תביעה כספית להשבת 250,000 ₪ על פי זיכרון דברים שנחתם בין הצדדים הנתבעים פרסמו מודעה למכירת בית מגוריהם ברח' הנביאים 9 ברמת גן (להלן: "הבית") בסכום של 3,450,000 ₪. ביום 22.5.12 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים, לפיו התובעת רכשה את הבית מהנתבעים בתמורה לתשלום 3,300,000 ₪, ושילמה במועד החתימה להם על חשבון התמורה סך 250,000 ₪. (להלן: "זיכרון הדברים"). התובעת עתרה לביהמ"ש המחוזי בבקשה בדרך המרצה, שיכריז על בטלות זיכרון הדברים, ולאחר הגשת הבקשה, מכרו הנתבעים את הבית, מה שייתר את הדיון בבקשה. בדיון בביהמ"ש המחוזי ביום 19.12.12 ונוכח מכירת הבית לצד ג', מה שביטל את זיכרון הדברים, נקבע, שהתובעת תפנה לבימ"ש זה לתבוע את הסעד של השבת הסכום ששילמה לנתבעים. תמצית טענות התובעת 2. ביום 21.5.12 הגיעה התובעת עם אמה לראות הבית, המנוח הציג עצמו כאישיות ציבורית מוכרת, ולטענת התובעת שהמחיר יקר, הציע לה המנוח "לסגור את העסקה במקום" והוא יוריד מהמחיר 150,000 ₪, כך שהתובעת תשלם תמורת הבית 3,300,00 ₪. בחקירתה העידה התובעת, שהמנוח הסכים להוריד את מחיר הדירה ללא כל ויכוח וכך גם העידה אמה. עוד העידה התובעת בחקירתה, כי בפעם הראשונה שהגיעה לבית עם אמה, לא היו רוכשים פוטנציאליים נוספים, אך כאשר חזרו באותו ערב, בעת יציאתן מהבית הגיע זוג עם מתווך. הצדדים קבעו להיפגש למחרת כדי לחתום על זיכרון הדברים והתובעת התבקשה להביא 250,000 ₪. 3. ביום 22.5.12 הגיעה התובעת עם אמה לבית הנתבעים כדי לחתום על זיכרון הדברים, אשר נוסח, באופן בלעדי ומבעוד מועד, ע"י המנוח. כאשר הגיעה התובעת עם אמה, זיכרון הדברים היה מוכן ומודפס, למעט אופן חלוקת התשלומים. בעת חתימת זיכרון הדברים נכחו גם אביה ואמה של התובעת. בפגישתם וטרם החתימה על זיכרון הדברים, המנוח מילא את תנאי ומועדי התשלומים והחל להקריא את זיכרון הדברים מהר ובחטף, מבלי שנתן לתובעת ו/או לאמה עותק כדי לעיין בו. בהמשך, אמר המנוח, שהוא נכנס למשרדו, (שהיה בתוך ביתו), כדי לתקן את זיכרון הדברים בהתאם לסיכומים בין הצדדים. עותק מזיכרון הדברים והתיקונים, היה רק בידי המנוח. כיוון שהמנוח הוסיף בזיכרון הדברים, תשלומים גבוהים בשלושת החודשים הראשונים, התובעת ביקשה לדחות את החתימה כד שתקבל הסכמה עקרונית מבנק למשכנתאות. המנוח החל במסע שכנועים וטען, שלא תהיה לתובעת כל בעיה לקבל הלוואת משכנתא, והפציר בה לחתום על זיכרון הדברים באותו יום. התובעת מציינת שהינה חרדתית הנוטלת באופן קבוע כדורים נגד דיכאון וסובלת ממועקה נפשית קשה. 4. טוענת התובעת, כי המנוח שכנע אותה בערמה ובלשונו החלקלקה, שהיא תקבל משכנתא והוא פנה לחדר העבודה לביצוע התיקונים, שם התעכב זמן רב. לדבריה בהיותו במשרדו, הוא הוסיף לזיכרון הדברים את ס' 4.2. המטיל על התובעת חיובים כספיים בשיעור של מאות אלפי שקלים, כולל מסים שחלים על הנתבעים. לטענת התובעת, בשום שלב, בין לפני שהמנוח נכנס לחדר העבודה ובין שיצא ממנו, הוא לא הזכיר שזיכרון הדברים מטיל על התובעת את תשלום המיסים בקשר להסכם, ונושא זה כלל לא דובר בין הצדדים. על פי עדותה, המנוח הקריא בתחילה את זיכרון הדברים לה ולאמה, מבלי שנתן לידיהם עותק ממנו. לאחר המו"מ הוא נכנס לחדר העבודה כדי לבצע תיקונים, שהה שם לבדו, והיא ואמה נשארו בסלון הבית לספור את כספי המזומן. לאחר שהיה בחדר עבודה לבדו לביצוע התיקונים, קרא המנוח לתובעת לחדר העבודה, ויחדיו הם המשיכו בתיקונים, מהמקום בו הספיק התובע לבצע את התיקונים. לאחר ביצוע התיקונים, המנוח לא הקריא להן שוב את זיכרון הדברים המתוקן, והיא חתמה עליו לאור האמון שנתנה בו. 5. התובעת העידה שידעה שיחול עליה מס רכישה ששיעורו אחוזים מסכום הרכישה. הצדדים שוחחו על מס הרכישה שחל עליה כרוכשת, אך לא על המיסים שחלים על הנתבעים כמוכרים. המנוח דרש 250,000 ₪ דמי רצינות. לתובעת היה באותה עת סך 150,000 ₪ במזומן ואת היתרה דרש המנוח בשיק בנקאי. התובעת יצאה לבנק להכנת השיק הבנקאי, ובדרכה חזרה מהבנק לבית הנתבעים, אספה התובעת גם את אביה ואחותה כדי שיתנו דעתם לגבי הבית. בשלב זה, ונוכח העובדה שאביה יעץ לה שלא לרכוש את הבית, הן לאור מחירו הגבוה והן לאור תשלום מס רכישה הגבוה שיחול עליה, הייתה התובעת מאוד חרדה מלחתום על זיכרון הדברים, אך המנוח הצליח לשכנע אותה לחתום, תוך שהוא מעלים את ס' 4.2. הנ"ל 6. התובעת טוענת שהוחתמה רק על העמוד האחרון של זיכרון הדברים, מה שלטענתה, מצביע על חוסר תום ליבו של המנוח, וזאת, כדי שלא תקרא את מלוא זיכרון הדברים וכדי להסתיר ממנה את ס' 4.2, שלטענתה, הכתוב בו, לא הוזכר בעת המו"מ. טוענת התובעת, שלאחר שהמנוח ביצע תיקונים בזיכרון הדברים, היא ומשפחתה לא קראו אתו שוב, מתוך אמון מלא שנתנו במנוח. התובעת העבירה את זיכרון הדברים לעורך דינה כדי לערוך הסכם מכר, והאחרון הסביר לה לתדהמתה, שכל חיובי המס החלים על המוכרים, כגון מס שבח והיטלי השבחה, יחולו עליה. התובעת התקשרה למנוח אשר סרב לשנות את הסעיף, והתובעת הגישה תלונה למשטרה נגד המנוח בגין הונאה. 7. התובעת מוסיפה, כי בזיכרון הדברים אין כלל זיהוי של הנכס, שכן רשומים בו גוש וחלקה שונים מאלה של הבית. הבית הינו חלקה 929/2 בגוש 4143 ובזיכרון הדברים נרשם חלקה 502 בגוש 5143 לטענתה, אי מסוימות זו של הנכס מפקיע את תוקפו של זיכרון הדברים ומבטלת אותו מעיקרו. בנוסף, לטענתה, בזיכרון הדברים חסרים פרטים מהותיים היורדים לשורשו של הסכם, כגון היעדר הוראת נאמנות להבטחת קיום חובות הנתבעים, היעדר סנקציה בשל איחור במסירה, היעדר מנגנון תשלומים אשר יבטיח את סילוק השעבודים הרובצים על הבית. לטענתה, היא כלל לא הוחתמה על כל העמודים בזיכרון הדברים, כולל העמוד בו מופיע ס' 4.2. הנ"ל. 8. התובעת הודיעה למנוח, שאינה מוכנה לחתום על הסכם לפיו עליה לשלם את המיסים שחלים על הנתבעים כמוכרים, והמנוח, אשר עמד בסירובו לשינוי הסעיף, איים שיחלט את הסך 250,000 ₪ ששילמה לו התובעת במעמד חתימת זיכרון הדברים. ב"כ הנתבעים טען בפני ב"כ התובעת, שחבויות המס של הנתבעים גולגלו לפתחה של התובעת כנגד הנחה בסך 150,000 ₪ שקיבלה במחיר הדירה. תשובת ב"כ התובעת, שההנחה ניתנה לה במסגרת המו"מ ולא הותנתה באחריותה לתשלום מיסים שחלים על המוכרים וכי נושא זה כלל לא דובר בין הצדדים, לא נענתה. כדי להבטיח את המקדמה ששילמה התובעת לנתבעים, נרשמה לטובתה הערת אזהרה וביום 20.6.12 הודיע בא כוחה בשנית, לב"כ הנתבעים שהתובעת איננה מעוניינת להתקשר בהסכם הכולל את תנית תשלום המיסים, אשר לטענתה, הוגנבה לזיכרון הדברים, מבלי להודיע לה. 9. התובעת טוענת להטעיה מצד המנוח אשר ניסח בעצמו את זיכרון הדברים, החזיק בו, והקריא לה אותו מבלי שנתן לה עותק ממנו, כאשר לא הודע לה שס' 4.2 הוכנס לזיכרון הדברים, מה עוד שמדובר בסעיף עם השלכות כספיות ערטילאיות שלא ניתן להבין ממנו מה סכומם. לטענתה, המנוח ידע היטב שהיא מתלבטת קשות נוכח הערת אביה שיהיה עליה לשלם מס רכישה גבוה. לטענתה, לאחר שהמנוח ביצע תיקונים, הוא לא הקריא לה את זיכרון הדבירם שוב. התובעת טוענת לעושק וניצול מצוקתה וחולשתה, כמי שהינה חסרת ניסיון בעסקאות נדל"ן והמיסים הכרוכים בהן, בעוד שהמנוח הינו בעל ניסיון כאיש עסקים. הניסוח הלקוני של הסעיף, המדבר על מיסים באופן גורף מצביע על כך שהתובעת לא הבינה במה מדובר. התובעת טוענת לחוסר תום לב של הנתבעים בעת המו"מ כאשר ס' 4.2. הוכנס ע"י הנתבע אשר ניסח את זיכרון הדברים, תוך הסתרת עובדה זו מהתובעת ויש לפרש את זיכרון הדברים נגד המנסח ולפרשו כמקפח ובלתי סביר. 10. התובעת טוענת שביטלה את זיכרון הדברים תוך זמן סביר מרגע שהודע לה על ההטעיה ולטענתה, מדובר בהטעיה ולא בטעות. כיוון שהתובעת הודיעה על ביטול זיכרון הדברים מחמת שנפל פגם בכריתתו, על הנתבעים להשיב לה את הסכום ששילמה להם. בחקירתה העידה התובעת, שקיבלה אישור עקרוני למשכנתא מבנק הפועלים, אך "הכל נעצר" לאור ביטול זיכרון הדברים. אמה של התובעת חזרה בתצהירה ועדותה, על גרסת התובעת. תמצית טענות ההגנה 11. כאשר החליטו הנתבעים למכור את הבית, נערכה שמאות לצורך משכנתא, ע"י השמאי נתן בן חיים מטעם בנק המזרחי ונקבע כי שווי הבית הינו 3.650,000 ₪ וזה המחיר שהופיע בשלט פרסום המכירה. כיוון שבסמוך לפרסום מכירת הבית החלה ירידה במחירי הנדל"ן, שונה המחיר בשלט פרסום המכירה לסך - 3,450,000 ₪ מה שהביא לרוכשים פוטנציאליים רבים. לאחר שיחת טלפון בין המנוח לאמה של התובעת, הגיעו התובעת ואמה. התובעת ואמה התלהבו מהבית ואמה של התובעת הציע 3,300,000 ₪ תמורת הבית וכי תשלם במקום 250,000 ₪. המנוח אמר שיקבל את הצעתה, בתנאי שיהיה מדובר במחיר "נטו" ולאחר ניכוי כל המיסים. לבקשת אמה של התובעת אשר רצתה שגם אחותה של התובעת תראה את הנכס, נקבעה פגישה לאותו ערב, אליה הגיעו התובעת, אמא ואחותה והבחינו במספר רוכשים פוטנציאליים. הוחלט ביניהם שזיכרון הדברים ייחתם למחרת. 12. המנוח מצא נוסח זיכרון דברים באינטרנט, והוא הוסיף לנוסח שמצא את ס' 4.2. בהתאם לסיכום עם התובעת ואמה ואלה היו כוונות הצדדים. הנוסח החתום הינו תוצאה של תיקונים שבוצעו לאור המו"מ בין הצדדים. ביום 22.4.12 בפגישה בהשתתפות הנתבעים, התובעת ואמה, הוצג זיכרון הדברים, שנעשו בו שינויים והתאמות והמנוח אף הקריא את זיכרון הדברים, כיוון שאמה של התובעת אינה יודעת לקרוא. לאחר שהקריא להן את כל הסעיפים, המנוח והתובעת ניגשו לחדר העבודה כדי להקליד את השינויים עליהם הסכימו הצדדים והתובעת היא שהקריאה למנוח את השינויים לצורך הקלדתם. הנתבעת הצהירה, כי נכנסה מדי פעם לחדר העבודה וראתה שהתובעת והנתבע משוחחים בנושא זיכרון הדברים. בתום ההקלדה חזרו השניים אל חדר האוכל והמנוח הקריא שוב את זיכרון הדברים לתובעת ולאמה. התובעת נתנה למנוח 150,000 ₪ במזומן, ויצאה לבנק למשיכת שיק בנקאי וחזרה עם אביה ואחותה. בשלב חתימת זיכרון הדברים הצדדים לא קראו אותו שוב. 13. לאחר מס' ימים התובעת פנתה אל המנוח ושאלה לגבי המיסים, הוא הסביר לה את ההסכמות ביניהם והבין שהיא התרצתה. מס' ימים לאחר מכן הופיעו בבית הנתבעים אמה של התובעת, אחותה ואישה נוספת ובאו בטענות ובצעקות אל המנות והוא נאלץ לבקש מהן לעזוב את הבית. טוענים הנתבעים, כי עצם רישום הערת האזהרה מהווה עדות למימוש העסקה. לאחר מכן החלה התכתבות בין באי כוח הצדדים כפי שתוארה בכתב התביעה, והתובעת נמנעה מלשלם את הסכום הראשון כפי שהוסכם בזיכרון הדברים, אותו היה עליה לשלם עד ליום 1.7.12. נשלח אליה מכתב דרישה תוך פרוט הנזקים הנגרמים לנתבעים והודע לה שחולט הסך של 250,000 ₪, כפי שהוסכם ביניהם. בחודש יולי הוסרה הערת האזהרה, והנתבעים החלו לחפש רוכש אחר ביניהם, בני הזוג שור, אשר נכחו בעת חתימת זיכרון הדברים. כיוון שבני הזוג שור ידעו מה המחיר שסוכם עם התובעת, הנכס נמכר להם באותו מחיר. ביום 9.11.12 נפטר המנוח. 14. טוענים הנתבעים, כי ככל שנפלה טעות דפוס בזיכרון הדברים בעניין זיהוי הנכס אין בכך כדי לגרוע מגמירות דעת הצדדים והמסוימות. לעניין ההטעיה הנטענת ע"י התובעת, טוענים הנתבעים, כי היא חתומה עליו לאחר שקראה אותו, היא ידעה שקיים סיכון של היטלי מס. לטענתם, התובעת לא נעשקה, לא הייתה במצוקה שכלית או נפשית, לא נוצלה ע"י איש, והמנוח לא היה מנוסה בעסקאות מקרקעין. התובעת הייתה מלווה במהלך העסקה בבני משפחתה ולא ניתן היה לנצל את מצבה, אם היה כזה, לאור בני משפחתה שליוו אותה לאורך המו"מ וחתימת זיכרון הדברים. תנאי החוזה אף אינם גרועים מהמקובל נוכח חוות דעת שמאית, לפיה הבית היה שווה 3,650,000 ₪. לטענתם, המנוח ניהל את המו"מ עם התובעת בתום לב וזו הייתה עסקת המכר הראשונה למכירת דירת מגורי הנתבעים. 15. הנתבעים מציינים שהתובעת ידעה אודות המשכנתא הרובצת על הבית, לאור ס' 2.6 לזיכרון הדברים בו מצוין שהדירה תועבר לתובעת כשהיא נקייה, בין היתר, ממשכנתא. כיוון שלא הטעיה ו/או עושק, לא עמדה לתובעת הזכות לבטל את זיכרון הדברים המהווה על פי הכתוב בו, הסכם סופי. הנתבעת העידה, שהמנוח הוא שהיה מעורה בעסקה נשוא תביעה זו, במו"מ, בחתימה על זיכרון הדברים ובהתנהלות לאחר מכן. היא הייתה בבית בעת הפגישות עם התובעת ובני משפחתה ובדיונים ביניהם, אך המנוח הוא שניהל את הדיונים ואף ניסה למנוע את ההליכים המשפטיים. לדבריה, טרם חתימת זיכרון הדברים הוא הוקרא והובהר בנוכחותה, לתובעת ומלוויה, והיא ראתה את המנוח והתובעת יושבים בחדר העבודה מדברים ומקלידים. לדבריה, המנוח ישב ליד המחשב, והתובעת ישבה בסמוך. הנתבעת העידה שהיא לא נכחה בחתימת זיכרון הדברים. לדברי הנתבעת, הוסכם על הצדדים שמחיר מכירת הבית שהוסכם הוא "נטו", דהיינו שהמיסים ישולמו ע"י התובעת, כיוון שהנתבעים הורידו משמעותית את מחיר המכירה. 16. על פי עדותה, הבית נמכר לצד ג' באותו מחיר 3,300,000 כיוון שהוא נכח בעת שהוסכם עם התובעת על מחיר המכירה. הנזק שנגרם להם, לדברי הנתבעת, הם: הערת האזהרה שמנעה מכירה לרוכשים פוטנציאליים והיה עליהם לקחת הלוואות, העובדה שהתובעת לא שילמה את התשלום הראשון על פי המוסכם והנתבעים היו זקוקים לכסף, מה שגרם להם להתפשר על מחיר הבית כדי למכור אותו מהר. הנזק לדבריה, הינו ש"אולי יכולתי לקבל יותר תמורת הדירה" (ע' 14 שורות 31-32) . דיון המחלוקות הצריכות הכרעה בתביעה דנן: האם התובעת הוטעתה במהלך המו"מ לחתימת זיכרון הדברים 17. מטעם הנתבעים הגיש תצהיר רון שור, רוכש הבית לאחר ביטול זיכרון הדברים בין הצדדים. על פי תצהירו, ביום 21.5.12 , הוא הגיע עם אשתו ומתווך לבית ובאותה שעה נכחו בנכס שלוש נשים, ובדיעבד התברר לו מהמנוח כי היו אלה התובעת, אחותה ואמה. נודע להם מהמתווך שלהם שהבית מוצע במחיר של 3,400,000 ולאחר אותה פגישה נודע לבני הזוג שור, שהנכס בהליכי מכירה. כחודש וחצי לאחר מכן, התברר להם שהבית שוב מוצע למכירה וכי העסקה הקודמת לא צלחה, ומיד הם החלו לנהל משא ומתן לרכישת הבית. נקודת הפתיחה של המשא ומתן הייתה הסך של 3,300,000 ₪ לאור העובדה שידעו, כי כבר חודש קודם לכן, היו הנתבעים מוכנים למכור את הבית בסכום זה. המשא ומתן מול המנוח היה מהיר ותכליתי, ניכר היה כי המנוח רוצה לסיים את הפרשה מהר ככל האפשר והוא אף ציין בפגישות המעטות, שעשו לו "תרגיל" והיות שהוא חייב למכור את הנכס הוא מבקש לזרז את ההליכים. ביום 8.8.12 נחתם ביניהם הסכם מכר. בחקירתו העיד כי במהלך הביקור בנכס, לא שמע את השיחה בין הנתבעים לתובעת ואמה ולא ידע על איזה מחיר דובר ביניהם. המתווך והמנוח הם שאמרו לו את המחיר שסוכם עם התובעת. הסכום שהוא ואשתו שלמו עבור הבית היה 3.300.000 ומס רכישה, והם לא שילמו מיסים שחלים על המוכרים. 18.אין חולק שבין הצדדים נחתם ביום 22.5.12, זכרון דברים למכירת הבית בתמורה לתשלום הסך של 3,300,000 ₪ ואין חולק שמודעת פרסום הבית למכירה עמדה על 3,450,000 ₪. אין חולק, שהמנוח ניסח את זכרון הדברים, הגם שאת הנוסח המקורי הוא הוציא מאתר האינטרנט. כך על פי תצהיר הנתבעת והמפורט בתשובת הנתבעים להמרצת הפתיחה. סעיף 4.2 לזכרון הדברים קבע כדלקמן: " היטלי המס ישולמו על ידי הקונים". בסעיף זה לא פורטו היטלי המס אליהם התכוונו הצדדים, ולטענת הנתבעים, סכום המכירה סוכם כסכום "נטו" , דהיינו, כל המיסים כולל אלה החלים על המוכרים, ישולמו על ידי התובעת. יתרה מכך טוענים הנתבעים, התמורה הופחתה ב-150,000 ₪ מתוך כוונה שהתובעת תשלם את המסים החלים עליהם. טוענת התובעת, שלא זו היתה הכוונה, ושסעיף זה הוכנס בעורמה לזכרון הדברים ע"י הנתבע מבלי שהוא הדגיש זאת בפניה. 19. שני הצדדים מסכימים שאת טיוטת זכרון הדברים הראשונה, הקריא המנוח בפני התובעת ואמה, ולאחר מכן בהתאם לסיכומים בניהם, הוא פנה לחדר העבודה שלו כדי להקליד את השינויים. אין להניח שס' 4.2. היה קבוע במקור זכרון הדברים שהוצא מן האינטרנט , כיוון שבד"כ בעסקת מקרקעין, המיסים החלים על המוכרים משולמים על ידם והניסוחים המופצים באתרי האינטרנט הינם בהתאם. הנתבעים מודים בכתב התשובה להמרצה כי אכן המנוח הוסיף את סעיף 4.2 לגירסה שהוציא מן האינטרנט. השאלה הינה האם התובעת ידעה שהמנוח הוסיף את סעיף 4.2 כאשר לטענתה, סעיף זה לא הוקרא לה ולאמה, על ידי המנוח. לגירסתה היא ידעה שעליה לשלם מס רכישה ואביה טען בפניה שתחשוב טוב אם עליה לחתום על זכרון הדברים לאור מס הרכישה הגבוה הצפוי לה. בפנינו גרסה אחת בלבד, של התובעת לגבי ההתנהלות ביניהם במהלך המו"מ שקדם לזיכרון הדברים, כיוון שהמנוח נפטר טרם שמיעת ההוכחות והנתבעת לא נטלה חלק במו"מ. 20. טוענת התובעת שבתחילה, המנוח החזיק בידו עותק בודד של זכרון הדברים, והקריאו בעצמו בלבד מבלי שמסר לה ולאמה עותק ממנו, והיו בו קווים ריקים למלא תאריכים וכד', ולאחר שפרטים אלה מולאו, בהדפסה במחשב הם לא עברו שוב על זכרון הדברים. לטענתה, ס' 4.2. לא הוקרא לה ולאמה ע"י המנוח. התובעת העידה שכאשר המנוח נכנס לחדר העבודה להשלמת זכרון הדברים, הוא היה בתחילה כרבע שעה לבדו והיא נשארה עם אמה בסלון לספור את הכסף ורק לאחר מכן היא נכנסה לחדר העבודה כדי לסייע לו בהמשך ההדפסה. 21. הנתבעת, העידה שאת עיקר המו"מ עם התובעת עשה המנוח. וגם כאשר היה בחדר העבודה כדי להקליד את התיקונים להסכם, היא לא שהתה עימו בחדר העבודה . היא אמנם נכנסה מידי פעם לחדר העבודה וראתה את המנוח והתובעת יושבים יחדיו, אך לא היתה חלק מן התהליך. הנתבעת אישרה שמי שהקליד את התיקונים במחשב , היה המנוח והתובעת ישבה לידו. המנוח הצהיר בסעיף 5.12 לתצהיר התמיכה בתשובה להמרצת הפתיחה כי בשלב החתימה עצמה, אף אחד כבר לא קרא את זכרון הדברים פעם נוספת, היות והדברים היו מאוד ברורים. הצהרה זו של המנוח מתיישבת עם גירסת התובעת, ולפיה אכן, לאחר תיקון זכרון הדברים הוא לא הוקרא שוב , וזאת מתוך אמון שנתנה במנוח. איני מקבלת את טענת הנתבעים, שס' 4.2. היה כבר במועד המוקדם למו"מ, כיוון שהמנוח לא יכול היה לדעת שהתובעת, או כל רוכש אחר, יסכים לשלם את המיסים שחלים על המוכרים, דבר שהינו חריג בעסקת מכר מקרקעין. 22. את זיכרון הדברים, יש לפרש לרעת המנסח, גם כאשר המנסח אינו עו"ד, אך בחר לנסח את ההסכם. אין מחלוקת שהמנוח הוא שניסח את ההסכם ויש לפרשו לרעתו. סעיף 4.2 מנוסח בצורה ערטילאית ללא פירוט סוגי המיסים ישולמו על ידי התובעת. מטבע הדברים בעסקת מכר, יש מיסים שחלים על המוכר, ויש מיסים שחלים על הקונה. כדי שהתובעת תדע על מה היא חותמת, וכדי שהמנוח ימלא את חובתו כמי שניסח את ההסכם והקריא אותו לתובעת ולאמה, היה עליו לפרט את המיסים החלים על מוכר בעסקת מכר, ולקבוע שבמקרה דנן , ישולמו על ידי התובעת. כל בר דעת, אשר קורא את ס' 4.2. לזיכרון הדברים, יכול בנקל להבין שמדובר בסעיף זה על מסים שחלים על התובעת כרוכשת . ככל שאכן, כטענת הנתבעים, היה ברור מלכתחילה שהמחיר שסוכם הוא "מחיר נטו", גם עובדה זו היתה צריכה להיות חלק מן ההסכם באופן ברור ומודגש, שכן חריג הוא שרוכש משלם מיסים שחלים על המוכר, ובפרט שכלל לא היה ברור באותו שלב איזה מן מיסים חלים עליו ומה גובהם. 23. נחה דעתי מגרסת התובעת, שלא ידעה ולא התכוונה לשלם את המיסים שחלים על התובע, כמוכר , מה עוד שלא ידעה את גובהם. בעדותה עלה בפירוש שאכן היא ידעה שחל עליה תשלום מס רכישה, וזו היתה סיבה להתלבטות טרם חתימת ההסכם. הנתבעים בהמרצת הפתיחה מאשרים שטרם חתימת זכרון הדברים, היתה שיחה בין התובעת לאביה, שבעקבותיה היא ביקשה להוריד עוד מסכום התמורה. משגילתה התובעת שעל פי זיכרון חלים עליה מיסים שחלים על מוכר מקרקעין, היא בדקה את גבהם, אך אין בכך כדי להצביע שהתכוונה לשלמם. ככל שהייתה לה כוונה כזו, הייתה בודקת את שיעורם קודם לחתימתה על ההסכם. 24. בני הזוג שור, אשר רכשו את הנכס לאחר ביטול זיכרון הדברים, רכשו אותו באותו מחיר, אך מבלי שמיסי המוכרים חלים עליהם, וזאת, הגם שעל פי עדות הנתבעת, באותו מועד כבר חלה ירידה במחיר הדירות. בהסכם עמם, לא נקבע שהם ישלמו את המיסים החלים על המוכר, מה שהגיוני בכל עסקת מכר ומה שמחזק את גרסת התבועת. מעדות רון שור עולה, שהמחיר שסוכם עם התובעת נודע לו מהמתווך ולא בעת שהגיע לראות את הבית. לשאלה מה הנזק שנגרם השיבה הנתבעת הנזק לדבריה, הינו ש"אולי יכולתי לקבל יותר תמורת הדירה" (ע' 14 שורות 31-32) . דהיינו "אולי" ולא הוכח כל נזק. 24. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני אני קובעת, כי ס' 4.2. לזיכרון הדברים לא היה ידוע לתבועת בעת חתימת זיכרון הדברים וזאת, לא בגלל שהתרשלה בקריאתו, אלא כיוון שהוסף לאחר שהצדדים עברו על זיכרון הדברים בפעם הראשונה, כאשר המנוח הקריא אותו לתובעת ולאמה. לאור האמון שנתנה התבועת במנוח, שהציג עצמו כאדם מפורסם, היא לא קראה את ההסכם לאחר התיקון, וזו גם גרסת הנתבעים. יתרה מכך, מלשון הסעיף, אדם שאינו משפטן, לא יכול להבין שמדובר גם במיסים החלים על המוכרים. 25. זיכרון הדברים נכרת מתוך טעות שעליה ידע המנוח. המנוח היה צריך ליידע את התובעת שסעיף זה הוכנס להסכם ושלא היה בנוסח המקורי שהוצא מהאינטרנט, ושחיוב הרוכש בתשלום מיסים החלים על המוכר הינו חריג. אני מקבלת את טענת התובעת שלא ידעה שס' 4.2. הוכנס לזיכרון הדברים. אילו ידעה התבועת אודות העובדה שעליה לשלם מיסים שלא חלים עליה, כאדם סביר, לא הייתה מתקשרת בזיכרון הדברים. מדובר בניהול מו"מ בחוסר תום לב מצד המנוח, הטעיה שמאפשרת את ביטול זיכרון הדברים. לאור האמור, זיכרון הדברים בוטל כדין. מכיוון שאין מחלוקת לגבי זהות הנכס, איני מוצאת לנכון לדון בעובדה שבזיכרון הדברים צויינו גוש וחלקה שגויים. סוף דבר אני מקבלת את התביעה. התובעת ביטלה כדין את זיכרון הדברים הנתבעים ישיבו לתובעת את מלוא סכום המקדמה ששילמה בצרוף ריבית והצמדה מיום ששולמה לנתבעים ועד לתשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות אגרה ובנוסף הוצאות שכר טרחה בסך 10,000 ₪. זכרון דברים