נטען כי בגין שירותי ההובלה שסיפקה, נותרה הנתבעת חייבת לה סך של 55,849 ₪ כפי שעולה מכרטסת הנהלת חשבונות שניהלה אצלה. מכאן תביעתה לתשלום הסך הנ"ל. 4. הנתבעת העלתה בהגנתה טענה בדבר היעדר סמכות מקומית, אותה זנחה בהמשך. בנוסף, טענה הנתבעת להיעדר יריבות בינה לבין התובעת; וכן טענה, כי לתובעת שולמו במצטבר סכומים העולים על הסכומים המגיעים לה. מלבד הטענות הנ"ל, התכחשה הנתבעת באופן כללי ליתר טענות התובעת כפי שהועלו בתביעה. 5. מטעם התובעת העיד מר נסר חורי, מנהל התובעת ובעל מניותיה (להלן: "נסר"); תצהיר עדותו הראשית, על המסמכים המצורפים אליו סומן ת/1. מטעם הנתבעת העיד מר מכרם אבו שקארה, מנהל הנתבעת (להלן: "אבו שקארה"). תצהיר עדותו הראשית, על המסמכים המצורפים אליו, סומן נ/1. 6. בתום שמיעת הראיות הוברר, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העבודות שבוצעו ע"י התובעת על-פי הזמנת הנתבעת, ככל שהדבר קשור לכמויות הנטענות ע"י התובעת. ר' בעניין זה עדות עד ההגנה, אבו שקארה, עמ' 12, ש' 28 עד 31, עמ' 17 ש' 28 עד 30. המחלוקת, אם כן, הינה באשר למחירים עליהם הוסכם בין הצדדים בגין העבודות שבוצעו. 7. כן, עמדה הנתבעת על טענתה בדבר היעדר יריבות בינה לבין התובעת, לפחות לגבי חלק הארי של התביעה. במה דברים אמורים? עפ"י הכרטסת שהוצגה ע"י התובעת יתרת החוב של הנתבעת מורכבת משני סכומים; הראשון, יתרה בסך 45,862 ₪, והשני יתרה בסך 9,987 ₪. יתרת החוב על סך 45,862 ₪ הינה יתרה בגין עבודות הובלה שביצעה חברת הובלות אחרת, היא חברת פדול חורי ובניו בע"מ. דיון והכרעה: 8. באשר לטענת הנתבעת להעדר יריבות, ולאחר ששמעתי את הראיות ואת טענות הצדדים בעניין זה, הנני מקבל טענת התובעת, כי זכויותיה של חברת פדול בע"מ הומחו לה, והתובעת נכנסה למעשה בנעלי חברת פדול. העד מטעם התובעת הסביר, כי מדובר בחברה שנוהלה ע"י אביו, אך גם הוא היה בעל מניות בה, אותן עבודות הובלות המשיכו להתבצע ע"י החברה התובעת שהוקמה בשנת 2012, כשהוא מנהל ובעל המניות בה, וההתחשבנות בין הנתבעת לתובעת המשיכה להתנהל כאילו מדובר באותו גוף, ומכל מקום זכויות פדול בע"מ אצל הנתבעת נמחו לתובעת. ההתחשבנות בין התובעת לנתבעת מלמדת, כי גם הנתבעת ראתה בתובעת כממשיכתה של חברת פדול בע"מ, ואף התייחסה לתובעת כאל אותה ישות. לדוגמא, עדות אבו שקארה: "ש: כתב היד שלך, אתה רואה בפדול וחורי אותו גוף, אתה לא עושה הבחנה? ת: כן, כי הוא הציג עצמו כאילו הוא הבעלים. ש: גם בריכוז שלך אתה רואה בפדול ונסר, זה אותו גוף ? ת: אותו הדבר, כאילו המשכיות, לפי מה שהוא הציג ורצה שאני אעשה. ש: ואתה לא התנגדת לזה. לא הייתה לך בעיה עם זה. ת: לא הייתה לי שום בעיה עם הכסף, לשלם מה שאני חייב, עד שבעצמו יש לו בעיה שהייתי חייב לעשות סטופ ולעשות תחשיב ולקחת את הכסף שלי שלא ראיתי אותו באופק". (עמ' 17, ש' 9 עד 15, ההדגשות שלי - ס"י). גם נסר העיד, כי תחילה סיפק שירותי הובלה לנתבעת, כשהוא פועל תחת שם חברת פדול ובניו בע"מ, ולאחר מכן הקים את החברה התובעת והמשיך לעבוד באמצעותה (ר' עדותו בעמ' 3, ש' 23 עד 27). משכך, הנני דוחה טענת הנתבעת להיעדר יריבות. 9. נותר להכריע בשאלה מהם המחירים המוסכמים בין בעלי הדין, כאשר אין המדובר בהסכם בכתב אלא אך בהסכמות בעל-פה לגבי עלויות של הובלות שונות, בהתאם לכמות, המרחק וסוג ההובלה. 10. נסר טען בתצהירו כי המחירים, וליתר דיוק המחירון, סוכם בינו לבין המנוח עיסא ז"ל, אחיו של אבו שקארה, שגם לו היה תפקיד בכיר ומוביל בנתבעת (נפטר ב-06/08/2012), והם כפי שפירט אותם, אחד לאחד, בסעיף 7 לתצהירו. לטענתו, על בסיס הסכמות אלו, החל בביצוע עבודות ההובלה על-פי הזמנות הנתבעת, ולפי מחירון זה הגיש את החשבונות, מפעם לפעם, לנתבעת. 11. מנגד טען אבו שקארה בתצהירו, כי בין הצדדים סוכם בעל-פה מחירון אחר, שונה מהמחירון לו טוען נסר, ומן הסתם המחירים לפיו נמוכים יותר, והדברים פורטו בסעיף 9 לתצהירו. 12. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי ועדויותיהם של נסר ואבו שקארה, ראיתי לבכר גרסתו של נסר באשר למחירון עליו סוכם, בין היתר משום האמון הרב שנתתי בעדותו והתרשמתי ממהימנותו. מעדותו של נסר עולה, כי תחילה סוכם בינו לבין עיסא ז"ל על המחיר להובלת אבן חצובה, בעת ששניהם ערכו ביקור באתרי עבודה באום-אלפחם; ולאחר מכן משנדרשה התובעת לבצע עבודות הובלה מסוגים אחרים, נהג נסר לסכם את המחיר, טלפונית, מול עיסא ז"ל, ולפי המחירים שסוכמו סופקו שירותי ההובלה לנתבעת (ר' עדות נסר בעמ' 6, ש' 27 עד עמ' 7, ש' 5). נסר העיד, כי נהג לערוך רישום בסמוך לאחר הסיכום, אודות המחירים שסוכמו במהלך היום, על ידי כך שהיה מוסר את הנתונים לאשתו, אשר עבדה בעסק וניהלה את החשבונות, והיא בתורה הייתה מזינה את הנתונים למחשב (ר' עדותו בעמ' 9, ש' 17 עד 32). לעומתו, אבו שקארה לא הציג כל גרסה באשר לשיטת רישום שתבטיח תיעוד של ההסכמות לגבי המחירים להם טען, וכפי שאלה פורטו בסעיף 9 לתצהיר. ועוד, אם אלה הם המחירים המוסכמים, להם טוען אבו שקארה, מה קל יותר מאשר לבצע בדיקה מדוקדקת כל אימת שהתובעת הגישה חשבונותיה לנתבעת לפני ביצוע התשלום, במיוחד נוכח העובדה שהנתבעת לא חלקה אי פעם על הכמויות שבגינן ביקשה התובעת תשלום. 13. טענת אבו שקארה שבמשך כשנה שלמה בה התקיימו קשרים עסקיים בין התובעת לנתבעת לא נמצאה ההזדמנות להיפגש עם נסר כדי לערוך איתו התחשבנות מדויקת, אינה מקובלת עליי ואינה עומדת במבחן ההיגיון. אבו שקארה העיד, כי מתחילת העבודה מול התובעת ידע כי נסר "מנפח" מחירים, ועם זאת המשיך לשלם לו על חשבון העבודה ללא בדיקה. כפי שאבו שקארה העיד, לא הייתה בין הצדדים מחלוקת על הכמויות, ומשכך יכול היה לערוך חישוב מדויק של התמורה המגיעה לתובעת, בהתאם למחירים המוסכמים בעל-פה לטענתו, ללא צורך בקיום פגישה כזו, ובהתאם לכך לשלם לתובעת את המגיע לה, כפי שהוא מאמין. והנה למדנו, כי במשך שנה שלמה לא נערך חשבון כזה, ולא באה מטעם הנתבעת כל פניה לתובעת בעניין המחירים, לא בכתב ולא בעל-פה. נסר העיד כי נהג למסור לנתבעת את החשבוניות, בצירוף ריכוזים של כל ההובלות שבוצעו. עותק מריכוזים אלה אף צורפו לתצהירו. התנהלות הנתבעת מחזקת טענת התובעת בדבר נכונות המחירים לפיהם חישבה את הסכומים המגיעים לה. 14. בהמשך חקירתו הנגדית של אבו שקארה אף ניתן להבין, כי היה לו אינטרס עסקי בכך שנמנע מבדיקה מדוקדקת של החשבונות שהוגשו לו ע"י התובעת. כך השיב: "ת: כי היה עובד ומספק לי סחורה שהעבודה רצה, שאני צריך סחורה, שלא יתקע אותי באמצע, לא הייתה ברירה, מהתחלה הייתי צריך לתפוס את החשבונית שלו שיתקן ואחר כך יקח את השיק...". (עמ' 18, ש' 17-15). 15. נסר העיד, כי בעוד עיסא בחיים, עיקר הקשר העסקי היה מול עיסא ז"ל; כשנשאל בחקירתו הנגדית בהקשר זה לגבי אופן התנהלותו מול עיסא ז"ל, כך העיד: "ש: אתה הגעת עם חשבונית לתענ"כים ומסרת אותה לעיסא? ת: כן. ש: והוא הכין את השיק ומסר לך תמורת החשבונית? ת: כן. ש: והכל נעשה באותו מעמד ? ת: כן. החשבונית הייתה 250,000 ₪. הוא מסר לי 240,000 ₪. הוא השאיר 10,000 ₪ כדי שיבדוק את התעודות ואם הכל בסדר, ואמר שאחרי שיבדוק, יתן לי את ה-10,000 ₪, אם זה נכון". (עמ' 4, ש' 10 עד 17). תשובתו האחרונה מלמדת, כי אכן הייתה לנתבעת הזדמנות לבדוק את החשבונות שהוגשו ע"י התובעת; ומכל מקום, לא היה בהתנהלותו של נסר כדי למנוע או לעכב בדיקת החשבונות שהוגשו ע"י התובעת. הנתבעת יכלה לעשות זאת, ללא צורך בשיתוף פעולה מצד התובעת או נסר שפעל מטעמה. למדנו גם מהכרטסת, ועל כך אין חולק, כי גם לאחר התשלום הנ"ל, המשיכה הנתבעת לשלם לתובעת לפי חשבונות שהגישה, ללא מחאה או הסתייגות. גובה יתרת החובה: 16. להוכחת יתרת החוב הנטען, צורפו לתצהיר נסר עותק מכל החשבוניות שהוציאה התובעת לנתבעת, כשבשלב מוקדם יותר אלה היו חשבוניות שחברת פדול הוציאה לנתבעת. כן צורפו לתצהירו עותק מכרטסת הנהלת חשבונות, הראשונה עם יתרת חוב בסכום של 45,862 ₪ (כולל מע"מ), והשניה עם יתרת חוב בסכום של 9,987 ₪ (כולל מע"מ). מנגד הוגשו מטעם הנתבעת חישובים של הסכומים המגיעים לתובעת לטענתה, לפי המחירון המקובל עליה, אלא שחישובים אלה נראה כי נעשו לקראת ההתדיינות המשפטית שהייתה צפויה לאחר ניתוק היחסים העסקיים בין התובעת לנתבעת, ולאחר שהתגלעה בין הצדדים מחלוקת אודות יתרת החוב המגיעה לתובעת, אם בכלל. משהגעתי לכלל מסקנה, כי המחירון שסוכם בין הצדדים הינו כפי גרסת התובעת, ולא כפי גרסת הנתבעת, ולאחר בחינת הראיות שהוגשו, הרי אין אלא לקבל טענות התובעת בדבר היתרה לתשלום. 17. לאור המקובץ, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 55,849 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (12/02/2013) ועד היום. כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 23% (כולל מע"מ) מהסכום הנ"ל, ובהוצאות משפט בסך 2,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 ימים. שירותי הובלה / שילוח מטעניםחובהובלות