התובעת טענה כי נהגת הנתבעת ברחה מן המקום מבלי למסור פרטים והתובעת נאלצה לפנות למשטרת ישראל כדי לקבל את פרטי רכב מבוטח הנתבעת. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי רכב נהגת הנתבעת נסע בנתיב השמאלי, ורכב התובעת שנסע מאחוריו, אצה לו הדרך לעקוף את רכב הנתבעת וגרם בכך לתאונה. לאחר ששמעתי את העדויות, הסתבר כי גרסאות שני הצדדים, כפי שפורטו בכתבי הטענות, אינן מפורטות ומלאות כנדרש. התובעת טענה בעדותה שנסעה מאחורי הרכב המבוטח ע"י הנתבעת בנתיב השמאלי ביותר. בשלב מסויים נהגת הנתבעת אותתה, עברה לנתיב הימני ולאחר שהתובעת המשיכה בנסיעה כ-20 עד 30 מטרים, ניסתה נהגת הנתבעת לחזור לנתיב השמאלי ואז התרחשה התאונה. מטעם התובעת העיד גם חברה, איתן. גם לדבריו רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי ואילו רכב נהגת הנתבעת עבר לנתיב הימני. לאחר שרכב הנתבעת השלים את פנייתו ימינה והרכבים נסעו במקביל במשך כמה שניות, סטתה נהגת הנתבעת שמאלה אל עבר רכב התובעת. מבוטח הנתבעת, נדב בכר, שהינו כפי הנראה בעלה של נהגת הנתבעת, הודיה בכר, הגיש הודעה לנתבעת בה פירט את אופן התרחשות התאונה כדלקמן: "הודיה נסעה בנתיב השמאלי והיתה צריכה לפנות ימינה לפ"ת. הרכב השני נסע מאחוריה, הודיה ניסתה לעבור ימינה, אך שמה לב שיש רכב שהגיע במהירות מצד ימין וחזרה שמאלה, לפני שהספיקה לעבור נתיב. בזמן הזה הרכב שנסע מאחוריה החל לעקוף אותה משמאל בנתיב שהיא נסעה בו, על אף שלא יצאה מהנתיב ועל אף שראה את הרכב שהגיע מצד ימין והבין שלא יוכל להשלים את המעבר. היכן שהודיה חזרה שמאלה היתה התנגשות בין שני הרכבים. לאחר ההתנגשות הודיה האטה כמעט עד לעצירה מוחלטת ואילו הרכב השני המשיך בנסיעה מהירה. לרכב שלי כמעט ולא נגרם נזק מלבד מכת פח קלה מאד בחלק הקדמי התחתון של הרכב." בעדותה, הסבירה נהגת הנתבעת כי נסעה בכביש שאינו מוכר לה וביקשה לפנות ימינה במחלף כדי להגיע למקום עבודתה. לדבריה, אותתה כדי לפנות ימינה, אך הרכב שנסע מימינה לא אפשר לה להשלים את הסטייה לנתיב הימני ולכן חזרה לנתיב השמאלי וזאת כאשר הנתבעת כבר עקפה אותה. נהגת הנתבעת הוסיפה כי: "הרכב מצד ימין שלי בא במהירות מאד מאד גבוהה מאחור והפתיע אותי, הכביש היה נראה פנוי כשרציתי לסטות, נכנסתי מעט לנתיב הימני". (פרוטוקול עמ' 4 שורה 24). וכן: "לא הצלחתי להיכנס, נכנסתי מעט. אולי שמינית" (פרוטוקול עמ' 4 שורה 27). מעיון במוקדי הנזק בשני הרכבים עולה כי הנזק ברכב התובעת ממוקם בדלתות ואילו הנזק ברכב הנתבעת הינו ליד הגלגל השמאלי קדמי. מכאן, שבעת התאונה רכב התובעת כבר חלף על פני רכב מבוטח הנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים כי נהגת הנתבעת לא עצרה את רכבה לאחר התאונה לשם החלפת פרטים. למעשה הצדדים מסכימים כי נהגת הנתבעת האטה את מהירותה לאחר התאונה עד למהירות כמעט אפסית ואז החליטה להמשיך בנסיעה ופנתה ימינה במחלף. חברה של התובעת צילם את רכב נהגת הנתבעת לאחר שהמשיכה בדרכה וכך הצליחה התובעת לקבל את פרטיה ממשטרת ישראל. נהגת הנתבעת מסבירה בעדותה כי המשיכה בדרכה משום שביקשה לפנות במחלף ימינה ואולם ברי כי הסבר זה אינו משכנע ואין בו להצדיק את התנהגותה. ואולם אף שהביקורת על התנהגותה של נהגת הנתבעת, שלא עצרה כדי להחליף פרטים אחרי התאונה, היא בהחלט במקומה, והגם שאני שוללת מכל וכל את גרסת נהגת הנתבעת (באמצעות בעלה) בהודעה שנמסרה למבטחת, ממנה עולה כביכול שדווקא התובעת היא זו שברחה ממקום התאונה הרי שלא אוכל על יסוד הראיות המונחות בפניי לשלול את גרסתה של נהגת הנתבעת לפיה לא השלימה לחלוטין את הפניה ימינה בעת שהחליטה לחזור שמאלה לנתיב השמאלי. אמנם מעיון בתמונה נ/1 עולה כי השוליים הצמודים לנתיב השמאלי קיצוני הם בהחלט צרים, ומכאן שגם אם נכונה גרסת נהגת הנתבעת לפיה עדיין לא השלימה את ההשתלבות בנתיב הימני, ברי שהחלק הארי של רכבה כבר היה מצוי בנתיב הימני בעת שסטתה בפתאומיות שמאלה ואולם, כאמור, לא אוכל לשלול את גרסתה כי טרם השלימה לחלוטין את השתלבותה בנתיב הימני, גרסה שנטענה כבר בהודעה למבטחת. התובעת לא צירפה הודעה למשטרת ישראל או הודעה שנמסרה למבטחתה, בזמן אמת, או בסמוך לאחר התאונה. בכתב התביעה, לא צויין מה שנטען על ידי התובעת וחברה, רק בשלב הראיות, היינו שהנתבעת נסעה בנתיב השמאלי לפני רכב התובעת, השלימה את הסטייה לנתיב הימני ורק לאחר מכן חזרה לעבר הנתיב השמאלי. כל שנאמר בתביעה זה שרכב נהגת הנתבעת סטה שמאלה לנתיב הימני, מבלי שצויין שקודם לכן היה בנתיב השמאלי. גרסתם של התובעת וחברה, אין בהם לספק כל הסבר הגיוני להחלטתה של נהגת הנתבעת לחזור שמאלה בפתאומיות לנתיב השמאלי לאחר שכבר השלימה לטענתם את השתלבותה בנתיב הימני וכאשר פניה מועדות ימינה אל עבר המחלף. הן התובעת והן חברה טוענים כי התובעת נסעה לפני הסטייה שמאלה, במקביל לנהגת הנתבעת, כשהיא בנתיב הימני והם בנתיב השמאלי וזאת "בערך 20 - 30 מ'" לפי גרסת התובעת או "במשך מס' שניות" לפי גרסת חברה, ודווקא משום כך, אין בגרסתם כד לספק כל הסבר מניח את הדעת לפנייתה של נהגת הנתבעת שמאלה לאחר שכבר השתלבה בנתיב הימני. הסבר שכזה מספקת רק נהגת הנתבעת אשר כבר בהודעתה המוקדמת למבטחתה טענה כי רכב שנסע במהירות מצד ימין לא אפשר לה להשתלב בנתיב הימני. נזכור כי כוונתה של נהגת הנתבעת היתה לפנות ימינה למקום עבודתה ואם כך, מה לה פתאום לחזור חזרה לנתיב השמאלי?! אכן, צודקת התובעת בטענתה כי שני רכבים אינם יכולים לנסוע במקביל על נתיב אחד ואולם, הדבר בהחלט אפשרי אם החלק הארי של רכב הנתבעת כבר היה בנתיב הימני. כאמור, אני דוחה את גרסת נהגת הנתבעת לפיה רק "שמינית" מרכבה היה בנתיב הימני, שאם כך היה הדבר, לא היתה התובעת מצליחה לעקוף את נהגת הנתבעת בנתיב השמאלי, בפרט לאור השוליים הצרים שלשמאלה. יחד עם זאת, לא אוכל לשלול את גרסתה של נהגת הנתבעת כי בעת התאונה עדיין היה רכבה, גם אם בחלקו הקטן במסלול השמאלי. ודוק. אין אני קובעת כי דווקא גרסתה של נהגת הנתבעת היא הנכונה. כל שאני קובעת זה שאין באפשרותי להעדיף את גרסת התובעת וחברה על פני גרסת של נהגת הנתבעת בשאלה אם נהגת הנתבעת השלימה את הפניה ימינה בטרם סטתה שמאלה. לא נעלם מעיניי שהנתבעת לא זימנה לעדות חברה של נהגת הנתבעת שהיתה יחד עמה ברכב, ואולם נהגת הנתבעת הסבירה כי כבר אינה בקשר עם אותה חברה על רקע עזיבת מקום עבודתה הקודם. הסבר זה הניח את דעתי ולכן איני סבורה כי יש בהימנעות הנתבעת מלזמן עדה זו, כדי להטות את הכף לעבר קביעה פוזיטיבית שרכב הנתבעת היה כולו בנתיב הימני בטרם סטה שמאלה. ואולם, בין אם נהגת הנתבעת השלימה את הסטייה ימינה לנתיב הימני בטרם סטתה שמאלה, ובין אם לאו ברי כי עיקר האחריות לתאונה רובץ לפתחה של נהגת הנתבעת אשר פנתה לנתיב הימני מתוך מטרה לפנות ימינה במחלף, וזאת מבלי לוודא שהיא יכולה להשלים את הפניה ימינה בבטחה ואז סטתה בפתאומיות שמאלה אל עבר הנתיב השמאלי, ושוב, מבלי לוודא שביכולתה להשתלב בשנית בבטחה בנתיב השמאלי. יחד עם זאת, מאחר וכאמור אין באפשרותי לשלול את גרסת הנתבעת לפיה טרם השלימה את הפנייה ימינה בטרם עקף אותה רכב התובעת, יש ליחס גם לתובעת אשם תורם לקרות התאונה משום שלא אפשרה לנהגת הנתבעת להשלים לחלוטין את הסטייה לנתיב הימני בטרם עקפה את רכב מבוטחת הנתבעת משמאל. בשים לב לכך שבעת התאונה כבר היה רכבה של התובעת לפני רכבה של הנתבעת, כמו גם בהתחשב בקביעתי כי החלק הארי של רכב הנתבעת כבר היה בנתיב הימני, אני מעמידה את אשמה התורם של התובעת על 20% בלבד. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת 80% מעלות תיקון הרכב היינו סך 11,710 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 23.12.12 ועד היום, 80% משכ"ט השמאי היינו סך של 1,120 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.12.12 ועד היום וכן 80% מירידת הערך בסך של 1,389 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה 12.11.12 ועד היום. לסכומים שנפסקו תתווספנה אגרות ההליך (מחצית ראשונה ושנייה) כשהן משוערכות ממועד תשלומן, הוצאות העד בסך של 300 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,450 ₪ בתוספת מע"מ. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת כי רכב התובעת נבדק ע"י השמאי רק ביום 7.2.12 ואולם ב"כ הנתבעת בחר שלא להפנות כל שאלה לתובעת בענין זה במהלך החקירה הנגדית, בכדי לקבל את הסבריה, ואף לא בקש לחקור את השמאי על חוות דעתו ולכן אין בפניי כל בסיס ראייתי לקביעה כי רכב התובעת נפגע פגיעות נוספות לאחר התאונה נשוא התביעה. הסכומים שנפסקו בפסק דין זה ישולמו ע"י הנתבעת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התובעת תדאג לסילוק המחצית השנייה של האגרה תוך 72 שעות. משפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה