התנגדות לבקשה לביצוע שטר חוב בערבות אוואל בטענת זיוף תמצית הטענות בהתנגדות בהתנגדות טענו המבקשים, כי המשיבה זייפה או הגישה עותק צילומי בלבד של השטר החוב, וזאת לאור העובדה ששטר החוב בוטל בהסכמה ואינו בידיה. עוד נטען, כי המשיבה מסתירה את העובדה כי הסכימה לקבל לידה כספים במזומן בסך 50,000 ₪ וזאת חלף שטר החוב הנטען, שמעולם לא נמסר לה, והכל במסגרת הסכם שכירות של דוכן לממכר מוצרי מזון שונים ותחנת פיס ברח' התקווה בבאר-שבע. לטענת המבקשים, באחרונה נתגלע סכסוך בינם ובין המשיבה, וזאת על רקע דרישתה התמוהה, כלשונם, לקבל את מחצית רווחי העסק וכן טענו כי נפלו פגמים בבקשה לביצוע עת לא צויינו העובדות הנוגעות להחזקתה של המשיבה בשטר. תמצית מהלך הדיון בבקשה ביום 18/6/2013 התקיים בפני הדיון בהתנגדות. המבקש מס' 1 לא התייצב לדיון וזאת מסיבה רפואית. המשיבה לא התייצבה ובמקומה התייצב בנה, מר שלומי מימון. המבקש מס' 2 נחקר על תצהירו וכאשר הוצגו לו שטרי חוב מקוריים, שחתימה הנחזית להיות חתימתו מתנוססת עליהם ונשאל האם המדובר בחתימתו השיב: "כן סביר להניח . אבל הכתב הוא לא הכתב שלי . אני מתקן לא, זה לא כמו השטרות שעליהם חתמתי . הכתב יותר מדי יפה . פה זה לא הכתב שלי" (ההדגשות שלי - י.ב.). המבקש מס' 2 טען בחקירתו כי ניתנו 50,000 ₪ לידי בנה של המשיבה, וכי בחוזה השני שנחתם בין הצדדים, נאמר במפורש כי 50,000 ₪ יחולטו ומכאן שאכן הועברו לידי בנה של המשיבה. המבקש מס' 2 נשאל האם קיים בין הצדדים חוזה שכירות משנת 2008, ואישר כי אכן חתם על חוזה שכזה, ואף הוסיף כי זייף, יחד עם בנה של המשיבה, את חתימתו של המבקש מס' 1. בהמשך החקירה כאשר נשאל המבקש מס' 2 לגבי הטבה שקיבל בהנחה בדמי השכירות השיב המבקש מס' 2 כך: "הוא גם קיבל אבל מהצד עוד כסף 50,000 ₪, הוא קיבל ממני מהצד עוד כסף. הוא גם חילט את ה 50,000 ₪ שכביכול נתתי לו. לשאלת בית המשפט מה זה כביכול נתתי לו, משיב שכביכול נתתי לו לפני עשר שנים. לשאלה למה אמרתי כביכול משיב לא יודע למה אמרתי כביכול." (ההדגשות שלי - י.ב.). כאשר נשאל המבקש מס' 2 לגבי סע' 4ט' בהסכם משנת 2008, ממנו עולה כי שטר החוב ימשיך לשמש כבטוחה לתשלום דמי השכירות, השיב כי בנה של המשיבה ניצל את תמימותו וכי חתם על המסמך מבלי להתייעץ עם עו"ד. כאשר נשאל המבקש מס' 2: "מיוני 2012 הפסקת לשלם למרות שלפי ההסכם אתה מחויב להמשיך לשלם?", השיב: "לפי ההסכם שלי מולו. תמיד הייתי טוב לו, הייתי עובד בשבילו והייתי משלם לו. זה מה שהוא רגיל אבל נגמר החוזה שלו עם הקניון ואני עכשיו בחוזה עם הקניון. הפסקתי לשלם." (ההדגשות שלי - י.ב.). כאשר הוצגו בפני המבקש מס' 2 שטרות נוספים, והוא נשאל: "השטר השלישי הוגש לביצוע. תסביר לי לגבי שני השטרות שאני מציג לך?", השיב: "עשית את זה דומה.". כאשר נשאל, לאור תשובתו: "אתה אומר שאני זייפתי את זה?", השיב: "משהו לא יאמן. אין לי הסבר. זה אותן שטרות? יכול להיות שהוא החזיר לי את השטרות ויש לו עוד שטרות? זה מפליא. חבל על הזמן.". (ההדגשות שלי - י.ב.). המבקש מס' 2 לא ידע להעיד האם מתנוססת על השטר חתימתו של המבקש מס' 1, וכאשר נשאל מדוע לא מסר המבקש מס' 1 תצהיר בעניין זה השיב: "אבי עסוק מידי בשביל להתעסק עם שלומי.". בחקירתו החוזרת טען המבקש מס' 2 כי השטרות עליהם חתם במעמד חתימת החוזה בשנת 2001 נמצאים ברשותו, והוסיף כי המשיבה לא נכחה כלל במעמדי חתימות החוזים בין הצדדים. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. תמצית סיכומי המבקשים המבקשים חזרו בסיכומיהם על הטענה כי נפלו פגמים בבקשה לביצוע. המבקשים הוסיפו כי המשיבה אינה מעורבת בהליך וכי קיים ספק ממשי האם חתמה על חוזה עימם. המבקשים חזרו על טענתם ולפיה שטר החוב זוייף, וכי שטרי החוב המקוריים נמצאים בידיהם שכן בוטלו בהסכמה עם העברת הסך של 50,000 ₪ לידי בנה של המשיבה. המבקשים הוסיפו כי המשיבה כלל אינה מופיעה כמוטב על פי השטרות, שכן שמה של בעלת הזכויות במרכז המסחרי (שהיה רשום על גבי השטרות) נמחק ולא הוסף שמה של המשיבה. המבקשים חזרו על טענתם כי מן המסמכים שהוצגו בהליך עולה, כי סכום של 50,000 ₪ חולט על ידי המשיבה, וכי היו בין הצדדים חילוקי דעות שמקורם בבקשתה של המשיבה לקבל מחצית מרווחי העסק. המבקשים הוסיפו וטענו כי עסקת היסוד פקעה, שכן תקופת השכירות הסתיימה וכי לא ניתנה תמורה בעד השטר. עוד נטען על ידם כי השטר ניתן כביטחון, ותחתיו קיבלה המשיבה 50,000 ₪, וכי מכל מקום תקופת השכירות הסתיימה לפני שנים. המבקשים הפנו להלכות הידועות בדבר הרף הנדרש מן המבקש רשות להתגונן. תמצית סיכומי המשיבה המשיבה טענה בסיכומיה כי היא אישה מבוגרת ונכה (עיוורת), אשר שכרה שטח מסחרי של כ- 12 מ"ר במרכז המסחרי בקניון קרית הממשלה בבאר-שבע, מחברת אשמורת תיכונה בע"מ, וכי במקביל, השכירה מושכר זה בשכירות משנה למבקשים, לפי הסכם מיום 15/11/2001, בתמורה לדמי שכירות חודשיים בסך של 3,000 דולר ארה"ב בתוספת מע"מ. ההתקשרות, לטענתה, בוצעה באמצעות בנה, מר שלומי מיימון, אותו הסמיכה לעניין זה. על פי הנטען בסיכומיה, ביום 26/11/2008 נחתם הסכם נוסף בינה ובין המבקשים, ולפיו רכשו מחצית מזכויות השכירות שלה במושכר, ולפיכך סוכם בין הצדדים כדלקמן: כי המבקשים ישלמו לה 30,000 ₪ בתוספת מע"מ; כי ישלמו לה 2,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש בגין מחצית השכירות שנותרה בידה; כי ישלמו למשכירה העיקרית את מלוא דמי השכירות וההוצאות; כי אם תשכיר המשכירה העיקרית - למשיבה או למבקשים - את המושכר, ימשיכו לשלם למשיבה, בכל מקרה, 2,000 ₪ בצירוף מע"מ; כי הסך של 49,380 ₪ שנמסר כביטחון יחולט; וכי שטר החוב שנמסר יהווה ערובה גם לאחר חלוף האופציה. לטענתה, בניגוד למוסכם, הרי שמחודש יולי 2012 ואילך הפסיקו המבקשים לשלם לה את דמי השכירות, ולפיכך, ביום 25/12/2012 (ולא 15/12/13 כפי שנרשם בטעות בסיכומים - י.ב.), הגישה המשיבה את אחד משטרי החוב לביצוע, וזאת כנגד דמי השכירות לחודשים יולי עד דצמבר 2012. המשיבה ביקשה בסיכומיה לדחות את התנגדותו של המבקש מס' 1 על הסף, שכן לא הגיש תצהיר מטעמו, ולא נתן הסבר סביר להעדר תצהיר מטעמו. לגופו של עניין, ביקשה המשיבה לדחות גם את התנגדותו של המבקש מס' 2, בשל סתירות מהותיות, כלשונה, בין גירסתו בחקירה הנגדית לגירסתו בתצהיר; בשל התמוטטות גירסתו העובדתית בדבר תשלום הסך של 50,000 ₪; בשל העדר פירוט תשתית עובדתית מלאה ואי-איזכורו של ההסכם הנוסף בין הצדדים משנת 2008; ובשל הודאתו בהפרת ההסכם הנוסף. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהתנגדותם של המבקשים, בחקירת המבקש מס' 2 בפני, במוצגים ובסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין בפי המבקשים כל טענת הגנה כנגד התביעה השטרית, ולו בדוחק, וכי הגנתם היא הגנת בדים. ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר סוכמה בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ מפי כב' הש' א' רובינשטיין: "מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת - שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים - אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט - כתארו אז - מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". (ההדגשות שלי - י.ב.). נשאלת השאלה - מתי יש לקבוע כי המדובר ב"הגנת בדים"? מהם סימני ההיכר של הגנה כזו? בית המשפט העליון בע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121, נתן בהגנה זו מספר סימנים: "על-כן, בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק. אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה". (ההדגשות שלי - י.ב.). נמצאנו למדים, אם כן, כי ניתן לקבוע כי המדובר בהגנת בדים כאשר: א. המצהיר "קורס" בחקירה נגדית וגירסתו "מתמוטטת". ב. הגירסה העובדתית קורסת מול חומר הראיות כולו (שאינו מצריך שיקולי מהימנות). ג. כאשר תצהיר המבקש מעלה טענות כלליות ואינו מתכבד ומפרט את פרטי הגנתו כך שלמעשה אין גירסת הגנה ממשית ומפורטת. לכל אלה יש להוסיף, לטעמי, את המקרים הבאים (מבלי להתחייב על רשימה סגורה של מקרים): ד. כאשר כל הטענות העובדתיות של המבקש אינן מעלות הגנה במובן המשפטי גם אם תתקבלנה במלואן בתום ההליך העיקרי (לדוגמה: אדם אשר טוען רק טענות עובדתיות בדבר יכולתו הכלכלית לשלם ומצבו הבריאותי). ה. כאשר מתברר מתצהירו של המבקש ומחקירתו כי הוא מעלה מספר גירסאות עובדתיות הסותרות זו את זו בצורה חזיתית בנקודות המהותיות לדיון ולא ניתן ליישב בין גירסאות אלה. המבקש מס' 2 העלה מספר גירסאות באשר לעובדת מסירת/אי-מסירת שטר החוב לידיה של המשיבה או לידיו של בנה, והמדובר בגירסאות הסותרות זו את זו בצורה חזיתית, בנקודה המהותית לדיון, ולא ניתן ליישב ביניהן, וזאת גם ללא הידרשות לשיקולי מהימנות כלל. בסע' 7 לתצהירו טען המבקש מס' 2 כי שטרי החוב לא נמסרו לבסוף, למשיבה. המדובר בטענה עובדתית ברורה וחד משמעית ולפיה לא בוצע אקט של מסירה של שטר החוב נשוא ההתנגדות לידיה של המשיבה. דא עקא שבפרוטוקול הדיון מיום 18/6/2013, עמ' 2, שורות 9-10, טען המבקש מס' 2: ".... החזרתי לו (לבנה של המשיבה - י.ב.) את הכסף במזומן והוא החזיר לי את שטרי החוב...". (ההדגשה שלי - י.ב.). טענה זו היא טענה עובדתית שונה לחלוטין, לפיה, שטר החוב אכן נמסר למשיבה (או לבנה), אלא שהוא הוחזר כנגד תשלום במזומן, לידי המבקש מס' 2. אם לא די בכך, הרי שגירסה זו אף קורסת ממש אל מול חומר הראיות כולו, ובמיוחד אל מול סע' 4(ט) ל- מש/2 (ההסכם בין הצדדים משנת 2008) בו נאמר במפורש כי שטר החוב ימשיך וישמש בטוחה גם להתחייבויות על פי הסכם זה. ודוק, המבקש מס' 2 בחר בתצהירו שלא להזכיר כלל את ההסכם משנת 2008, למרות שהוא מודה במפורש, בחקירתו הנגדית, כי חתם על ההסכם (ואף זייף, לדידו, את חתימת אביו - המבקש מס' 1) - ולא טען דבר וחצי דבר אודות גמירות דעתו או כל טענה אחרת בנוגע לתוקפו של ההסכם. יש לזכור כי ההלכה היא ש"אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט (3) 41 - ההדגשה שלי - י.ב). מעבר לאמור לעיל, גירסתו של המבקש מס' 2 בדבר "חילוטם" של 50,000 ₪ כנגד השבת שטר החוב, קרסה אף היא בחקירתו הנגדית, וזאת מכל הטעמים הבאים: ראשית, המבקש מס' 2 אמר במהלך חקירתו כי "כביכול" חולטו 50,000 ₪, ולא ידע להסביר מדוע אמר "כביכול". שנית, הטענה כי החילוט נעשה כנגד השבת שטר החוב, קורסת, אך היא, למקרא מש/2, ממנו עולה במפורש כי החילוט הוא רק אחד מן הצעדים שהוסכם כי המבקשים יבצעו, במסגרת ההסכם, וסע' 4(ט) ו- 4(ו) מבהירים כי אין השבה מוסכמת של השטר כנגד החילוט האמור. לעניין הטענה בדבר זיוף חתימתו של המבקש מס' 1 על ההסכם משנת 2008 (מש/2), הרי שטענה שכזו צריכה הייתה לבוא מפיו של המבקש מס' 1 עצמו (שלא הגיש כלל תצהיר), ובוודאי שהיא בבחינת הרחבת חזית אסורה כאשר היא מועלית בשלב חקירתו הנגדית של המבקש מס' 2 בלבד, שלא התייחס להסכם זה בתצהירו ולא טרח להזכירו או להעלות טענות באשר לתוקפו. בשולי הדברים אתייחס לטענת המבקשים בדבר פגמים שנפלו בבקשה לביצוע. המבקשים לא פירטו בבקשתם מהם הפגמים בבקשה להם הם טוענים, מלבד האמירה הכללית והסתמית כי "לא צויינו העובדות הנוגעות להחזקתה של המשיבה בשטר." הא ותו לא. רוצה לומר, המבקשים לא טענו דבר, גם לא בסיכומיהם, בנוגע לסע' קטנים 4 ו-5 לסע' ו' לבקשה לביצוע (הנוגעים לשאלות אחרות בדבר הצגת השטרות לפירעון ולמשלוח הודעת החילול), שאכן לא מולאו כדבעי, אלא טענו בנוגע לסע' קטן 1 בלבד לסע' ו' לבקשה לביצוע, שבו מפורטות העובדות הנוגעות לאחיזה בשטר. דא עקא שסע' קטן 1 לסע' ו' לבקשה לביצוע מולא כדבעי על ידי המשיבה, ונרשם בו, במפורש, כי היא אוחזת בשטר בחתימת המבקש מס' 1, ובערבות המבקש מס' 2. אין עובדות נוספות שהמשיבה חייבת לציין בעניין זה, שהרי, כידוע, בתביעה שטרית רשאי התובע להתבסס על האחיזה בשטר ותו לא, ובלבד שיציין כי הוא אכן אוחז בשטר, ומיהם החתומים עליו. לאור כל האמור לעיל, משלא הגיש המבקש מס' 1 תצהיר כלל, ומשגירסתו העובדתית של המבקש מס' 2 התמוטטה בחקירתו הנגדית, וקרסה אל מול חומר הראיות כולו, אף ללא צורך להידרש לממצאי מהימנות, אני דוחה את ההתנגדות. המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 14-12626-12-7 - ישופעלו.שטר חובערבות אוואלזיוףחובערבותשטרביצוע שטר