טוענים כי הבנק נקט בהליכי מימוש המשכנתא בהוצל"פ שלא בתום לב שכן כל ניסיונותיהם להגיע להדברות או להסדר עם פקידי הנתבע, נתקלו בסירוב התובעים מבססים את תביעתם על מספר עילות מדיני החוזים ומדיני הנזיקין. כך למשל טוענים התובעים, כי הסכם ההלוואה כולל תנאים מקפחים באשר הם מעניקים לנתבע יתרונות בלתי הוגנים וכוח לשנות באופן חד צדדי את מצבם לרעה לפי שיקול דעתו הבלעדי. באותה נשימה טוענים התובעים, כי הנתבע הפר את חובתו לנהוג בהם בתום לב ובדרך מקובלת כאשר עמד על זכותו, המוכחשת, לפעול להעמדת ההלוואה לפירעון מידי, מבלי שניתנה להם הזדמנות הוגנת לתקן את ההפרה ולהמשיך בקיום הסכם ההלוואה על פי תנאיו המקוריים. התובעים לא הסתפקו בכך וטענו כי מעשי הנתבע כמתואר לעיל מהווים עוולה של תרמית והפרת הוראת חקוקה, לפי פקודת הנזיקין. לבסוף טוענים התובעים, כי הוויתור שלהם לכאורה על הזכות לדיור חלוף למגורים, בהתאם לסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, בהסכם ההלוואה ובשטר המשכנתא, איננו בתוקף. הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף ובגדרה טען כי כל השגותיהם של התובעים כנגד קיומו של חוב או גובה החוב, דינן להתברר במסגרת טענת פרעתי בפני רשם ההוצאה לפועל ולא בביהמ"ש. כך הוא הדבר ביחס לטענת התובעים לגבי ההגנה של סידור חלוף למגורים, בהתאם לסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. הנתבע הוסיף וטען, כי ניסה משך שנים רבות להביא לסילוק יתרת ההלוואה באמצעות נקיטת הליכי פינוי שהתובעים הכשילו פעם אחר פעם, כל פעם מסיבה אחרת. ואם לא די בכך, הרי שהתובעים פנו בעבר לקבלת סעד מביהמ"ש של עיכוב הליכי הפינוי בתיק מס' 32382-04-10 וביהמ"ש נעתר לבקשתם והעניק להם את הסעד הזמני המבוקש בדבר עיכוב הליכי הפינוי, אך בסופו של דבר התובעים בחרו שלא להתייצב לדיון ולכן ההליך נמחק והתיק נסגר. לאור זאת טוען הנתבע להשתק מכוח מעשה בית דין. התובעים הגישו תגובה ובה טענו כי יש לדחות את הבקשה, שכן טענותיהם לגבי סילוק החוב מחייבות דיון מעמיק ויסודי וכן בירור עובדתי אותו ניתן לבצע רק במסגרת הדיון לגוף התובענה. עוד נטען בתגובה, כי הסמכות לדון בתביעה נתון לבית המשפט, שכן הסעדים הנתבעים הם למתן סעד הצהרתי ולמתן צו מניעה כנגד פינויים מהבית שהינו בית המגורים היחיד שלהם, ואם חלילה יפונו ממנו חרף מצבו של התובע 1 כחולה במחלת הסרטן, הם ייזרקו לרחוב. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי להורות על מחיקת התביעה על הסף. אפתח בכך, כי בניגוד לחובה להגיע לבית המשפט בידיים נקיות, התובעים לא ציינו בכתב התביעה או בבקשה למתן סעד זמני לעיכוב הליך הפינוי, כי פנו בעבר לבית המשפט בבקשה דומה לשם עיכוב צו פינוי קודם. אך לא בשל כך הגעתי למסקנה אליה הגעתי. אין ספק שעיקר תביעתם מבססים התובעים על הטענה, כי סילקו את חובם לנתבע במלואו. טענה זו מצריכה אומנם בירור עובדתי מעמיק, כפי שצוין בתגובה של התובעים, אך זאת יש לעשות בפני רשם ההוצאה לפועל במסגרת הדיון בטענת פרעתי. אשר לעוולות הנזיקיות שצוינו בכתב התביעה (תרמית והפרת הוראה חקוקה) - טענה זו נטענה בלשון רפה ומבלי למסור לגביה פירוט מינימאלי ביותר. כך למשל, לא נטען הכיצד באה התרמית לידי ביטוי, ע"י מי בוצעה, ומהן השלכותיה על התובעים. בהתייחס לעוולה השניה של הפרת הוראה חקוקה, התובעים ציינו אומנם באילו הוראות חקיקה מדובר, אך לא פרטו איזה סעיפים בדיוק הופרו, הכיצד באה ההפרה לידי ביטוי ומה הנזק שנגרם בעטיה. אם לא די בכך, הרי שהתובעים אינם עותרים לתשלום פיצוי כלשהו מכוח עוולות אלה. גם התצהיר התומך בתביעה אינו מרפא פגם זה משום שגם בתצהיר אין כל פירוט מעבר לאזכור העוולות והוראות החקיקה. אשר לעילות התביעה במישור החוזי הנשענות כזכור על הטענה בדבר קיומם של תנאים מקפחים בחוזה אחיד, והפרת החובה לנהוג בתום לב, גם כאן נותרו טענות התובעים בגדר סיסמאות כלליות בלבד. כך למשל, התובעים לא מפרטים אלו תנאים הם לדידם תנאים מקפחים בחוזה אחיד והכיצד יש בתנאים אלה כדי לקפחם. כמו כן, התובעים לא מפרטים מדוע טוענים הם כי הנתבע נהג כלפיהם בחוסר תום לב, בין בזמן ניהול המשא ומתן ובין בזמן קיום הסכם ההלוואה. מכל מקום, התובעים לא הצביעו על נתון כלשהו ולא העלו טענה כלשהי, אשר מבססים את טענתם לגבי הפרת החובה לנהוג בתום לב באופן המצדיק ביטול הסכם ההלוואה וביטול את שטר המשכנתא. הטיעון האחרון שעומד כעת על הפרק מתייחס לזכות התובעים לדיור חלופי. בהקשר זה טוענים התובעים, כי הוויתור שלהם בהסכם ההלוואה ובשטר המשכנתא על הזכות לדיור חלופי, איננו תקף, ולשם כך הפנו לדברי פסיקה מבלי לפרט, מדוע הוויתור שלהם אינו בתוקף. כך למשל, התובעים לא טוענים כי לא ידעו אודות סעיפי הוויתור, כי הוטעו באופן כלשהו לגבי ויתור זה, או כי לא הבינו את משמעותו. הנה כי כן, פרט לטענה בדבר סילוק החוב בעבר, שדינה להתברר בפני רשם ההוצאה לפועל, כל יתר טיעוני התובעים הם טיעונים לאקוניים וכלליים ביותר. זאת ועוד, הטענה של התובעים לגבי העדר תוקף להתניה בדבר הוויתור שלהם על הזכות לדיור חלוף היא למעשה ביטול תנאי מתנאי שטר המשכנתא. ומתוקף כך ברור, כי הסמכות העניינית לדון בטענה זו, מסור לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום. בשולי ההחלטה אבקש להעיר, כי טענת הנתבע בדבר מעשה בית דין איננה מקובלת עליי, וזאת על אף שהתובעים לא התייחסו לכך בתגובתם. זאת משום שבהליך הקודם בית המשפט לא הורה על דחיית התביעה כפי שטוען הנתבע אלא הורה על מחיקתה תוך הבהרה, כי בכך לא נחסמה הדלת מפני התובעים להגיש תביעה חדשה בעתיד. לסיכום, הטענה בדבר פירעון החוב דינה להתברר בפני רשם ההוצאה לפועל. הטענה בדבר בטלות ההתניה שבשטר המשכנתא לגבי ויתור התובעים על דיור חלוף, דינה להתברר בבית המשפט המחוזי. יתר הטענות עליהן נשענת התביעה הן כלליות מדי באופן שאינו מאפשר דיון בהן לגופן. ערה אני אומנם להלכה הפסוקה אשר לפיה יש לבכר תיקון כתב התביעה על פני סילוקה על הסף, אך בשים לב לעובדה כי הטענות המרכזיות ביותר שיש בפי התובעים הן אודות סילוק החוב, לא מצאתי לנכון להורות על תיקון כתב התביעה ביחס לטיעון הכללי והלאקוני עליו עמדתי מקודם. אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף ועל ביטול הצו הזמני מיום 21/1/13 בדבר עיכוב הליך הפינוי. יחד עם זאת, ביטול הצו הזמני יכנס לתוקפו בעוד 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, על מנת לאפשר לתובעים להגיש בקשה או תובענה לגורם המוסמך. בנסיבות העניין ולאור מצבו של התובע 1, איני עושה צו בגין הוצאות. בנקמשכנתאתום לבמקרקעיןהוצאה לפועל