צירוף חייב בתיק הוצל"פ - הגשת תביעה אישית (עצמאית ונפרדת) בפני בקשה לצירוף המשיבים 2 ו -3 כחייבים בתיקי הוצל"פ 01-09709-13-6 ו- 01-22850-12-5 (להלן:"תיקי ההוצל"פ") , במסגרתם הוגשו ההתנגדויות בתיק מאוחד זה מכח כתב ערבות עליו חתמו המשיבים.. המשיבים מתנגדים למבוקש וטוענים שלכל היותר על המבקשת להתכבד ולהגיש נגדם תביעה עצמאית ונפרדת. העובדות הנוגעות לעניין וטענות הצדדים: 1. בתיקי ההוצל"פ הוצאו כנגד המשיב 1 צווי עיכוב יציאה מהארץ. 2. המשיב 1 ביקש להמיר הצו בערבויות מתאימות ועל פי החלטת כבוד הרשמת שוורץ , היה אמור להעמיד נכס בהולנד בשווי של לפחות 190,000 ₪ , אולם מספר ימים לאחר החלטה זו, הודיע המשיב 1 לבית המשפט כי אינו מסוגל להמציא נכס בשווי הנ"ל, ולפיכך, ביום 6.3.13 ניתנה ע"י כב' הרשמת שוורץ החלטה לפיה: "...מאחר והמבקש אינו מסוגל היום להמציא נכס בשווי הנ"ל ניתן להציע ערובה אחרת בדמות שני ערבים טובים אשר יערבו בסכום זה בשני התיקים". 3. בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה מיום 22.3.13 הומרו הצווים בערבות צד ג' של 2 ערבים, הם המשיבים 2 ו -3 כמפורט להלן. 4. לבקשה שבפני צורף מסמך עליו חתמו המשיבים 2 ו- 3 ביום 27.3.13 בה התחייבו באופן אישי כלפי המבקשת לפצותה על כל נזק שיגרם לה עד לסכום של 190,000 ש"ח וזאת לאחר שתומצא להם החלטה מבית המשפט המוסמך המחייבת את המשיב לשלם את הפיצוי. 5. ההתנגדויות שהגיש המשיב 1 , החייב בתיק , נדחו בהחלטה מיום 12.1.14 בה הורתי על שפעול הליכי ההוצל"פ , לאחר שהמבקש לא הפקיד העירבון שהורתי לו להפקיד כתנאי לקבלת רשות להגן.. 6. המבקשת פנתה לראש ההוצל"פ בבקשה לצירוף הערבים לתיקי ההוצל"פ , אך נדחתה ביום 21.1.14 בנימוק לפיו עליה לקבל החלטה מפורשת מבית המשפט המוסמך המורה על הוספת המשיבים 2 ו - 3 כחייבים בתיקי ההוצל"פ ולכן הגישה בקשה זו ביום 4.2.14. 7. ביום הגשת הבקשה הוריתי למשיבים להגיב תוך 7 ימים ממועד ההמצאה. 8. משיב 1 הגיש בקשה למחיקת הבקשה על הסף בנימוק שהגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש זה לדחות ההתנגדויות וכי בימ"ש המחוזי עיכב ביום 4.2.14 ביצוע החלטות בימ"ש זה. 9. מספר ימים לאחר מכן הגישו המשיבים 2 ו - 3 הודעה מטעם באי כוחם על קבלת ייצוג ובקשה להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה לצירוף הערבים לתיקי ההוצל"פ בשלושים יום. 10. מכיוון שראיתי בבקשה למחיקה על הסף תגובה של משיב 1 הוריתי ביום 10.2.14 למבקשת להגיש תשובתה תוך 7 ימים ובאותו יום קבעתי כי בעניין בקשת משיבים 2 ו - 3 אבחן בקשתם להארכת מועד לאחר קבלת תשובת המבקשת לתגובת המשיב 1 וכי בשלב זה , ניתנת הארכת מועד להגשת התגובה עד החלטה אחרת. 11. ביום 18.2.14 הגישה המבקשת תשובתה. 12. המבקשת טענה כי המשיב 1 לא כיבד החלטת בימ"ש להגיש תגובתו לבקשה שכן הגיש בקשה למחיקה על הסף , אך לא הגיש תגובה. 13. המבקשת דחתה טענת משיב 1 לפיה בימ"ש זה אינו מוסמך כביכול, לצרף את הערבים לתיק ההוצל"פ ולחייבם בחוב המבקש, שכן הערבים חתמו על כתבי ערבות צד ג' בהתאם להחלטת בית משפט מיום 22.3.2013 בה אישר בית המשפט את הסכמת הצדדים לפיה הערבים ישלמו למבקשת הסך של 190,000 ש"ח כאשר תומצא להם החלטת בית משפט המחייבת את משיב 1 לשלם למבקשת את הסך הנ"ל, והתחייבות זו עוגנה בכתב הערבות שנחתם על ידי הערבים בפני מזכירות בית משפט , ואשר הופקדה בתיק. 14. המבקשת הוסיפה וטענה כי בכתבי הערכות עצמם התחייבו הערבים מפורשות לשלם לה הסך של 190,000 ₪ כאשר תומצא להם החלטה מבית המשפט המוסמך המחייבת את המבקש שם והמשיב 1 כאן לשלם את הסך הנ"ל. 15. המבקשת הוסיפה וטענה כי ההחלטה הדוחה ההתנגדויות כמוה כהחלטה המחייבת את המשיב 1 לשלם למבקשת הסך של 190,000 ₪ ועם המצאתה לערבים היא מחייבת גם אותם לשלם למבקשת את הסך הנ"ל. 16 המבקשת הוסיפה וטענה כי משיב 1, כהרגלו, מתעלם מן העובדה כי הערבות צד ג' ניתנה על מנת להבטיח למבקשת גבייה מהירה ויעילה של חובו מהערבים, במקרה בו ייקבע בית משפט נכבד זה שעליו לשלמו, כפי שאמנם נקבע, והפנתה בימ"ש לפסק הדין בע"א 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' בית אל זכרון יעקב , פ"ד לח( 2). 17. לטענת המבקשת בפסק הדין הנזכר נפסק כי הצד שלטובתו ניתנה הערובה, רשאי לבקש מבית המשפט שנתן את הצו, לחייב את הצד שנתן את הערובה, לפצותו על נזקיו וכך פעלה המבקשת כאשר ביקשה מבית משפט זה להורות על צירוף הערבים לתיקי ההוצל"פ וחיובם בחוב המשיב 1. 18. לעניין טענת משיב 1 כי ניתן צו המעכב ביצוע החלטות בימ"ש זה , המבקשת טענה כי , הגישה בקשתה לפני מתן הצו הארעי וכי אין דבר וחצי דבר בין צו העיכוב הארעי שהמבקש הוציא ביום 4.2.14 במסגרת ע"א 60568-01-14 (כב' השופטת לבהר-שרון), במעמד צד אחד ותוך הטעייה חמורה של בית המשפט המחוזי, לבין חיוב הערבים בחובו של המבקש ומתן הוראה לצרפם לתיק ההוצל"פ- וכי לא למותר לציין כי המשיב 1הגיש בקשתו לצו עיכוב ארעי במעמד צד אחד, מבלי שטרח לגלות לבית המשפט המחוזי, כי במסגרת ערעור אחר שהגיש על פסק הדין בתיק העיקרי (ע"א 25542-09-13 ), כבר נדחתה בקשתו לעיכוב ביצועו של אותו חוב (כב' השופטת י' שבח). 19 . המבקשת הוסיפה וטענה כי הגישה תשובתה לבקשה לעיכוב ביצוע וחשפה במסגרתה את כזביו של המשיב 1, כמו גס חוסר תום ליבו המשווע בהגשת בקשתו במעמד צד אחד תוך הסתרת עובדת דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע. 20. המבקשת הוסיפה וטענה כי הכרעת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע צפויה להינתן בכל יום, ואין ספק כי הצו הארעי יבוטל, ולו מחמת חוסר תום ליבו של המשיב 1 והפרת חובת הגילוי המוגברת בה הוא חב כמי שעתר לסעד במעמד צד אחד וכי יש להביא בחשבון כי ידוע כי אין מעכבים ביצוע פסק דין המורה על חיוב כספי. 21. המבקשת עמדה על בקשתה והתנגדה למתן ארכה ארוכה למשיבים 2 ו - 3 להגשת תגובתם. 22. ביום 18.2.14 הורתי למבקשת לעדכן בימ"ש מיד לאחר מתן ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע. קבעתי כי ככל שהצו הארעי יבוטל , אורה לערבים ליתן תגובתם לבקשה לצרפם כחייבים בתיקי ההוצל"פ. 23. ביום 25.2.14 ביקש המשיב 1 להמיר ערבות משיבים 2 ו -3 בערובה אחרת ולאחר קבלת תגובת המבקשת קבעתי כי הערבים ישוחררו מערבותם כנגד תשלום הסך של 190,000 ₪. 24. ביום 7.4.14 המבקשת הודיעה כי ביום 17.3.14 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע שהגיש משיב 1 במסגרת ע"א 60568-01-14 , כדלקמן: "מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה לגבי סיכויי הערעור, ולפנים משורת הדין, בכפוף להפקדת 45,000 ש"ח עד ליום 24.4.14 יינתן עיכוב ביצוע. הצו הזמני יישאר בתוקפו עד למועד זה". . 25. באותו יום הורתי למבקשת לעדכן בימ"ש לאחר המועד שנקבע להפקדת העירבון. 26. ביום 10.4.14 המשיבים 2 ו -3 ביקשו לעיין בתיק ולאחר קבלת תגובת המבקשת התרתי ביום 22.4.14 העיון. 27. ביום 29.4.14 המבקשת הודיעה כי המשיב 1 לא הפקיד העירבון כפי שקבעה ערכאת הערעור ושבה וחזרה על בקשתה ולכן באותו יום הורתי למשיבים 2 ו - 3 להגיש תגובתם לבקשה תוך 7 ימים ממועד המצאת הבקשה והחלטת בימ"ש למשיבים ע"י המבקשת. 28. הבהרתי בהחלטה כי פרק הזמן לתגובה לוקח בחשבון הזמן הרב מאז הוגשה הבקשה והובאה לידיעת המשיבים. ציינתי כי הבקשה לא נדונה מכיוון שבימ"ש המתין לפקיעת עיכוב הביצוע ע"י ערכאת הערעור של פסק הדין שניתן ע"י בימ"ש זה. 29. ביום 5.5.14 הגישו משיבים 2 ו - 3 על פני 12 עמודים בקשה לסילוק על הסף של בקשת המבקשת ולחילופין תגובה לבקשה. 30. המשיבים טענו כי עסקינן בבקשה שגויה מן היסוד וחילקו טענותיהם לבקשה למחיקה על הסף ולתגובה. 31. לעניין הבקשה למחיקה על הסף טענו המשיבים כי הם חתמו על כתב ערבות צד ג מכח תקנה 364 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 ( להלן :"התקנות") אשר נועדה " לשם פיצוי בגין כל נזק שיגרם לצד שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו אם תפסק התובענה , או אם יפקע הצו מסיבה אחרת". 32. המשיבים טענו כי מעולם לא ערבו לחובו של המשיב 1 בתיקי ההוצל"פ , אלא להתחייבות העצמית הניתנת במסגרת הבקשה לסעד זמני לפצות המבקשת "בגין נזק שיגרם לה כתוצאה ממתן הסעד הזמני בלבד". 33. המשיבים הוסיפו וטענו כי הבקשה שהוגשה אינה מגלה כל עילת תביעה נגד המשיבים ובפרט אינה כוללת כל טענה בדבר הנזק , אם בכלל , שנגרם למבקשת כתוצאה ממתן הסעד הזמני. 34. המשיבים הוסיפו וטענו כי אין כל עיגון בחוק לצרוף הערבים כחייבים לתיק ההוצל"פ ללא מתן פסק דין ומבלי שניתן להם יומם להביא ראיות וכי מימוש ערבות כרוך בהבאת ראיות. 35. המשיבים הפנו בימ"ש זה להחלטות שניתנו במסגרת בג"ץ 8497/04 חברת אלאקסא נ' כרם מהר"ל , ע"א 10650/08 חפציבה נ' אלישיוב ורע"א 9308/08 אלול נ' רביב התומכות בעמדתן לפיה דרך המלך היא ע"י הגשת תביעה עצמאית . 36. המשיבים הוסיפו וטענו כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. 37. לעניין התגובה לבקשה , המשיבים טענו כי לא התקיימו הנסיבות המאפשרות הגשת הבקשה נגד המשיבים ובין היתר לא הוטל חיוב על הנתבע מכח התחייבותו העצמית וההחלטה בעניין חיוב זה לא הומצאה למשיבים , מתן הסעד העצמי , דהינו ביטול עיכוב היציאה , לא גרם כל נזק למבקשת וממילא אין כל קשר סיבתי בין מתן צו עיכוב היציאה ו/או פקיעתו לבין נזקים כלשהם של המבקשת ובהתאם להוראות חוק הערבות עומדות לערבים כל הטענות העומדות לחייב העיקרי כנגד הנושה , לרבות הטענות בדבר אי חוקיותו של צו עיכוב היציאה מהארץ אשר הוצא נגדו ועל כן היה בטל ו/או ניתן לביטול. 38. באותו יום , דהינו , 5.5.14 , בימ"ש קבע כי הבקשה לסילוק על הסף תראה כתגובה לבקשה להורות על צירוף הערבים לתיקי ההוצל"פ וניתנה זכות תשובה למבקשת תוך 10 ימים. 39. ביום 11.5.14, עוד בטרם הוגשה תשובת המבקשת , המשיבים הגישו תשובה לתשובה שעדיין לא הוגשה בפני בימ"ש וקבלו על כך שהתשובה כוללת עובדות שאינן נתמכות בתצהיר. 40. ביום 15.5.14 הוגשה תשובת המבקשת. המבקשת טענה כי למקרא תגובת המשיבים מתקבל הרושם כי המשיבים "יורים לכל הכיוונים" ומעלים כל טענה אפשרית, מופרכת ואבסורדית ככל שתהיה, בניסיונם לדחות עד כמה שניתן את הקץ, ולהתחמק מתשלום החוב הפסוק שלתשלומו הם ערבו בתיק זה וכי מדובר בטענות מופרכות, ובית המשפט מתבקש לדחותן. 41. המבקשת טענה כי משהגישו המשיבים את תגובתם והעלו בה כל טענה אפשרית כנגד מימוש הערבויות כנעתר, ממילא אין כל יסוד לטענתם כאילו לא נוהל נגדם הליך משפטי . 42. המבקשת הוסיפה וטענה כי הסתמכות המשיבים על תקנה 364 (א) לתקסד"א, חסרת בסיס עובדתי, והתזה המשפטית שנבנתה עליה שגויה מן היסוד שכן המשיב 1 לא ביקש וממילא לא קיבל שום סעד זמני וכי מי שזכתה בענייננו בסעד זמני של עיכוב יציאת המשיב 1 מהארץ, היא המבקשת, והדבר נעשה במסגרת תיקי ההוצל"פ שפתחה כנגדו. 43. תיקי הוצל''פ אלו הועברו לבית משפט זה יחד עם צווי עיכוב היציאה שניתנו בהם, לאחר שמשיב 1 הגיש התנגדויות לביצוע שטר ובית משפט זה דן ודחה את בקשותיו החוזרות ונשנות של משיב 1 לבטל את צווי עיכוב היציאה, תוך שהבהיר לו בשורה של החלטות, כי צווי עיכוב היציאה יבוטלו אך ורק באם ימציא ערובות להבטחת תשלום חובו למבקשת , בתיקים דנן, בסכום כולל של 190,000 ש"ח. 44. המבקשת טענה כי בית המשפט ראה את השוקת השבורה בפניה תעמוד המבקשת אם לא יובטח החוב על ידי הערבים, והנתבע יצא את הארץ לצמיתות, וכי משיב 1 הודיע כי המשיבים מוכנים לערוב לחוב שבתיקי ההוצל"פ, והם אכן הגיעו לבית המשפט עם מסמכים המעידים על יכולתם הכלכלית לפרוע את החוב (תלושי שכר ואישור כי לא קיימים נגדם תיקי הוצל"פ), וחתמו בפני בית המשפט על כתבי הערבות להבטחת תשלום החוב. כתבי הערבות עליהם חתמו המשיבים ניתנו על-פי הסכמתם והופקדו בתיקים דנן מכוח החלטה מיום 22.3.13 (נספח 1 לבקשה). 45. המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבים מנסים כעת להפוך את היוצרות, והם מציגים את משיב 1 , דהינו, החייב, כמי שקיבל סעד זמני בתביעה העיקרית, ומבלבלים בתגובתם, במכוון או שלא במכוון, בין ערבות הניתנת לצורך הבטחת נזקי סעד זמני, לבין הערבויות שהפקידו המשיבים בתיק זה, לאחר דיון במסגרתו הסכימה המבקשת ליציאתו של משיב 1 מהארץ אם יובטח תשלום החוב בתיקים דנן על-ידי ערבים טובים, הם המשיבים. 46. המבקשת הוסיפה וטענה כי כפי שעולה שחור על גבי לבן מכתבי הערבות , כניגוד לטענת המשיבים, מימוש הערבות אינו מותנה בהוכחת נזק והתנאי היחיד הנדרש על מנת שהמבקשת תהיה רשאית לממש את ערבותם של המשיבים לפצותה בסך של 190,000 ש"ח הינו המצאת החלטה מבית המשפט המוסמך המורה למשיב 1לשלם למבקשת את הסך הנ"ל. 47. המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבים, כמו המבקשת, ידעו היטב שערבותם ניתנת להבטחת תשלום החוב על ידי הנתבע, כמועד בו ייקבע כי עליו לשלמו, וזאת לנוכח יציאתו את הארץ, והעדר כל בטוחה אחרת לתשלום החוב ולכן מדובר אפוא בחיוב סולידארי של המשיבים עם חיובו של משיב 1, אשר נועד להבטיח למבקשת גבייה יעילה של החוב, כמקרה בו ייקבע שעל המשיב לשלמו, וזאת ללא צורך בהגשת תביעה חדשה ותשלום אגרה נוספת בגינה. 48. המבקשת הוסיפה וטענה כי משפסק בית משפט זה כי הוא דוחה את התנגדויותיו של משיב 1 , הפך חובו של הנתבע לחוב פסוק שהמשיבים ערבים לתשלומו, ואין להישמע לטענתם המופרכת כאילו הפקידו את הערבויות לצורך הבטחת תשלום נזקי סעד זמני - שכלל לא עמד על הפרק, ושממילא לא הוענק לנתבע וכי מדובר איפוא בערבות לחוב פסוק שכמוהו כערבות לתשלום החוב בתיקי ההוצל"פ הפתוחים. 49 . המבקשת הוסיפה וטענה כי משכך, התמלא התנאי היחיד המופיע בכתבי הערבות, ולמבקשת מוקנית הזכות לבקש מבית משפט זה להורות על מימוש הערבויות שהפקידו המשיבים, וצירופם כחייבים בתיקי ההוצל"פ - כפי שעשתה. 50 . המבקשת הוסיפה וטענה כי לשיטתם האבסורדית והמופרכת של המשיבים, קיומו של חוב פסוק שאינו משולם אינו בגדר "נזק" וכי זוהי טענה המועלית בעלמא ובחוסר תום לב, על ידי מי שערבו ביודעין ובנפש חפצה לתשלום חוב זה, ועתה מנסים להתחמק בבוטות מתשלומו. 51. המבקשת הוסיפה וטענה כי כתבי הערבות אינם מסויגים לנזק מסוג או ממקור מסוים, והם חלים לגבי כל נזק שהוא וכי אין ולא יכול להיות ספק כי חוב פסוק שאינו משולם ושלתשלומו ערבו המשיבים, הינו בגדר נזק שכתבי הערבות חלים לגביו. 52 . המבקשת דחתה ניסיון המשיבים להציג את ביטול צווי עיכוב היציאה מהארץ של החייב כנגד מתן הערבויות כ"ביטול זמני" של צו עיכוב היציאה מהארץ . אם היה מדובר "בביטול זמני" , טענה המבקשת , הרי שהיה נקבע מועד לחזרת הנתבע. דא עקא, לנוכח הערבויות שנועדו להבטיח את תשלום חובו למבקשת אס ידחו טענותיו, לא נקבע מועד לחזרת המשיב. 53. המבקשת הדגישה : לא רק שלא נקבע מועד לחזרת משיב 1 , אלא שהוא לא חוייב לשוב לישראל, ואכן כף רגלו לא דרכה בישראל מאז בוטלו הצווים לפני למעלה משנה, והחוב הפסוק אינו משולם. מעל הכל, הוסיפה וטענה , הערבויות לא ניתנו עד לשובו של המשיב , אלא לצורך פיצוי המבקשת עד לסכום של 190,000 ש"ח כאשר ייקבע כי על הנתבע לשלם סך זה למבקשת. 54 . לעניין טענת המשיבים להעדר תשתית ראיתית נתמכת בתצהיר טענה המבקשת כי הבקשה נסמכת על החלטות שיפוטיות וכתב ערבות צד ג' שהוגשו לתיק תוך הפניה לפסק הדין בע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאו אל שם נקבע כי "במידה והעובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה, או ממסמכים אחרים אשר בפני בית המשפט, אין צורך בתצהיר". המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבים אינם חולקים על העובדה כי התנגדויות המשיב נדחו ותיקי ההוצל"פ שופעלו, וכי החוב בתיקים אלו עומד ע"ס של כ- 190,000 ₪ והמשיבים אף אינם חולקים על העובדה כי ערבו לתשלום פיצויים בסך של עד 190,000 ₪ , כאשר תומצא להם החלטת בית המשפט המוסמך המחייבת את הנתבע לשלם סך זה למבקשת. 55. אלא מאי?! הקשתה המבקשת , לטענת המשיבים, המבקשת אינה רשאית לפנות לבית משפט זה בבקשה שיורה על מימוש הערבויות, ולשיטתם עליה להגיש נגדם תביעה נפרדת, אם בכלל. המבקשת דחתה טענה זו בכך שעסקינן בערבויות לחוב פסוק חלוט, אשר הופקדו בתיקים דנן מכוח צו וכי על-פי ההלכה הפסוקה טענה המבקשת תוך הפניה לפסק הדין בעניין ארנס הנזכר בבקשה , כאשר מופקדת בתיק ערבות מכוח צו, נתונה לבעל הדין שלטובתו הופקדה הערבות, הזכות לבחור את הדרך הדיונית למימוש הערבות, ובכלל זה לבקש את מימושה מבית המשפט שנתן הצו. 56 . המבקשת דחתה גם טענת המשיבים כאילו עומדות להם "כל הטענות העומדות לחייב בדבר אי חוקיות צווי עיכוב היציאה" בנימוק שכתבי הערבות ניתנו מכוח הסכמה בין המבקשת לבין המשיב, אשר קיבלה תוקף של החלטת בית משפט, ולפיה צווי עיכוב יציאה שניתנו כנגד המשיב יבוטלו כנגד הבטחת תשלום חובו בערבויות שהפקידו המשיבים. לנוכח הסכמה זו המשיב ממילא וויתר על כל טענותיו בהקשר זה, שמלכתחילה היו מופרכות ונדחו,ולכן אין אפוא כל יסוד לטענת המשיבים לעניין חוקיות צווי עיכוב היציאה. 57. המבקשת דחתה גם טענת המשיבים כי הגשת ההתנגדויות ביטלה באופן אוטומטי את צווי עיכוב היציאה מהארץ שכן המשיב עתר לבית משפט זה בבקשות חוזרות ונשנות לביטול הצווים, אך כל בקשותיו נדחו תוך שבית משפט זה מבהיר לו פעם אחר פעם כי ביטול צווי עיכוב היציאה, מותנה בהפקדת ערבויות צד ג' להבטחת תשלום החוב בתיקים (או במתן ערובה מתאימה אחרת). 58 . לסיום העירה המבקשת כי בית משפט זה נחשף לדרך החתחתים הארוכה והמייגעת אשר המבקשת עברה בניסיונה לגבות מהמשיב חוב שאין לגביו שום טענת הגנה אמיתית, וכי די בעיון בהיקף האדיר של בקשות הסרק שהמשיב הגיש בתיק זה על מנת להיווכח במה דברים אמורים. המבקשת כיבדה הסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, והסכימה ליציאתו מהארץ של המשיב כנגד הבטחת תשלום חובו על ידי המשיבים, ועתה באים המשיבים, ובחוסר תום לב מובהק, ותוך שהם מאמצים את דפוסי התנהלותו הדיונית הקלוקלת של המשיב 1 מעלים טענות סרק למיניהן ומבזבזים את זמנם ומשאביהם של המבקשת ושל בית המשפט בניסיון לדחות ככל הניתן את מועד תשלומו של החוב לו ערבו, ושהם יודעים היטב כי עליהם לשלמו. המבקשת טענה כי אין לתת לכך יד ובית המשפט מתבקש לומר את דברו. דיון והכרעה 59. ראשית יובהר כי בימ"ש דוחה הניסיון של המשיבים להגיש בקשות נגדיות ככל שהמטרה העומדת מאחוריהן היא לכפות על בימ"ש דיון בבקשות אלה כבקשות העומדות בפני עצמן ולחייב בימ"ש ליתן להם להגיש תשובה לתגובה לבקשות המחיקה , או הסילוק על הסף בהתאמה שהרי הדבר עלול להיות מנוצל לרעה באופן שלכל כתב בי דין , כגון בקשה , תשובה לתגובה וכו' תוגש בקשה למחיקתו , או סילוקו על הסף וכך תיווצר שרשרת אין סופית של דיונים בבקשות ולכן בימ"ש קבע כי רואה בבקשה לסילוק על הסף של בקשת המבקשת חלק מתגובת המשיבים 2 ו - 3 והדברים יפים גם לבקשת משיב 1 שבשונה מהמשיבים 2 ו - 3 כלל לא טרח להגיש תגובה ולו מחמת הזהירות. 60. הדברים יפים שבעתיים כאשר הגשת בקשות אלה אינה מחויבת באגרה ולכן היד עלולה להיות קלה על הדק הגשת הבקשות. 61. לגופם של דברים , מרבית טענות המשיבים דינן להדחות מנימוקי תשובת המבקשת כפי שיפורט להלן. 62. המשיבים אכן נפלו לכלל טעות והסתמכו על תקנה ופסיקה שעוסקת באיזון בין מבקש סעד זמני לבין מושא הבקשה שעלול להנזק מקבלת הבקשה לסעד זמני. 63. התקנה הנוגעת למקרה שבפנינו היא תקנה 386 לתקסד"א שלשונה כלהלן: "בית המשפט או הרשם יורה, בצו, שאם יופקד בקופת בית המשפט או בקופת המשטרה סכום מסוים כעירבון לתביעה — יפקע צו עיכוב היציאה מן הארץ; חזר המשיב לפני מתן פסק הדין, או לאחר שפקע הצו, יוחזר לו העירבון לפי דרישתו; לא חזר עד שניתן פסק דין לזכות המבקש ישמש העירבון לסיפוק התביעה, והעודף על הסכום שבפסק הדין ועל הוצאות הוצאה לפועל יוחזר למשיב לפי דרישתו." 64. תקנה זו מאזנת בין זכות היסוד המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו לחופש התנועה לבין ענינו של הציבור שחייבים לא ינצלו זכות זו כדי להתחמק מתשלום חוב. 65. מעיון בהחלטות כבוד הרשמת הבכירה שוורץ עולה שכבוד הרשמת יישמה האיזון באופן ראוי עת דנה בהצעות שונות של החייב להתיר לו לצאת גבולות המדינה כנגד העמדת עירבון , אלא שבסופו של יום הצדדים הסכימו שהערבון יהיה ערבות של שני ערבים. 66. מכאן שטענות המשיבים לעניין פקיעת תוקף הצו כביכול , או אי חוקיותו כביכול דינן להדחות לגופן או מכח דיני מניעות , או השתק שכן המשיב 1 כלל לא העלה אותן עובר להשגת ההסכמות ולהפך , הוא ניצל אותן כדי לצאת גבולות המדינה ומאז נמנע מלהפקיד ולו פרוטה שחוקה כערבון , הן לפי החלטת בימ"ש זה והן לפי החלטת ערכאת הערעור, כך שתיאור המבקשת בדבר תימרונה לשוקת שבורה תואם התנהלות זאת. 67. ניתן להבין הסכמת המבקשת להסתפק בערבות תחת עמידה על הפקדת עירבון כספי כאמור בתקנה בכך שמעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 22.3.13 והחלטת כבוד הרשמת עולה שההסכמה בין המבקשת לבין המשיב מתיישבת עם טענת המבקשת כי הוסכם עם המשיב 1 לקבלת התחייבות מהמשיבים 2 ו - 3 לשיפוי בגין החוב הפסוק כנגד המצאת פסק דין ולא לערבות לנזק ככל שיגרם . 68. אלא מאי , המשיבים חתמו בסופו של יום על כתב ערבות שלשונו אינה תואמת כגרסת המבקשת "שחור על גבי לבן" החלטת כבוד הרשמת ועל פי תוכנו המילולי הם הסכימו לערוב לנזק עד הסך של 190,000 ₪ ככל שתומצא להם החלטה של בימ"ש המורה להם לשלם הפיצוי והמילה המודגשת "עד" מופיעה בתשובת המבקשת בשעה שגרסתה לכאורה היא כי המשיבים חתמו על התחייבות לשיפוי בסך של 190,000 ₪. 69. מעיון בנוסח כתב הערבות עולה שנוסחו המודפס מתאים להבטחת פיצוי נזקו של נתבע עקב מתן סעד זמני לתובע ולא להבטחת תשלום החוב הפסוק ע"י ערבים לתובע עקב יציאת החייב גבולות המדינה. 70. המשיבים טוענים כי ערבו לנזק וכי יש להוכיח שהנזק שנגרם למבקשת , אם נגרם , אכן עולה כדי הסך של 190,000 ₪ ומעלים טענה לפיה אם החייב היה נשאר בארץ , ללא יכולת להתפרנס הרחק ממקום מושבו ועיסוקיו בהולנד , המבקשת לא היתה משפרת מצבה שכן לנוכח העדר נכסים ופעילות עסקית בישראל לא היתה מצליחה לגבות ממנו דבר והמצאותו בהולנד לכאורה משפרת יכולתו לעבוד ולנסות להחזיר החוב. 71. מכאן שאין לה למבקשת , אלא להלין על עצמה , על כך שלא עמדה על נוסח של התחייבות לשיפוי בגין החוב הפסוק , אלא הסתפקה בחתימת המשיבים על נוסח שמחייב כעת לשמוע ראיות כדי לבדוק מה ידעו לפני חתימתם , למה התכוונו בחתימתם וככל שתתקבל טענתם כי הסכימו לערוב לנזק ולא ליתן התחייבות לשיפוי בגין החוב הפסוק , לבדוק מהו הנזק שנגרם למבקשת כתוצאה מיציאת המבקש גבולות המדינה עד הסך של 190,000. 72. המשיבים טוענים כי דרך המלך היא הגשת תביעה עצמאית ע"י המבקשת , אולם בעניין זה בימ"ש סבור שפסק הדין הנזכר בעניין ארנס משאיר לשיקול דעת בימ"ש דרך ברור השאלות הנזכרות , לרבות ברורן ע"י בימ"ש שנתן הצו. 73. בנסיבות הענין , נראה שאין הצדקה לחייב המבקשת להגיש תביעה עצמאית נגד המשיבים 2 ו - 3 , אלא להתיר לצדדים להביא ראיות מטעמם בפני בימ"ש זה שיכריע לאחר שמיעת הראיות וחקירת העדים ככל שיהיו. 74. המבקשת טענה שאין לה צורך בהגשת תצהיר מטעמה והמשיבים הגישו תצהיר תמיכה שאמור לגדור טענותיהם ולכאורה יש לקבוע מועד דיון לשמיעת הראיות . 75. לפנים משורת הדין מורה למבקשת להודיע תוך 7 ימים מהיום , האם מבקשת לנוכח האמור בהחלטה זו להגיש תצהיר/ים מטעמה. ככל שתבקש זאת , תגיש תצהיר/ים תוך 21 יום מהיום ולמשיבים 2 ו- 3 תעמוד הזכות להגיש תצהיר/ים נגדי/ם תוך 21 יום ממועד הגשת תצהיר/י המבקשת. 76. בנסיבות העניין , כל צד ישא בהוצאותיו. עצמאיםהוצאה לפועלתביעה אישית