טענה כי החתימה בהסכם אינה חתימתה וכי לא נכתבה בכתב ידה, לא בהרשאתה ולא בהסכמתה 4. עוד הצהירה, כי לא ידעה על קיום החשבון ולא צרכה ממנו וכי לפני 15 שנה סגרה חשבון משותף לה ולמי שהיא מכנה בעלה בנפרד , מר חיים X בבנק המזרחי ומאז אין קשר בינה לבין התובעת. 5. הנתבעת הצהירה כי לפני 4 שנים נפרדה מבעלה שנמצא במאסר. 6. עוד הצהירה הנתבעת כי בעלה בנפרד הוא שחתם על ההסכם ופעל בחשבון. 7. ביום 19.6.13 התקיימה חקירת הנתבעת על תצהירה והיא נשאלה לגבי חתימתה על הסכם אחר שנחתם , בין היתר, בינה לבין התובעת בשנת 2000 והיא השיבה "אתה יודע מה, לא. זו חתימה שדומה לחתימתי , אבל לא חתמתי אני לא זוכרת דבר כזה, . אני לא זוכרת שהבנק תבע אותי בשנת 2000." 8. לנתבעת ניתנה בהסכמת התובעת רשות להגן וההליך הועבר להליך של סדר דין מהיר . 9. בימ"ש (כבוד השופט שקד) מינה בהסכמת הצדדים מומחית לכתב יד כדי לבדוק טענת הנתבעת כי לא חתמה על הסכם פתיחת חשבון הבנק , בכפוף לשמירת זכות הנתבעת להביא ראיות מטעמה. 10. הנתבעת התנגדה לכלול בבדיקה גם את ההסכם משנת 2000 , אולם בימ"ש הורה לכלול בבדיקה גם את ההסכם משנת 2000 וכן הורה לצדדים להגיש תצהירים עד יום 1.9.13. 11. ביום 1.9.13 התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה חתום ע"י מר יניב גרמה עובד התובעת שהצהיר כי שימש בזמנים הנוגעים לעניין מנהל לקוחות בסניף בו התנהל החשבון. 12. מר גרמה הצהיר כי בעבר הוגשה תביעה נגד הנתבעים בגין יתרת חוב באותו חשבון באותה עת . בעקבות התביעה , ביקשו הנתבעים שם , הנתבעת כאן ובעלה מר חיים X , להגיע להסדר עם הבנק ונחתם הסכם להסדרת החוב בחשבון. ביום 3.9.2000 ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. 13. התובעת צרפה את עותק ההסכם ומר גרמה הוסיף והצהיר כי למרות שהבנק העמיד בסמוך למתן פסק הדין הלוואה בהתאם להסכם , הנתבעים לא עמדו בהסכם ולא שילמו כספים כפי שהתחייבו. 14. עוד הצהיר מר גרמה כי בשנת 2004 פנו הנתבעים לבנק בשנית בבקשה להסדיר החוב פעם נוספת והתובעת הסכימה לפנים משורת הדין להעמיד לנתבעים הלוואה חדשה להסדרת החוב בחשבון בלבד. 15. מר גרמה הבהיר כי מבחינת נוהלי הבנק הרי שלצורך העמדת ההלוואה מחדש היה צורך להחתים הנתבעים מלבד על מסמכי ההלוואה " גם על טפסים נוספים מחודשים וכו' " והתובעת צרפה עותק מההסכמים החדשים חתומים ע"י הנתבעים. 16. מר גרמה הצהיר כי ביום 22.2.2004 הועמדה לנתבעים הלוואה על סך של 25,250 ₪ וכי הבת של הנתבעת צורפה כלווה. התובעת צרפה את עותק הסכם ההלוואה. 17. מר גרמה הבהיר והדגיש כי "נהלי הבנק אינם מאפשרים להחתים אדם על מסמך מבלי לזהותו פרונטאלית ע"י ת.ז. ולכן טענת גב' X על כך שלא הייתה בסניף ולא חתמה על המסמכים אין לה אחיזה במציאות והיא בעלה וביתה חתמו בפני ואף צולמו ת.ז. של הנתבעים ומצ"ב". 18. צילום ת.ז. לא צורף לתצהיר. 19. ביום 3.9.13 הגישה הנתבעת תצהירה בו חזרה על תוכן התצהיר תמך בהתנגדותה. אין בתצהיר התייחסות למסמכים שהוצגו בפניה בחקירתה , מסמכים שהיא הכחישה חתימתה עליהם. 20. ביום 20.9.13 הגישה המומחית חו"ד . המומחית תארה מהלך הבדיקה שהתבססה על השוואה בין המסמכים משנת 2000 , משנת 2004 , הכתבה שנערכה לנתבעת ע"י המומחית ומסמכים מקוריים ובהם דוגמאות כתב ידה באקראי. 21. המומחית ציינה כי מצאה "מבנה עקבי של חתימות ללא חריגים כלשהם" וכי "בבדיקת הדוגמאות בינן לבין עצמן מצאתי מבנה עקבי בעל תכונות ומבנה דומים." 22. המומחית פרטה חמישה מאפיינים דומים בסעיף 2 ג לחו"ד וסיכמה כי לאור הממצאים הנ"ל הגיעה למסקנה שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זהות ראשונה) שהחתימות שבמחלוקת הנ"ל נכתבו ע"י כותבת הדוגמאות . 23. ביום 15.9.13 התקיימה ישיבה נוספת בפני בימ"ש (כבוד השופט שקד) והנתבעת ביקשה לזמן המומחית להיחקר על חו"ד. 24. ביום 15.10.13 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לזימון מר חיים X בנימוק ש" עדות העד הנ"ל הינן חשובות ביותר לצורך הוכחת טענות הנתבעת , וביסוסה ולהפרכת טענות התובעת " וכי " עדות העד הנ"ל מהוות נדבך משמעותי , חשוב, ובסיסי בהוכחת המצב העובדתי האמיתי בתובענה זו". 25. בימ"ש (כבוד השופט שקד) אישר הבקשה אך ציין כלהלן " למרות שבקשה זו אינה מתארת את זיקת העד , הרי זו עולה מההתנגדות". 26. ביום 12.11.13 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק זה בפני. ראשון נחקר העד מטעם התובעת מר גרמה. 27. בתחילת חקירתו העד השיב לשאלת ב"כ הנתבעת האם הוא מכיר הנתבעת "אישית אני לא מכיר אותה , אני לא זוכר אם ראיתי אותה בסניף". 28. לאחר מכן תיקן עדותו והסביר כי התבלבל וחשב שנשאל לגבי הכרות באופן פרטי וכי הוא מכיר אותה מהסניף. 29. במסגרת עדותו הגישה התובעת צילום ת.ז. של הנתבעת שלא צורפה לתצהיר. 30. כאשר נשאל האם חתמה הנתבעת בפניו השיב:" המקרה הוא מ2004 . על סמך המסמכים שאני חתום עליהם אני יכול לומר שהייתה אצלי" (עמ' 3 שורה 14). 31. העד נשאל פעם אחר פעם לעניין חתימת הנתבעת בפניו ונשאר איתן בדעתו כי הוא מסיק מהמסמכים כי הנתבעת חתמה בפניו כמו גם מר חיים X והבת נעמה אסא. 32. בימ"ש חידד ושאל העד האם יש אפשרות שאם יש התמשכות קשר עם לקוח מסתפקים בחתימה מתוך אמון בלקוח בחתימה של אחרים שהלקוח טוען שזו חתימתם והעד שלל זאת (עמ' 6 שורה 25). 33. בתום חקירת העד מטעם התובעת נחקרה המומחית . המומחית נחקרה באריכות ע"י ב"כ הנתבעת לגבי המאפיינים הדומים בכתב היד במסמכים השונים , כאשר ב"כ הנתבעת מציג בפניה סתירות לכאורה בין הדוגמאות לבין מסקנותיה לזהות , אולם המומחית עמדה על האמור בחו"ד לעניין קיומם של המאפיינים הדומים למעט בהכתבה שם זיהתה ניסיון של הנתבעת "לשנות את כתב היד " (עמ' 7 שורה 22). 34. לשאלת בימ"ש האם יש אפשרות שאחר יזייף החתימה המומחית ענתה כי לא מצאה סימני זיוף שכן "חתימות כתב היד הוא טבעי , שוטף, אין רעד ואין קוים הססניים שהם מאפיינים זיוף" ( עמ' 7 שורה 13 ואילך). 35. המומחית נשאלה לעניין המשמעות שחלק מהמסמכים הנבדקים מצולמים והשיבה כי הצילומים היו ברורים ולכן "יכולתי להגיע לממצאים גבוהים ביותר בדרגה הגבוהה ביותר" (עמ' 9 שורה 24 ואילך) . 36. בתום חקירת המומחית ב"כ הנתבעת העיד את מר חיים X שכאמור כונה ע"י הנתבעת בתצהירה בעלה בנפרד. עד זה השמיע בעדותו הראשית גרסה חדשה , שלא בא זכרה בתצהירי הנתבעת , או בבקשה לזימונו , לפיה הוא חתם על כל המסמכים בעצמו , גם בשמה של הנתבעת וגם בשם בתו , גם בשנת 2000 וגם בשנת 2004 וכל זאת עשה בפני ב"כ הבנק באותה עת עו"ד שוטון בידיעתו ובהסכמתו. 37. לטענתו הוא תהה על כך בפני עו"ד שוטון וזה ענה לו "אני זה הבנק" (עמ' 11 שורה 10) . 38. בחקירתו הנגדית , נשאל מר X מדוע לא הגיש תצהיר עדות ראשית ועל כך ענה כי "לא התבקשתי לתת תצהיר" (עמ' 11 שורה 29) . 39. לאחר מכן העלה העד גרסה חדשה נוספת שלא בה זכרה במי מתצהירי הנתבעת , או בבקשה לזימונו לפיה הבת שלו נתנה לבנק 10,000 ₪ במזומן וכי חבר טוב שלו עזר לו לשלם לבנק החוב " ונגמרו התשלומים ומבחינתי החשבון נסגר" ולאחר מכן תיקן ואמר הבת שלו נתנה לו את הכסף (עמ' 13 שורה 27 ואילך). 40. לעניין יחסיו עם הנתבעת העד טען שהם פרודים , אך אישר כי הוא מתגורר איתה בדירה אחת מאז שחרורו מהכלא לפני יומיים עד שימצא דיור אחר (עמ' 14 שורה 5 ואילך). 41. בנוסף למר X נחקרה גם הנתבעת על תצהירה. כשנשאלה כיצד היא יודעת בסעיף 11 לתצהירה כי בעלה חתם על ההסכם היא השיבה " יתכן מאד שזה הוא כי באו אלי כל מיני אנשים עם חתימה כמו שלי ." (עמ' 14 שורה 30). 42. לאחר מכן טענה שאותם גורמים הם מהשוק האפור. 43. בתום שלב ההוכחות הוריתי לצדדים לסכם בעל פה. 44. ב"כ התובעת טען כי העדה אישרה כי החשבון נפתח בבעלות משותפת ומשלא נסגר הרי היא נותרה חייבת בגינו. 45. ב"כ התובעת ביקש לא ליתן משקל לגרסה בעניין מעורבות עו"ד שוטון בזיוף ולשאלת בימ"ש טען שגרסה זו הובאה לידיעתו לראשונה מחקירתו הראשית של מר חיים X. 46. בימ"ש שאל את ב"כ התובעת מדוע התובעת לא פתחה תיק הוצל"פ עקב הפרת ההסכם משנת 2000 שקיבל תוקף של פסק דין והסביר כי מכיוון שנלקחה הלוואה שפרעה החוב בגינו ניתן פסק הדין , מכאן שהחוב נשוא אותו פסק דין סולק. 47. ב"כ התובעת הסתמך על חו"ד של המומחית ולעניין גרסת מר חיים X טען שלמר חיים X אין מה להפסיד כי הוא כבר חייב את הכספים כי ניתן נגדו פסק דין . 48. במסגרת סיכומי הנתבעת , ב"כ הנתבעת טען שהסתמכות התובעת על כך שהנתבעת אישרה כי הייתה בעלים משותף של החשבון שלא נסגר הינה הרחבת חזית וכי הבנק מיצה זכויותיו ומדובר במעשה בי דין ," על אותו חוב ניתן פסק דין בשנת 2000". 49. לשאלת בימ"ש מתי יידע לראשונה בימ"ש על הגרסה לפיה על המסמכים חתם מר חיים X בפני עו"ד שוטון ענה "שהדבר עולה לראשונה בבקשה לרשות להגן ב-19.7.13 עמ' 2 ש'17-19. ההסכם משנת 2000 הוצג בפני הנתבעת כבר ב 19.6.13 והוא נחתם ע"י עו"ד שוטון ואני מציג את ההסכם משנת 2000 זה ההסכם שעו"ד שוטון ערך כב"כ הבנק" (עמ' 16 שורה 17 ואילך) . 50. לשאלת בימ"ש היכן כתוב בהסכם הפשרה שעו"ד שוטון מאשר שהחתימות היו בפניו ענה " ההסכם נחתם על ידי עו"ד שוטון כב"כ הבנק". 51. לשאלת בימ"ש מדוע לא זימן עו"ד שוטון ענה " הנטל להוכיח את קיום החתימה הוא על התובע" וכי אי הזמנת עו"ד שוטון "קריטית ופועלת לחובת הבנק באשר מדובר בעד בשליטת הבנק" (עמ' 17 שורה 24 ואילך) . 52. ב"כ הנתבעת הפנה בימ"ש לעובדה שמר גרמה העיד כי חי מפי מסמכים. 53. לשאלת בימ"ש , האם ציפה שמר גרמה יזכור ארוע שהתרחש בשנת 2000 ענה "שכאשר העד אומר שצילם ת"ז וביצע נוהל הוא לא הציג את צילומי ת"ז .העד לא זכר דבר, הוא הניח הנחות ושיער , הוא גם לא הציג את נהלי הבנק ." (עמ' 16 שורה 31ואילך). 54. מנגד טען ישנן שתי עדויות של הנתבעת שטוענת שלא חתמה ועדות בעלה כי זייף חתימתה. 55. באשר לחו"ד , ב"כ הנתבעת טען שאין לסמוך על חו"ד והפנה לשני מאפיינים דומים שלטענתו אינם דומים . הבית בהכתבה עגולה ואילו במסמך במחלוקת זוויתית ואילו הלמד במסמכי המחלוקת חסרת לולאה . דיון והכרעה 56. הצדדים מסכימים על העובדות שלהלן: הנתבעת פתחה יחד עם בעלה מר חיים X חשבון בנק בבעלותם המשותפת אצל התובעת. בשנת 2000 התובעת תבעה את הנתבעת ובעלה בגין יתרת חוב בחשבון וניתן פסק דין בהסכמה לסילוק החוב , כאשר הבת נעמי אסא ערבה להסדר הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. משהחוב לא סולק , הושגה הסכמה נוספת לפיה החוב יסולק ע"י תשלום החוב באמצעות נטילת הלוואה מהתובעת , הלוואה שתסולק ע"י בעלי החשבון , ולהסכם ההלוואה נוספה כלווה מי שערבה להסכם משנת 2000 , הבת נעמי אסא . מר חיים X היה צד למו"מ שקדם להסכמים ולחתימת המסמכים השונים וחתם מטעמו עליהם כצד להם. 57. המחלוקת היא בשאלה האם הנתבעת והבת חתמו על המסמכים השונים והאם היו ערים לקיומם. 58. לגרסת התובעת , הנתבעת והבת חתמו בפני מר גרמה ולכן מוחזקות כמי שהבינו והסכימו לתוכנם וגרסה זו נתמכת בתצהירו ועדותו של מר גרמה וחו"ד ועדות המומחית לפחות לעניין חתימת הנתבעת על המסמכים. 59. לגרסת הנתבעת שהובאה בפי העד שזימנה , בעלה חיים X , הוא חתם על כל המסמכים בפני עו"ד שוטון ב"כ התובעת גם בשם הנתבעת והבת וזאת עשה בידיעתו ובאישורו של ב"כ התובעת וכי אין לקבל חו"ד של המומחית שכן ממצאיה סותרים מסקנותיה. 60. הצדדים חלוקים גם בשאלה , מי היה אמור לזמן עו"ד שוטון. 61. הצדדים חלוקים גם בשאלה , האם די בכך שהחשבון לא נסגר כדי לחייב הנתבעת בחוב שנוצר בחשבון והאם טענה זו לכשעצמה היא הרחבת חזית וכן בשאלה האם פסק הדין משנת 2000 יצר מעשה בי דין. 62. אדון בשאלות אחת לאחת. 63. ראשית , איני מקבל הטענה שמכיוון שהעד מר גרמה לא זכר האירועים שהתרחשו בשנת 2000 ובשנת 2004 אין ליתן כלל משקל לעדותו. 64. להפך. אילו העד היה מתיימר להעיד כי הוא זוכר את האירועים בשנת 2000 ובשנת 2004 , הדבר היה מעורר סימן שאלה , אולם תשובתו מתיישבת עם ההיגיון , לפיו , אם עולה מהמסמכים שערך כי החתומים חתמו בפניו , אזי הם אכן חתמו בפניו וכך נוצרה חזקה שעל הנתבעת היה לסתור . 65. לצורך סתירת החזקה , ניתן היה לעשות שימוש בחו"ד שתקבע כי החתימה אינה חתימת הנתבעת , או באמצעות עד שיעיד מי חתם על המסמכים. 66. לפי תקנה 214 ג לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד - 1984 , בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו ויצרף לו תצהיר מטעמו ....וכן חו"ד מומחה. 67. מכאן שמרגע שניתנה לנתבעת רשות להגן , היה עליה להגיש חו"ד כאמור , אולם היא הסכימה למינוי מומחה מטעם בימ"ש. 68. בימ"ש מינה מומחית בכפוף לזכותה של הנתבעת להביא ראיות. 69. המומחית מטעם בימ"ש הגישה חו"ד שקבעה בסבירות גבוהה שהנתבעת חתמה על המסמכים . לכאורה , משנוכחה הנתבעת שחו"ד פועלת לחובתה , היה עליה לבקש מבימ"ש בישיבה המקדמית שהתקיימה לאחר שחו"ד הייתה בפני הצדדים , ובמסגרת זכותה להביא ראיות , רשות להגיש חו"ד סותרת , אך בקשה כזו לא הוגשה והנתבעת הסתפקה בזימון המומחית לצורך חקירתה על חו"ד. 70. במסגרת הניסיון לסתור מסקנות המומחית , ללא חו"ד נגדית , הנתבעת לא הציגה פסקי דין המצביעים על כשלים בעבודת המומחית ולבימ"ש אין כל סיבה לפקפק במקצועיותה ובתום ליבה. 71. התרתי חקירה ארוכה ומפורטת של המומחית ולא נוכחתי כי חו"ד קרסה וכי יש מקום לדחות המסקנות של המומחית. 72. המומחית סיפקה תשובות לשאלות ב"כ הנתבעת מהם עולה כי גם אם הדיוט יסבור שיש שוני בין החתימות , הרי לאחר עיון בצילומי הגדלת החתימות , היא מגיעה למסקנה שאין שינויים בין המסמכים למעט בהכתבה וכי בהכתבה , אכן היה ניסיון של הנתבעת לייצר שינויים. 73. לכאורה , די היה בכך כדי לקבל את התביעה שכן כל טענות הנתבעת התמצו בטענה שלא חתמה ולא הרשתה לאחר לחתום בשמה. 74. למרות האמור לעיל , אדון בעדות בעלה של הנתבעת , שהיא מכנה אותו בעלי בנפרד , לפיה הוא חתם על כל המסמכים גם בשם הנתבעת וגם בשם הבת בפני עו"ד מטעם הבנק. 75. מכיוון שפרט לעדויות הנתבעת ומר חיים X , אין עדויות ומסמכים המבססים טענתם כי אכן הם פרודים , במיוחד לנוכח העובדה כי מר X התגורר עד לאחרונה בבית המאסר ולכן ממילא לא גרו יחדיו, הטענה לפירוד לא הוכחה. 76. לכאורה, אם נפרדו לפני ארבע שנים כטענת הנתבעת , מדוע לא התגרשו ? לא הובאה תשובה לתהייה זו. 77. יותר מכך , העד העיד כי מאז שחרורו הוא מתגורר עם פרודתו כביכול , גם אם ניסה למעט מחשיבות עובדה זו בנימוק שהוא לא חולק עמה חדר שינה וכי מדובר בהסדר זמני כביכול. 78. דנתי בסוגיה זו , מכיוון שהעדר הוכחת הפירוד , פועל לרעת הנתבעת שכן בהעדר פירוד , יש לעד עניין ברור לתמוך בעדות הנתבעת ויותר מכך , מזדקרת השאלה מדוע לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו מלכתחילה , ומדוע לא טרחה הנתבעת לפרט בשני תצהיריה , ובבקשה לזמן מר X דבר וחצי דבר לעניין הגרסה הכבושה לפיה חתם בעלה בשמה בפני עו"ד מטעם התובעת. 79. לא רק שלעד היה עניין ברור לסייע לאשתו , אלא שגם אם נתעלם ממניע ברור זה , גרסתו כבושה והובאה לראשונה במסגרת חקירתו הראשית ולא הפתיעה כלל וכלל את הנתבעת והיא אף לא טענה שעדות זו הפתיעה אותה. 80. מכאן שהיה עליה להביא גרסה זו מבעוד מועד בפני בימ"ש באמצעות הגשת תצהיר חתום ע"י מר X כדי לאפשר לתובעת להעיד עו"ד שוטון כדי לנסות להפריך גרסה זו. 81. כאן יש להדגיש שכאשר מר X נשאל מדוע לא חתם על תצהיר ענה כי לא ביקשו ממנו. ראה סעיף 38 לעיל. 82. הנתבעת ניסתה להחזיק החבל משני קצותיו , הסתירה הגרסה לפיה המסמכים נחתמו בפני עו"ד שוטון עד לרגע העדת מר X במסגרת עדות ראשית , ולאחר מכן טענה שמחדלו כביכול של הבנק לזמן עו"ד שוטון פועל לחובתה של התובעת. 83. כאשר בימ"ש שאל את עו"ד גריידי מתי יידע בימ"ש לעניין הגרסה הקושרת עו"ד שוטון לחתימת הנתבעת בפניו הפנה בימ"ש להסדר שהובא לאישור בפני בימ"ש שנתן תוקף של פסק דין , מסמך שהוגש ע"י התובעת עצמה בדיון המקדמי , אולם עיון במסמך מעלה כי אין בו כל ביסוס לטענה שניתן להבין ממנו שהחותמים עליו , חתמו בפני עו"ד שוטון. 84. כאשר נשאל על כך עו"ד גריידי , לא הייתה בפיו תשובה עניינית. 85. מכאן עולה שהגיוני היה כי התובעת תסבור כי די לה בהעדת מר גרמה שלשיטתה הנתבעת חתמה בפניו ולא היה כל בסיס לציפייה של הנתבעת שהתובעת תעלה בדעתה שבישיבת ההוכחות תפתיע אותה הנתבעת עם העלאת גרסה כבושה ומפתיעה לעניין חתימת המסמכים בפני עו"ד שוטון ולא בפני מר גרמה. 86. מכאן גם שעל הנתבעת היה לזמן עו"ד שוטון ולא על התובעת ומשלא זימנה אותו , עניין זה נזקף לחובתה ועניין פעולתו במועדים הנוגעים לעניין עבור התובעת אינו מעלה ואינו מוריד לעניין החובה לזמנו. 87. בנוסף לכל אלה , הגרסה עצמה , לפיה עו"ד יחתים פעמיים ביודעין את מר X בשם הנתבעת ובשם הבת של מר X , על מסמכים מהותיים , לרבות הסדר פשרה שהובא לאישור בימ"ש , אינה מתיישבת עם ההיגיון , אולם מכיוון שהנתבעת לא זימנה עו"ד שוטון , הטענות החמורות כלפיו נותרו בחלל האוויר ללא מתן אפשרות לעו"ד שוטון להגן על שמו הטוב. 88. עד שלבנק אין שליטה עליו והיה על הנתבעת לזמן היא הבת נעמה אסא שלטענת מר X , העד מטעם הנתבעת , גם חתימתה זויפה ע"י מר X בנוכחות עו"ד שוטון , אולם הנתבעת בחרה שלא להעיד אותה וגם עובדה זו פועלת לחובתה. 89. לא מצאתי להתעכב על עדות הנתבעת שהתכחשה באופן גורף לכל קשר לחשבון 15 שנה , ובעדותה העלתה בעצמה גרסה כבושה לעניין פניות שוק אפור בעניין חתימתה על מסמכים שלא בא זכרה במי מתצהיריה. 90. למעלה מהדרוש אציין כי איני רואה בטענה כי החשבון מעולם לא נסגר וכי לא הובא בפני כל מסמך כי נסגר , הרחבת חזית ולכן צודקת התובעת שדי בכך שהחשבון לא נסגר כדי לבסס חבותה של הנתבעת לסלק החוב בכל עת. 91. למעלה מן הדרוש אציין שהנתבעת ששמרה קלפיה צמוד לחזה עד לרגע ההוכחות מושתקת מלטעון כלפי התובעת טענה להרחבת חזית. 92. הטענה כי פסק הדין שנתן תוקף להסדר הפשרה מהווה מעשה בי דין , נדחית באשר מר גרמה העיד כי התובעת ראתה בנטילת ההלוואה פירעון החוב הקודם שנוצר בחשבון ולכן היה עליה להגיש תביעה חדשה מכיוון שפסק הדין הקודם לכאורה כובד. 93. למעלה מן הדרוש אציין , כי גם אם היה עלי להגיע למסקנה שמר X חתם בשם הנתבעת , מן העובדות עולה שעד לפני ארבע שנים היו בני זוג לכל דבר ועניין על כל המשתמע מכך לרבות לעניין חזקת השיתוף , ובהעדר טענה לסתירת חזקה זו במועדים בהם נוצר החוב , שלא לדבר על הספק אם גם היום הם פרודים , אזי הנתבעת חבה בחוב כפי שהייתה זכאית לחלוק ביתרה בחשבון ככל שהייתה כזאת , לנוכח העובדה שידעה על קיומו של החשבון שהרי אישרה כי הוא נפתח בידיעתה ולא הציגה מסמכים המעידים על סגירתו , או גריעתה ממנו כבעלים בו. 94. מכיוון שהנתבעת לא חקרה העד על אופן חישוב יתרת החוב ולא הביאה ראיות לסתור יתרת החוב הנטענת , למעט הגרסה הכבושה שהופיעה בעדות מר X לראשונה בעת מתן עדותו לפיה סולק כביכול החוב , גרסה שלא נתמכה כלל בראיות ואף לא נזכרה בסיכומי הנתבעת , אני מקבל התביעה . 95. אני מורה לנתבעת לשלם מלוא סכום התביעה בהתאם לסעיף 11 לכתב התביעה וכן מחייב אותה לשלם לתובעת כלהלן : חלקה של התובעת בתשלום שכ"ט המומחית צמוד כדין מיום תשלומו למומחית , החזר אגרת משפט צמוד כדין מיום תשלומו והוצאות משפט בסך 10,000 ₪ צמודים כדין מיום המצאת פסק הדין. חוזהמסמכיםזיוף חתימה