האם מותר היה לעירייה להסתפק בהודעתו של השוכר שהובאה מפי אביו ולשנות באופן חד צדדי את הרשום בספריה לפי הוראות סעיף 325 לפקודת העיריות ? זה מכבר נדונה השאלה ונקבעה הלכה פסוקה כי התשובה לשאלה זו היא חיובית. ראה לצורך העניין : ע"א739/89 מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד מה(3) עמ' 769 ובר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ, 17/04/2008 (להלן: "פס"ד דור אנרגיה"). בפסק הדין האחרון נעשה ניסיון מפי כב' השופט דנציגר לפתוח סדק צר ולהטיל על הרשות המקומית, בנסיבות מסוימות, את הנטל לבדוק את המצב בשטח לאשורו ולשנות את הרישום בהתאם. אלא שגישתו זו לא התקבלה על דעתן של כב' השופטות פרוקצ'יה וארבל באותו פסק דין והן סברו שאין להטיל על הרשות המקומית אפילו נטל זה. כב' השופטת ארבל ציינה בפסק דינה: "ככלל, נוטה אני לדעה כי ניסיון לתחום מלכתחילה את הנסיבות והתנאים שבהתקיימם תוטל על הרשות חובת בדיקה אקטיבית, עלול לעורר קשיים שונים בשלב יישומם על מקרים קונקרטיים... בשונה מחברי השופט דנציגר, אני סבורה כאמור כי לא יהיה זה נכון להגדיר נסיבות קונקרטיות אשר בהתקיימן יהיה מקום להטיל על הרשות חובת בדיקה אקטיבית באשר לזהות מחזיק הנכס, וכך לראות בהוראות סעיף 325 לפקודה כאילו נתמלאו הגם שלא בוצעו כלשונן." יש לשים לב כי לב המחלוקת בין הצדדים בפסק הדין הנ"ל היה שונה לחלוטין מענייננו. לא התעוררה שם השאלה האם היה על הרשות המקומית לדחות את הודעת המחזיק על חדילת חזקה ולבדוק אמיתותה אלא עד היכן וכמה זמן על הרשות המקומית להסתמך בעיניים עצומות על רישום מחזיק למרות ידיעתה על חדילת החזקה בפועל. אף כב' השופט דנציגר לא טען כי חלה על הרשות המקומית החובה לבדוק אמיתותן של הודעות חדילת חזקה המוגשות לה ודרש קיומם של ארבע תנאים אשר בהצטברם בלבד עשויים להטיל על הרשות חובת בדיקה בפועל. תנאים אילו ממילא לא התקיימו כלל בענייננו ואף לא נטען מפי הנתבע כי התקיימו. 5. אף בבר"ם 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, 21/11/2006 (להלן: "פס"ד טרכטינגוט"), נדונה בדיוק אותה הטענה הנטענת בתיק זה, דהיינו, כי השוכר הגיש הודעה שקרית לעירייה לפיה חדל מלהחזיק בנכס והמערער בקש מבית המשפט להוסיף תנאי נוסף לשינוי מחזיק בספרי הרשות המקומית, כך שבנוסף להודעת חדילה על הרשות לדרוש מהשוכר ראיה נוספת לכך שחדל בפועל להחזיק בנכס. בית המשפט קבע: "הלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל זיהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית הארנונה אל בעלי היחס לנכס (ראו: ע"א739/89 מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד מה(3) 769 (1991)). המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכסוך החוזי שלו עם השוכר. ואולם מסעיף 325 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה, מה גם שהשוכר כלל אינו צד בהליך המנהלי, ולפיכך גם אינו יכול לטעון טענותיו בעניין. 9. מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה אין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדיים האמיתיים ל"סכסוך", וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות. זאת ועוד: המשכיר יכול היה, כמקובל בחוזה שכירות, להבטיח מראש בערבויות מתאימות את ביצוע חיובי השוכר לרבות תשלום הארנונה. אין להטיל על העירייה תפקיד של "שופט" בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלה." 6. כך גם בענייננו. מותר היה לתובעת לסמוך על הודעתו של השוכר או מי מטעמו, במקרה זה אביו של השוכר, כי חדל מלהחזיק בנכס. ניסה ב"כ הנתבע בטענותיו ליצור מרקם שתי וערב של עובדות ופסקי דין שניתנו בעניינים דומים ולטעון כי היה על התובעת להתעלם מהודעת החדילה שנמסרה לה או לכל הפחות לבדוק בפועל. ראשית, טען ב"כ הנתבע כי תוכן המכתב אינו הודעת חדילה. טענה זו דינה דחייה. בתוכן המכתב נרשם במפורש "הוא (השוכר - ו.ש.) מתגורר בדירה ברח' שדרות ירושלים 20 ואינו מחזיק באף נכס נוסף...אני מבקש להסיר את הנכסים הנוספים מחשבון משלם זה (השוכר - ו.ש.).." שנית, ניסה ב"כ הנתבע לטעון כי לא היה על התובעת לקבל מכתב מאת "אדם זר" דהיינו, אחר מאשר השוכר בעצמו ולצורך כך הפנה לת.א. (שלום ת"א) 706866/05 עיריית רמת גן נ' דבשי 18.1.06. אלא שאין הנדון דומה כלל לראיה והתוצאה אף תומכת בגישתה של התובעת. שם נדונה השאלה האם היה על הרשות המקומית לקבל הודעה על שינוי מחזיק מאת מי שאינו הבעלים של הנכס. כב' בית המשפט דחה את הטענה כי רק הבעלים של הנכס רשאי להודיע על שינוי מחזיק וקבע כי ההודעה שנמסרה על ידי מי שהוא "זר לנכס" תקיפה. יש לציין כי באותו פסק דין לא היה מדובר על חיוב הבעלים בעקבות הודעה על חדילת חזקה מטעם המחזיק/השוכר אלא על הודעה על שינוי מחזיק ורישומו ככזה ובכך נמנע חיוב הבעלים בארנונה ומים כמעשה העיריה שם. 7. לבסוף ניסה ב"כ הנתבע לטעון כי מוטלת על התובעת החובה לנהוג בתום לב ובזהירות המירבית ולכן מוטלת עליה היה החובה להודיע לנתבע על הודעתו של השוכר בטרם שינתה את הרישום בספריה לחיוב הנתבע. לצורך העניין נסמך ב"כ הנתבע על הערת אגב של כב' בית המשפט בעמ"נ 5272-04-10 דבי נ' עיריית תל אביב-יפו 24/08/1 (להלן: "פס"ד דבי") לפיה על הרשות המקומית להודיע לבעלים על הודעת החדילה של המחזיק וכי: "המצאת הודעה כאמור מאזנת בין הרצון להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מחד גיסא, לבין החשש מפני מצב בו פלוני יודיע בכזב לעירייה שהנכס בבעלותו הושכר לאלמוני ואילו אלמוני לא יהיה מודע לדבר עד אשר יחויב בתשלום ארנונה, מאידך גיסא." טענה זו לא נטענה על ידי הצדדים באותו עניין ולא נדונה ולכן לא ניתן לראות הערת אגב זו כהלכה פסוקה ועם כל הכבוד, אין מקום לקבוע חובה כאמור וזאת מהטעם המפורט להלן. אין טעם להטיל על רשות מקומית חובה אשר תוצאתה ממילא אינה נתונה לשיקול דעתה שהרי גם אם היתה הודעתה של התובעת מגיעה לידי הנתבע והלה היה פונה לתובעת ומכחיש את טענת השוכר - לא היתה התובעת צריכה להכריע בסכסוך זה של בין הצדדים להסכם השכירות. כאמור בפס"ד טרכטינגוט ופס"ד דור אנרגיה, אין להפוך את הרשות המקומית למעין שופט בין הצדדים ומכאן שאין להטיל על הרשות את החובה לבדוק אמיתותה של ההודעה או להכריע בשאלה באמצעות בדיקה בשטח. מעבר לאמור לעיל, יש לציין כי ממילא לא היתה טענה זו מועילה לנתבע שהרי התובעת דווקא עמדה בחובה זו כאשר טענתה שהודעה נשלחה לנתבע לא נסתרה. ואין להרחיק לכת ולקבוע כי על התובעת לוודא כי ההודעה הגיעה לידי הנתבע ולבדוק האם הכתובת שמסר הנתבע בהסכם השכירות עם השוכר היא כתובתו הנכונה של הנתבע. אם נרשמה בהסכם השכירות כתובת שגויה של הנתבע, ישא השוגה בתוצאה שההודעה לא הגיעה לידיו בפועל. 8. מרחיק ב"כ הנתבע לכת וטוען כי היה על התובעת לדעת כי הודעת המחזיק שקרית ולכן יש לנהוג כאמור בעמ"נ (ת"א) 2053-10-10 מירב אלפנדרי נ' עירית הרצליה 26/09/11 (להלן: "פס"ד אלפנדרי") ולהימנע משינוי הספרים. אלא ששם הנחת הבסיס היתה כי העיריה אכן ידעה בידיעה ממשית כי המחזיק חדל להחזיק בנכס ולכן ניתן היה להשתמש בידיעה זו כתחליף להודעת המחזיק על חדילת חזקה. ב"כ הנתבע ניסה להשתמש בידיעה כללית של העיריה לפיה: "קיימת בעייתיות עם שוכרים שהודיעו בעבר הודעות שקריות על חדילת חזקה", כך כהגדרתו של ב"כ הנתבע, כמחייבת את העיריה לבדוק בפועל את הודעת שוכר על חדילת החזקה. מבלי שדון בשאלה האם קיומה של בעייתיות כזו אכן הוכחה, הרי טענתו זו של ב"כ הנתבע היא מרחיקת לכת, מרחק רב מהאמור בפס"ד אלפנדרי ולא ניתן להסיק ממנו את המבוקש. גישה זו אף נדחתה במפורש בפס"ד דבי. 9. הנני להוסיף לאמור לעיל את העובדה לפיה מצוי בידיו של הנתבע שטר חוב של השוכר ועילת תביעה כנגד שני ערבים שערבו לתשלומו של שטר החוב. הנתבע אף הודה כי פתח תיק הוצאה לפועל כנגד השוכר ושני הערבים לגביית החובות שהותיר השוכר בנכס. לא שמעתי כל מניעה מצדו של הנתבע לגבות את חוב הארנונה מהשוכר באמצעות אותו שטר חוב ואף לא הומצאה כל ראיה כי חוב זה לא נתבע בפועל מהשוכר כאשר ניתן לראות מהבקשה לביצוע השטר כי נתבע ממנו ומהערבים סך של 17,500 ₪ שהוא סכום גבוה מהסכום הנטען על ידי הנתבע כסכום חוב שהותיר השוכר בתום תקופת השכירות. 10. טוען ב"כ הנתבע כי הנתבע הוכיח כי השוכר החזיק בנכס למרות הודעת החדילה ועל כן האמור בספרי התובעת אינו נכון ויש לעדכנם. אף טענה זו דינה דחייה. כראיה לחזקה בפועל של הנכס טען הנתבע כי השוכר פרע המחאות שנועדו לתשלום דמי שכירות בחודשים שלאחר מועד הודעת חדילת החזקה ואף שילם תשלומים נוספים לאחר מכן על חשבון חובו בתקופה נוספת. ראיה זו אינה מעידה בהכרח על החזקה בנכס. מעיון בהסכם השכירות עולה כי פינוי המושכר אינו מזכה את השוכר בפטור מתשלום דמי השכירות וחיובים אחרים עד תום תקופת השכירות על פי ההסכם (ראה סעיף 5.3 להסכם השכירות). כך שתשלומים שביצע השוכר יכולים להוות קיום התחייבות זו דווקא ואינם מעידים על חזקה בפועל בנכס. 11. טענת ב"כ הנתבע כי די בכך שגרסת הנתבע לא נסתרה על מנת לקבוע כי השוכר החזיק בנכס בפועל לאחר הודעת חדילת החזקה אף היא דינה דחיה. כפי שראינו בהלכה הפסוקה, אין להטיל על הרשות המקומית את החובה לסתור את טענות הנתבע בדבר זהות המחזיק בפועל. לא רק שמדובר בהוכחת יסוד שלילי (אי החזקה) אלא שאין לתובעת כלים להוכיח אחרת בהיותה רשות מקומית ולא צד בהסכם בין הצדדים. היה מקום מצדו של הנתבע להגיש הודעת צד ג' כנגד השוכר או לפחות לזמנו לעדות כדי שניתן יהיה לברר את העובדות לאשורן. משלא עשה כן, אין די באי המצאת ראיות סותרות מצידה של התובעת ודי כי תסתפק בהודעת החדילה כסותרת את טענת הנתבע. 12. סוף דבר הוא כי התביעה מתקבלת והנני מחייבת את הנתבע לשלם את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,500 ₪. הליכי ההוצאה לפועל בתיק 01-85554-12-5 ימשכו כסדרם. ספריותעירייהשכירות