תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו מע"מ מנוע מלגבות חוב מס עקב התיישנות

תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו מע"מ מנוע מלגבות חוב מס עקב התיישנות ו/או שיהוי בלתי סביר בהליכי גבייתו. הליכי הגבייה מתייחסים לחוב מס בסך של כ- 600,000 ₪, משנת 1997. לפי תצהירה של גב' גילה גל נוי, ראש ענף גבייה ואכיפה אצל המשיב, החוב מורכב מקרן (202,039 ₪), פסילת ספרים (11,911 ₪), כפל מס (69,132 ₪) קנס צפוי (157,994 ₪) וריבית (154,135 ₪). העדויות 2. לפי תצהירו של המבקש, הוא הועמד לדין פלילי בגין עבירות על חוק מס ערך מוסף. בחקירתו הנגדית של המבקש עלה, כי ההרשעה הייתה בגין קיזוז תשומות שלא כדין. המבקש שילם את הקנס שהוטל עליו. לאחר מכן, מאז שנת 1998 ועד לשנת 2012, משך 14 שנים, המשיב לא נקט בכל פעולה לגביית החוב. לטענתו של המבקש, רק לאחר 14 שנים, ולאחר שעבד באותו מקום עבודה כבר משנת 2006, התחדשו פעולות גבייה נגדו (עיקול אצל מעביד), וזאת בשנת 2012. 3. לפי תצהירה של גב' גל נוי, במהלך השנים ננקטו פעולות גבייה. ביום 15.6.98 נעשה ניסיון לעקל את חשבון הבנק של המבקש וכן את משכורותיו משני מעסיקים. ביום 21.1.99 נעשה ניסיון לעקל את חשבון הבנק של המבקש (חשבון המסתיים בספרות 328). בנוסף, נעשה ניסיון לבצע עיקולים אצל מעסיקים שונים. בשני המקרים לא היו נכסים. בחודש 1/01 המבקש הורשע בעבירות על חוק מס ערך מוסף, וריצה עונש מאסר בן ששה חודשים בעבודות שירות. ביום 2.10.02 הוטל עיקול על רכב בבעלותו של המבקש, מ.ר. 83-436-05. ביום 1.10.02 אושרה על ידי המשיב בקשתו של המבקש לפריסת חובותיו ל- 40 תשלומים, תוך ויתור על קנסות, ריביות וכפל מס, אך המבקש לא עמד בהסדר. ביום 19.3.03, בעקבות פנייה נוספת של המבקש, המשיב הסכים לפרוס את חובותיו של המבקש ל- 12 תשלומים חודשיים שווים בסך של 1,500 ₪ כל אחד, אך המבקש הפר גם הסכמה זו, ולא שילם ולו תשלום אחד. ביום 23.4.04 הוטל עיקול על אופנוע בבעלותו של המבקש, מ.ר. 36-748-01. ביום 13.5.04 נעשה ניסיון לעקל את משכורותיו של המבקש, אך לא היו נכסים שניתן לעקל. ביום 26.1.12 הוטל עיקול על רכב בבעלותו של המבקש, מ.ר. 60-394-35. ביום 22.5.12 הוטל עיקול על משכורתו של המבקש, העיקול שבעקבותיו הוגשה התובענה דנן. בנוסף, לפי תצהירה של גל נוי, נשלחו למשיב מכתבי התראה בתאריכים 31.12.05, 26.2.06, 11.3.07, 11.3.08, 26.3.09, 11.11.09, 26.11.09, 28.11.10, 11.12.11. כן נשלחו מכתבים לאחר הגשת התובענה דנן. גל נוי צירפה לתצהירה תדפיס בדבר הפעולות שבוצעו. גל נוי הסכימה כי למעט משלוח מכתבי התראה, לא בוצעו פעולות גבייה אקטיביות (כגון עיקולים) בין השנים 2004 - 2012 (פרו' 27.10.13 עמ' 4 ש' 27). גל נוי הסבירה, כי פעולות הגבייה נסמכות על מידע ממוחשב, כי החייב רכש רכב או החל לעבוד במקום מסוים (פרו' 27.10.13, עמ' 4 ש' 32). באשר למבקש, בוצעו פעולות גבייה שלא צלחו, בהיעדר נכסים. על כן, המשיב הפעיל שיקול דעת ולא ביצע פעולות נוספות, בהיעדר מידע לפיו קיימים נכסים נוספים שניתן לעקל (עמ' 5). דיון 4. אני קובעת כי דין התובענה להידחות, שכן המבקש לא הוכיח את טענותיו העובדתיות, ופעולות האכיפה שבוצעו הן מספיקות לשם הדיפת טענת התיישנות. התשתית העובדתית 5. המבקש לא הותיר רושם מהימן. בחקירתו הנגדית במסגרת הבקשה למתן סעד זמני, המבקש תחילה שלל את האפשרות כי שלושה רכבים רשומים על שמו (פרו' 27.2.13, עמ' 3 ש' 28 - 29). לאחר מכן, ולאחר שב"כ המשיב ביקש צו למשרד הרישוי, המבקש הודה כי הרכבים המעוקלים בבעלותו, ואף הודה כי לא מכר אותם עקב קיומם של העיקולים (פרו' 27.2.13 עמ' 4 ש' 18 - 22). המבקש טען בבקשתו באופן קטיגורי כי לא בוצעו כל פעולות גבייה, אך הוכח שידע על קיומם של העיקולים. אני דוחה את ההסבר של המבקש, לפיו לא ידע מי הטיל את העיקולים (פרו' 27.2.13, עמ' 4). ראשית, בלתי סביר כי אדם אינו בודק מי הטיל עיקול על רכבים שלו במשך למעלה מעשר שנים. שנית, אף לו התקבל ההסבר, ראוי היה כי המבקש יבדוק את פשר העיקולים ואת מקורם, בטרם יצהיר על עובדות מסוימות בתצהיר המוגש לבית המשפט. המבקש טען בתצהיר התומך בבקשה כי עבד באותו מקום עבודה משנת 2006, ללא כל סייג באשר לרציפות עבודתו. בחקירתו הנגדית בבקשה לסעד זמני טען כי אינו עובד (פרו' 27.2.13 עמ' 5 ש' 6). בחקירתו הנגדית ביום ההוכחות טען כי הוא עובד במקום הנוכחי כארבע שנים (פרו' 27.10.13, עמ' 3 ש' 4 - 5), מה שאינו מתיישב עם שתי גרסאותיו לעיל. כשעומת עם עובדה זו, הציג גרסה נוספת, ולפיה עבד באותו מקום לסירוגין (פרו' 27.10.13 עמ' 3 ש' 11). המבקש נמנע מלהציג ולו מסמך אחד התומך באיזו מגרסאות אלו. כאשר המבקש נשאל באשר להודעות השונות שנשלחו ע"י המשיב, טען כי החליף מספר כתובות, אך לא מצא לעדכן את כתובתו במשרד הפנים (פרו' 27.2.13 עמ' 3 ש' 19). 6. לאור האמור, לא ראיתי לקבוע ממצאי עובדה על סמך עדותו היחידה של המבקש. אני מעדיפה את עדותה של גב' גל נוי, שנתמכה ברשומה מוסדית. בסופו של דבר, המבקש אף הודה בביצוען של פעולות גבייה מסוימות מאלה שפורטו בתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי המשיב (לקבלת רשומה מוסדית בנושא פעולות הגבייה ראה בג"ץ 3486/09 סגל נ' פקיד שומה רחובות (3.8.09)). 7. אם כן, מהבחינה העובדתית, הוכח כי המבקש הגיע להסדרים עם המשיב, פעמיים (בשנים 2002 - 2003), אך בשתי הפעמים ההסדרים לא כובדו. הוכח, כי המשיב ניסה לעקל נכסים של המבקש מספר פעמים, הן במקומות עבודה והן בחשבון הבנק, אך לא היה מה לעקל. כמו כן, הוכח (ואף המבקש הודה בכך בחקירתו הנגדית) כי המשיב עיקל רכב ואופנוע של המבקש בשנת 2002 ובשנת 2004, בהתאמה. בנוסף, בחודש 5/04 נעשה ניסיון לעקל את משכורותיו של המבקש, אך לא היו נכסים שניתן לעקל. בשנים 2005 - 2011 נשלחו מכתבי התראה, לפחות אחת לשנה (ולעיתים יותר). בשנת 2012 הוטל עיקול על רכב נוסף שבבעלות המבקש. ב"כ המבקש טענה שלא הוכח כי מכתבים אלה נשלחו או התקבלו. כאמור, סמכתי את ידיי על הרשומה המוסדית ועל הסבריה של גב' גל נוי בחקירתה. עם זאת, אין לנושא מכתבי ההתראה משקל של ממש, משום שלפי הפסיקה הם ממילא אינם נחשבים כפעולת גבייה (ת"מ (מרכז) רות אנטמן נ' מועצה אזורית עמק חפר (2.10.11)). כאן המקום לציין כי לפי עדותו של המבקש עצמו, בוצע עיקול אצל המעביד בשנת 2008 או בשנת 2009. המבקש העיד כי הוא עובד אצל המעביד הנוכחי כארבע שנים (כלומר: משנת 2008 או 2009). עוד העיד, כי מספר חודשים לאחר שהחל לעבוד במקום זה, הגיע עיקול של המשיב על משכורתו (פרו' 27.10.13, עמ' 3 ש' 15 - 17). 8. מנגד, המבקש לא הצליח להפריך את הטענה של המשיב, לפיה לא בוצעו פעולות גבייה מאחר שלא היה מה לגבות. המבקש היה מודע למשמעותה של טענה זו, ולא בכדי ציין בתצהיר התומך בבקשה כי הוא עובד באותו מקום עבודה משנת 2006. בכך ביקש המבקש לבסס את יכולתו של המשיב לפעול בהליכי גבייה כבר באותה שנה, ולטעון לשיהוי או להתיישנות, אם המשיב לא עשה כן. למרות זאת, המבקש, שנטל ההוכחה מוטל עליו, לא מצא לנכון לצרף ולו תלוש שכר אחד שיעיד על כך שעבד במקום כלשהו, החל מתאריך כלשהו. המבקש לא טרח להעיד את המעביד בתמיכה לטענתו זו. לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית של המבקש התגלעו, סתירות מהותיות בנושא תחילת עבודתו ובנושא רציפותה, אם בכלל. גב' גל נוי עומתה עם הטענה לפיה ברשות המבקש תלושי שכר משנת 2008. טענה זו סותרת את תצהירו של המבקש (לפיו עבד משנת 2006). מכל מקום, טענה זו נותרה בגדר תיאוריה בלבד, שכן לא הוצגו תלושי שכר או מספר תיק ניכויים. בנוסף, המשיב הוכיח כי ניסה לעקל את חשבונות הבנק מספר פעמים, אך לא נמצאו בהם כספים. המבקש לא טען שהיו יתרות זכות בחשבונות הבנק, שניתן היה לעקל. נהפוך הוא. המבקש העיד כי היה מסובך בחובות במשך תקופה ארוכה (פרו' 27.2.13 עמ' 4 ש' 22 - 24, עמ' 5 ש' 6), וטען בלהט כי אין לו רכוש (פרו' 27.2.13 עמ' 5 ש' 1). המצב המשפטי נוכח התשתית העובדתית 9. כיום, נוכח הלכת רע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית (20.6.10) (להלן: עניין נסייר), אין חולק כי הליכי גבייה מנהליים כפופים לטענת התיישנות. 10. המשיב הוכיח שנקט מספר פעולות גבייה, מעבר למשלוח מכתבי התראה. בשנת 2002 הוטל עיקול על רכב, בחודש 4/04 הוטל עיקול על אופנוע, ובחודש 5/04 נעשה ניסיון לעקל את משכורותיו של המבקש. אכן, בין חודש 5/04 לבין חודש 1/12 לא בוצעו פעולות גבייה, אלא שהפסיקה הקיימת כיום קבעה שביצוע של פעולת גבייה מהותית עוצר את מירוץ ההתיישנות - עת"מ (מחוזי מרכז) 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) בע"מ נ' עיריית נס ציונה (22.11.10) (סעיף 9 לפסק הדין, להלן: עניין סמקו) עת"מ (מחוזי חי') 46300-03-11 רגינה עיאש נ' עירית חיפה (3.1.2012) (סעיף 9 לפסק הדין). לפיכך, במישור המהותי, פעולת העיקול משנת 2002 עצרה את מרוץ ההתיישנות, ובהמשך בוצעו שתי פעולות עיקול נוספות, אחת שצלחה (בחודש 4/04 - על האופנוע) ואחת שלא צלחה, בהיעדר נכסים (בחודש 5/04). 11. אני ערה לכך שבעניין סמקו קבע בית המשפט כי כאשר פעולותיה של הרשות הן מעטות, מקריות ואינן מגלות כוונה לגבות את החוב, עשוי בית המשפט לקבל את טענת ההתיישנות אף שמהבחינה הפורמאלית מרוץ ההתיישנות נעצר. אין זה המצב בענייננו. ראשית, הליכי הגבייה נמשכו. לאחר ביצוע העיקול בשנת 2002, בוצעו שתי פעולות מהותיות נוספות (עיקול על אופנוע שצלח ועיקול חשבון בנק- בו לא נמצאו כספים). כמו כן, סוכמו שני הסדרים שהמבקש לא עמד בהם. שנית, לפי האמור בעניין סמקו, עניין לנו בשיקול דעת, ואם בשיקול דעת עסקינן, יש לאזן בין האינטרסים כפי שהם משתקפים בכל מקרה ומקרה לגופו. אינטרס ההסתמכות של המבקש קלוש. המבקש הורשע בדין בעבירות המס בגינן נפתחו הליכי הגבייה. כך, לא מתקיימת בענייננו אחת הסיבות המרכזיות להחלת דיני ההתיישנות על הליכי הגבייה, והיא שהרשות פועלת לגביית החוב, מבלי שהחוב אושר קודם לכן בפסק דין (עניין נסייר - סעיף 12 לפסק הדין, ת"מ (מחוזי מרכז) 31046-11-10 רות אנטמן נ' מועצה איזורית עמק חפר (2.10.11) - סעיף 6 לפסק הדין. המבקש הורשע בכך שקיבל לידיו שלא כדין כספים המגיעים למדינה, ושאותם לא החזיר עד היום. עמדתו של המבקש, לפיה ראה בתשלום קנס בסך של 40,000 ₪ משום החזר של חוב נומינאלי בסך של 200,000 ₪ (פרו' 27.10.13 עמ' 3 ש' 1), היא עמדה בלתי מתקבלת על הדעת גם למי שאינו מתמצא בחוק ומשפט, שכן משמעה הוא שהחוטא יוצא נשכר. זאת ועוד: המבקש הגיע פעמיים להסדרים, לפי בקשתו, אך לא עמד בהם. הסדרים אלה כשלעצמם - יש בהם משום הודאה בקיום החוב, על כל המשתמע מכך, ולא הייתה יכולה להיות למבקש כל ציפייה לגיטימית לכך שאם לא יכבד את ההסדרים שהוא עצמו ביקש, החוב יתאדה. המבקש הודה כי לא ניסה למכור את האופנוע או את הרכב, משום שידע לכל אורך השנים כי הם מעוקלים (פרו' 27.2.13 עמ' 4 ש' 17 ואילך). כלומר, המבקש אף פעל תחת ידיעה והנחה שקיים חוב שאינו משולם. לשיטתו של המבקש, הוא עצם את עיניו באשר לפעולות הגבייה שבוצעו, ובחר לא לבדוק מי הטיל את העיקולים ובגין איזה חוב. אינני מקבלת גרסה זו, שכן המבקש היה מודע לחוב המס ואף ניסה להגיע להסדר לגביו. גם לוּ קיבלתי אותה, אין בעצימת העיניים של המבקש כדי לאיין את פעולות הגבייה שבוצעו. מנגד, המשיב ביצע מספר פעולות מהותיות (עיקולים על כלי רכב, בחשבונות בנקים ואצל מעסיקים) כאשר שתיים מהן צלחו. בנוסף, המשיב הציג תשתית עובדתית מספקת המסבירה את התנהלותו, לרבות העובדה שהיעדר פעולות גבייה לא נבע מהיעדר כוונה לגבות את החוב, מוויתור או מהשתהות בלתי סבירה, אלא מכך שלא הייתה כל תועלת בביצוען של הפעולות. עובדה זו התבררה היטב בחקירתה הנגדית של גב' גל נוי, ואף הייתה ידועה למבקש, שאישר כי לא היה ממה לגבות. כך למשל, כפי שעולה מנספח 1 לתצהירה של גב' גל נוי, עיקול על הרכב הראשון הוטל כחודש לאחר העברת הבעלות בו על שם המבקש (1.9.02), עיקול על האופנוע הוטל כשלושה שבועות לאחר רישומו על שם המבקש (23.4.04) ועיקול על רכב נוסף הוטל כארבעה חודשים לאחר שהבעלות באותו רכב הועברה על שמו של המבקש (26.1.04). תוצאת עיקולים שהמשיב ניסה להטיל בשנת 2013, על חשבונות הבנק של המשיב, הוכיחה את טענת המשיב בדבר חוסר התועלת בהליך זה, משום שגם אז, כמו בפעמים קודמות, נמצא כי אין נכסים לעקל. באשר למשכורות, כבר הובהר כי המבקש לא הוכיח שהחל לעבוד בשנת 2006 או מתי החל לעבוד, ומתי, אם בכלל, דווח כעובד לרשויות המס. מתוך נספח 1 לתצהירה של גב' גל נוי עולה כי כאשר אותר תיק ניכויים, שבו המבקש דווח כעובד, נעשה ניסיון לעקל, גם זאת ללא הצלחה. אינני סבורה כי במצב עובדתי זה המשיב היה צריך לבצע עוד פעולות סרק, המבזבזות לריק משאבים וכספי ציבור, מעבר לאותם כספי ציבור שהמבקש נטל שלא כדין. זאת, רק כדי שביום פקודה, כאשר לבסוף יגיעו כספים לרשות המבקש, יוכל המשיב להתגונן מפני טענת התיישנות, שאין מאחוריה אינטרס הסתמכות ממשי כמבואר לעיל. 12. מעבר לאמור, תובענה זו היא לסעד מן היושר, ורק מטעמים שביושר דינה היה להידחות. המבקש ביסס את בקשתו על כך שהמשיב לא נקט בפעולות גבייה (סעיף 4 לתצהירו). הוכח כי המשיב נקט בפעולות גבייה רבות, ומכאן שהבסיס העובדתי של התובענה, כפי שהגדיר אותו המבקש, הופרך. הובהר לעיל שהמבקש ידע, לכל הפחות, על העיקולים שהוטלו על הרכבים. המבקש לא התייחס לאותם עיקולים, לא גילה את דבר קיומם בבקשה, ולא התמודד עם עובדת קיומם, אלא בטיעוניו, לאחר שהמשיב הציג את מלוא התמונה. המבקש לא טרח להסביר בתצהירו מה הייתה ההרשעה מושא החוב, ולא תמך את טענותיו העובדתיות (כגון: עבודה משנת 2006) במסמכים. על המבקש סעד מן היושר לבוא לבית המשפט בתום לב ובניקיון כפיים. עליו לגלות את מלוא העובדות הרלבנטיות, ואם לא עשה כן, יכול שתביעתו תידחה מטעם זה בלבד (בש"א (מחוזי חיפה) 2658/05 מיכאל לבנשטיין נ' מינהל מקרקעי ישראל- מחוז צפון (5.12.05)). 13. הצדדים התייחסו להנחיות היועץ המשפטי לממשלה שניתנה לפי סעיף 12 ב 1 (ח) לפקודת המסים (גבייה) (י"פ 6405, 25.4.12). אף שמצאתי כי לפי הדין והפסיקה הקיימת, אין למבקש זכות להעלות טענת התיישנות או שיהוי, אתייחס לסוגיה זו לשם השלמת התמונה. התשתית העובדתית שהונחה מצביעה על כך שהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, ככל שהיא חלה (נוכח הוראת סעיף 15 להנחיה, המתייחסת לתחולתה), קוימה. מכתבי דרישה נשלחו למבקש (סעיף 3 להנחיה). אם המבקש החליף את כתובת מגוריו מבלי לעדכן את הרשויות, אין לו אלא להלין על עצמו. הליכי הגבייה החלו בטרם חלפו שלוש שנים מהמועד בו החוב הפך לחלוט (סעיף 5 להנחיה). כמו כן, בוצעו מספר ניסיונות גבייה, ונשלחה למבקש הודעה בדבר החוב, לפחות אחת לשנה (סעיף 8). בנוסף, נוהל משא ומתן פעמיים עם המבקש (סעיף 8.3 להנחיה). נשלחו מכתבי התראה אחת לשנה לפחות, והמשיב עמד בפרקי הזמן המנויים בסעיף 8.1 להנחיה. לכך יש להוסיף כי לפי ההנחיה, כאשר לא ידוע לרשות על נכסים בני עיקול, לא יראו אותה כמשתהה (סעיף 8). כפי שפורט לעיל, המשיב הוכיח כי אכן זה היה המצב בעניינו של המבקש. סיכום 14. התובענה נדחית. 15. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 5,000 ₪. מנועמיסיםחובמע"מ (מס ערך מוסף)סעד הצהרתיהתיישנות