תביעה שטרית בגין שיק, על השיק שורטטו המילים ''שיק ביטחון''

תביעה שטרית בגין שיק, על השיק שורטטו המילים ''שיק ביטחון'' ההליך החל עם הגשת השיק לביצוע בלשכת הוצל"פ בחיפה, הנתבע הגיש התנגדות לבקשה ומשהתקבלה בקשתו, הדיון בתביעה עבר להליך של סדר דין מהיר. 2. אין חולק כי ביום 3.11.11 נערך ונחתם בין הצדדים בעלי הדין הסכם לפיו שכר הנתבע מהתובע דירת מגורים ברחוב רות 25, בחיפה (להלן: "הסכם השכירות" ו"המושכר" בהתאם). תקופת השכירות נקבעה למשך 12 חודשים וזאת מיום 7.11.11 ועד ליום 6.11.12, והנתבע התחייב לשאת בקנס בסך של 100 דולר בגין כל יום איחור בפינוי המושכר. כמו כן, בהסכם השכירות התחייב הנתבע להעמיד לתובע שלושה בטחונות: שטר חוב על סך של 10,000 ש"ח, ערבות ושיק ביטחון על סך של 10,000 ש"ח. בפועל, לבקשת הנתבע ובהסכמת התובע, הראשון מסר אך ורק את שיק הביטחון, הוא הוא השיק נשוא התביעה. 3. לטענת התובע בתמצית, הנתבע פינה את המושכר באיחור של 8 ימים, ולפיכך עליו לשאת בקנס שנקבע בהסכם השכירות בסך של 100 דולר ליום, 800 דולר לכל התקופה. כן טען התובע כי בניגוד להתחייבותו בהסכם, נמנע הנתבע לסייד את המושכר עם פינויו ובגין כך עליו לשאת בעלות הסיוד בסך של 2,000 ש"ח. 4. הנתבע מעלה טענת סף, לפיה הואיל ועל השיק שורטטו המילים "שיק לביטחון", הרי אין מדובר בשיק בהתאם לפקודת השטרות המקים עילה שטרית. מטעם זה בלבד, כך סבור הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף. לגוף העניין הנתבע טען כי לפי נוסח הסכם השכירות, השיק נועד אך ורק להבטחת תשלום המיסים המוטלים עליו בגין תקופת השכירות, והרי החוב הנטען במשפט לא נמנה על אלה. הנתבע מדגיש כי יש לפרש את הסכם השכירות כנגד התובע מאחר והוא זה אשר קבע את הנוסח שלו. הוסיף הנתבע וטען, כי הוא פינה את המושכר באיחור של 5 ימים, ולא 8 ימים כטענת התובע, וגם זאת בהסכמתו של האחרון ועל דעתו. באשר לסיוד, הנתבע טען כי עם כניסתו למושכר הוא לא היה מסויד ולפיכך, לפי נוסח הסכם השכירות, לא מוטלת עליו החובה לסיידו בתום תקופת השכירות, מה גם והתובע לא הוכיח כי שילם סך של 2,000 ש"ח עבור הסיוד. 5. טענת הנתבע ולפיה אין עסקינן בשיק על-פי פקודת השטרות המבסס עילה שטרית, אינה טענה היא. אמנם נכון, בסעיף 73(א) לפקודת השטרות ובזיקה לסעיף 3(א) לפקודה, נקבע כי שיק הוא "פקודה ללא תנאי ...", וכביכול שרטוט המילים "שיק ביטחון" על השיק, שולל תנאי זה. אולם, בהלכה הפסוקה נקבע לא אחת כי אין הדבר כך. ב-ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680 נפסק ברחל בתך הקטנה, תוך הפנייה לפסיקה מוקדמת יותר, כי שטר הנושא רישום מפורש כי הוא ניתן לביטחון, הוא שטר תקף על אף התנאי שהוצמד למסירתו, ואין ברישום הנ"ל כדי לפגוע בצורתו ובשל כך גם בתוקפו, זאת על אף האמור בסעיפים 3(א) ו-73(א) לפקודת השטרות. על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-ע"א 2334/90 שירותי גרר אזור בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב, פ"ד מט(1) 608 (612 ב-ג). תאמר אפוא מעתה כי העובדה שהשיק שורטט במילים "שיק ביטחון" אינה פוגעת בצורתו או בתוקפו והוא בהחלט מצמיח עילה שטרית. 6. טענת הנתבע ולפיה השיק נמשך אך ורק להבטחת פרעון המיסים ולא להבטחת כלל התחייבויותיו בהסכם השכירות, דינה להידחות בשני רובדים: האחד, לשון הסכם השכירות, והשני, התנהלות הצדדים. 7. סעיף 15 להסכם השכירות מפרט את הביטחונות שהנתבע התחייב לתת לתובע, ולפיו: "15.1 להבטחת התחייבויות השוכר לפי הסכם זה, לרבות ומבלי לפגוע ביתר התחייבויות השוכר, פינוי המושכר במועד, תשלום כל נזק שייגרם למושכר, תשלום דמי שכירות והתשלומים המוטלים על השוכר בהסכם זה, יפקיד השוכר במועד חתימת ההסכם בידי המשכיר את הבטחונות הבאים: .... 15.1.3 המחאה ע"ס 10,000 ש"ח אשר תשמש כביטחון לתשלום המיסים והתשלומים הנוספים כמפורט בסעיף 7 לעיל. המשכיר יהיה רשאי למלא בהמחאה תאריך פירעון ולעשות בו שימוש לפירעון המיסים והתשלומים כאמור, והשוכר יהיה חייב להעמיד לרשות המשכיר, כתנאי להמשך קיומו של הסכם זה, המחאה חלופית....". סעיף 7 להסכם השכירות, ואשר כותרתו "מיסים ותשלומים אחרים", קובע כדלקמן: "7.1 במשך כל תקופת השכירות, ישלם השוכר, במועד הקבוע לכך על-פי דין, בנוסף לכל התשלומים האחרים החלים עליו על-פי הסכם זה, את כל התשלומים, האגרות, ההיטלים .... , המיסים ותשלומי החובה מכל סוג שהוא, העירוניים ו/או הממשלתיים ו/או האחרים, החלים ו/או שיחולו על השוכר ו/או על המושכר בקשר עם החזקה ו/או השימוש במושכר לרבות ומבלי לגרוע, בגין אספקת מים, חשמל, טלפון, גז, ארנונה עירונית, ועד בית, תשלומים לחברת ניהול ו/או כל הוצאה אחרת הנוגעת לשימוש במושכר ו/או הפעלתו ו/או החזקתו. ..... 7.3 לא שילם השוכר תשלום, החל עליו על-פי הסכם זה, יהא רשאי המשכיר, מבלי שהדבר יפגע בזכות כלשהי מזכויותיו, לשלם במקום השוכר את התשלום, והשוכר יהיה חייב להחזיר את התשלום למשכיר ..." (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). מהמצוטט לעיל כי, בניגוד לעמדת הנתבע, סעיף 7 להסכם השכירות אינו ייחודי לחיובי מיסים, אלא לכלל החיובים בהם התחייב על-פי ההסכם. הדבר עולה מפורשות מכותרת הסעיף, אשר עניינו לא רק מיסים אלא גם תשלומים אחרים, והרי כותרת הסעיף היא אחד האמצעים לפרשנותו, וכן הדבר עולה מגוף סעיף 7.1 ו-7.3 הקובעים הוראות ביחס לכלל התשלומים החלים על השוכר, הוא הנתבע, בהתאם להסכם השכירות. 8. גם אם תאמר כי בהתאם ללשון הסכם השכירות, השיק נמשך אך ורק להבטחת המיסים המוטלים על הנתבע, הרי התנהלות הצדדים להסכם מעידה כי הם בחרו להשתמש בשיק להבטחת כלל התחייבויות הנתבע. כזכור, על אף כי בהסכם השכירות התחייב הנתבע להמציא לתובע בטחונות נוספים - ערבות ושטר חוב - בפועל הומצא לתובע אך ורק השיק נשוא התביעה. בחקירתו בבית המשפט העיד התובע לעניין זה באומרו: "כשחתמנו על החוזה ביקשתי ממנו שיק ביטחון ושטר ביטחון, הוא ביקש ממני להקל עליו שלא יהיה צריך להביא ערבים ולהסתפק בשיק ביטחון. ואני הסכמתי, כי היחסים היו באותה עת חבריים" (שם, עמ' 3 שורה 28 לפרוטוקול הדיון). הנתבע אישר עובדה זו, והרחיב באומרו: "ש. למה לא נתת שטר חוב? לפי ההסכם שקראת היית צריך לתת שטר חוב, ערבות ושיק ביטחון? ת. החוזה הונח לפני וקראתי אותו. אמרתי גם שיק ביטחון וגם שטר חוב? ש. ואז אמרת לצחי (התובע - ר.ח.) אל תכביד עלי, וצחי היה נחמד ואמר שהוא לא יכביד עליך, ותביא שיק ולא צריך שטר ביטחון וערבות לכיסוי כל ההתחייבויות שלך לפי ההסכם? ת. אני חושב שזה לא מדויק. אני לא חשבתי שלפי הנוסח הזה שיק הביטחון הזה נועד לכסות סיוד או דברים כאלה. אני מבקש לחזור על השאלה. כשבית המשפט חוזר על השאלה אני משיב שאלה לא המילים שנשמעו פה. הסעיף הזה היה כתוב בחוזה, ואני ראיתי את החוזה, ואמרתי לא ייתכן שאתן גם שיק ביטחון, גם שטר חוב וגם ערבים. בן עוז (התובע - ר.ח.) אמר לי בסדר, תן לי רק שיק ביטחון. אני לא זוכר שהיה מדובר ששיק הביטחון הזה יבוא במקום הכל, זה היה התמקחות. ש. ואז התמקחתם ובסופו של דבר אתה נותן רק שיק ביטחון במקום 3 ביטחונות והבנה ביניכם שצחי מקבל עם שיק הביטחון זה למקרה שאחד השיקים שלך חוזר, האם נכון? ת. אני הבנתי ששיק ביטחון נועד למקרים שאני לא משלם את מה שאני חייב, לא דברים שנויים במחלוקת. ש. מה זה לא משלם את מה שאתה חייב למשל? ת. לדוגמא, מיסים, ארנונה, ואם אני לא משלם את השיקים שלי שנתתי עבור דמי השכירות" (שם, עמ' 10 שורה 10 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.). מהמצוטט לעיל עולה כי לאחר התחמקות הנתבע ממתן תשובת אמת לשאלה האם השיק נועד להבטיח את כל התחייבויותיו לפי הסכם השכירות באומרו: "לא חשבתי" ו"אינני זוכר", הרי בהמשך הוא הודה כי אותו שיק נועד להבטיח חיובים נוספים אשר נטל על עצמו בהסכם השכירות, ולא רק חובות עבור מיסים. יוצא אפוא כי טענת הנתבע כאילו השיק נועד להבטיח אך ורק חיובי מיסים, מועלית בהעדר תום לב ובהתעלם מהעובדה כי התובע הסכים לוותר על יתר הבטחונות שנקבעו בהסכם השכירות, ומנגד, השיק לא יהיה מוגבל להבטחת תשלום המיסים, זאת אם תאמר, ולא כך נקבע לעיל, כי על-פי האמור בהסכם השכירות אך ורק למטרה זו נועד השיק. 9. ניתן ללמוד על מופרכותה של טענת הנתבע כאילו השיק נועד רק להבטחת תשלומי מיסים וזאת מהודאתו בחקירה הנגדית כי מקור הטענה הוא מייעוץ אשר קיבל מבא כוחו, ולא באה ממנו הוא (שם, עמ' 10-11 שורה 31 לפרוטוקול הדיון), וכל המוסיף גורע. 10. הואיל ובתביעה שטרית עסקינן, הרי בהתאם לסעיף 29(א) לפקודת השטרות ולהלכה הפסוקה, חזקה כי התנאי למימוש שטר ביטחון אכן התקיים ועל הנתבע הנטל להוכיח כי אין הדבר כך. בנדון נקבע ב-ע"א 333/63 שמולוביץ' נ' סיקו חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550, כדלקמן: "... אף 'שטרי ביטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הביטחון' על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)" (שם, עמ' 553). על אותה הלכה חזר בית המשפט בפסק דין ס.מ.ל. לעיל (שם, עמ' 693 ו-ז). 11. כאמור, בהתאם להסכם היה על הנתבע לפנות את המושכר ביום 6.11.12 וכל יום איחור בפינוי מחייב אותו בתשלום קנס בסך של 100 דולר ליום. הנתבע, מטעמים השמורים עימו, לא ציין בתצהיר התנגדותו לבקשה לביצוע השיק (אשר הוגש כתצהיר עדות ראשית) מתי פינה את המושכר . רק בחקירתו הנגדית העיד הנתבע, בראשונה, כי הוא פינה את המושכר באיחור ביום 11.11.12 וניקה אותה יומיים לאחר מכן, כל זאת בהסכמת התובע. אין לקבל את טענת הנתבע לעיל, לא רק מפני שעסקינן בטענה כבושה, אלא גם מאחר ונטל ההוכחה מוטל על הנתבע, והרי הוא לא עמד בנטל זה משלא טרח להגיש כל מסמך או להזמין למתן עדות מי מטעמו. בנסיבות העניין, כאשר התובע מכחיש כי נתן הסכמתו לנתבע לפנות את המושכר באיחור, על הנתבע לשלם קנס בגין האיחור בפינוי המושכר בסך של 100 דולר ליום, ובסה"כ 700 דולר. שער הדולר במועד פינוי המושכר עמד על סך של 3.927 ₪ לדולר. לפיכך התובע זכאי לקבל מהנתבע בגין האיחור בפינו המושכר סך של 2,748.9 ש''ח (700 X 3.927). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פינוי המושכר ועד להיום מגיע לסך של 2,814 ש''ח. 12. טענת הנתבע ביחס לסיוד הדירה היא בבחינת עצימת עיניים מלשונו המפורשת של הסכם השכירות. בסעיף 3 להסכם הצהיר הנתבע כי הוא בדק ובחן את המושכר ומצא אותו במצב טוב ומסויד. כמו כן, הנתבע אישר בחקירתו כי הערותיו ביחס לליקויים שהיו במושכר נרשמו בכתב יד בהסכם השכירות, והנה, אין באותן הערות כל התייחסות לנושא סיוד המושכר. הוסף לכך כי בסעיף 14.1 להסכם השכירות התחייב הנתבע להשיב את המושכר לידי התובע במצב טוב, תקין ומסויד כפי שהיה במועד תחילת השכירות, והרי עולה ומתחייבת המסקנה כי היה עליו לסייד את המושכר לפני מסירתו לתובע. חיזוק למסקנה אליה הגעתי לעיל, ככל ויש צורך בכך, מצאתי בעדות הנתבע אשר הודה בחקירתו כי הסכים לשלם לתובע סך של 600-700 ש"ח עבור סיוד המושכר. ודוק, לא התרשמתי כי מדובר באדם אשר נכון היה לשלם סכום זה רק בכדי לא להתעמת עם התובע לו אכן הוא אינו מחוייב בכך לפי הוראות הסכם השכירות. הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו ביחס לעלות הוצאות הסיוד ולפיכך יש לדחות טענותיו בנדון ולחייבו בתשלום עלות סיוד הדירה בסך של 2,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פינוי הדירה, 13.11.12, ועד להיום, ובסה"כ 2,047 ש''ח. 13. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,861 ש"ח. כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התובע רשאי להמשיך בנקיטת הליכי הוצל''פ נגד הנתבע בתיק הוצל"פ מס' 02-60442-12-7 בלשכת ההוצל"פ בחיפה ואשר נפתח לצורך ביצוע השיק. תביעה שטריתשיקים