עמ' 4 לפר' ש' 10-12). עוד אמר, כאשר נשאל אם הנתבעת שילמה תשלומים כלשהם: "לא, אפילו לא אגורה. לא נקטתי צעדים כי היו הבטחות. מערכת היחסים הכספית בינינו התחילה בערך ב-2005, ומאז היא לא שילמה כלום. זה התחיל בהבטחות שיש לה בית, היא תשלם מה שצריך. חצי מהפגישות היו מול מלי, היא ריחמה עליה וגם אני ריחמתי. זה המשיך בזה שהיא אמרה שעוד שנה וחצי היא יוצאת לפנסיה, ואז תשלם הכל כולל ריבית. הכנסתי עוד לקוחות, משפחה שלה, הבן והבת" (עמ' 5 לפר' ש' 8-12). אין בידי לקבל את גרסתו של התובע, בהיותה בלתי מהימנה וחסרת היגיון בעליל. לא ייתכן כי התובע, אשר עוסק, כמקצוע ולפרנסתו, במתן הלוואות ב"שוק האפור", ילווה כספים בעשרות אלפי שקלים לנתבעת, החל משנת 2005, ורק בחלוף כשמונה שנים יגיש את ההמחאות שמסרה לביצוע, מאחר שלדבריו לא שילמה לו אגורה שחוקה כל אותה תקופה ארוכה של 8 שנים תמימות. יתרה מזו, גרסת התובע כי העניק הלוואות גם לבני משפחה של הנתבעת, בנה ובתה, כאשר האם איננה משלמת דבר, רק מדגישה את חוסר ההגיון בגירסתו כי הנתבעת לא שילמה דבר. הנתבעת ציינה בתצהירה שלוותה את הכספים מגב' פרי במקור, ולא מהתובע, וזו העבירה את ההמחאות לחתנה, התובע, שניצל את מצוקתה וגבה ממנה כספים במשך השנים. בעדותה אמרה כי שילמה תשלומים שונים במזומן אך לא ידעה לומר כמה בסך הכל (עמ' 3 לפר' ש' 16 - 19). עדותה זו של הנתבעת, שעשתה רושם כן, לא נסתרה, מקובלת עליי במלואה. אומנם, הנתבעת לא צירפה אסמכתאות לתשלומים הנטענים, וגם לא פירטה מועדי תשלום או סכומים מדויקים באופן קוהרנטי, אך התרשמתי כי הדבר נעשה בתום לב, לאחר שלא הקפידה בשמירת אסמכתאות או ברישום מסודר, ובכל מקרה עדותה עדיפה בעיני על עדות התובע. מנגד, התובע, הינו כאמור "איש מקצוע", העוסק לדבריו בתחום מאז שנת 2004 (עמ' 4 לפר' ש' 31), והוא אף מעיד על עצמו שהינו משפטן בהשכלתו, אם כי לא הוסמך כעורך דין (עמ' 5 לפר' ש'1). למרות זאת, לא טרח להמציא אסמכתאות כלשהן, וגם לא טרח להביא לעדות את גב' פרי, על אף שלדבריו, ההמחאות נמסרו "דרך מלי שעבדה אצלי" (עמ' 4 לפר' ש' 15). הימנעות תמוהה זו מלהעיד את גב' פרי, שלא ניתן לה כל הסבר, פועלת לחובתו, ויש להניח כי לו הייתה מובאת לעדות, הייתה מאששת את גרסת הנתבעת דווקא. ראה לענין זה ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 760: "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". לפיכך, בהינתן העדויות שהובאו בפניי (ואלה שלא הובאו, כאמור), אני מקבל את גרסת הנתבעת לפיה ההמחאות נפרעו במלואן. התביעה נדחית. תיק הוצל''פ 01-08277-13-7 ייסגר. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ''ט עורך דין בסך 10,000 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק. חוזההסכם הלוואההלוואהשטר