טענה כי תיק ההוצאה לפועל לא היה צריך להיפתח במועד בו נפתח

טוענת כי תיק ההוצאה לפועל לא היה צריך להיפתח במועד בו נפתח בפועל מאחר וכלל לא התגבש בו המועד לתשלום הסכומים שנפסקו בפסק הדין הראשון. עוד טענה התובעת כי פעם שפסק הדין הראשון בוטל הרי שממילא היה צורך להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל על כל יתרת חוב הקיימת בו, לרבות החיוב באגרה. עוד נטען כי יש מקום לבטל את החיוב מטעמי צדק בשים לב לשיהוי הניכר ולכך שחלפו למעלה מ - 15 שנה מאז מועד פתיחת התיק ועד קבלת דרישת תשלום האגרה לראשונה. לחלופין עותרת התובעת לחייב הזוכים באגרת ההוצאה לפועל בשים לב לכך שעליהם הייתה מוטלת החובה לשאת בתשלום זה. לחלופי חילופין עתרה התובעת בסיכומיה להפחית את שיעור החוב ולהעמידו על סכום הקרן בצירוף הפרשי הצמדה בלבד, סך המסתכם לדידה ב - 45,000 ₪ בלבד. טענות הנתבע 4. הנתבע טוען כי הינו גוף מינהלי, הפועל מכוח חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה - 1995 וככזה אמון על גביית אגרות והוצאות שנקבעו בהליכים שיפוטיים. הנתבע מדגיש כי הוא מהווה גוף ביצועי שאין לו כשלעצמו שיקול דעת עצמאי לעניין עצם הקביעה או הסכום. לעמדת הנתבע, לשון החוק והתקנות הרלבנטיות מורות באופן חד משמעי כי אם לא שולמה אגרת הליכי הוצאה לפועל, ישלם אותה החייב והיא תהיה חוב ראשון לטובת המדינה ותיגבה מהכספים הראשונים שישלם החייב על חשבון החוב הפסוק. הנתבע מתאר את השתלשלות האירועים בתיק ומבקש לקבוע כי מאחר ולא הוגשו ערעורים על החלטתו הראשונית של כב' הרשם רמזי להורות על דחיית תשלום האגרה ואף לא הוגש ערעור על החלטת כב' הרשם אוחיון לדחות את הבקשה לפטור מאגרה - הפכו החלטות אלה להחלטות חלוטות שאינן עליהן עוד ערעור. לעניין פרק הזמן הרב שחלף טוען הנתבע כי התובעת הייתה מודעת כבר בשנת 1997 לחוב האגרה והדברים אף עולים מעתירותיה בעניין זה לבית הדין האזורי לעבודה ועל כן ככל שלא דאגה לתשלום החוב במועדו הרי שאין לה להלין אלא על עצמה. הכרעה 5. הגם שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה לעניין סכום התביעה, הגיעו הם להסדר דיוני לפיו פסק הדין יינתן על סמך החומר המצוי בתיק וסיכומי הצדדים. לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם ושמיעת סיכומי הצדדים - שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. להלן הנימוקים. הערה מקדמית 6. במסגרת הליך זה הניחו שני הצדדים שפניי רק חלק מהמסמכים המצויים בידיהם, או שהיו צריכים להיות מצויים בידיהם, ביחס למחלוקת בתיק זה. כך למשל לא צורפה הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל משנת 2011 ממנה ככל הנראה למד הרשם כי החוב העיקרי בתיק - שולם, לא צורפה הבקשה לפטור מאגרה שהוגשה אז ותגובת הפרקליטות ככל שהוגשה וכיו"ב מסמכים שאפשר והיה בהם כדי לשפוך אור נוסף על הדברים. עוד יצוין כי נראה שנפלו אי דיוקים מסוימים בהצגת הדברים על ידי התובעת בכתב תביעתה העיקרי. משכך, ההכרעה בתיק תיעשה על בסיס החומר הקיים בלבד, על המשמעויות הרלבנטיות לכך לכל אחד מהצדדים ומעמדם בהליך. יודגש כי באותם צמתים בהם התמונה העובדתית לא נפרשה במלואה הרי שהדבר יפעל לחובת התובעת כמי שעליה מוטל נטל ההוכחה בהליך. מעמדן של החלטות רשמי ההוצאה לפועל כמתואר לעיל, עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד התובעת כאן עתרו הזוכים לפטור אותם או לדחות את תשלום האגרה שהיה ככל הנראה ניכר בשים לב לסכום פסק הדין הראשון. בהחלטתו מיום 14.9.97 שהובאה כלשונה בסעיף 2 לעיל, נעתר כב' הרשם רמזי לבקשה והורה כי תשלום האגרה יידחה באותו שלב ואולם כי מכל סכום שיתקבל עבור כל זוכה יקוזז תחילה שליש לטובת סכום האגרה ורק לאחר מכן היתרה תועבר לב"כ הזוכים. על החלטה זו לא הוגש ערעור או בקשת רשות ערעור על ידי מי מהצדדים ועל כן בחלוף המועד הקבוע בדין לתקיפתה - היא הפכה חלוטה. מהסכם הפשרה השני עולה כי התובעת הייתה מודעת לחיוב האגרה הגלום בתיק ההוצאה לפועל מאחר ובסעיף 7 להסכם הפשרה השני (המהווה חלק מנספח ה' לכתב התביעה) התובעת התחייבה לשאת בהוצאות המשפטיות + שכר טרחת עורך דין. עוד עתרו הצדדים באותו מעמד כי בית הדין יורה על פטור מתשלום אגרת ההוצאה לפועל, מכאן שידעו אודות החיוב האמור. בית הדין בפסק דינו מיום 26.2.98 נתן דעתו על עתירת הצדדים בעניין זה והבהיר כי הדבר אינו בסמכותו אף שהמליץ בלשון כללית לגורם המוסמך ללכת בעניין זה לקראת הצדדים בשים לב לנסיבות העניין בכללותו. בפועל, ככל שהדברים משתקפים מהמסמכים והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים בהליך שבפניי הרי שככל הנראה לא ננקטו הליכים נוספים במסגרת תיק ההוצאה לפועל והתשלומים ששולמו לזוכים שולמו ככל הנראה מחוץ למסגרת הליכי ההוצאה לפועל. נקודת הזמן הבאה בה נדרשה התובעת לתיק ההוצאה לפועל הייתה בשנת 2011 בנסיבות שלא הובררו די צורכן. מההחלטות שצורפו ניתן ללמוד כפי שצוין כי התובעת עתרה, יחד עם ב"כ הזוכים, לסגירת תיק ההוצאה לפועל ביום 2.11.11 וככל הנראה גם לפטור "מוסכם" בינה ובין הזוכים מאגרה. כאמור, משלא צורפו המסמכים הרלבנטיים במלואם אין לי אלא להסיק את הדברים באופן זהיר מלשון החלטת כב' הרשם לגופה. מכל מקום ברי כי גם לאחר קבלת תגובת הפרקליטות לא מצא כב' הרשם כי ניתן לשנות את ההחלטה המקורית כפי שניתנה ואשר אין עליה עוד ערעור ודחה את הבקשה לפטור מאגרה ביום 8.1.12. גם על החלטה זו לא הוגש ערעור לערכאה המוסמכת במועדים הקבועים לכך בדין ובכך הפכה גם החלטה זו להחלטה חלוטה שאין עליה עוד ערעור. משכך, יש לראות את החלטות שני רשמי ההוצאה לפועל הן לעניין דחיית תשלום האגרה והן לעניין הפטור מאגרה - כהחלטות חלוטות שאין עליהן עוד ערעור על כל המשמעויות הנודעות לקביעה זו במישור היחסים שבין הצדדים להליך שבפניי. מהאמור עולה כי החלטות רשמי ההוצאה לפועל - שהם הגורמים המוסמכים להחליט בעניין פטור מאגרה בהליכי הוצאה לפועל או על דחיית תשלום אגרה בהליכים אלה - הינן החלטות חלוטות שאין עליהן עוד ערעור. בידי התובעת שהייתה צד להליכים בעת הרלבנטית עמדה האפשרות בשתי נקודות זמן אלו לערער או לבקש רשות ערעור על שתי ההחלטות בזמן אמת והיא לא עשתה כן. לא הונח בפניי כל הסבר מדוע התובעת לא פעלה לערער על ההחלטות במועד נתינתן בפני הערכאות המוסמכות והגם שנראה כי פעלה במידה מסוימת, חלקית, לשינוין - אם על ידי פנייה לבית הדין האזורי בשלב הראשון ואם על ידי פנייה לנתבע עצמו בשלב השני - הרי שהפנייה בשני המקרים הייתה לגורמים שלא היו מוסמכים לכך. בהליך שבפניי מעלה התובעת קשת של טענות כנגד החלטות רשמי ההוצאה לפועל - הן טענות הנוגעות לגופו של ענין דהיינו עצם אישור פתיחת תיק ההוצאה לפועל במועד המוקדם בו נפתח אל מול מועד החיובים שנקבעו בפסק הדין הראשון, נפקות הסכם הפשרה השני לעניין ביטול תיק ההוצאה לפועל וכיו"ב טענות שהיה מקום לבררן בזמן אמת אל מול כל הגורמים הנכונים והרלבנטיים להליך - לרבות הזוכים. בהליך שבפניי הועמדה התובעת על כך שבהתחשב בקשת טענותיה אפשר ועליה לצרף את הזוכים גם להליך זה ואולם היא בחרה שלא לעשות כן ולהותיר את גדר המחלוקת כמות שהיא. הגם שאין מחלוקת על זכותה לעשות כן, הרי שהעלאת טענות מהותיות מסוג זה, כ - 15 שנה לאחר נקיטת ההליך שתקיפתו מתבקשת, בהליך הצהרתי המתנהל כנגד גוף ביצועי שלא היה חלק מההליך המקורי - אינה יכולה לעמוד. טענת התובעת לפיה תיק ההוצאה לפועל נשכח או נזנח בלי משים אינה יכולה לעמוד בשים לב להתנהלות התובעת וגם הנחותיה או סברותיה בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל נטענו בעלמא, אינן מבוססות ועומדות בניגוד להליכים שהיא עצמה נקטה בתיק ההוצאה לפועל בשנת 2011 ואסתפק בכך. לטעמי, מדובר בניסיון לעקוף את הליכי הערעור המקובלים ולהימנע מתשלום חיוב הקבוע בדין על ידי קבלת פסק דין הצהרתי בהתבסס על סברות, טענות ותשתית עובדתית המוצגת באופן חלקי בלבד ולכך אין בידי או בסמכותי להיעתר. הערה לעניין השיהוי הנטען בגביית חוב האגרה 13. חוב אגרה כמוהו כפסק דין שניתן לטובת המדינה וככזה תקופת התיישנותו הינה 25 שנה והדברים ידועים וברורים. משכך, ברי כי אין מקום לטענת התיישנות במקרה זה ונראה כי גם התובעת ערה לכך. לעניין טענת השיהוי - הרי שגם זו אינה יכולה לעמוד בשים לב לנסיבות העובדתיות העולות במקרה זה ואסביר. אין מחלוקת בין הצדדים כי עד שנת 2011 נותר תיק ההוצאה לפועל פתוח מבלי ששולמו במסגרתו סכומים כלשהם ועל כן החוב בו עמד בשנת 2011, לשיטת התובעת בעצמה, על סך של כ - 127 מיליון ₪. באותה שנה, בנסיבות שכאמור לא הובררו די צרכן, עתרה התובעת לסגירתו וזאת בהסכמת הזוכים. משלא הוגשה הבקשה במלואה ונוכח החלטת כב' הרשם אוחיון להעמיד את חוב הקרן על אפס -אין זה אלא מתבקש להניח כי החוב לזוכים שולם מחוץ לתיק ההוצאה לפועל, באופן שלא איפשר גביית האגרה מהתשלומים לזוכים כפי שנקבע בהחלטת כב' הרשם רמזי. בנסיבות אלה, ונוכח התנהלות התובעת, נראה כי המדינה לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת כי משולמים סכומים מחוץ לתיק ההוצאה לפועל - שיתרתו כאמור לא הופחתה על ידי מי מהצדדים במהלך השנים - והדברים הובאו לידיעתה עם איפוס קרן החוב בתיק ודחיית הבקשה לפטור מאגרה ביום 8.1.12. בנסיבות אלה לא ניתן לראות בדרישת הנתבע לתשלום החוב שנשלח ביום 9.5.12, כארבעה חודשים בלבד לאחר שהדברים הועמדו על דיוקם וניתנה החלטת כב' הרשם אוחיון - משום שיהוי כלשהוא. 14. יתרה מכך: התנהלות התובעת בעצמה במהלך השנים היא שהביאה לאי תשלום האגרה במועדה והניסיון המאוחר לגלגל הדברים לפתחה של המדינה או של הנתבע מבלי לפרוש את מלוא התשתית העובדתית - נראה בעיניי לא ראוי במיוחד בשים לב לזהותה ומעמדה הציבורי של התובעת ואפשר שיכול לעלות כדי חוסר תום לב בהליכי משפט. משכך, גם טענת השיהוי דינה להידחות. מעמדו של חוב אגרה בהליכי הוצאה לפועל כפסק דין לטובת המדינה 15. תקנה 6 לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח - 1968 מורה כדלקמן: "(א) אגרה שלא שולמה לפי תקנה 5 ישלם אותה החייב, והיא תהיה חוב ראשון לטובת המדינה ותיגבה מהכספים הראשונים שישלם החייב על חשבון החוב הפסוק. (ב) .... (ג) שילם החייב לזוכה שלא באמצעות הלשכה כל סכום שהמדינה זכאית לו לפי תקנה זו, אין בכך כדי לפטור את החייב מאותו תשלום והוא יהיה ניתן לגביה לטובת המדינה מן החייב או מן הזוכה, או מקצתו מזה ומקצתו מזה". הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם. 16. מלשון התקנה עולה ההסדר הכללי כי חוב אגרה שלא שולם על ידי הזוכה, מעמדו יהיה כחוב ראשון לטובת המדינה והוא ישולם על ידי החייב וייגבה מהכספים הראשונים שישולמו על חשבון החוב הפסוק. מתקין התקנות אף נתן דעתו לאפשרות כי החייב יפעל לתשלום כספים מחוץ להליך על מנת להימנע מתשלום חוב האגרה למדינה ועל כן תקנה 6(ג) קובעת כי אין בכך כדי לפטור את החייב מתשלום החוב וכי בפני המדינה עומדת הברירה לגבות את החוב מהחייב או מהזוכה או משניהם גם יחד. 17. התובעת העלתה טענות לגבי הטלת החיוב על הזוכים בתיק ההוצאה לפועל מאחר ועליהם היה מוטל מלכתחילה החובה לשאת בתשלום האגרה. גם טענה זו אין בידי לקבל. ראשית, מלשון התקנות עולה כי פעם שלא שולמה אגרה על פי תקנה 5, מבלי להיזקק לסיבה בגינה לא שולמה אותה אגרה, החייב הוא הגורם הראשוני עליו מוטל תשלום האגרה ונקבע מנגנון לגבייתה. הדברים אף מתיישבים עם החלטת כב' הרשם רמזי לפיה מכל סכום שישתלם לזוכים ייזקף שליש תחילה על חשבון חוב האגרה. כאמור, מתקין התקנות אף נתן דעתו למצב כמות שזה שבפניי לפיו הצדדים לתיק ההוצאה לפועל מבצעים תשלום סכומים שהמדינה זכאית להיפרע מהם מחוץ לתיק ההוצאה לפועל ובכך מקפחים את זכותה של המדינה לגבות האגרה ועל כן קבע כי אין בכך כדי לפטור את החייב מאותו תשלום הגם שנתונה מדינה הברירה לגבות אותו הן מן החייב והן מן הזוכה או משניהם גם יחד. במקרה שבפניי פעלה המדינה לגבות את החוב מן התובעת/החייבת שהיא הגורם הראשוני הנושא בחיוב ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר עצם זכותה לעשות כן. לעניין גביית חוב האגרה מן הזוכים - כאמור, בפני התובעת עמדה האפשרות לצרף את הזוכים כמשיבים נוספים להליך (ר' עמ' 2 לפרוטוקול 22.4.13) והתובעת שקלה את הדברים ובסופו של יום בחרה שלא לעשות כן משיקולים השמורים עמה. משבחרה התובעת שלא לצרף את הזוכים להליך הרי שלא ניתן לתת במסגרת זו סעד כנגד הזוכים שלא ניתן להם יומם בבית המשפט. גם לגופם של דברים לא נראה כי היה בצירוף הזוכים כדי לשנות מהתוצאה אליה בשים לב להסכם הפשרה השני שבין התובעת לזוכים לפיו התחייבה התובעת לשאת בהוצאות המשפטיות הנובעות מההליכים והובהר כבר שסוגיית אגרת תיק ההוצאה לפועל הייתה כבר ידועה לה באותו שלב וללשון הברורה של התקנות שעליה כבר עמדתי לעיל. הפחתת החוב מטעמי צדק 18. לחלופי חילופין עותרת התובעת להפחית את שיעור הריבית במידה ניכרת או לחלוטין ולהעמיד חיובה על הסך המקורי בצירוף הפרשי הצמדה בלבד באופן שהחיוב בכללותו לא יעלה על כ - 45,000 ₪. הגם שהתובעת לא ציינה בסיכומיה את הדברים מפורשות אניח שעתירתה היא להפחתת רכיב הריבית מכוח שיקול הדעת המוקנה לרשות שיפוטית לפי סעיף 5 (ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961 הקובע כי : "(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאים הרשות השיפוטית או ראש ההוצאה לפועל לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים לגבי התקופה שממועד הפירעון עד התשלום בפועל, ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפירעון". גם דינה של טענה זו להידחות. כאמור, שני רשמי הוצאה לפועל נדרשו לענין חיוב התובעת באגרת פתיחת תיק ההוצאה לפועל אשר לא מצאו כי בנסיבות העניין ראוי לפטור מתשלום אגרה או להפחיתה ועל החלטות אלה כאמור לא הוגש ערעור והן הפכו חלוטות ואין מקום לתקיפתן העקיפה במסגרת זו שהינה המרצת פתיחה כנגד הגוף האחראי על ביצוע פסק הדין, פעם שהתובעת לא פעלה לתוקפן במסגרת הדיונית המקובלת כנגד היריבים הרלבנטיים לכך. ברע"א 5163/12 אחמד נ' אגברייה ( פסק דין מיום 23.9.12) קובע כב' השופט עמית כי : "הפחתת ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ג) לחוק פסיקת ריבית מהווה חריג לכלל הקבוע בסעיף 5(ב) לחוק ולפיו על חוב פסוק חלה ריבית פיגורים. טענתם המרכזית של המבקשים היא, כי העיכוב הרב בפנייתם של המשיבים לבית המשפט למינוי כונס נכסים לצורך מימוש פסק הדין מהווה טעם מיוחד להחלתו של סעיף 5(ג). ברם, כפי שנקבע בהחלטת השופט א' טובי מיום 3.7.2011, ואושר בבית משפט זה (רע"א 5638/11 הנ"ל), המבקשים היו מודעים לפסק הדין שניתן בהיעדרם, אך למרות זאת נמנעו מלשלם את החוב הפסוק. משכך, אין למבקשים אלא להלין על עצמם על כך שהחוב תפח עקב ריבית הפיגורים, ולא עלה בידיהם להצביע על נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל הקבוע בסעיף 5(ב). בנוסף, מקובלת עליי טענת המשיבים, המתיישבת עם קביעת בית משפט קמא, כי נמנעו משך שנים מלנקוט בהליכי הוצאה לפועל והליכי כינוס נכסים, מאחר שלא אותרו נכסים על שם המבקשים. זאת, באשר הנכסים שירשו המבקשים מאביהם המנוח עדיין לא נרשמו על שמם כיורשים, והדבר נעשה בכוונת מכוון כדי לחמוק מתשלום החוב הפסוק. בנסיבות אלה, בוודאי שאין ליתן למבקשים "פרס" בדמות פטור מריבית פיגורים". הדברים יפים, בשינויים המתחייבים ממהות העניין, גם למקרה שבפניי. לא עלה בידי התובעת להצביע על טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק חריגה מהכלל הנוגע לפסיקת ריבית על חיוב האגרה בתיק זה. התובעת הייתה מודעת מהלך כל הדרך לחוב האגרה בתיק ההוצאה לפועל בשים לב לכך שעתרה במועד אישור פסק הדין השני לפטור מחוב זה. במהלך השנים שחלפו ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל פעלה התובעת לפירעון החוב מחוץ לתיק ההוצאה לפועל ובכך עקפה את החלטת רשם ההוצאה לפועל באשר לפירעון חיוב האגרה בשלבים מוקדמים הרבה יותר, דבר שהיה בו כדי להפחית משמעותית את חיובה הנוכחי ובעניין זה אין לה להלין אלא על עצמה. התנהלותה הכוללת של התובעת לרבות: הימנעותה מלתקוף ההחלטות במועד שנקבע לכך בדין; עקיפת ההחלטה בדבר תשלום האגרה על ידי תשלום הסכומים מחוץ לתיק ההוצאה לפועל; נקיטת הליך של המרצת פתיחה כנגד הגוף המבצע בלבד תוך העלאת טענות מהותיות שונות; והכול רק לאחר שהוטלו עיקולים על חשבונותיה - אינה מבססת טעם מיוחד להפחתת הסכומים ואינה מצדיקה הפחתת סכום כלשהוא. את הדברים יש לקרוא גם אל תוך הקונטקסט הרחב בו עומדות אגרות בהליכים שיפוטיים ובהליכי ההוצאה לפועל הנגבות בעד השירותים שמספקת המדינה לאזרחיה באמצעות מערכת בתי המשפט וכיום גם באמצעות רשות האכיפה והגבייה (השוו: ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש גד תעשיות לתשתיות (1993) בע"מ, פ"ד נט (1) 642 (2004). אי תשלום האגרות לקופת המדינה גורם נזק למדינה במעמדה ככזו ובמקרה שבפניי הפחתת חיוב האגרה יהיה בו כדי להוות "פרס" לתובעת שבמשך שנים נמנעה מתשלום החיוב המוטל עליה ללא כל הצדקה של ממש. סוף דבר - 19. התביעה על שני רכיביה - נדחית. הסעד הזמני שניתן ביום 18.2.13 פוקע מאליו. לפנים משורת הדין וחרף התוצאה הרי שבשים לב לזהות הצדדים ולמהות הסכסוך כפי שפורט ולחיוב שממילא מושת על התובעת עם דחיית תביעתה - לא אעשה צו להוצאות בהליך זה. בשולי הדברים ומבלי שיהיה בכך כדי לחייב את הנתבע או המדינה באופן כלשהוא יוער כי בשים לב לזהות התובעת ולעובדה כי כספיה גם הם כספי ציבור - אפשר ויפה תעשה המדינה אם תסתפק במקרה זה בגביית הסכום שכבר עוקל בפועל כפי שהציע בא כוחה בדיון ביום 24.6.13. הוצאה לפועל