תביעה לתשלום נזקים בגין תאונה בין רכבים

תביעה בסך של 10,622 ש"ח לתשלום נזקים בגין תאונה שארעה בין רכב התובע לרכב נתבע 1 . התובע נהג ברכבו ברח' ההסתדרות בפתח תקווה מכיוון מערב לכיוון מזרח. הנתבע 1 אשר ברשותו משאית, החנה את רכבו בצד ימין של הדרך כאשר אבני השפה מסומנות באדום לבן. בהגיע התובע לתחום צומת הרחובות ההסתדרות-מוהליבר נפגע רכבו של התובע ע"י דלת המשאית של הנתבע1 כאשר גרסאות הצדדים, אשר תפורטנה בהמשך, חלוקות ביחס למועד פתיחת הדלת (להלן: "התאונה"). טענות הצדדים התובע טען בכתב התביעה כי נהג באיטיות ועשה כל ניסיון להימנע מהיפגשות עם דלת משאית הנתבע. לדברי התובע, הבחין בנהג המשאית אשר התהלך מצד שמאל של המשאית וכאשר חלף את חזית המשאית עם רכבו פתח הנתבע 1 את דלת המשאית ובכך פגע ברכב התובע וגרם לנזק ברכבו. התובע הוסיף לטעון כי הנתבע 1 העמיד ו\או החנה את רכבו בניגוד לתמרור 818 - אבני שפה אדום לבן וכן בניגוד לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). התובע טען כי הנתבע הוא האחראי לתאונה ועליו לשאת בתשלום ההוצאות אשר נגרמו לתובע כדלקמן: כינון סכום ביטוח בסך 381 ₪, השתתפות עצמית בגין הנזק הישיר בסך 1,821 ₪, השתתפות עצמית בגין ירידת ערך בסך 1,318 ₪, פגיעה בהנחת היעדר תביעות (1,786 ₪ לשנה) בסך 5,358 ₪, שני ימי עמידה בהיותו מורה נהיגה בסך 744 ₪ , עוגמת נפש בסך 1,000 ₪. מנגד לטענות התובע, טען הנתבע בהגנתו כי דלת המשאית היתה פתוחה עוד בטרם הגיע התובע עם רכבו וכי נהיגתו של התובע הייתה בחוסר זהירות ומבלי לתת ליבו למתרחש. ב"כ הנתבע טען כי התובע העיד שהבחין בנהג המשאית צועד במרחק מטר מדופן שמאל של המשאית וכן חלף לשמאלו של הנהג מבלי לעלות על אי התנועה מהצד שמאלי של רכב התובע ומיד לאחר מכן התרחשה הפגיעה. לדבריו, לתובע היה מקום מעבר רחב מאוד ולא היה צורך בהצמדות לימין ופגיעה בדלת אשר הייתה פתוחה מבעוד מועד. דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולאחר שנחקרו הן התובע והן הנתבע על גרסתם ונשמעו כלל העדויות וסיכומי הצדדים מפי ב"כ בעל פה, עלי להכריע בשאלת האחריות ובשאלת הנזק. אשר לאחריות לתאונה, עיון בחקירת התובע מעלה כי התובע ציין כי הבחין באדם ההולך לכיוון המשאית. נדמה כי התובע צפה את כניסתו של הנתבע למשאית ועל כן היה עליו לנהוג במשנה זהירות. ב"כ הנתבע הציג לתובע תמונה מאזור התאונה כאשר דלת המשאית פתוחה. התובע נשאל האם המרווח שנוצר בין דלת המשאית הפתוחה לבין קצהו השמאלי של הדרך, אי התנועה, הוא המרווח המופיע בתמונה - התובע השיב בחיוב. "ש.מציג לך תמונה, הרכב שנראה בתמונה הוא שלך וגם המשאית? ת. כן. ש. זה המרווח? ת. כן, אבל נסעתי משמאל למשאית, הוא הלך פה על הכביש, ברחתי ממנו טיפה ואז הוא פגע בי, הרכב בתמונה הוא לא הרכב שלי." (פרוטוקול הדיון מיום 5.6.13 עמ' 2 שורה 6-10). לאור האמור, נראה כי על התובע היה לנהוג במשנה זהירות כאשר הבחין בנתבע פוסע לכיוון המשאית, מדוע נדרש התובע "לברוח" לשיטתו מהמשאית החונה, הרי היה עליו לנוע לצד שמאל תוך שמירה על מרחק מהמשאית ובכך למנוע את הפגיעה. התובע הסכים כי המרווח בתמונה הינו זהה למרווח במציאות, בנסיבות אלה נראה כי לתובע היה דיי מקום כדי לעבור עם רכבו כאשר דלת המשאית פתוחה וכי לא ברור מדוע נדרש התובע להיצמד לצד שמאל של הדרך. לא נטען בפניי על ידי התובע כי המדובר בכביש בעל נתיב אחד. כמו כן, התרשמתי מהתמונות שהוצגו בפניי ואשר אושרו כנכונות על ידי התובע כי לא זו בלבד שמדובר בשני נתיבים, אלא שגם כאשר דלת משאית החונה בימין הדרך פתוחה, עדיין יש מרווח די והותר למעבר כלי רכב. בנסיבות אלה לא הצליח התובע להסביר ו\או לא עמד בנטל ההוכחה כי היה הכרח שייסע כה קרוב למשאית. כפי שציינתי לעיל, טען התובע כי "ברח" מנהג המשאית אשר הלך לצד המשאית בדרכו לפתוח את דלתה וממילא ברור כי התובע היה קרוב, קרוב מידי, למשאית. יתרה מזאת, בגרסת התובע נדמה כי נשמטו פרטים ואינה ברורה כלל. "האטתי את המהירות ואז ראיתי מישהו הולך עם הגב אלי לכיוון המשאית, האטתי את המהירות והמשכתי לנסוע. כשעברתי אותו בקצת פתאום נפתחה הדלת של המשאית. ראיתי את המשאית ומישהו הולך למשאית, מצד שמאל יש אי תנועה, נסעתי במהירות של כ-20 קמ"ש, איך שהגעתי למשאית פתאום שמעתי דפיקה בצד ימין ומכה חזקה בדלת הימנית על הקורה, וראיתי את הדלת תקועה לי בקורה." (פרוטוקול הדיון מיום 5.6.13 עמ' 1 שורה 15-19). הנה כי כן, אין רציפות בגרסת התובע והצגת אירוע התאונה לשיטתו אינה ברורה כלל. התובע הבחין בנהג המשאית ולא נתן ליבו כלל לאפשרות כניסת הנתבע למשאית, כמו כן נסיעה במהירות של 20 קמ"ש מאפשרת בוודאי עצירה בטוחה תוך מתן אפשרות לנתבע להיכנס לרכבו ואף מעבר בזהירות במקום צר כפי שהציגו התובע. התמונה אשר הוצגה לפני בדיון ע"י ב"כ הנתבעים מעלה כי דלת המשאית גבוהה ביחס לכלי רכב פרטי. מוקד הנזק אשר הוצג ע"י התובע מעיד על פגיעה באזור הקורה הימנית של הרכב, אך לעניין זה טען ב"כ הנתבעים כי קיימת פגיעה נוספת במכסה המנוע כפי שצוין בחוות דעת השמאי. "ש. אתה מציין כי מכסה המנוע שלך נפגע בתאונה. ת. מכסה המנוע? ש. יתרה מכך, אני מפנה לחוו"ד השמאי שלך, שם השמאי רשם פגיעה במכסה הקדמי. היכן התמונה של אותו מכסה קדמי שניזוק, אם לשיטתך נפגעת רק בדופן למה אתה טוען שנפגעת במכסה הקדמי? ת. הקורה הולכת ומחוברת למכסה המנוע, היא חטפה מכה חזקה והתכופף המכסה בצמוד לקורה. המכסה מנוע נגמר ליד הקורה והמכה החזקה שהקורה חטפה כופפה קצת את המכסה מנוע. יש תמונות של השמאי. ש. אתה בוחן תאונות דרכים או שמאי רכב? ת. לא. ש. עבדת פעם במוסך? ת. לא. ש. התשובה שנתת לי כיצד מכסה המנוע נפגע זה משהו שאתה יכול להעיד במומחיות שלך? ת. לא. ראיתי את זה בתמונה. (מדגים לבית המשפט)" (פרוטוקול הדיון מיום 5.6.13 עמ' 3 שורה 16-29). התובע בחקירתו שאל בתמיהה לעניין פגיעה במכסה המנוע ומיד עם הצגת חוות דעת השמאי חזר בו וטען כי כתוצאה מפגיעה בקורה הימנית של רכבו נפגע מכסה המנוע. איני סבורה כך, מוקד הפגיעה במכסה המנוע מעיד כי דלת המשאית הייתה פתוחה עוד קודם הפגיעה ולאחר שהגיע התובע עם רכבו נוצרה הפגיעה בדלת המשאית. התובע אישר בדיון לפני כי המשאית המופיעה בתמונה אשר הוצגה לו ע"י ב"כ הנתבע זהה למשאית הנתבע, ומכאן ניתן לראות שכמחצית מדלת המשאית, המחצית הרחוקה מחזית המשאית, ממוקמת בגובה המאפשר לחזית רכב פרטי לחלוף מתחת. אך טבעי הוא שבמקרה כזה הנזק שייגרם יתחיל במכסה המנוע, הוא החלק הגבוה שבחזית הרכב. מנגד לטענות ביחס לאחריותו של התובע, נמצאו כשלים בהתנהגות הנתבע. כך, בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה הנתבע הציב את רכבו בסמוך לתמרור 818 - שפת מדרכה אדום לבן, התמרור אוסר במפורש על עצירה או חניה של כל רכב בצד שבו הוצב התמרור. הנתבע טען כי הואיל והינו משווק סחורה היה עליו להחנות את רכבו באזור זה על מנת לספק את מרכולתו. כמו כן, הוסיף וציין הנתבע כי גורמי האכיפה מתעלמים מחניית כלי רכב מסחריים באזור זה. גרסת הנתבע אינה מקובלת עלי, אי-אכיפה אינה מכשירה את ביצוע העבירה, בוודאי שאין מקומו של בית משפט זה ליתן הכרעה בעניין העונש של הפרת הוראה בתמרור, אך ניתן משקל למעשהו של הנתבע ולשאלת מידת אחריותו. הנתבע פעל בניגוד לתקנות 21 (א), 21 (ב) 3 ו - 71 (1) לתקנות התעבורה באופן שיש בו להפריע \ לעכב את התנועה ע"י העמדת המשאית בצד הדרך תוך העדר זהירות מצידו. נוסף על תקנות אלה הפר הנתבע תקנה 80 א לתקנות התעבורה לפיה פתח את דלת רכבו ללא נקיטת מלוא אמצעי הזהירות הדרושים. לאור האמור לעיל ולאחר שנתתי דעתי לכלל הטענות, המסמכים, העדויות, התמונות והאסמכתאות, נראה כי קיימת חלוקת אחריות ביחס לקרות התאונה. דעתי הינה כי אחריות הנתבע הינה בשיעור 35% ואילו האשם התורם והאחריות של התובע הינו בשיעור של 65%. אשר לשאלה השניה- שאלת הנזק, התובע טען כי נגרמו לו נזקים שונים שבגינם על הנתבע לפצותו. התובע ציין הנזקים כדלקמן: כינון סכום הביטוח בסך 381 ₪, השתתפות עצמית בגין הנזק הישיר 1,821 ₪ והשתתפות עצמית בגין ירידת ערך 1,318 ₪ - בהתאם לנספח י' לכתב התביעה אשר הינו מכתב מחברת הביטוח של התובע המציינת כי סכומים אלה יקוזזו מהסך הכללי המגיע לתובע במסגרת תביעת חברת הביטוח שברשותו. נחה דעתי לקבוע כי רכיב נזק זה ישולם לידי התובע מאת הנתבעים. פגיעה בהנחת העדר תביעות בסך 5,358 ₪- ביום 6.6.13 המציא ב"כ התובע מסמך המעיד כי התובע חידש את פוליסת הביטוח שלו ביום 1.11.12 בסך 8,176 ₪ וללא הנחת העדר תביעות בשיעור 30% בסך 1,786 ₪. בכתב התביעה ציין התובע כי הנחת העדר תביעות ניתנת כאשר המבוטח לא הגיש תביעות במשך 5 השנים האחרונות, לא מצאתי אסמכתא לעניין 5 השנים ויודגש כי אף המסמך אשר צרף התובע לא מעיד על תקופת ההנחה מלבד ההנחה בחידוש הפוליסה האחרון. בנסיבות אלה ולאור האמור, נחה דעתי לקבל את רכיב הנחת העדר תביעות בסך 1,786 ₪ בלבד. ימי עמידה במוסך 744 - איני מוצאת אסמכתא לרכיב נזק זה. כל שנטען ע"י התובע כי דו"ח השמאי קבע 3 ימים עמידה בגינם פוצה התובע עבור יום עבודה אחד. כך או כך פוליסת הביטוח של התובע אינה משלמת עבור שני ימי עמידה ראשונים אלא רק מהיום השלישי בגינו התקבל הפיצוי. אחרון, רכיב עוגמת הנפש נתון לשיקול דעתו הבלעדי של ביהמ"ש, בנסיבות המתוארות לעיל ונוכח גובה אחריותו של התובע אין מקום כלל לרכיב נזק זה בענייננו. סוף דבר לאור האמור לעיל ולאחר שעמדנו על שאלת האחריות של הצדדים כך שלנתבע יוחסו 35% אחריות ואילו לתובע 65%, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הנזקים בשיעור 35% מהסך הכולל שיפורט להלן: 381 ₪ כינון סכום ביטוח, 1,821 ₪ השתתפות עצמית בגין הנזק הישיר, 1,318 ₪ השתתפות עצמית בגין ירידת ערך, 1,786 ₪ פגיעה בהנחת העדר תביעות. סכום הנזקים הינו ע"ס 5,306 ₪ כאשר הנתבעים מחויבים ביחד ולחוד בתשלום סך 1,857 ₪ המהווה 35% מסך זה. אשר להוצאות, הריני להורות כי בנסיבות תיק זה באתי לכלל החלטה כי כל צד יישא בהוצאותיו. רכב