בקשה להעביר את הדיון לבית המשפט לפי סעיף 10 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, נדחתה והם הופנו לבית המשפט לבקשת סעד מתאים. המערערים הגישו לבית משפט זה, תובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי ובקשה לצו מניעה זמני האוסר את מימושו של המשכון. בהמלצת בית משפט זה, בחרו הצדדים לנהל את התיק בפני הבורר במסגרת בוררות. 3. המערער מס' 1 והמשיב הגישו תצהירי עדות ראשית וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של עדים ומוצגים. פרוטוקול דיוני הבוררות אוחז 419 עמודים (ישיבות הבוררות הוקלטו ותומללו על ידי חברת "סטנוגרמה בע"מ"). דיוני ההוכחות בבוררות התקיימו בפני הבורר במועדים: 02.07.12, 09.07.12, 16.07.12 ו - 24.07.12. במהלך ישיבות ההוכחות, נחקרו בעלי הדין והעדים, בחקירה נגדית וחוזרת. עם תום דיוני הבוררות, הגישו פרקליטי הצדדים סיכומים בכתב, ולאחר מכן ביום 10.12.12 ניתן על ידי הבורר פסק בורר מנומק. 4. לקראת הדיון בערעור בפני, הגישו הצדדים עיקרי טיעון ותיקי מוצגים. במועד הדיון בערעור, ביום 27.11.13, טענו הצדדים טיעוניהם בעל פה. לאחר שעיינתי בכל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להדחות הן מהפן הפרוצדוראלי והן מהפן המהותי, כפי שיובהר להלן. 5. אתחיל בהיבט הדיוני. בהחלטה, שהתקבלה בהסכמת הצדדים, להעברת הדיון לבוררות, צויין במפורש כי אפשרות הערעור על פסק הבוררות תהא: "בהתאם לתיקון של חוק הבוררות" (ראה: שורה 17 בעמוד 4, לפרוטוקול הדיון מיום 02.04.12 בבית משפט זה, בתיק ה"פ 15881-01-12). ביום 05.11.08 התקבל בכנסת (פורסם בס"ח 2186, תשס"ט, עמוד 22 ביום 12.11.08) תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, הידוע כתיקון חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט - 2008 (להלן: "התיקון לחוק הבוררות"), שהוסיף, בין היתר, את סעיף 29ב לחוק הבוררות, והוא קובע (ס"ק א'): "(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים, כי ניתן לערער על פסק הבוררות ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית בישום הדין, אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור ידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור בפני בית המשפט". (ההדגשה שלי - ש.ק.ו). שורת הדין עם המשיב בטענתו בפני, כי בנדון דידן, בהסכמת הצדדים להפניית הסכסוך לבוררות, נקבע כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי וכי הערעור על פסק הבוררות, כאמור, יהיה על פי התיקון לחוק הבוררות, ולפיכך חל בענייננו סעיף 29 ב לחוק הבוררות, המאפשר למערערים להגיש אך ורק בקשת רשות לערער על פסק הבוררות ולא הודעת ערעור! . המערערים התעלמו מהוראות התיקון לחוק הבוררות, והגישו הודעת ערעור ולא בקשת רשות ערעור. הודעת הערעור בתיק זה נוסחה כפי שמנוסח ערעור בזכות והמערערים התעלמו למעשה מן הבסיס הנדרש לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על פסק הבורר, ודהיינו: הצורך להראות כי נפלה טעות יסודית (!) בישום הדין אשר יש בו כדי לגרום לעיוות דין. די בכך כדי להוביל לדחיית הערעור דנן, שכאמור, לא הוגש בהליך הדיוני הנכון. 6. אמשיך בהיבט לגופו של עניין. בחנתי אנוכי האם בפסק דינו של הבורר נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין. הגעתי לכלל מסקנה חד משמעית, כי ההפך הוא הנכון. הבורר אפשר לצדדים להביא כל עד וכל ראייה שחפצו להשמיעם ולהציגם בפניו. הבורר אפשר לפרקליטים לחקור באריכות את הצדדים ואת כל העדים מטעמם. פסק הבוררות מנומק כדבעי, ולא מותיר אבן על אבן. ארבע שאלות מרכזיות עלו בדיון שבין הצדדים במסגרת הבוררות: שאלת חלותו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג - 1993, על הסכמי ההלוואה שבין הצדדים; קיומם של פגמים שורשיים בהתקשרות החוזית שבין הצדדים על פי דיני החוזים הכלליים, מידתם ונפקותם; מיהו הנושא בחובת ההוכחה במקרה זה; ואפשרות הבאת ראייה בעל פה לסתירת תכנם של הסכמי ההלוואה הכתובים והחתומים שבין הצדדים. הבורר ניתח כל אחת מהשאלות המשפטיות, לאחר שקודם לכן הציג את טיעוני הצדדים בכל שאלה ושאלה, ופסק לגבי כל אחת מהשאלות. דעתי היא שהבורר פסק נכונה בכל אחת מארבע השאלות המשפטיות האמורות, ולא מצאתי כל טעות שהיא בקביעותיו המשפטיות ובהנמקה המשפטית שלוותה לכל קביעה וקביעה. וודאי שלא ניתן לומר, שנפלה בפסיקתו של הבורר הנכבד טעות יסודית ביישום הדין וממילא וודאי שלא נגרם עיוות דין, וכאמור אוחזת אני בדעה שבדין נדחתה תביעתם הצהרתית של המערערים. 7. לא אוכל לחתום פסק דיני זה מבלי שאציין כי תמימת דעים אנוכי עם פרקליט המשיב, כי הערעור במקרה דנן מבוסס רובו על קביעות עובדתיות של הבורר ולא על קביעות משפטיות. גם בערעור שבזכות, כלל ידוע הוא במשפטנו, כי אין ערכאת ערעור מתערבת בנקל בקביעות ובממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, והתערבות שכזאת נעשית אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. קל וחומר, שהמדובר בפסק בוררות, שעל פי מצוות המחוקק בסעיף 29ב' לחוק הבוררות, לא ניתן להתערב בו עובדתית, בפרט במקרה שבפנינו בו הבורר הקפיד הקפד היטב בכל הנוגע לגביית הראיות. הבורר המכובד בפסיקתו קבע ממצאים שבעובדה מנומקים כראוי והנשענים, בין היתר, על אותו עקרון מובהק, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה, שיש לבורר כאן כערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור, בכל הנוגע לאפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדויות. 8. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המהותי. המערערים יישאו בהוצאות המשיב בערעור זה בסך של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק הן מהיום ועד לתשלום בפועל. הלוואה חוץ בנקאיתבנקדיוןהלוואה