החזקת חשיש לצריכה עצמית בבית במשקל 0.77 גרם נטו

החזיק חשיש לצריכתו העצמית, בשני מקומות נפרדים בביתו. בנייר עיתון על סל כביסה בחדר השירותים במשקל 0.77 גרם נטו ובתוך קופסא מעץ על הניאגרה בחדר השירותים. כתב האישום כולל שני אישומים, על פי האישום השני עולה כי בתאריך 9.4.09 בשעה שאינה ידועה למאשימה ("התביעה") בביתו של הנאשם סיפק הנאשם בנסיבות חברתיות לאדם אחר סם מסוג חשיש בכמות שאינה ידועה לתביעה. בתמורה קיבל הנאשם 100 ש''ח. הנאשם הודה והורשע לפיכך בהספקת סם מסוכן. בהצגת הסדר הטיעון כאמור לעיל, הצהירה התביעה כי הנאשם יופנה לשירות המבחן, וככל שהתסקיר יהיה חיובי, יצביע על נטילת אחריות, שיתוף פעולה וניקיון מסמים, עמדת התביעה תהיה למאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה על תנאי. הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו. לאחר שהנאשם הורשע בשתי העבירות: החזקת סם לשימוש עצמי והספקת סם, הופנה לשירות המבחן. סמוך לדיון שהתקיים לפני ביום 31.12.13 התקבל תסקיר. שירות המבחן בחן כל העובדות, הנתונים והנסיבות הרלבנטיים לעניין, ובסופו של תסקיר, לנוכח גילו הצעיר של הנאשם, אשר לשיטת שירות המבחן עתידו עוד לפניו, והתרשמות שירות המבחן כי הוא מורתע ומזועזע מההליך המשפטי, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו ובמקביל לחייבו בצו מבחן למשך שנה, במהלכו יבחנו דרכי טיפול תוך הפניית הנאשם לבדיקות שתן תקופתיות לבחינת ניקיון הנאשם מסמים. בטיעוני התביעה לעונש, עתרה התביעה כפי עמדתה המקורית עת הוצג הסדר הטיעון, דהיינו להרשעת הנאשם, ולהטיל עליו מאסר על תנאי, בצירוף עונשים נלווים כפי הצהרת התביעה. לשיטת התביעה אין המקרה שלפנינו עולה בקנה אחד עם החריג להרשעת הנאשם בעקבות העבירות אשר ביצע. באת כוח התביעה, הפנתה לתסקיר לפיו עולה כי הנאשם השתמש בעבר באופן אינטנסיבי בסמים, כמו גם לעובדה שנערכה לנאשם בדיקת שתן אחת בלבד ולפיכך אין אינדיקציה לניקיון מסמים. באת כוח הנאשם עתרה לקבל המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם. עיקר טיעון זה מבוסס על האמור בתסקיר. שכן, התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם תסקיר חיובי ביותר, שיש בו כדי לבסס אי ההרשעה. באת כוח הנאשם הפנתה לכך שמאז בוצעו העבירות חלפו למעלה מארבע שנים. איני מקבל המלצת שירות המבחן. ראשית, מצאתי להעיר כי הסתמכות התביעה על האמור בתסקיר כאילו אין בו כדי לבסס אי הרשעה בכך שהנאשם השתמש בסמים בעברו באופן אינטנסיבי, וכי אין סממן לניקיון הנאשם מסמים לפי שנערכה לו בדיקה אחת בלבד, אינה במקומה. התסקיר ברור הוא ומבחינת שיטת שירות המבחן - אין בו דופי. שנית, הבסיס לדחיית המלצת שירות המבחן, נעוץ בחומרת העבירה של הספקת סם לאו דווקא משום שהתסקיר אינו מבטא, באופן ברור, התרשמות שירות המבחן שיש להימנע מהרשעת הנאשם. כידוע, הכלל הוא הרשעת נאשם בגין עבירה פלילית שעבר, החריג לכלל זה הוא אי ההרשעה. השאלה העולה במקרה זה היא האם מצויים אנו בגדרו של החריג? נוסחת קביעת הרשעת האדם או אי הרשעתו, כדרך ההלכה הידועה כ"הלכת כתב" מצויה באיזון שבין הפגיעה שתהיה בנאשם עקב הרשעתו אל מול חומרת העבירה. שכן ככל שהעבירה שביצע הנאשם חמורה כך יטה בית המשפט להרשיע הנאשם גם אם ההרשעה תפגע בו, ונכונים הדברים ביתר שאת במקרים שההרשעה אך עלולה לפגוע בנאשם ואין מדובר בפגיעה קונקרטית. וגם ההיפך הוא נכון, ככל שהעבירה שביצע הנאשם אינה חמורה ולעומת זאת הפגיעה בגין ההרשעה תהיה חמורה כגון פגיעה קונקרטית בתעסוקה יטה בית המשפט להימנע מהרשעה. מבלי להקל ראש בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, איני רואה בעבירה זו את המכשול לאי הרשעת הנאשם. המחסום, לפי דעתי, לאי הרשעתו הוא בעבירה של אספקת סם. העבירה של אספקת סם גם אם מדובר בנסיבות חברתיות היא עבירה חמורה ביותר. כידוע, העונש בגין עבירה זו, כקבוע בחוק, הוא עשרים שנות מאסר. ככל שהעונש הקבוע בחוק לעבירה מסוימת משמש מדד לחומרת העבירה, וכך אנו נוהגים על פי שיטתנו המשפטית, הרי עבירה שעונשה הוא עשרים שנות מאסר היא מן החמורות עלי ספר חוקים. ואני שואל, היעלה על הדעת לסיים הליך משפטי פלילי, בו ביצע אדם עבירה שעונשה עשרים שנות מאסר, באי הרשעה?! אני סבור שאין זה ראוי לשון המעטה. אני סבור שהמסר שיש ויועבר לציבור ככל שאדם שביצע עבירה כה חמורה, באי הרשעתו במקרה זה, הוא מסר שלילי ובלתי ראוי. על כן, למרות האמור בתסקיר, שמבחינת שירות המבחן אין הוא לוקה בדבר, וכולל כל הנימוקים הרלבנטיים, שוב אציין - מבחינת שירות המבחן לאי הרשעה, הרי שהמבחן הכללי והרחב, שבית המשפט שוקל, הנעוץ באינטרס הציבורי, מחייב דחיית המלצת שירות המבחן. בשולי הדברים ולא משום אי החשיבות, יש ולעיתים התביעה שוקלת המרת עבירה של אספקת סם בנסיבות חברתיות, בעיקר בין קטינים, לעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי. אם אלה היו פני הדברים, במקרה דנן, והתביעה הייתה נוהגת כך, הייתי רואה מקום לסיים ההליך באי הרשעה. אלא במצב הנתון לפני, שבו ביצע הנאשם עבירה חמורה ביותר, כמפורט לעיל, מצאתי כי לא יהא זה ראוי לסיים ההליך באי הרשעה. אשר על כן, אני מרשיע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום: החזקת סם לשימוש עצמי ואספקת סם. אלה העונשים שאני משית על הנאשם: 7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה על פקודת הסמים מסוג פשע. 5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה על פקודת הסמים מסוג עוון. אני מחייב הנאשם לחתום על התחייבות בסך 3,000 ש''ח לפיה אם יעבור עבירה על פקודת הסמים תוך שלוש שנים מהיום ישלם הסכום. לא יחתום כאמור יאסר למשך 7 ימים. אני פוסל הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לרכב מנועי פסילה על תנאי והתנאי הוא שאם הנאשם יעבור עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, תוך שלוש שנים מהיום, יפסל רשיונו למשך שנתיים ימים. ככל שהנאשם או מי מטעמו הפקיד סכום כסף בגין ערובה לשחרורו הרי הסכום יוחזר לאדם שהפקידו. עותק מפסק דין זה יועבר לשירות המבחן. הסם יושמד. זכות ערעור תוך 45 ימים. החזקת סמיםסמים