טוען כי המעשים המיוחסים לו נעשו תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור ועל כן חלה לגביו החסינות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 7 לפקודת הנזיקין ומכאן יש לדחות את התביעה נגדו. לטענתו, הפרסומים נשלחו במסגרת תפקידו כראש מועצה, נעשו ללא כוונה לפגוע במשיב אלא רק על מנת להתריע על התנהגותו הבלתי הולמת. המבקש מוסיף וטוען כי הוא היה רשאי מתוקף תפקדו להתלונן בפני הממונים על המשיב, על כך שהאחרון מנצל את תפקידו ומעמדו לשם הכפשת המועצה והעומד בראשה וכי תלונתו הינה לגיטימית, עניינית והועברה בצינורות המקובלים לידי הממונים. לטענת המבקש אין לו עניין אישי או מניע נגד המשיב וכי טענת המשיב שהפרסומים נעשו מתוך מניע אישי וזדוני, נטענת בעלמא ובהעדר כל תשתית עובדתית או משפטית לביסוסה. תגובת המשיב: 6. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי בתביעה דינן לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודה ועל כן יש לדחות את הבקשה. המשיב טוען כי במהלך האירועים המפורטים בתביעה, המבקש כיהן כראש מועצה וגם היה מועמד בבחירות לראשות המועצה שהתקיימו ביום 4.12.12. לטענתו התנהלותו של המבקש כפי שפורטה בתביעה הייתה במסגרת מועמדותו לראשות המועצה ולא במסגרת תפקידו כראש מועצה מכהן ועל כן יש לקבוע לצרכי התביעה כי המבקש אינו עובד ציבור. עוד נטען שלא הוכח קיומה של זיקה ישירה בין מעשיו של המבקש לבין תפקידו. לטענת המשיב, מעשיו של המבקש נעשו בסמוך למערכת הבחירות למועצה, מעשיו של המבקש במסגרת הבחירות לרבות תעמולת הבחירות לצורך התמודדות לכהונה נוספת, אינם עולים כדי מעשים הנחוצים לצורך מילוי תפקידו של המבקש באותה עת כיו"ר ואף לא נעשו תוך כדי או במסגרת מילוי תפקידו כיו"ר. נטען עוד על ידי המשיב כי המבקש העלה טענות כלליות ושטחיות ולא נתן התייחסות עניינית לטענה שהעלה ולפיה מעשיו נעשו כחלק מתפקידו השלטוני. המשיב מוסיף וטוען כי מעשיו של המבקש לא בוצעו במסגרת תפקידו אלא היו מכוונים לפגוע בו ובוצעו בחוסר תום לב ובכוונה לגרום לו נזק. המבקש פנה בעצמו והתלונן על המשיב בפני הממונים עליו, הן באמצעות שיחת טלפונית עם הסמנכ"ל והן בהודעה מטעמו אשר נשלחה באמצעות דואר אלקטרוני של הנתבעת מס' 3 שהינה תומכת ופעילה מטעמו של המבקש. העתק ההודעה אף נשלח לפעילה נוספת מטעם המבקש, הגב' זוהר ליפקין. לטענת המשיב, המבקש מנסה שוב להלאות את בית המשפט בעובדות ובפרטים לא נכונים כאשר הוא טוען כי הנתבע 2 אינו שלוח מטעמו. לטענתו אין חולק כי הנתבע מס' 2 הינו ידו הארוכה ושלוחו של המבקש. לבסוף טוען המשיב כי המעשים הנטענים בתביעה נעשו כדי להכפישו ולפגוע בשמו הטוב וכי כל אחד מהנתבעים מעורב באופן אישי וישיר בפגיעה בשמו הטוב. מטעמים אלו, טוען המשיב, אין זה ראוי כי תקום למבקש חסינות על פי דין ומן הראוי לדחות את הבקשה. תגובת המבקש לתשובת המשיב: 7. בתגובתו חוזר המבקש על טענותיו כי הפרסומים נעשו תוך כדי מילוי תפקידו כעובד ציבור ולא מתוך אינטרסים אישיים וללא כל כוונה לפגוע במשיב. המבקש טוען כי בהתאם לסעיפים 2 ו- 3 לצו המועצות המקומיות (מועצות האזוריות) תשי"ח - 1958 (להלן: "צו המועצות האזוריות"), ראש המועצה אחראי מתוקף תפקידו, על ניהול כל ענייני המועצה ועל כך שכל תפקידי המועצה יבוצעו כהלכה. סעיף 63 לצו המועצות האזוריות קובע כי המועצה מוסמכת לפעול, בין היתר, בכל עניין הנוגע לציבור בתחום המועצה; וכי עליה לדאוג לקידום העניינים החברתיים והכלכליים של תושביה. לטענת המבקש הפרסומים נעשו תוך כדי מילוי תפקדו ולא היה מקום להתעלמות מתלונות הציבור על מעשיו של המשיב והכפשת המועצה והטרדת תושביה. לטענתו, אין כל קשר בין המעשים המיוחסים לו לבין העובדה כי התמודד על תפקיד ראש המועצה בשנית. בעניין זה נטען על ידי המבקש כי היה פועל באותה הדרך אילו הוגשה תלונה דומה ביחס למי מהפעילים התומכים בו או ברשימתו. המבקש טוען כי הנטל להוכחה כי המעשים נעשו משיקולים זרים מוטל על המשיב, אשר לא הוכיח את טענותיו ורק העלה טענות בעלמא. לאור זאת יש להחיל את החסינות ולקבל את הבקשה על כל רכיביה. הדיון וההכרעה: 8. לצורך בירור הבקשה התקיים לפני, ביום 17.2.14, דיון בבקשה במסגרתו נטען כי לא הוגשה תגובה מטעם המועצה, מאחר והתובע לא הודיע על תביעתו ליועץ המשפטי של המועצה, כמצוות תקנה 2 לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור) תשס"ו - 2006 (להלן: "התקנות"). בדיון נעתרתי לבקשת המבקש והוריתי על צירוף המועצה כצד לבקשה ועל הגשת תגובה מטעמה. בהתאם להחלטתי מיום 17.2.14, הוגשה הודעה מטעם היועץ המשפטי למועצה, המציינת עמדת המועצה לפיה היא מכירה בקיומה של חסינות עובד ציבור למבקש בהתאם לסעיף 7ג(א) לפקודה. היועמ"ש של המועצה אישר בהודעתו כי פעולתו של המבקש בסכסוך נשוא התביעה נעשתה במסגרת תפקידו כראש מועצה ובהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 63(א)(1) לצו המועצות אזוריות. עוד צוין היועץ המשפטי הנ"ל, בהודעתו האמור, כי המבקש דגל בהתערבות המועצה בכל הקשור לתושבי המועצה עוד בתקופה שמילא תפקיד של סגן ראש המועצה וכן לאחר בחירתו לראשות המועצה. 9. בהחלטתי מיום 20.3.14 אשרתי את הסדר דיוני שהוגש ע"י הצדדים, בו סוכם כי יוגשו סיכומי טענות בבקשה להכרה בחסינות ובית המשפט יכריע בבקשה על סמך כתבי הטענות והסיכומים. בסיכומיו חזר המבקש על טענותיו בבקשה ובתגובה לתשובת המשיב והוסיף וטען כי לאור תגובת המועצה והסכמתה להחלת החיסיון יש לקבל את בקשתו ולדחות את התביעה נגדו. המשיב חזר בסיכומיו על טענותיו בתשובתו לבקשה והוסיף וטען כי אין כל הוראה בחוק ולא בסעיף 63 לצו המוצעות האזוריות המעניקה למבקש סמכות נרחבת, לפעול ולהגן על שמם הטוב של תושבי המועצה, המועצה ועליו כעומד בראשה ולהצדיק את מעשיו ואת הפרסומים שנעשו על ידו נגד המשיב. לטענתו, המבקש לא הוכיח ולא הביא ראיות כי המשיב הכפיש את המועצה וביצע פעולות פוליטיות המצדיקות את מעשיו והגשת התלונות מתוקף תפקידו כנטען. לטענת המשיב, המבקש חרג מסמכותו ועשה שימוש פסול בתוארו ובתפקידו על מנת להשפיע ולהתערב שלא כדין בעניינים שאינם מענייניה ו/או תפקידיה ו/או סמכויותיה של המועצה בכלל ושל העומד בראשה בפרט. המשיב מוסיף וטוען, כי עמדת המועצה אינה ברורה כלל והמסקנה שאותה מבקשת המועצה לקרוא לתוך סעיף 63 לצו המועצות האזוריות, הינה מרחיקת לכת, כללית, אינה נסמכת על דבר וניתנה משיקולים זרים. 10. לאחר סקירה נרחבת זו של טענות הצדדים ניתן לקבוע כי השאלה העומדת על הפרק במסגרת הליך זה היא: האם המעשים המיוחסים למבקש בוצעו מתוקף תפקידו כיו"ר המועצה או מתוך אינטרס אישי המונע מן העובדה כי המבקש התמודד בעת הרלבנטית בשנית בבחירות לראשות המועצה? שאלה נוספת היא: האם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 7א(ג) לפקודה במקרה דנן והאם בנסיבות העניין קמה למבקש הזכות לחיסיון על מעשיו המיוחסים לו בתביעה? 11. סעיף 7ג(א) לפקודה מסדיר את המתווה להענקת חיסיון לעובד רשות ציבור וקובע כדלקמן: "הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א". בהתאם לסעיף 7ג(א) הנ"ל בית המשפט נדרש לבחון ולקבוע אם התקיימו תנאי החסינות במסגרת הבקשה שהוגשה בפניו. נטל השכנוע מוטל על הטוען לחסינות ואין די בהגשת הודעה על חסינות. על הרשות או העובד להגיש בקשה ולשכנע את בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7ג(א) לפקודה. (ראו: ת.א (מחוזי חי') 25141-03-11 מועצה מקומית פרדס חנה כרכור נ' משאבי מים פרדס חנה כרכור בע"מ ( - ניתן ביום 12.2.2012)). 12. כעת אבחן אם נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודת הנזיקין. סעיף 7א(א) קובע כדלקמן: "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור". סעיף 7א(א) מקנה חסינות לעובדי ציבור מפני תביעות אישיות בגין מעשים או פעולות שבוצעו במסגרת מילוי תפקידם השלטוני כעובדי ציבור. בהתאם לסיפא של סעיף 7א(א), חסינות זו לא תחול ולא תוענק לעובד ציבור במידה והמעשים המיוחסים לו נעשו ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. סעיף 7 לפקודה מגדיר: "עובד ציבור - עובד מדינה או עובד רשות ציבורית, לפי העניין" כאשר רשות ציבורית מוגדרת שם כ- "רשות מקומית וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת". 13. אין חולק כי המבקש כהן בזמנים הרלוונטיים לתביעה ובסמוך למערכת הבחירות במועצה בשנת 2012, כיו"ר המועצה וכי הוא עונה על התנאי הראשוני של סעיף 7א(א) ועל הגדרת המונח עובד ציבור. מנגד אין להתעלם מהעובדה כי באותה עת המבקש חבש כובע נוסף של "מועמד לבחירות" דבר המצריך בחינת התנהלותו באופן מבוקר ואם מעשיו נעשו אכן מתוקף תפקידו כעובד ציבור או מתוך אינטרס אישי לקידום ענייניו האישיים. המבקש אינו סותר את הטענות המופנות כלפיו ביחס לשיחת הטלפון עם סמנכ"ל הבנק והמייל לממונים ובבקשתו מציין כי הוא פנה בעצמו לסמנכ"ל וכי הוא זה שהורה לנתבעת מס' 3 על שלחת המייל בשמו. לטענתו הפרסומים המיוחסים לו בתביעה נעשו מתוקף תפקידו וסמכותו לפעול בכל הנוגע לציבור בתחום המועצה לקידום ענייניו החברתיים והכלכליים בהתאם לסעיף 63 לצו המועצות ומכוח הסעיפים 2 ו- 3 לצו המועצות המקומיות. לטענתו שיחת הטלפון עם סמנכ"ל הבנק והמייל לממונים בוצעו רק לאחר שהגיעו אליו תלונות רבות מצד תושבי המועצה על פעילות פוליטית מטעם המשיב והתנכלות מצדו באותם הלקוחות שאינם מסכימים לדעותיו ועמדותיו. ועל כן ומתוקף תפקידו השלטוני לא היה מקום להתעלם מתלונות התושבים על היחס העוין מצד המשיב והוא סבר שאל לו לעמוד מן הצד ולשתוק כאשר מכפישים את המועצה ואת עובדיה תוך כדי ניצולו של מעמד, מקום עבודה ומשאבי עובדה, במסגרת מתן שירותים לתושבי המועצה. 14. לעניינינו, סעיף 63 לצו המועצות קובע: "63. (א) המועצה מוסמכת, בשים לב להוראות השר ובמידה שאין בכך משום סתירה לכל דין, לטפל ולפעול בכל ענין הנוגע לציבור בתחום המועצה, ובכלל זה יהיו לה הסמכויות הבאות: (1) לקיים סדר, שלטון תקין ובטחון;..." בסעיפים 2 ו- 3 לצו המועצות נקבע: "2. מועצה אזורית תתנהל על ידי מועצה. 3. (א) מועצה תפעל באמצעות ראש המועצה; אין בהוראה זו כדי לפגוע בסמכויות המועצה לפי כל דין. (ב) ראש המועצה אחראי לכך שהתפקידים שהוטלו על המועצה בצו זה או בכל דין אחר יבוצעו כראוי. (ג) ראש המועצה אחראי לכך שהחלטות המועצה יבוצעו כראוי; הצריכה ההחלטה הוצאה מכספי המועצה, אחראי ראש המועצה לכך שההחלטה תבוצע בהתאם לתקציב המאושר של המועצה ובהתאם להוראות אחרות של צו זה או כל דין אחר." לאור האמור לעיל, ראש המועצה אכן אחראי על ביצוע התפקידים המוטלים על המועצה ויישום החלטותיה. בנוסף, אחראי ראש המועצה על שמירת הסדר ועל שלטון תקין ובטחון, אך פרשנותו של המבקש לסעיפים הנ"ל והכנסת מעשיו תחת חסות תפקוד המועצה הינו מאולץ ולא מתיישב עם כוונת המחוקק לתפקודה של מועצה שלטונית. 15. מעיון בטענות המבקש בבקשתו, בתגובתו ובסיכומיו עולה כי מעשיו נעשו באופן אישי, ביוזמתו ובהוראותיו. הוא בעצמו ניהל את השיחה עם הסמנכ"ל והדואר האלקטרוני נשלח בשמו באמצעות כתובת מייל פרטית של נתבעת מס' 3, פעילה פוליטית מטעמו ושהועסקה ע"י מטה הבחירות שלו (כפי שנטען בסעיף 10 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים 2 ו- 3). המייל נשלח באופן אישי מטעמו כמועמד לבחירות ע"י פעילה מטעמו ולא ע"י עובד במועצה באמצעות הדואר הרשמי של המועצה ולא בהנחיתו כיו"ר. התנהלותו זו של המבקש מלמדת באופן מובהק על מניעים אישיים ושאינם נוגעים לתפקיד השלטוני אותו מילא המבקש באותה העת. כמו כן, המועד בו נוהלה השיחה עם הסמנכ"ל ביום 23.11.12 והוגשה התלונה לממונים על המשיב ביום 25.11.12 , כשבועיים לפני מועד הבחירות (שהתקיימו כזכור, ביום 4.12.12), אף הם מעידים על התנהלות מאינטרסים אישיים. הסמיכות בין מועד הבחירות, התלונות והאירועים המפורטים בתביעה אף הם מלמדים על התנהלותו האישית של המבקש לדאוג כי המשיב יחדל מפעילותו הפוליטית. לאור האמור לעיל טענתו של המבקש כי התלונות הוגשו בצינורות המקובלים ולשם הגנה על תושבי המועצה, איננה מקובלת עליי ואינה מצדיקה החלת החיסיון הקבוע בסעיף 7ג(א) לפקודה. לעניינו של נתבע מס' 2 כפעיל מטעם המבקש נטענו על ידי הצדדים טענות מנוגדות ולא הוגשה כל הוכחה ממי מהצדדים מלבד תצהיריהם האישיים והסותרים, ואף לא צורף תצהיר מטעם הנתבע מס' 2 לכתב ההגנה בו הוא סותר טענת המשיב כי הינו פעיל מטעם המבקש ושלא הציג את עצמו כשלוח מטעמו. לאור ההסכם הדיוני של הצדדים, הנתבע מס' 2 לא נחקר בעניין זה ולא הובאו ראיות המוכיחות השתייכותו הפוליטית של הנתבע מס' 2. נחה דעתי כי די במעשים שאוששו ע"י המבקש בכתבי טענותיו כדי ללמד על כך שההתנהגות של המבקש בגינה הוגשה התביעה נגדו, חורגת מתפקידו ושאינה מצדיקה הענקת חיסיון והטלת אחריות על המועצה על מעשים שבוצעו ממניעים אישיים ע"י המבקש. 16. בסיכומיו טען המבקש, ומבלי להודות בטענות המשיב, כי מעמד ההכרה בחסינות ניתן גם לעובד ציבור אשר התרשל בתפקידו. ואכן, ביצוע לא נאות של תפקיד, אינו מטיל אחריות אישית משפעל עובד הציבור בגדר הסמכות המוענקת לו כדין ואף אם טעה או ביצע את תפקידו באופן בלתי נאות, הדבר אינו מוציא את מעשיו מגדר החסינות (ראו: בג"צ 1843/93 ח"כ פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מט(1) 661, 686 (1995)). במקרה דנן וכפי שנקבע לעיל המבקש לא פעל כלל בגדר תפקידו כיו"ר ואין מקום לטענה כי התרשל וסבר כי הוא פעל מכוח הסמכות המוענקת לו כראש מועצה הנאמן על ההגנה על שמם הטוב של עובדי המועצה, על שמה הטוב של המועצה עצמה ועל תושביה. 17. ובאשר למועצה עצמה, ביום 10.3.14 הוגשה הודעה מטעם היועץ המשפטי שלה, על קיומה של חסינות עובד ציבור למבקש בהתאם לסעיף 7ג(א) לפקודה. היועמ"ש של המועצה אישר בהודעתו כי פעולתו של המבקש בסכסוך נשוא התביעה נעשתה במסגרת תפקידו כראש מועצה ובהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 63(א)(1) לצו המועצות אזוריות. המשיב בסיכומיו טען כי המסקנה שאותה מבקשת המועצה לקרוא לתוך סעיף 63 לצו המועצות האזוריות, הינה מרחיקת לכת, כללית, אינה נסמכת על דבר וכי האישור ניתן משיקולים זרים. בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לחסינות בהתאם לסעיף 7ג(א), בוחן את העובדות הנוגעות לחיסיון וקובע אם נתקיימו התנאים להחלת החיסיון ואין הוא בוחן תקינותה של הודעת הרשות. בעניינינו הודעת הרשות נמסרה רק ביום 10.3.14 כשנה לאחר הגשת הבקשה לחסינות אשר הוגשה ביום 14.4.13 ובניגוד לנדרש בתקנה 8 לתקנות הנזיקין הקובע: "8. בקשת רשות ציבורית לפי סעיף 7ג(א) לפקודה, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש לבית המשפט לאחר קבלת אישורו של היועץ המשפטי של הרשות הציבורית; אישור היועץ המשפטי יצורף לבקשה." גם כאן המבקש פעל על דעת עצמו והגיש את הבקשה ללא אישור מטעם היועץ המשפטי של הרשות. דבר היכול להצביע כי תגובת המועצה לבקשה ואישורה ניתנו ללא בדיקה יסודית ואף משיקולים זרים. מדובר במערכת יחסים בתוך הרשות הציבורית ובבעל תפקיד בכיר ברשות המכהן כבר שנה אחת כשנה בקדנציה השנייה שלו. הכיצד יקבע יועץ משפטי של רשות מקומית, כי ראש הרשות המקומית חרג מסמכותו או פעל ביודעין כדי לגרום נזק? אישור היועמ"ש של המועצה והסכמתו להחלת החיסיון, אין בהם כדי לבטל את הקביעה לעיל כי המבקש פעל ממניעים אישיים ולא מתוקף תפקידו כעובד ציבור. סוף דבר: 18. לאור האמור לעיל, ובכפוף להוכחות עילות התביעה והעובדות העומדות ביסודה, יהא טעם בהטלת אחריות אישית, על המבקש מקום שפעל כמועמד ולא מתוקף תפקידו כיו"ר המועצה ומתוך מניעים אישיים. על כן הנני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיב הוצאות הליך זה בסכום כולל של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו, אחרת - ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. 19. המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 ממועד קבלת החלטה זו שתומצא לו על ידי מזכירות בית המשפט. חסינותעובדי ציבור