ביום 6.5.12 נחתם בין הצדדים "הסכם בדבר מינוי מומחה או מומחים לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986" (להלן: ההסכם). בהסכם, הסכימו הצדדים "על מינוי המומחה הבא בהקשר לתאונת הדרכים הנ"ל והוא בלבד (אלא אם המומחה ביוזמתו וללא בקשות הצדדים ימליץ על מינוי מומחה בתחום נוסף): ד"ר לוינקופף תחום מומחיותו - אורטופד". עוד נקבע בהסכם כי "הסכם זה מחייב את הצדדים גם במסגרת הליכים בבית משפט, וחוות הדעת שניתנה מכוחו תחייבם כאילו הוגשה מכח תקנה 18 לתקנות המומחים". כאמור, בנסיבות דנן, המשיבה לא השיגה יתרון משמעותי שלא היתה משיגה אלמלא ההסכם ולא מצאתי כי התנהלותה נגועה בחוסר תום לב אשר מצדיק דחיית בקשתה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. ב"כ המערערת מרחיב בסיכומיו על חשיבותם של הסדרי הפשרה בין המבטחות לנפגעים ועל הצורך להקפיד על כיבוד ההסדרים הדיוניים המשמשים כלי בדרך להשגת הסדרי הפשרה. אכן, הסדרי הפשרה לפיצוי הנפגעים וההסדרים הדיוניים בדבר מינוי מומחים רפואיים הם ראויים ומבורכים מכול בחינה שהיא. יתרה מכך, ביחסים שבין מבוטח למבטחת, כאשר עסקינן בתאונה לפי חוק הפיצויים ואין ספק בדבר חבות המבטחת בפיצוי המבוטח על נזקיו, נראה כי קידום בירור נזקיו של הנפגע ותשלום הפיצויים שהוא זכאי להם במהירות ככל שניתן, הם בגדר חובותיה של המבטחת לנהוג בהגינות כלפי מבוטחיה. פרשנות ההסכמה הדיונית בהתאם למסגרת הנורמטיבית של חוזה ביטוח החובה וחוק הפיצויים ועל רקע חובותיה של המבטחת, במיוחד במקום בו ההסכמה אינה ברורה דיה, אינה פוגעת באינטרס המשותף לעודד הסדרים הוגנים וראויים לפיצוי הנפגעים, אלא להיפך. אשר על כן, הגעתי למסקנה שאין בהסכם המינוי אליו הגיעו הצדדים כדי לחסום את דרכה של המשיבה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. על כן, הערעור נדחה. לאור תרומתה של המשיבה לחוסר הבהירות שהביא את הצדדים לידי מחלוקת נשוא הערעור כמפורט לעיל, איני עושה צו להוצאות. חוזהפיצוייםמומחהתאונת דרכיםמינוי מומחה