עפ"י הנטען בכתב התביעה המתוקן, ביום 23.4.12 נחתם הסכם מכר בכתב בין התובע למוכר לפיו מכר המוכר את זכויותיו בדירה לתובע (להלן - "הסכם המכר"); נטען כי למרות שבפסקה השנייה של ס"ק 5.1 להסכם המכר צוין כי ידוע לתובע כי בדירה מתגוררת שוכרת וכי מוסכם כי דמי השכירות יומחו לתובע עם תשלום מלוא התמורה למוכר, הרי כל האמור לעיל כפוף לפסקה הראשונה של ס"ק 5.1. להסכם המכר לפיה מועד מסירת החזקה בדירה, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, נקבע ליום 1.11.12; התובע עמד בכל התחייבויותיו כלפי המוכר עפ"י הסכם המכר, ולאחר שהשלים את מלוא תמורת הדירה ביום 5.7.12, והדירה נרשמה על שמו בלשכת רישום המקרקעין, החל התובע לקבל את דמי השכירות מהשוכרת, עפ"י כתב המחאת זכות שנחתם לטובת התובע, אולם מעולם לא הוסכם בכתב ו/או בע"פ, כי מועד מסירת החזקה בדירה לתובע ישונה ו/או יידחה מעבר למועד שנקבע בהסכם המכר; פניות התובע לנתבעים לפינוי השוכרת מהדירה בסמוך למועד המסירה החוזי נדחו בטענה כי התובע ידע שהדירה מושכרת לשוכרת והסכים להשארתה בדירה עד לתום תקופת השכירות. מנגד טוענת השוכרת (בתצהירה שצורף לבקשתה למתן רשות להתגונן) כי היא מחזיקה בדירה מכוח הסכם שכירות תקף שנחתם בינה לבין המוכר, בעת שהאחרון היה בעליה של הדירה, וזאת עוד בטרם נמכרה לתובע (להלן-"הסכם השכירות"); הסכם השכירות התקף האחרון שנחתם בינה לבין המוכר הינו מיום 28.11.11, לפיו שכרה השוכרת את הדירה לתקופה של שנתיים מיום 1.1.12 ועד 31.12.13; ביום 23.4.12 נחתם בין התובע למוכר הסכם מכר לפיו מכר האחרון את זכויותיו בדירה לידי התובע; לתובע היה ידוע היטב כי בעת רכישת הדירה השוכרת מתגוררת בדירה שכן היא שהתה בדירה במועד שבו הוצגה הדירה לראשונה לתובע; בסעיף 5.1 להסכם המכר צוין מפורשות כי ידוע לקונה שבדירה ישנה שוכרת והוסכם כי דמי השכירות יומחו לטובת הקונה לאחר השלמת מלוא התמורה למוכר, כפי שנעשה בפועל ע"י הצדדים; בנסיבות אלה, שעה שהתובע ידע כי הדירה שרכש מושכרת, ואף חתם על הסכם המכר בעת שהיה מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, ברי כי אין התובע רשאי לדרוש פינוי השוכרת מהדירה; ביחס לתביעה הכספית נגדה נטען כי השוכרת משלמת מדי חודש בחודשו, כבר מחודש יולי 2012, את דמי השכירות ישירות לידי התובע, בהתאם להסכם השכירות ומכוח המחאת הזכויות שנחתמה ונמסרה לתובע ע"י המוכר, כך שאין לתובע כל עילת תביעה נגדה; התובע ידע היטב כי השוכרת רשאית להתגורר בדירה עד תום תקופת השכירות (31.12.13), והרקע להגשת התביעה נגדה הוא ניסיונו של התובע להגדיל את דמי השכירות לסך 1,650 ₪ לחודש, בניגוד להסכם שכירות תקף, דרישה שנדחתה על ידה. עיון בכתבי הטענות מלמד כי הצדדים אינם חלוקים בעובדות הבאות: מועד חתימת הסכם המכר הוא 23.4.12; עפ"י סעיף 5 להסכם המכר, מועד מסירת החזקה שנקבע בהסכם המכר הוא 1.11.12; מועד השלמת מלוא התמורה החוזית ע"י התובע למוכר הינו 17.6.12; מועד רישום הזכויות בדירה על שם התובע בלשכת רישום המקרקעין הוא 5.7.12; מועד סיום תקופת השכירות עפ"י הסכם השכירות 31.12.13; התובע ידע, עובר לחתימת הסכם המכר, כי השוכרת מתגוררת בשכירות בדירה (אך טוען שהוסכם במסגרת הסכם המכר שהתובע ימסור לו את החזקה בדירה כשהיא פנויה מחפץ ואדם עד לא יאוחר מיום 1.11.12); הסכם השכירות נחתם בין התובע לבין השוכרת ביום 28.11.11 למשך שנתיים החל מיום 1.1.12 ועד 31.12.13; החל מחודש יולי 2012 (ב- 28 לכל חודש), בהתאם להסכם השכירות ומכוח הסכם המחאת זכויות, משלמת השוכרת את דמי השכירות בסך 1,450 ₪ לחודש (בסיוע משרד השיכון) ישירות לתובע. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה המשפטית שהוצגה בסעיף 2 לעיל, נחה דעתי לקבוע כי אין הצדקה להורות על פינוי השוכרת מהדירה, וזאת, בין היתר, מהנימוקים הבאים: סעיף 2 לחוק המקרקעין, התשכ"ט -1969 קובע כי "הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם". בעניינו, התובע רכש מהמוכר את מלוא הזכויות בדירה ובהגיע מועד מסירת החזקה החוזי השלים התובע את תשלום מלוא התמורה החוזית למוכר עפ"י הסכם המכר כך שלכאורה היה זכאי התובע לקבל באותו מועד את הדירה כשהיא פנויה ולנהוג בה כמנהג בעלים. עם זאת, בעת חתימת הסכם המכר היה תלוי ועומד הסכם שכירות תקף בין המוכר לבין השוכרת מיום 28.11.11 לפיו כבר הושכרה הדירה, נשוא התביעה לשוכרת כנגד דמי שכירות חודשיים בסך 1,450 ₪ עד לתאריך 31.12.12. ונשאלת השאלה האם רשאי היה המוכר להתחייב תחילה כלפי השוכרת בהסכם שכירות, ובטרם באה תקופת השכירות לסיומה להתחייב בעסקה נוגדת כלפי התובע בהסכם למכירת זכויותיו בדירה? סעיף 84 (א) לחוק המקרקעין קובע כי בכפוף להוראות סימן א' לפרק ז' לחוק המקרקעין שכותרתו "שכירות" יחולו על שכירות מקרקעין דיני השכירות הכלליים. סעיף 21 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א - 1971, קובע כי "המשכיר רשאי להעביר לאחר זכויותיו במושכר; עשה כן, יבוא רוכש הזכויות במקומו של המשכיר בכל הנוגע לחוזה השכירות....". שילוב הוראות הדין שאוזכרו לעיל מלמד כי מכירת הזכויות בדירה לתובע, כשקודם לכן הושכרה הדירה לשוכרת ע"י המוכר אפשרית מבחינת הדין ולא אמורה לפגוע בתוקפו של הסכם השכירות, אלא התובע (הקונה) בא בנעליו של המוכר בכל הנוגע להתחייבויותיו כלפי השוכרת בהתאם להסכם השכירות. התובע טוען בסעיף 6 לסיכומיו כי זכותו כבעלים החדש של הדירה לדרוש מהשוכרת להתפנות מהדירה מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין. טענה זו יש לדחות. סעיף 16 לחוק המקרקעין מאפשר לבעל מקרקעין לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין, ואילו בעניינו החזקת השוכרת בדירה היא מכוח הסכם שכירות תקף, שנכרת טרם חתימת הסכם המכר (שהיא לא הייתה צד לו), ולפיכך מדובר בהחזקה ושימוש כדין של השוכרת בדירה. עוד מוסיף וטוען התובע בסעיף 7 לסיכומיו כי בהתאם לסעיף 9 לחוק המקרקעין, שעוסק בעסקאות נוגדות במקרקעין, זכותו בדירה עדיפה על פני זכותה של השוכרת כיוון ועסקת המכר הושלמה ברישום. גם טענה זו איני מקבל מנימוק עיקרי: סעיף 9 לחוק המקרקעין עוסק בתחרות בין שתי עסקאות נוגדות הטעונות רישום ואילו בעניינו, כעולה מהסכם השכירות תקופת השכירות הינה לשנתיים, ועל כן מדובר בשכירות קצרה שאינה טעונה רישום לפי סעיפים 7 ו- 8 לחוק המקרקעין (ראו: סעיף 79(א) לחוק המקרקעין). אומנם סעיף 79(ג) לחוק המקרקעין מאפשר רישום של שכירות קצרה אם ביקשו זאת הצדדים אך גם ללא רישום מדובר בעסקה מוגמרת בעלת מעמד קנייני, ולפיכך אין תחולה לסעיף 9 לחוק המקרקעין בעניינו. 7. סיכום מכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בכל הקשור לסעד הפינוי. התובע ישלם לנתבעים מס' 1 + 2 שכ"ט עו"ד בסך 1,170 ₪ כולל מע"מ תוך 30 יום. להמשך ההתדיינות בסעד הכספי, אני קובע את התיק להגשת תצהירי עדות ראשית כדלקמן: התובע יגיש תצהירים במקום חקירה ראשית תוך 30 יום מהיום, ויעביר העתקים מהם בדואר רשום לנתבעים, אשר יגישו תצהירים מטעמם במקום חקירה ראשית תוך 30 יום לאחר מכן, ויעבירו עותק ישירות לתובע בדואר רשום. לתצהירים יצורפו כל המסמכים עליהם יבקשו הצדדים להסתמך במהלך ניהול המשפט, עם סימון לזיהוי כל מסמך ומסמך. חוזהשכירותהסכם מכר