הכחשת קבלת סחורה

הנתבעת מכחישה קבלת הסחורה. לטענתה, הגיע נהג התובעת לאזור התעשיה בו שוכן מפעל הנתבעת בשעה מוקדמת מדי, כאשר מפעלה של הנתבעת עדיין סגור, ואף אחד מטעמה לא קיבל את הסחורה שאין חולק כי הוזמנה, אך לא סופקה. עוד טוענת הנתבעת, כי על פי תנאי ההזמנה, היה על הנתבעת לשלם לתובעת מיד עם קבלת הסחורה, ורק כנגד תשלום היתה נמסרת לה הסחורה. העובדה שלא התקבל תשלום, היא הנותנת שלא סופקה הסחורה. הנתבעת מכחישה כי מנהלה או מי מעובדיה חתם על תעודת המשלוח שעליה נסמכת התביעה. אומר כבר עתה, כי החלטתי לדחות את התביעה, מחמת אי הרמת נטל השכנוע. מטעם התובעת העיד מר יצחק שני, הנהג אשר הוביל את הסחורה אל בית העסק של הנתבעת. בתצהיר עדותו הראשית, הצהיר שני כי בתאריך 13.2.11 סיפק לנתבעת שני מיכלים בהם נוזל פפרמינט, בכמות כוללת של 40 ק"ג על פי תעודת משלוח מספר 5063943. לדבריו, הפנה אותו מנהל הנתבעת, יהודה קשני, שנכח במקום, אל עובד המוסמך מטעמו לקבל את הסחורה, והעובד חתם בפניו על תעודת המשלוח. בגין אספקת הסחורה הוצאה לנתבעת חשבונית מספר 155687 על סך 15,868.80 ₪. שני נחקר בחקירה נגדית על ידי יהודה קשני, מנהל הנתבעת. בחקירתו, נשאל שני האם נכון שבדרך כלל אין הוא אמור למסור סחורה שלא כנגד תשלום תמורתה, והשיב כי כאשר רשום לו על תעודת המשלוח שאין לספק את הסחורה אלא תמורת שיק, הוא נוהג בהתאם, אך במקרה הנדון לא נרשם לו על תעודת המשלוח שתנאי לפריקת הסחורה הוא קבלת שיק, ולפיכך לא ביקש לקבל שיק. עוד נשאל שני, האם זכור לו שבפעם הקודמת שסיפק סחורה לנתבעת לא הסכים להשאיר את הסחורה במקום מבלי לקבל שיק, והשיב תשובה זהה. שני נשאל עוד לגבי שיחת טלפון שהתנהלה בינו לבין קשני מוקדם באותו בוקר, כאשר המפעל היה עדיין סגור, במהלכה שאל שני אם ניתן להשאיר את הסחורה במקום כשהמפעל סגור. קשני השיב לו שרק אם הוא עצמו מוכן לקחת את הסיכון שהסחורה תהיה אצל השכן. שני אישר שיתכן שהיתה שיחת טלפון כזו, ולכן הגיע אל מפעל הנתבעת רק בשעה 08:30 ולא השאיר את הסחורה במפעל השכן. עדותו של שני, עומדת בסתירה לעדותה של גב' רחל ארד, כפי שניתנה במהלך קדם המשפט ביום 15.7.13. כך העידה אז: "אני מנהלת חשבונות ללקוחות התובעת. אכן הלקוח היה צריך להכין תשלום. אנחנו לא מספקים ללא תשלום. הנהג שלנו הגיע לירושלים ב- 5 בבוקר, מר יהודה לא היה במשרד, הנהג הוריד את הסחורה ונסע, הפועל שלו חתם על אספקת הסחורה..." ניתן לראות, אם כן, כי ארד מחזקת את גרסת הנתבעת, בשלוש נקודות שונות. ראשית, היא מאשרת שהתובעת אינה מספקת סחורה ללא תשלום. שנית, היא מעידה שנהג התובעת הגיע למפעל הנתבעת בשעה 05:00 בבוקר ולא בשעה 08:30 כנטען על ידי הנהג מאוחר יותר בחקירתו הנגדית. שלישית, ארד העידה שיהודה קשני לא היה במקום בעת שהסחורה סופקה, אף זאת בניגוד לעדותו של שני שהעיד כי קשני הפנה אותו לעובד שלו כדי שיחתום לו על תעודת המשלוח. עדותה של ארד, כפי שנמסרה בקדם המשפט, תומכת בגרסת הנתבעת דווקא, ומחזקת אותה. הטענה שתעודת המשלוח נחתמה על ידי עובד מטעם הנתבעת אשר נכח במקום בשעה כה מוקדמת, 05:00 לפנות בוקר, בלתי מתקבלת על הדעת. חיזוק נוסף לגרסתה של הנתבעת, ניתן למצוא בראיה שהובאה מטעמה. הוכח כי מיד עם קבלת החשבונית מהתובעת בגין הסחורה נשוא התביעה, מיהרה הנתבעת לשלוח אל התובעת מכתב, בו היא מבהירה כי מעולם לא התקבלה אצלה הסחורה שלטענת התובעת סופקה לה ביום 13.2.11 בגינה יצאה חשבונית מספר 155687. מכתבה של הנתבעת אל התובעת מיום 27.2.11 צורף כנספח א' לכתב ההגנה, וכן צורף אישור המעיד על משלוח המכתב בפקס. מכאן, שאין המדובר בטענה חדשה שהעלתה הנתבעת רק כאשר נדרשה לשלם את חובה. הראיה סותרת את עדותה של ארד לפיה יהודה קשני לא הכחיש מעולם קבלת הסחורה, ורק הבטיח שישלח שיק. מכל מקום, לא נמצא כל חיזוק לטענתה של ארד בדבר מספר שיחות טלפון בינה לבין קשני בהן הבטיח לשלם, והיא אינה מהימנה בעיני. ראיה נוספת שיש בה לתמוך בגרסת הנתבעת, הינה תכתובת הדואר האלקטרוני שצורפה לתצהירה של ארד, המהווה למעשה את הזמנת הסחורה ואישור ההזמנה. באותה התכתבות כותבת נציגת התובעת מפורשות לנציגת הנתבעת כי תנאי התשלום הם: "מזומן, צ'ק מזומן או העברה בנקאית בעת קבלת הסחורה." משמע, אם אכן היתה מסופקת הסחורה, היה הדבר נעשה רק בכפוף לתשלום תמורתה במעמד האספקה. עדותו של שני בלתי מהימנה. לא שוכנעתי כי אכן המתין למנהל הנתבעת יהודה קשני באזור התעשיה מהשעה 05:00 עד השעה 08:30 לשם מסירת הסחורה, לא שוכנעתי כי פגש את קשני באותו יום נטען, ולא שוכנעתי כי באותו משלוח, להבדיל ממשלוחים אחרים, לא היה עליו להתנות את מסירת הסחורה בקבלת תשלום, רק משום שהדבר לא צוין על גבי החשבונית, שכן הוכח, כי אלו הם תנאי התשלום שהתובעת עומדת עליהם תמיד, ולא במקרים מסוימים בלבד. עדותו של יהודה קשני, מנהל הנתבעת, היתה עקבית ולא נסתרה על ידי התובעת. קשני הצהיר כי הודיע מיד לתובעת הן בשיחת טלפון והן בכתב, שלא קיבל את הסחורה נשוא התביעה, ואכן במשך חודשים רבים לא פנתה אליו התובעת בדרישה לשלם עבור הסחורה, משום שקיבלה את טענתו. קשני הכחיש קבלת הסחורה, הכחיש כי הוא או מי מטעמו חתמו על תעודת המשלוח, ולמעשה הכחיש כי היה במפעל במועד שבו על פי הטענה נמסרה הסחורה. התובעת לא הוכיחה כי מי מטעמה של הנתבעת חתם על תעודת המשלוח. הלכה פסוקה היא, כי כאשר טוען נתבע כי לא חתם על מסמך, עליו מבסס התובע את תביעתו, נטל הראיה, להוכיח שהחתימה היא חתימתו של הנתבע, רובץ על התובע (ע"א רוזנברג נ' אברהמוף פ"ד לב(2) 197). נפסק זה מכבר כי: "כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע...כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה, מוטל על התובע." (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים פ"ד מז(3) 240, 261). משלא הוכחה זהות החותם על תעודת המשלוח, היה על התובעת להוכיח, בדרך אחרת, כי הסחורה סופקה על ידיה לנתבעת. נטל השכנוע מוטל על התובעת שכן "המוציא מחברו עליו הראיה". עדותה של עדת התובעת רחל ארד, כפי שניתנה במהלך קדם המשפט, סותרת את עדותו של עד התביעה שני, במספר נקודות מהותיות, ומחזקת את גרסת הנתבעת. עדותו של עד הנתבעת, יהודה קשני, מהימנה בעיני יותר מעדותו של שני, עד התביעה, והיא נתמכת במספר ראיות חיצוניות, כמפורט לעיל. משכך, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה שסיפקה לנתבעת את הסחורה בגינה הוצאה חשבונית מספר 155687. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין. סחורה