טען כי לפני ביצוע תיקון הרכב לא התקשרו אליו ולא קיבלו ממנו אישור לתקן את הרכב בסכום זה. כאשר שאל כיצד הגיע התיקון לסכום כזה, נאמר לו שהתיקון נעשה לפי הנחיות המחשב, והוא האמין לג'וודאת. עוד העיד התובע, כי גם השמאי מטעמו לא נתן כל אישור לביצוע התיקון (ראו עדותו בעמודים 10-12 לפרוטוקול). על מנת להיפרע מהחברה בעלת תחנת הדלק את הוצאות התיקון, הגיש התובע תביעה נגד חברת ספרינט מוטורס בע"מ בבית משפט השלום בקרית שמונה (תא"מ 35074-05-11). במסגרת בירור התביעה שם זומנו לעדות מטעם התובע השמאי וג'וודאת. בפסק דינו שניתן ביום 23.5.12 קבע בית המשפט (כב' השופטת אייזנברג) כי אמנם אירעה תקלה ברכב בשל ליקוי בדלק, אלא שלא הוכח קשר סיבתי בין הליקוי בדלק לבין התיקון כולו, בהיקף שבו בוצע, אשר כלל החלפת חלקים רבים שלא לצורך. בפסק הדין הסתמך בית המשפט על חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת שם, ד"ר רון, אשר קבע כי הדלק לא יכול היה לגרום לנזקים הנטענים. פרוטוקול הדיון, חוות הדעת ופסק הדין צורפו לכתב התביעה. בטרם אמשיך, ראוי להזכיר מושכלות יסוד ביחס לקבילותן ומשקלן של ראיות שהוצגו בהליך קודם: אין כל מניעה להציג פרוטוקול מהליך משפטי אחר, בהיותו "תעודה ציבורית" כמשמעה בפקודת הראיות, ולפיכך קביל כראייה (ע"א 197/67 רוזנר נ' שטרויגולד, פ"ד כ"א (2) 273, 275; ע"פ 135/50 היועץ המשפטי לממשלה נ' יצחק פרידמן פ"ד ה' 567, 575 ד'), יחד עם זאת, הלכה היא כי לשם קבלת תוכן האמור בפרוטוקול יש לאפשר חקירה נגדית עליו - אלא אם הוגש בהסכמה (בר"ע (ב"ש) 549/03 סולל בונה בע"מ נ' עזרא אברהם). ב"כ הנתבעת אמנם לא התנגד להגשת הפרוטוקול והראיות שהוצגו בהליך הקודם, אשר צורפו לכתב התביעה בסדר דין מהיר, אך בהעדר הסכמה מפורשת, לא ניתן להסתמך על עדויות שנשמעו בהליך זה, ומשלא נשמעה בהליך שבפני עדותו של ג'וודאת לא ניתן להסתמך על חקירתו בבית המשפט בקרית שמונה. כך גם לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של ד"ר רון, המומחה מטעם ספרינט מוטורס (הנתבעת שם). בנוסף, ברור כי מסקנות שהסיק בית המשפט מהראיות ששמע, אינן יכולות להיות בסיס למסקנותיי בהליך זה שבפני, שכן: "צריך הדין להיחתך לפי דברי עדים שהעידו בפני אותו שופט ועל סמך המסקנות שאליהן הגיע הוא באותו משפט, ולא מישהו אחר - ואפילו יהא זה שופט אחר" (ראו: ע"א 158/53 ח- 1574 טננהולץ נגד פופלוביץ וכן ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות", חלק שלישי עמ' 1145). בר"ע(ב"ש) 549/03 סולל בונה בע"מ נ' עזרא אברהם. יחד עם זאת, ואחרי שנאמר כל האמור לעיל, אני סבורה כי פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת אייזנברג בבית משפט השלום בקרית שמונה, בתא"מ 35074-05-11 צריך היה לכל הפחות להשליך על הגנת הנתבעת בתיק זה, ולטעמי לא כך היה, כפי שאפרט בהמשך. לטענת התובע, עם מתן פסק הדין, איבד אמון בנתבעת ומנהלה, והבין כי רומה. לטענתו פנה אל ג'וודאת וזה יעץ לו להגיש ערעור על פסק הדין. הערעור נמחק בהסכמת התובע, לאחר שבית המשפט שלערעור הביע דעתו ביחס לסיכויי קבלתו לאור העובדה שהוא מבוסס על מסקנות עובדתיות. התובע הצהיר, בעדותו הראשית, כי לאחר שהבין כי רומה, פנה אל הנתבעת בבקשה לקבל לידיו את החלקים המקוריים ברכב, אשר הוחלפו, ולא נענה. כן פנה לקבלת הצעת מחיר ממוסך מורשה אחר, להחלפת מנוע בשלמותו, ונדהם לגלות כי החלפת מנוע בשלמותו עולה כ- 15,000 ₪. הצעת המחיר צורפה לכתב התביעה. לטענת התובע, אם החלפת מנוע בשלמותו עולה 15,000 ₪ לא יתכן שהחלפת חלקים מתוכו תעלה 37,850 ₪. מטעם התובע העיד גם השמאי כמיל מרזוק. עדותו של השמאי תמכה בעדות התובע במלואה. השמאי אישר את פגישת העבודה היחידה שהיתה לו עם התובע ועם ג'וודאת במוסך הנתבעת, והעיד כי ג'וודאת אמר שעלות התיקון תהיה בין 9,000 ל- 12,000 ₪ לכל היותר (בעמוד 16 לפרוטוקול). השמאי העיד כי על סמך הערכה זו נתן התובע לג'וודאת אישור להתחיל לעבוד. עוד העיד השמאי, כי אמר לג'וודאת שיעדכן אותו בכל התפתחות, על מנת שיתעד את הנזק. אולם בסופו של דבר, כאשר פנה אליו התובע בבקשה להשלים את חוות הדעת, בעצם הכין את חוות דעתו על סמך חשבון הטיפולים, מבלי שיכול היה לחוות דעתו ביחס לצורך בתיקון. בהמשך, כאשר נשאל השמאי, שהינו בעל הסמכה למכונאות, האם לדעתו היה מקום להחליף את כל החלקים שהוחלפו ברכב, השיב כי ברכב הזה לא היה צורך להחליף חלקים ממערכת הדלק, כי החלקים שניזוקו היו במנוע ולא במערכת הדלק (ראו בעמוד 17 לפרוטוקול). עדותו של התובע, שהיתה קוהרנטית ובהירה, מהימנה בעיני לחלוטין, ולא נסתרה על ידי הנתבעת. מעדות התובע עולה כי נתן הסכמתו לתיקון שלא יעלה על 12,000 ₪ ובסופו של דבר, מבלי שנתן את הסכמתו לכך, בוצע תיקון בעלות של 37,800 ₪. עדותו של השמאי תומכת בטענת התובע, וממנה עולה עוד שלא היה כל מקום להחליף חלק ניכר מהחלקים שהוחלפו. עיון בחשבון הפרפורמה (ת/1) מלמד כי הוחלפו מכלול מצערת דלק ומרסס דלק מושלם בעלות של כ- 24,000 ₪ - חלקים שלדעת השמאי לא היה צורך להחליפם. עם סיום שמיעת הראיות מטעם התובע, עבר נטל הבאת הראיות אל הנתבעת, ואומר כבר עתה, כי זאת לא הרימה אותו. על ההבדל בין נטל השכנוע לנטל הבאת הראיות ראו: דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד נב(2) 813, 856. מטעם הנתבעת העיד מיכאל מרג'י סמנכ"ל הנתבעת האחראי לדבריו על שירות הלקוחות. ג'וודאת, מנהל הנתבעת והבעלים שלה, לא מצא לנכון להעיד, אף שרק הוא יכול היה להעיד מידיעתו האישית על שאירע, ובפרט על ההסכמות שהושגו בינו לבין התובע ביחס להיקף התיקון ועלותו. ג'וודאת היה האדם שכלפיו הפנה התובע את כל טענותיו, והדבר היה ברור וידוע לג'וודאת, שהעיד מטעם התובע בתביעה נגד ספרינט מוטורס בע"מ. המנעותה של הנתבעת מלהעיד את ג'וודאת צריכה לפעול לרעתה שכן כלל ידוע הוא כי: "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת , מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד" ע"א 456/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח' פ"ד מה(4) 651, 658-659. הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד ואין לכך הסבר סביר, נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהעידו וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה (ראו גם: ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760, ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד - 2003, עמ' 1656). במקרה הנדון, נכונים הדברים מקל וחומר, שכן אילו היה ג'וודאת מעיד מטעם הנתבעת, ניתן היה לחקור אותו על פרוטוקול הדיון בתביעה הקודמת, והוא כפי שנראה ביקש להימנע מכך. העד מיכאל מרג'י מסר תצהיר שאינו ערוך כתצהיר אלא ככתב הגנה. התצהיר לוקה בחוסר פירוט, ובחקירתו הנגדית הקצרה לא הצליח מרג'י להוכיח כי הוא בקיא בפרטי ההתקשרות. מרג'י העיד כי פגש את התובע ביום שהגיע למוסך ונתן לו רכב חלופי, אך נראה כי בכך מתמצית ההיכרות שלו עם המקרה. מרג'י לא יכול היה להעיד מה אמר ג'וודאת לתובע ביחס לעלות התיקון, והאם קיבל את אישורו לבצע את התיקון. עדותו בסעיף 7 לתצהירו לפיה התובע אישר את עלות התיקון אינה מהימנה בעיני. יתרה מכך, בסעיף 6 לתצהירו מצהיר מרג'י כך: "הנתבעת לא תקנה על דעת עצמה שום דבר ברכב התובע, אלא רק לאחר בדיקה מעמיקה ומקצועית על ידי מנהל רצפת העבודה, לו ניתנת הסמכות הייחודית להחליט, כי לפי הנהלים חל איסור להוציא רכב מהמוסך לא תקין או תקין חלקית" מעדותו זו של העד עולה כי הסמכות הייחודית להחליט ביחס למהות הטיפול נתונה למנהל רצפת העבודה ולא ללקוח. בנוסף, אם כך הדבר, היה מצופה מן הנתבעת שתזמן לעדות את אותו מנהל "רצפת העבודה" שיעיד על התיקונים שנדרשו, אך שוב, נמנעה הנתבעת מלהעיד עדים רלוונטים על מנת להרים את נטל הבאת הראיות שעבר אליה עם תום שמיעת ראיות התובע, הן ביחס להסכמת התובע לתיקון, והן ביחס לצורך בתיקון שבוצע. עדותו של מרג'י לפיה התיקון אושר על ידי השמאי מטעם התובע אינה מהימנה בעיני, ואני דוחה אותה. ראשית, ברור היה שהתיקון אינו ממומן על ידי חברת הביטוח ולפיכך השמאי לא היה מוסמך לאשר את הטיפול במקום התובע. שנית, השמאי עצמו העיד כי אישר את הטיפול בדיעבד, על סמך חשבון הפרפורמה במלואו, למרות שלא סבר כי היה צורך בהחלפת כל החלקים שהוחלפו, וזאת לטענתו מחוסר ברירה, על מנת לעזור לתובע. עדותו של השמאי, אשר העיד בניגוד לאינטרס שלו ותוך סיכון של פגיעה ביושרה שלו, מהימנה בעיני מעדותו של מרג'י. עדותו של התובע, לפיה מעולם לא התבקש לאשר את סכום התיקון או היקפו, מהימנה בעיני, ואני מבכרת אותה על פני עדותו של מרג'י מטעם הנתבעת. הימנעותה של הנתבעת מהבאת ראיות על מנת להדוף את הטענות שהועלו נגדה תמוהה, במיוחד לאור העובדה שכבר בפסק הדין בתא"מ 35074-05-11 קבע בית המשפט כי הראיות שהובאו מטעם ג'וודאת, שהיה באותו הליך עד מטעם התובע, אין בהן די על מנת להוכיח את הצורך בהחלפת כל המערכות שהוחלפו. בית המשפט מתח ביקורת על כך שנטען כי החלפת החלקים נדרשה בהתאם לתוצאות הבדיקה הממוחשבת, אך תוצאות הבדיקה לא הוצגו, ואף בהנחה שלא ניתן להוציא פלט של הבדיקה הממוחשבת, ברור כי את קודי התקלות ניתן היה לחשוף. בית המשפט קבע, כי מאחר שלא נחשפו תוצאותיה של אותה בדיקה ממוחשבת, לא היתה לנתבעת שם, ספרינט מוטורס בע"מ, כל אפשרות לבדוק את משמעות התקלות עליהן הצביעו אותם קודים (ראו פסקה שניה בעמוד 6 לפסק הדין). בעקבות פסק הדין, ברי כי ג'וודאת מנהל הנתבעת ובעל מניותיה, היה מודע היטב לחשיבות עדותו בתיק זה שבפני, ובכל זאת בחר שלא להעיד. עוד ניתן ללמוד מפסק הדין, כי בית המשפט מתח ביקורת על כך שהנתבעת שבפני, לא חשפה בפני ספרינט מוטורס בע"מ את ממצאי הבדיקה הממוחשבת, וזו היתה הסיבה העיקרית למסקנה אליה הגיע בדבר דחיית הקשר הסיבתי בין רשלנות ספקית הדלק לבין היקף התיקון. למרות כל זאת, לא מצאה הנתבעת להגיש כראיה מטעמה בהליך זה את תוצאות הבדיקה, על מנת להדוף את טענות התובע, ולהוכיח את טענתה לפיה כל העבודות שביצעה ברכב היו הכרחיות. מכאן, שטענת הנתבעת לפיה התובע לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו משום שתביעתו אינה נתמכת בחוות דעת מומחה, דינה להידחות. התנהלות הנתבעת היא שגרמה נזק ראייתי לתובע, ומנעה ממנו את האפשרות להגיש חוות דעת מומחה בתמיכה לטענותיו. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הרים את נטל הבאת הראיות המוטל עליו בתחילת ההליך, שכן עם סיום שמיעת ראיותיו הוכח שלא נתן הסכמתו לבצע כל תיקון לרכב בסכום העולה על 12,000 ₪. כן העיד השמאי מטעמו, שהינו מכונאי מוסמך, כי לא היה צורך להחליף את כל החלקים שהוחלפו, ובפרט לא את שני החלקים במערכת הדלק שעלותם מסתכמת בכ- 24,000 ₪. בשלב זה, עבר נטל הבאת הראיות אל הנתבעת לסתור את ראיות התובע, ומשזו נמנעה מלהביא עדויות רלוונטיות כלשהן מטעמה, לא נותר לי אלא לקבוע כי התובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו וכי הוכיח את תביעתו. אני קובעת אם כן, כי הנתבעת לא קיבלה את אישורו של התובע לביצוע התיקון בהיקף שבוצע. כמו כן אני קובעת כי די בעדותו של השמאי מטעם התובע, אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת, על מנת להוכיח כי לא היה צורך להחליף את כלל המערכות שהוחלפו ברכב. על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום ששולם על ידיו בגין הטיפול, ללא הסכמתו ואף שלא לצורך. על פי עדות השמאי לא היה צורך בהחלפת חלקים בעלות של 24,000 ש"ח, סכום זה עולה על הנזק הישיר הנתבע בכתב התביעה, ולפיכך החלטתי לקבל את טענת התובע ביחס לנזק הישיר שנגרם לו, שהינו ההפרש בין הסכום ששילם לנתבעת לבין הסכום שנפסק לו בפסק הדין נגד ספרינט מוטורס בע"מ, הפרש המסתכם ב- 19,131 ₪. כמו כן, יהיה על הנתבעת לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, בגינה אני פוסקת פיצוי בסך 2,000 ₪. את הוצאות הערעור אין להשית על הנתבעת, אף אם מנהל הנתבעת הוא שיעץ להגישו. אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 21,130 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסכום כולל של 1,453 ₪ (אגרה בסך 753 ₪ ושכר העד) ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 4,986 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום. המזכירות תעביר לעד כמיל מרזוק את שכרו בסך 700 ₪ מתוך הפקדון שהפקיד ב"כ התובע, ותשיב לידי ב"כ התובע את הסכום הנוסף בסך 700 ₪ שהופקד בטעות. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר. תיקון רכב