תביעה כספית על סך 6,850 ₪ בגין נזקי רכוש ישירים ועקיפים שיסודם בתאונת דרכים א. ההליך והצדדים לו 1. במועד הרלוונטי להליך הייתה התובעת בעליו של רכב מיצובישי מ.ר. 5520420 (להלן רכב התובעת). ביום 19.4.2012 נמצא רכב התובעת בחזקת בנה של התובעת (להלן מחאמיד). 2. לטענת התובעת נפגע רכבה ביום 19.4.2012 בעת שחנה ברחוב הראשי באום אל פחם, ליד המאפיה בה עובד מחאמיד (להלן האירוע); נטען עוד שרכב התובעת נפגע על-ידי משאית מ.ר. 1005863 בה נהג נתבע 1 (להלן המשאית והנתבע). במועד האירוע הייתה המשאית בבעלות נתבעת 2. נתבעת 3 ביטחה את השימוש במשאית בפוליסה לביטוח שכיסתה נזק לצד שלישי, בכפוף לתנאי הפוליסה. 3. התביעה הוגשה לפיצוי הנזק שעל-פי הנטען נגרם לתובעת בעטיו של האירוע, לפי פירוט כלהלן: נזק ישיר לפי חוות-דעת שמאי בסך 3,700 ₪, שכר-טרחת השמאי בסך 650 ₪ ונזק עקיף בשל הוצאות, ביטול זמן התובעת והשבתת רכבה בסך של 2,500 ₪. 4. גרסתם של נתבעים 2-1 הייתה כי אף שהמשאית עצרה בקרבת רכב התובעת ביום האירוע היא לא פגעה ברכב התובעת והנזק הנטען - אין מקורו במשאית. טענות נוספות הועלו במישור הנזק. הנתבעת 3 (להלן המבטחת) גרסה שיש לדחות את התובענה נגדה שכן דמי ההשתתפות העצמית שחלים על נתבעת 2 לפי הפוליסה גבוהים משיעורו של הנזק הממשי שנגרם לתובעת. המבטחת הצטרפה לטענות אחרות שהועלו על-ידי נתבעים 1 ו-2 במישור החבות ובמישור הנזק. 5. על-פי הסדר דיוני שנערך בין הצדדים וקיבל תוקף של החלטה העידו עדי הצדדים מבלי שהגישו תחילה את עדויותיהם הראשיות בתצהיר. עוד הוסכם שחוות-דעת השמאי מטעם התובעת תוגש ללא צורך בחקירת השמאי [החלטה מיום 17.5.2013]. על בסיס זה נשמעה עדותו של מחאמיד מטעם התובעת; מן העבר השני של המתרס העיד הנתבע. הפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צויין אחרת. ב. דיון והכרעה דין התביעה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך. 1. במישור החבות נסמכה התובעת על עדותו של מחאמיד בנה שהינה עדות יחידה כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות. הדברים יפים במיוחד משעה שהובהר שאף שהרכב רשום על שם התובעת, מי שטיפל בו ובתיקון שלו היה מחאמיד עצמו וכי הלה אף השתמש ברכב ביום האירוע [הצהרת בא-כוח התובעת בעמ' 2 ש' 5-4, 23-22]. עדותו של מחאמיד לקתה מכמה וכמה היבטים שהם מהותיים להוכחת גרסתו. בקרות התאונה נמצא מחאמיד בתוך המאפיה בה עבד, באזור שאין ממנו תצפית לרחוב. לטענתו הוא יצא לקדמת המאפיה, למקום ממנו ניתן לראות את הרחוב ואת רכב התובעת שחנה במקום, רק לאחר ששמע קול מכה. מחאמיד לא חזה ברגע המפגש בין כלי-הרכב. לטענתו, כאשר יצא לקדמת המאפיה עדיין היה מגע בין כלי-הרכב והנתבע ירד מהמשאית כדי לבחון את הנזק [עמ' 3 ש' 23-20, עמ' 4 ש' 11, עמ' 7 ש' 21, עמ' 8 ש' 4-3]. עד שיצא מחאמיד מהמאפיה לרחוב כבר נסעה משם המשאית ומחאמיד הדביק אותה כאשר עצרה לפרוק סחורה בקרבת מקום [עמ' 3 ש' 24-22]. מחאמיד ביאר שהתאונה ארעה כשהמשאית עצרה מימין לרכב התובעת, נסעה לאחור כדי לחנות אחרי רכב התובעת ובתוך כך פגע החלק השמאלי האחורי של המשאית בצד הימני הקדמי של רכב התובעת [עמ' 4 ש' 16-11, 26-22]. כשעומת מחאמיד עם מסמכים שצורפו לכתב-התביעה, מהם עולה כי נקודת המפגש בין שני כלי-הרכב הייתה שונה, מסר עדות שהייתה מתפתלת ומגומגמת. ראשית, הוא לא ידע לאשר או לשלול אם החתימה על-גבי טופס הודעה על תאונת דרכים שצורף לכתב-התביעה היא חתימתו שלו וביקש להישמע בטענה שאין לו חתימה מסוימת [עמ' 4 ש' 30-27]. שנית, הוא לא ידע להסביר את הפער בין התיאור שמסר בעדותו על-אודות נקודת המפגש בין שני כלי-הרכב לבין הנחזה מן השרטוט שנכלל בטופס ההודעה הנ"ל, לפיו דווקא החלק הימני האחורי של המשאית הוא שפגע בצד השמאלי הקדמי של רכב התובעת. על-פי שרטוט זה המשאית עצרה משמאל לרכב התובעת, ולא מימין כפי שתיאר מחאמיד בעדותו לפני. גרסה שונה, שלישית במספר, עלתה משרטוט שערך מחאמיד במהלך עדותו [נ/1]. לפי נ/1 המשאית לא פגעה ברכב התובעת לאחר שעצרה לצדו, בין מימין לו ובין משמאלו, והחלה בנסיעה לאחור - אלא בעת שחנתה לפני רכב התובעת כשחלקה האחורי על המדרכה; זו הפעם החלק השמאלי האחורי של המשאית פגע בחלק הימני הקדמי של רכב התובעת. שרטוט זה שונה באורח מהותי מן המתואר בטופס ההודעה וגם מעדותו הראשונית של מחאמיד לפני בחקירה הראשית [ר' גם עדות מחאמיד בעמ' 7 ש' 2-1]. לו היה ממש בגרסה זו ניתן היה לצפות שרכב התובעת יפגע לכל רוחב החזית שלו ולאו דווקא בפינה הימנית הקדמית. דא עקא, תצלומי הנזק ברכב התובעת מעידים על פגיעה במוקד קדמי ימני [נ/2]. בטופס ההודעה הוצג רכב התובעת כחונה במקביל למדרכה כשצדו הימני צמוד אליה. אין כל אפשרות לכך שהמשאית פגעה ברכב התובעת לאחר שעצרה מימין לו ונסעה לאחור, כפי שטען מחאמיד בעדותו לפני. מימין לרכב התובעת נמצאה המדרכה - כך על-פי טופס ההודעה. גם מבחינה זו אין הגרסה בטופס ההודעה עולה בקנה אחד עם גרסתו של עד התובעת שנמסרה בדיון, כגרסה בחקירה ראשית [עמ' 4 ש' 16-12]. כשעומת מחאמיד עם הפער בין הגרסות השונות הללו היו תשובותיו מתחמקות ולא נמצא בהן מענה ממשי לסימני השאלה הרבים שעולים מעדותו, בין כשהיא לעצמה ובין כשהיא נבחנת אל-מול נספחי כתב-התביעה [עמ' 5 ש' 22-14]. אין ספק שמנגנון אירוע התאונה ותיאור נקודת המפגש בין שני כלי-הרכב המעורבים בה הם עניין מהותי להוכחת התביעה; בהתייחס אליהם מצאתי שעדותו של מחאמיד אינה ראויה לאמון. 2. לעומת זאת הייתה עדות הנתבע ברורה וסדורה; במונחי מהימנות יש להעדיפה בבירור על-פני עדותו של מחאמיד. הנתבע אישר שחנה בסמוך למאפיה אך הדגיש שלא נסע לאחור ולא פגע ברכב כלשהו. הוא עצר במקום כדי לקבל הנחיות נסיעה אל לקוח שאליו היה עליו להגיע, מרחק מספר רחובות מן המאפיה. לדבריו לא שמע מכה. עוד מסר הנתבע כי אם היה נוסע לאחור כטענת מחאמיד אזי היה פוגע ברכב התובעת בצדו השמאלי - ולא בצד הקדמי הימני [עמ' 9 ש' 16-14, 25-23; עמ' 10 ש' 5-4]. הנתבע אישר שעצר ליד המאפיה בצד ימין של הדרך - באופן שמתיישב עם השרטוט בטופס ההודעה שצורף לכתב-התביעה ואינו תואם את עדות מחאמיד לפני [עמ' 10 ש' 11-10]. כשסיים הנתבע את שיחת הטלפון שלשמה עצר במקום יצא מן החניה ישר; הלה שב והטעים שאינו זוכר שנסע לאחור [עמ' 10 ש' 30-25, עמ' 12 ש' 8-7]. הנתבע הבהיר שמסר פרטים למחאמיד מאחר שהלה ביקש זאת ומכיוון שלא רצה להתווכח או לריב עם אף אחד [עמ' 12 ש' 17-15]. 3. התובעת נושאת בנטל להוכיח את תביעתה על כל פרטיה ודקדוקיה. הנטל לא הורם בכל הקשור למישור החבות ולהוכחת הטענה כי המשאית פגעה ברכב התובעת. על כן לא עבר אל מגרשם של הנתבעים הנטל המשני של הבאת ראיות לסתור. במצב דברים זה אין חסר בכך שהנתבעים 2-1 לא זימנו למתן עדות את קצין הבטיחות המועסק אצל נתבעת 2. 4. די באמור לעיל כדי לגרום לדחיית התביעה. למעלה מן הצורך יאמר שהתובעת לא הוכיחה את סכום הנזק הנטען בשל כך שלא הציגה חשבונית מס להוכחת עלות תיקון הרכב ואף לא הראתה מהו הסכום שהתקבל במכירת הרכב אחרי התאונה [עדות מחאמיד בעמ' 5 ש' 29 עד עמ' 6 ש' 10]. יתרה מכך, מעדות מחאמיד עלה כי בסכום הנזק שנקבע בחוות-דעת השמאי מטעם התובעת נכללה גם החלפת פנס שכלל לא נפגע בתאונה [עמ' 7 ש' 11-9]. לא היה מקום להגיש את התביעה נגד המבטחת, שעוד טרם הגשת ההליך הודיעה לתובעת שההשתתפות העצמית שחלה ביחסיה עם נתבעת 2 (בסך 5,000 ₪) עולה על סכום הנזק הנטען, והפנתה את התובעת לנתבעת [נספח ז' לכתב-התביעה]. במכתב הדרישה הראשוני ששוגר למבטחת מטעם התובעת כלל לא נזכר נזק עקיף ונזקה הנטען של התובעת הועמד בו על סך של 4,350 ₪, באופן שמצדד בטענת המבטחת כי הנזק העקיף לא הוסף לכתב-התביעה אלא על-מנת לצלוח את רף ההשתתפות העצמית. לגופם של דברים לא ביססה התובעת כהוא זה את טענתה לנזק עקיף בסך של 2,500 ₪ או בסכום אחר כלשהו. ודוק: הנזק העקיף נתבע בשל ביטול זמן של התובעת בעוד שמראיות התובעת עלה שהיא עצמה כלל לא הייתה מעורבת בתיקון הרכב [ר' סע' 11(ד) לכתב-התביעה והשוו לדברי בא-כוח התובעת בעמ' 2]. ג. סיכומם של דברים התביעה נדחית אפוא במלוא סכומה. בגין הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ תשלם התובעת סך של 3,700 ₪ לנתבעים 1 ו-2 וכן תשלם סך נוסף של 3,700 ₪ לנתבעת 3. הסכומים הללו ישולמו תך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל. תאונת דרכיםנזקי רכוש