תביעה לתשלום נזקי רכבו של התובע בסך 9000 ₪, בגין תאונת דרכים שארעה ביום 22/9/12 בשעה 10:00 בבוקר לערך, ברחוב טרומפלדור באשקלון, אשר במהלכה פגע רכב הנהוג ע"י הנתבעת, ברכבו של התובע. 2. התובע טען בכתבי טענותיו שכתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקים כדלקמן: נזק בהתאם לדו"ח שמאי אשר צורף, בסך 7137 ₪, שכ"ט שמאי בסך 700 ₪, ירידת ערך בסך 1032 ₪, וסה"כ נזק רכוש בסך 8869 ₪. 3. גרסאות הצדדים בנוגע לאופן התרחשות התאונה חלוקות, ולמחלוקת ביניהם באשר לנסיבות התאונה ישנה חשיבות, בשאלה מי נושא בנזק שנגרם לרכב התובע. 4. בעוד שלפי גרסת התובע רכבו נסע בנתיב, ולפתע הגיחה הנתבעת בחוסר זהירות ופנתה שמאלה לחניית ביתה מבלי להיות ערה לרכבו, התנגשה בו בחוזקה והסבה לרכבו נזקים, הרי שלטענת הנתבעת, במהלך פנייתה שמאלה, לפי כללי הזהירות והדרך, הגיע רכב התובע אשר נסע מאחוריה, בחוסר זהירות, פגע בה וגרם באחריותו ובאשמתו הבלעדית לתאונה ולנזקיו. נסיבות התאונה 5. במחלוקת לגבי נסיבות התאונה, העידו שני הנהגים המעורבים בתאונה. 6. כעולה מעדות התובע: "...נסעתי ב-22.9.12 ב-10 בבוקר, ברח' טרומפלדור היכן ששנינו גרים בצמידות, הרוחב 6 מ', חונים רכבים מ-2 צדדים, יש נתיב 1 לנסיעה, אם מגיע רכב ממול, צריך לחפש מקום לעבור. יצאתי מחנייתי לכיוון ביתה של הנתבעת, היה נתיב פנוי ונסעתי שמאלה לכיוון ביתה, פתאום הרגשתי מימין מכה (מדגים עי' רכבים), את נסיעתי , השתלבתי כבר בכביש. כל הרכבים בצד עמדו, היא כנראה חנתה מימין וכנראה רצתה להיכנס לחנייה שלה נסענו באותו כיוון , היא עקפה משמאל כדי להיכנס לחנייתה. נפגעתי בצד ימני, 2 דלתות..." (ראה עמוד 1, שורה 6 ואילך לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט כיצד לטענתו כל חלקו הימני של רכבו נשרט השיב - "כי היתה פגיעה ועד שעצרתי זה שפשף". לטענתו, בזמן אמת הוא לא ראה כל פגיעה ברכב הנתבעת. כמו כן, ביקש הוא להדגיש כי רכבה עמד בצד ימין בחניה, הוא לא ראה שהיא נסעה, ולא ראה שום רכב שנוסע לפניו. לדבריו- "לא יודע להשיב אם ראיתי אותה בעצירה, פתאום קיבלתי מכה מצד ימני. אחרי חודשיים קיבלתי הודעה. אני לא עקפתי אף אחד, ולא נסעתי במהירות, כי לא ניתן לנסוע מהר שם, לא ניתן גם לפתח מהירות מהיציאה שלי מהחניה..." (ראה עמוד 1, שורה 6 ואילך לפרוטוקול). 7. בחקירתו הנגדית הדגיש התובע כי לא ראה את רכבה של הנתבעת לפני התאונה וכי במידה והיה מבחין בה היה עוצר. כמו כן הוסיף שבעת שנסע ברכבו, בנתיב הנסיעה, כלל לא הבחין שדבר מה מפריע לנסיעתו (ראה עמוד 2, שורות 9-12 לפרוטוקול). 8. הוצג בפני, בכתבי טענות התובע, צילום של הרחוב בו ארעה התאונה ( ת/1 ). משרטוט זה עולה כי עסקינן ברחוב השייך לשכונת מגורים, רחוב צר, כנתיב אחד לנסיעה ואשר מיועד לשני הכיוונים, ללא קו הפרדה או קו מקווקו, ובו בתי מגורים סדורים מכל צד, עם מקומות חנייה המובנים בחצרות הבתים. 9. לטענת הנתבעת, אכן התרחשה התאונה ברחוב ובשעה הנטענים, כשהיא נוהגת ברכבה, כפי שעולה מעדותה: "...חזרתי מקניות, רציתי להיכנס לחנייתי , ביצעתי פנייה רחבה, אותתי להיכנס לחניה, וידאתי שאין רכבים אחריי, כשנסעתי קצת פתאום רכב נסע מהר. בנתיבי לא היו מכוניות בצידי הכביש, נצמדתי ועשיתי פרסה רחבה, הייתי כבר בזוית של 45 מעלות, והרכב נסע מהר ומייד בלמתי. לא היתה פגיעה ברכבי, שמעתי שפשוף בחלק קדמי שמאלי. לא תיקנתי רכב כי הרכב לא ניזוק, אולי שריטה. הוא נפגע בשריטות בחלק הדלתות, לא יותר מזה. לא היה לו מכה. פניתי לאט. ירדתי מרכבי, נתתי לו פרטיי והוא לא נתן פרטיו, לא דיווחתי לביטוח שלי, לכן זה לקח זמן..." (ראה עמוד 2, שורה 30 לפרוטוקול). 10. עיון בתמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובע מלמד כי רכב התובע נפגע בצידו הימני, וספג שריטות ושפשופים. על פי עדותה של הנתבעת, רכבה לא ניזוק כלל, למעט שפשוף קל בפנס הקדמי שמאלי. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינתי בתמונות הרכב הנפגע, שמעתי את עדויות הנהגים, ובהסתמך על שחזור התאונה שנעשה בפני באמצעות דגמי מכוניות, הגעתי למסקנה כי אני מעדיפה את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובע, בכל הנוגע לטענתה כי ניסתה לפנות שמאלה לכיוון חניית ביתה, ואני דוחה את טענת התובע כי רכב הנתבעת היה בחנייה בשולי הכביש ובמפתיע פנתה שמאלה. מאידך, אני דוחה את גרסת הנתבעת בכל הנוגע לטענתה, כי בטרם פנתה שמאלה, רכב התובע לא היה וכי התובע נסע במהירות, שלא תאמה את הדרך. 12. אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב הנתבעת היה ברחוב טרומפלדור עוד לפני שרכב התובע נסע ברחוב וניסה להשתלב בו. בעוד לטענת התובע, רכבה חנה/או עצר בשולי הכביש, טענה הנתבעת כי אותתה בטרם ניסתה לפנות שמאלה לחניית ביתה, טענה שכאמור לא נסתרה ע"י התובע. 13. טענת התובע אשר נטענה בפני לראשונה במועד הדיון, כי רכבה של הנתבעת חנה בצד ימין של הכביש, ובעוד התובע נוסע בנתיבו היא הגיחה במפתיע מחנייתה ופנתה שמאלה, אינה מסתברת בעיני. לנתבעת חנייה מוסדרת בביתה, אליה ניסתה להיכנס, ולכן אין כל סיבה אשר תחנה את רכבה הפרטי ברחוב. 14. לטענת התובע, בעת התאונה, הוא לא הבחין ברכב הנתבעת שכן רכבה כלל לא היה מימינו וכן כי נסע במהירות סבירה. כפי שהעיד, הוא יצא מחנייתו השתלב בנתיב הנסיעה, ולפתע הרגיש מימין מכה, וזאת מבלי שראה כל רכב נוסע לפניו. לטענתו, לא ראה שום רכב נוסע לפניו והוא לא יודע האם היתה בעצירה. למעשה התובע הודה בהגינותו, כי נהיה מודע לקיומו של רכב הנתבעת בכביש, רק בקרות התאונה. 15. טענת הנתבעת כי בטרם ניסתה לפנות שמאלה לחנייה היא אותתה והביטה במראה וראתה כי הכביש ריק ופנוי, אינה מסתברת בעיני, כמו טענתה כי התובע נסע במהירות גבוהה. 16. התובע העיד בפניי כי הוא מתגורר בצמידות לנתבעת ובטרם התאונה, יצא עם רכבו מחניית ביתו ולמעשה נסע מרחק קצר וטרם פיתח מהירות, שכן לא ניתן לפתח מהירות מהיציאה של חניית ביתו ועד למקום התאונה (ראה עמוד 1, שורה 17 לפרוטוקול). 17. בעניין זה, גרסתו של התובע מהימנה עליי והגיונית יותר, וטענת הנתבעת כי התובע נסע במהירות גבוהה מדי נטענה בעלמה ואני דוחה אותה. החלטה זו, הינה לאור העובדה כי הוכח בפני כי התובע יצא מחניית ביתו מטרים ספורים לפני מקום התאונה, ובתוואי הדרך כפי שהוצג בפני, לא יכול היה לפתח מהירות, אף אם רצה בכך. 18. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, אני אף קובעת כי טענת התובע כי בעת שנסע ברחוב רכב הנתבעת לא היה בו כלל, וככל הנראה חנה בצד והתפרץ לכביש במפתיע, וכי הרחוב היה פנוי, למעט אי אלו רכבים החונים בצדי הדרך, אינה מתקבלת על הדעת, ובעניין זה, אני דוחה את גרסתו. אני דוחה את טענת התובע כי בעת שניכנס לרחוב רכב הנתבעת כלל לא היה בו, וקובעת כי רכב הנתבעת כבר היה ברחוב, בעיצומה של פנייה שמאלה לחנייה, תוך שהיא מאותתת, כל זאת בעת שהתובע נסע עם רכבו בנתיב הנסיעה. 19. לצד זאת, הנתבעת היא זו שחצתה את הנתיב הנסיעה מקצה לקצה, ולמרות שאותתה על מנת לפנות שמאלה, הרי שלא ווידאה כי אין כל רכב משמאלה. על הנתבעת היה לנקוט משנה זהירות, בעת ניסיונה לפנות שמאלה, ולחצות את נתיב הנסיעה על מנת להיכנס לחניית ביתה. יתכן כי הנתבעת אמנם אותתה לפני שעשתה פעולה זו, לצד זאת, הרכב הנפגע היה אחריה, וייתכן ובפניה איטית, שקולה וזהירה יותר היתה יכולה להבחין בו. 20. הצדדים לתביעה זו הינם אנשים הגרים ברחוב, בשכנות זה לזו. היה עליהם להכיר את אופי התנועה המאפיין את הרחוב, ואת מגבלות הרחוב ואת אופי הנהיגה המתבקש בו. על התובע היה לדעת, כי הדרים ברחוב נאלצים להכניס רכבם לחנייה בפנייה רחבה, וזאת באופן תדיר. כפועל יוצא, על התובע היה לנקוט משנה זהירות בעת נסיעתו ברחוב, ולבחון האם רכב הנדמה כחונה בצד הינו אכן רכב חונה, או רכב המצוי בעיצומה של נסיעה, המאותת ומנסה לפנות שמאלה ולהיכנס לחנייתו. 21. הוא הדבר ביחס לנתבעת: על הנתבעת היה לנקוט משנה זהירות בעת ניסיונה לפנות שמאלה לחניית ביתה. היה עליה לוודא בטרם פנייתה שמאלה לנתיב הנסיעה של הרכבים כי אין כל רכבים הנוסעים לכיוונה, דבר שכאמור לא נעשה על ידה בצורה זהירה ומושלמת. 22. למותר לציין, כי הוראות החוק קובעות כי לנוסע בכביש ישנה זכות קדימה. כמו כן, קובעות ההוראות כי על הרכב המעוניין לחצות את נתיב הנסיעה לצד שכנגד, מוטלת החובה והאחריות להתאים את עצמו לתנאי הכביש ולנוסעים בו, ולוודא כי בטרם יחצה את הנתיב לכיוון החנייה המצויה בצד השני של הכביש אין כל רכב הנוסע לכיוונו ואשר עלול להפריע לפנייתו. 23. לפיכך, אני קובעת כי התובע נסע בנתיב הנסיעה לאחר שיצא מחניית ביתו, מטרים ספורים לפני מקום התאונה וכי התובע לא נסע במהירות חריגה, אשר לא התאימה לכביש. כמו כן אני קובעת כי הנתבעת, הגיעה סמוך למקום התאונה, לפני שהתובע הגיע לשם ואף והחלה לפנות שמאלה לכיוון חניית ביתה, תוך שהיא מאותתת. שני הנהגים לא היו קשובים למתרחש בכביש: בעוד שהתובע כלל לא הבחין בניסיון הנתבעת לפנות שמאלה לכיוון חניית ביתה, הנתבעת גם היא כלל לא הבחינה ברכבו ובנסיעתו בכביש לכיוונה, בטרם התחילה לפנות שמאלה. סוף דבר: 24. לסיכום, מצאתי כי אני מעדיפה את גרסת התובע בכל הנוגע לטענתו כי נסע בכביש במהירות סבירה, אולם אני דוחה את טענתו כי בעת שנסע ברחוב, היה הוא פנוי מרכבים וכי הנתבעת היתה בשולי הכביש בעצירה או בחנייה. 25. מאידך, אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי בעת התאונה, היא היתה בתחילתה של פנייה שמאלה לכיוון חניית ביתה וכי לא עצרה ו/או חנתה את רכבה בשולי הכביש, ענין שכאמור מתאים לתמונות נזק התובע ולעובדה כי רכב הנתבעת, נשרט רק בפנס השמאלי הקדמי, דבר שלא הצריך כלל תיקון. מאידך, אני דוחה את גרסתה בכל הנוגע לטענתה כי התובע ניסה לעוקפה וכי בטרם החלה את פנייתה, הכביש היה פנוי מרכבים. 26. נוכח כל האמור לעיל, לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, התרשמתי ממהימנותם, עיינתי בתמונות שהובאו לעיוני, הכוללות את תצלומי הרחוב והנזק הנטען, אני קובעת כי לנתבעת ישנה אחריות לקרות התאונה בשיעור של 70% שכן עליה היתה מוטלת החובה לוודא שאין רכבים הנוסעים בכביש לפני תחילתה של הפנייה שמאלה לכיוון חניית ביתה, ואילו התובע אחראי על קרות התאונה בשיעור של 30% בכך שלא היה עירני מספיק למתרחש בכביש ולעובדה כי הנתבעת כבר החלה את פנייתה שמאלה. 27. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6210 ₪ בגין נזקי הרכב שנגרמו לתובע בגין התאונה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 1650 ₪, אשר ישולמו תוך 30 מהיום ואם לא, יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. 28. זכות ערעור- כחוק. משפט תעבורהתאונת דרכיםפניה