על פי טענת התובעת התאונה אירעה עת עצר אוטובוס בתמרור עצור

על פי טענת התובעת התאונה אירעה עת עצר אוטובוס שבבעלותה, בעצירה מוחלטת בתמרור עצור, ביציאה ממסוף בצומת בית ליד לכיוון כביש מס' 4, כאשר לפתע הגיע רכב הנתבעים מכיוון דרום, אשר התכוון לפנות ימינה לכפר יונה, סטה מנתיב נסיעתו, ופגע בפגוש הקדמי ימני של האוטובוס. התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לאוטובוס, הינו בשיעור של 7,266 ₪. בנוסף צירפה חשבון שכ"ט שמאי בסך של 800 ₪. כן טענה התובעת להשבתת האוטובוס בעלות של 2,400 ₪. לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים. הנתבעים , שללו גרסת התובעת לתאונה ולטענתם, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתם, ביום התאונה, ועת שנתבע 1 נהג ברכבו, נסע בכביש ראשי מכיוון דרום לצפון, במהירות סבירה, ומעט לפני צומת בית ליד, יצא אוטובוס התובעת מיציאת אוטובוסים בצדו הימני של הכביש, ונכנס ברכבו, כאשר בעשותו כן, התעלם האוטובוס מתמרור עצור, ופס עצירה רחב שבמקום. הנתבעת 2/התובעת שכנגד (להלן : "הנתבעת 2 ) צירפה חוות דעת לכתב התביעה שכנגד ולפיה, הנזק הישיר שנגרם לרכבו של הנתבע 1, הינו בשיעור של 16,645 ₪, בנוסף לירידת ערך הרכב בסך של 3,334 ₪. כן צירפה חשבון שכ"ט שמאי בשיעור של 700 ₪, וטענה לנזקים נוספים ברכב בשיעור של 2,517 ₪. הנתבעים מבקשים להורות על דחיית תביעת התובעת, והנתבעת 2 מבקשת לקבל את התביעה שכנגד. דיון ומסקנות לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו. בעדותו חזר נהג התובעת על גרסתו לאופן התרחשות התאונה (עמ' ש' 21-23 , עמ' 2 ש' 1-3). חקירתו הנגדית לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה, לרבות בעניין אופן נסיעתו. בעניין זה העיד האחרון כי על מנת להשתלב במסלול הנסיעה לכיוון נתניה, הוא פונה ימינה ולאחר מכן משתלב בנתיב הנסיעה (עמ' 3 ש' 9-10). מעדות זו ניתן ללמוד כי לא הייתה לנהג התובעת כל כוונה "לחתוך" שלושה נתיבי נסיעה, כפי שטענה ב"כ הנתבעים בסיכומיה. יחד עם זאת, על אף שבכתב התביעה, טענה התובעת כי הנהג מטעמה עצר בתמרור עצור ולפני פס עצירה, אלא שבחקירתו הנגדית בפניי, עולה כי הנהג חרג מפס עצירה זה, וציין כי הוא חייב לבלוט (עמ' 2 ש' 14-23), כאשר עניין זה אף ניתן לראות בתמונות (נ/1). לעניין זה אתייחס בהמשך. מנגד, העיד בפניי הנתבע 1, וחזר על גרסתו לעניין אירוע התאונה (עמ' 4 ש' 6-18). יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית התגלו סתירות, לעניין אופן התרחשות התאונה, שלא ניתן להם מענה. בחקירתו הנגדית לא סיפק הנתבע 1 תשובה חד משמעית למהירות בה נסע ביום התאונה, כאשר מחד ציין כי נסע במהירות של 70 קמ"ש, ומנגד טען לנסיעה של 80 קמ"ש. זאת ועוד, על אף שבעדותו טען הנתבע 1 כי רכב אשר נסע לפניו, במרחק של 50 מ', עבר את האוטובוס (עמ' 5 ש' 14-16), אלא שלא ידע לספק הסבר מדוע רכבו לא עבר את האוטובוס, והסתפק בתשובה כללית באומרו "אם כולם עברו זה לא אומר שגם אני יכול לעבור" (עמ' 5 ש' 30). כמובן שאין בתשובה זו כדי לתת מענה לתהייה מדוע רכבים אחרים עברו את האוטובוס ושלו לא . אוסיף כי, תמוהה בעיניי העובדה כי הנתבע 1 כן ידע להגיד מתי ראה לראשונה את האוטובוס, משציין כי הבחין בו ממרחק של 150 מ', כאשר מנגד, לא ידע להגיד בדיוק מתי ראה אותו גולש לתוך הכביש, משסיפק מס' גרסאות לכך "10 מ' , 15 מ' או 20 מ' אני לא יכול להגיד בדיוק" (עמ' 5 ש' 23-24). נראה כי אי מתן גרסה מדויקת, על ידי הנתבע 1, למרחק בו ראה את האוטובוס גולש לנתיב נסיעתו, הינה כדי להיטיב עם גרסתו, לפיה האוטובוס התפרץ לעברו. עניין זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי כאמור, מציין הנתבע 1 מחד כי ראה את האוטובוס גולש, עת היה לכל היותר 20 מ' מרחק ממנו, כאשר מנגד, ולשאלת ב"כ הנתבעת שכנגד 2, טען האחרון כי האוטובוס יצא בפתאומיות (עמ' 7 ש' 2). לסתירה זו בדבריו של הנתבע 1 לא מצאתי הסבר. בעניין זה אוסיף כי אף אם לא ידע הנתבע 1 מתי הבחין באוטובוס גולש, משראה אותו ממרחק של 150 מ', בכיוון יציאה מהמסוף, גם אם טרם החל בגלישה, היה עליו להאט את מהירות נסיעתו, כדי שיוכל להרחיק את עצמו מאירוע תאונתי, ככל והאוטובוס יחל בנסיעה. זה המקום לציין כי על אף טענת נתבע 1 כי, ביציאתו הפתאומית, חסם אוטובוס התובעת את הנתיב עת נכנס 1.5 או 2 מ' (עמ' 7 ש' 12), אלא שטענתו זו של הנתבע 1 נותרה טענה בעלמא, במיוחד ומעיון בתמונה (נ/1) שצולמה על ידי הנתבע 1 ביום התאונה, ניתן לראות כי האוטובוס גלש מפס העצירה כ - 0.5 מ' לכל היותר, כאשר חלקו הימני בלבד הוא זה שגלש, דבר שאינו מתיישב עם גרסת הנתבע 1 בעניין. מבלי לגרוע מהאמור אוסיף, כי ככל שהאוטובוס נכנס כ - 2 מ', בנתיב נסיעתו של הנתבע 1, הרי כתוצאה מההתנגשות הנזקים היו אמורים להיות בצדו השמאלי של האוטובוס ולא הימני, כפי שרואים בתמונות (ת/2), כאשר נזקי רכב הנתבע 1, שלטענתו לא יכול היה לסטות מנתיבו, היו אמורים להיות בחזית, ולא כך הדבר, כפי שניתן לראות בתמונות (ת/3). בנוסף, הגם שלשאלת בית המשפט טען הנתבע 1 כי, משיצא האוטובוס ממפרץ האוטובוסים לא יכול היה האחרון לסטות בגלל רכבים אשר היו בנתיב שלידו עמ' 5 ש' 29-30), כאשר הוא חוזר ומציין בהמשך דבריו, כי פחד לסטות מכיוון שיש רכב אחר לידו (עמ' 6 ש' 7), אלא ובמענה לשאלת ב"כ הנתבעת שכנגד 2, טען הנתבע 1 כי משראה את האוטובוס כן ניסה לסטות שמאלה כמה שיכל, ובשל כך, רכבו נפגע רק בצד (עמ' 7 ש' 1-7). בנוסף, עיינתי בתמונות האוטובוס ורכב הנתבעים אשר ניזוקו כתוצאה מהתאונה (ת/2) ו- (ת/3). הנזקים שעולים מתמונות אלו, בצדו הימני של האוטובוס (ת/2), ובצדו הימני של רכב הנתבעים (ת/3), כאשר מוקד הנזק ברכב הנתבעים מתחיל בכנף הקדמי ימני, מתיישבים עם גרסתה של התובעת, לעניין נסיבות התרחשות התאונה, לפיה רכב הנתבעים סטה ימינה ופגע באוטובוס, אשר בזמן התאונה, היה מעבר לפס העצירה ב כ- 0.5 מ' . הגם שלא הוכח בפניי כי הנתבע 1 התכוון לפנות ימינה בצומת המרוחקת כ - 20 מ' ממקום התאונה (עמ' 3 ש' 11-14 , עמ' 4 ש' 17-18), , אך אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה, כי הוא סטה ימינה בכביש בו נסע וגרם לתאונה. סטייתו של הנתבע 1 ימינה עולה כאמור ממנגנון התאונה הנטען. בעניין זה אציין, כי ככל שאוטובוס התובעת התפרץ בפתאומיות לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעים, כפי שטען הנתבע 1 (עמ' 7 ש' 2), הרי במהירות בה נסע האחרון, מוקד הפגיעה אמור להיות בחלקו האמצעי של רכב הנתבעים, מה שלא קרה במקרה עסקינן, ככל ומוקד הפגיעה מתחיל בחלקו הקדמי של רכב הנתבעים עד חלקו האחורי. משמע, רכב הנתבעים, ועל אף הפגיעה המשיך בנסיעה. למותר לציין, כי פגיעה כזו, לה טוען הנתבע 1, היה בה כדי להדוף את רכב הנתבעים לנתיב השמאלי, ולהסב לו נזק גדול יותר, מה שלא קרה במקרה דנן (עמ' 6 ש' 2-3). מעבר לאמור אציין כי אילו נקבל את גרסת הנתבעים/התובעת שכנגד לעניין נסיבות קרות התאונה, אזי הנזק באוטובוס אמור להיות בחלקו השמאלי. מסקנה זו מקבלת חיזוק לאור העובדה כי מעיון בתמונות של התובעת אשר הוגשו בפניי (ת/2) עולה כי מוקד הנזק באוטובוס הינו בחלק הקיצוני ימני, מהכיוון ההפוך למסלול נסיעת רכב הנתבעים, דבר שיש בו כדי לחזק את גרסת התובעת לעניין נסיבות התאונה. לאור האמור, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים, באשר לאופן התרחשות התאונה, באתי לכלל מסקנה, כי הנני מעדיפה את גרסת התובעת, באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעים/התובעת שכנגד, אשר ראיתי לדחותה. יחד עם זאת, לאור העדויות אשר נשמעו בפני, במיוחד עדותו של נהג האוטובוס, לפיה גלש מעבר לפס העצירה, וזאת אף כפי שאף עולה מהתמונות שבפניי (נ/2), מצאתי להשית על התובעת אשם תורם בשיעור של 30%. על אף מסקנתי לפיה נתבע 1 סטה אל עבר האוטובוס וגרם לפגיעה, אך יחד עם זאת, עצירת האוטובוס מעבר לפס העצירה, היה בה כדי לתרום להתרחשות התאונה. הגם שלא הוכח בפני כי האוטובוס התפרץ לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים, אך אילו האוטובוס עצר לפני פס העצירה הנ"ל, היה בכך כדי להוריד את הסיכון לפגיעת רכב הנתבעים. באשר לנזק, התובעת צירפה חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה, לרבות בגין תשלום שכ"ט השמאי. עוד טענה התובעת להשבתת האוטובוס במוסך, וביקשה לקבל פיצוי בגין כך. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, וכן התמונות שצורפו בפניי (ת/2), משתלבים עם גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה, כאשר הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת נגדית מטעמם, לנזקיה של התובעת, ואף בחרו לא לחקור את השמאי על חוות דעתו הנ"ל. בכך, אני מאמצת את מסקנותיו של השמאי כפי שעלו בחוות דעתו, באשר לנזק שנגרם לאוטובוס של התובעת. יחד עם זאת, לא מצאתי לפסוק לתובעת כל סכום בגין השבתת האוטובוס, כאשר מחקירתו הנגדית של נהג התובעת, עולה כי לא נגרמה כל השבתה לאוטובוס או כל נזק בגין ההשבתה הנטענת, מה גם שב"כ התובעת וויתר על ראש נזק זה (עמ' 3 ש' 22-27). סוף דבר אי לכך, אני מקבלת את התביעה העיקרית, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד, הסך של 5,886 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך של 372 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי הנתבעים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כן, אני מורה על דחיית התביעה שכנגד, ולפנים משורת הדין לא אתן צו להוצאות. משפט תעבורהתמרוריםאוטובוס