ערעור על החלטת רשמת למנות מומחה בתחום רפואת הכאב לבדיקת המשיב בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים. 2. המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 4.6.09. 3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. 4. ועדה רפואית ראשונה מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה למשיב נכות זמנית בגין כאבי גב תחתון, ואת נכותו הצמיתה קבעה בשיעור של 0% נכות החל מיום 20.10.09. המשיב ערער על קביעת הועדה הרפואית. הועדה הרפואית לעררים דחתה את הערר שהגיש ואישרה את קביעת הועדה מדרג ראשון לפיה לא נותרה לו נכות צמיתה בגין הפגיעה בגב. בהמשך עבר המשיב ניתוח בגב ובעקבות כך הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה להחמרת מצב. ועדה מדרג ראשון קבעה כי לא נמצאה החמרה והמשיב ערער על קביעתה. הועדה הרפאית לעררים קיבלה את הערר שהגיש המשיב וקבעה כי חלה החמרה במצבו וכי נכותו היא בשיעור של 15% לפי סעיף ליקוי 37(7)א-ב (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה לאחר חבלת גב וניתוח. 5. במסגרת תביעתו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) הגיש המשיב בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב, בגין תסמונת כאבים עזים ממנה הוא סובל בעקבות התאונה, ואשר לא נדונה על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. 6. המערערת התנגדה למינוי המבוקש בנימוק כי דרגת נכותו של המשיב כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית של המל"ל כיסתה את כל היבטי הפגיעה לרבות בתחום הכאב שבעקבות החבלה בגב. לכן, ומשנקבעה נכותו על פי דין בהתאם סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אין מקום למינוי המומחה. 7. ביום 24.12.12 החליטה כב' הרשמת שרון הינדה להיעתר לבקשת המשיב. בהחלטתה קבעה כי: "מאחר שהמל"ל קבע את נכותו של התובע בתחום האורטופדי בלבד, פתוחה בפני התובע הדרך להגיש את הבקשה דנא, למינוי מומחה בתחום הכאב". לפיכך, ומשמצאה כי קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום הכאב, מינתה הרשמת מומחה בתחום רפואת הכאב לבדיקת המשיב. על החלטה זו הוגש הערעור. 8. בעיקרי הטיעון שבה המערערת על טענתה כי הנכות שנקבעה למשיב על ידי הועדה הרפואית של המל"ל, המחייבת מכוח סעיף 6ב' לחוק הפיצויים, מכסה את כול טענות ותלונות המשיב באשר לתוצאות הפגיעה בגבו לרבות הכאבים מהם הוא סובל. נטען כי אין המדובר בבעיה נפרדת או שונה מהפגיעה בגב התחתון על תוצאותיה ועל כן, משקיימת קביעה בתחום האורתופדיה, אין מקום למינוי נוסף בגין אותה בעיה. לטענת המערערת, בקשה למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב אינה אלא דרך לעקוף את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל אשר קבעה את שקבעה בין היתר בגין תלונות המשיב בדבר כאבי גב תחתון לאחר תאונת דרכים. עוד נטען כי ככל שביקש המשיב לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל היה עליו לעשות כן על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור מכוח סעיף 6ב לחוק הפיצויים. 9. המשיב סומך ידיו על החלטת הרשמת. לטענתו, הועדה הרפואית של המל"ל לא נדרשה כלל לשאלת נכותו בתחום רפואת הכאב ולא דנה בה, ובאף אחת מן הועדות שדנו בעניינו לא נכח רופא בתחום זה. נטען כי קביעת הועדה היא בתחום האורתופדי בלבד והנכות הוענקה לו בגין הגבלות תנועה בלבד. לטענת המשיב תחום רפואת הכאב הוא תחום נפרד ומומחים בתחום זה מתמנים כדבר שבשגרה להערכת תסמונות כאב. המשיב טוען כי אושר לו שימוש בקנאביס רפואי להקלה על כאביו, וכי יש בכך כדי להעיד על עוצמת הכאבים. בנוסף טוען הוא, כי עקב כאביו הוא נזקק לטיפולים ולצרכים מיוחדים כגון הקנאביס הרפואי וטיפולים מיוחדים במרפאת כאב, וכי הדרך להוכיח צרכים אלה, במיוחד במקום בו נקבעה הנכות על ידי המל"ל ולא ניתן להפנות שאלות בעניין זה למומחים, היא באמצעות מינוי מומחה רפואי. דיון והכרעה 10. שאלת מינויו של מומחה בתחום רפואת הכאב נדונה ברע"א 4299/07 משה ציון נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ( 22.10.07). בהחלטתו, קבע המשנה לנשיאה כבוד השופט ריבלין: "כעניין שבעיקרון, אין לפסול את האפשרות למנות מומחה בתחום הכאב. מקובלת עלי העמדה שבמקרים מתאימים יש להתייחס לכאב כנושא העומד בפני עצמו, שכן ללא ספק, מדובר בעניין שיש לו לעיתים השפעה מרחיקת לכת על האדם-הסובל, על איכות-חייו ועל אפשרויות ההסתגלות והתפקוד שלו לאחר התאונה. יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקרה שבו קיימת תלונה על כאב, יש למנות מניה וביה מומחה ייחודי לתחום זה; ניתן לא אחת להסתפק בהתייחסות של המומחים בתחומים הרלבנטיים, או במסלול של סעיף 6ב לחוק הפיצויים - בהתייחסות של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי". ברע"א 3504/11 שי ששון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ( 5.9.11), חזר כבוד השופט ריבלין על העיקרון שהתווה בפרשת משה ציון והוסיף: "ככלל ימונה מומחה נפרד בתחום הכאב מקום בו ישנה ראשית ראיה לכך שהכאב מוביל לתסמונת כרונית, אשר נבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים שבהם מונו כבר מומחים. במקרים רבים אחרים הכאב הוא פועל יוצא של בעיות רפואיות ספציפיות, ואז ניתן, בדרך כלל להסתפק בחוות דעתם של המומחים בתחומים הרלוונטיים או של הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. אכן, יתכנו מקרים שבהם יסבול תובע מתסמונת כאב כרונית נפרדת, ובמקביל יסבול גם מכאבים שמקורם בבעיה רפואית ספציפית אחרת. במקרה כזה, אין לשלול מינוי מומחה נפרד בתחום הכאב, אפילו אם הכאבים הספציפיים קיבלו כבר ביטוי בחוות דעת של המומחה בתחום הרלוונטי". באותו מקרה נדחתה בקשת התובע למינוי המומחה ונדחה הערעור על כך מן הטעם ש"במקרה זה לא הוצגה ראשית ראיה לקיומה של בעיה בתחום הכאב, הנפרדת מזו שכבר קיבלה ביטוי בחוות הדעת האורטופדית". בית המשפט הוסיף והבהיר כי "אמנם התייחסות של מומחה ספציפי לנושא הכאב אינה מהווה ראיה להיעדרה של תסמונת כאב כרונית נפרדת", אך קבע כי אין מקום להתערב, ודאי לא ב"גלגול שלישי", בקביעה העובדתית כי תסמונת שכזו לא הוכחה על בסיס חומר הראיות והמסמכים הרפואיים. 11. עיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו לבקשת המשיב ובדו"חות הועדות הרפואיות של המל"ל, והגעתי לכלל מסקנה כי קיימת במקרה זה ראשית ראיה לקיומה של בעיה בתחום הכאב, הנפרדת מזו שכבר קיבלה ביטוי בקביעת הועדה הרפואית של המל"ל באשר לנכותו האורתופדית של המשיב. מהמסמכים הרפואיים עולה כי המשיב סובל מכאבים עזים בגינם הוא מטופל במרפאת כאב. עוד עולה מהמסמכים כי המשיב טופל תרופתית, ובאמצעות זריקות להקלה על כאביו, אך אלה לא הועילו ולפיכך אושר לו טיפול בקנאביס רפואי להקלה על הכאב. יתכן אמנם שכאביו של המשיב נובעים גם מבעיית עמוד השדרה לה התייחסה הועדה הרפואית, אך קיימת ראשית ראיה לאפשרות שמדובר בתסמונת כאב כרונית נפרדת, כשלעצמה או במקביל לכאבים שמקורם בבעיה הגבית. מסמכים רפואיים רבים שצורפו לבקשת המשיב מצביעים על כאבים בתדירות ובעוצמות חריגות, שנמשכו גם לאחר הניתוח שעבר המשיב בגבו, שלא הוטבו גם לאחר טיפולים תרופתיים וזריקות במסגרת מרפאת כאב, ואשר בגינם הומלץ ואושר למשיב טיפול באמצעות קנאביס רפואי להקלה על כאביו. עוד ניתן ללמוד מהמסמכים הרפואיים, שגם רופאי היחידה האורתופדית שטיפלו במשיב לא מצאו הסבר בתחומם לכאביו. ר' למשל סיכום מחלה מהמחלקה האורתופדית מתאריך 26.10.11 בו צוין כי כשנה לאחר הניתוח עדיין סובל מכאבים וכי "מבירור שעשינו עד עתה - לא נמצא הסבר לתלונות". כן ר' סיכום מחלה מהמחלקה האורתופדית מתאריך 4.11.12 בו הומלץ על טיפול במרפאת כאב תחת שיקוף בניסיון להבדיל בין כאב ממקור גב לכאב ממקור מפרקי. כל אלה מצביעים על האפשרות לקיומה של תסמונת כאב כרונית משמעותית, ועל כך שמקרה זה הינו אחד מאותם מקרים שיש לכאבים השפעה מרחיקת לכת על האדם-הסובל, על איכות-חייו ועל אפשרויות ההסתגלות והתפקוד שלו לאחר התאונה באופן המצדיק התייחסות לכאב כנושא העומד בפני עצמו, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין משה ציון הנ"ל. אשר לקביעת הועדה הרפואית לעררים, זו קבעה למשיב נכות בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה לאחר החמרה במצבו והניתוח שעבר בגבו. אמנם, המשיב התלונן בפני הועדה גם על כאביו, אך מסקנות הועדה והנכות שקבעה עוסקות במגבלות התנועה ולא בכאבים. ודוק, הועדה התייחסה לטענה בדבר ירידה בתחושה ולתסמונת נוירולוגית, אך היא לא התייחסה בדיוניה ובמסקנותיה לתסמונת הכאב ממנה סובל המשיב. לסיכום, מהחומר שעמד בפני הרשמת עולה כי קיימת ראשית ראיה לקיומה של בעיה נפרדת ומשמעותית בתחום הכאב ולקיומה של תסמונת כאב כרונית, שלא נדונו כלל על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. יוער כי יתכן שהדרך הנכונה שהיה על המשיב לנקוט בה היא על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, כטענת המערערת. עם זאת, תוצאת הבקשה היתה זהה מן הטעם שהועדה הרפואית של המל"ל לא התייחסה לתסמונת הכאב של המשיב, וממילא היה מקום להביא ראיות לסתור את קביעותיה, או העדר קביעותיה, בעניין זה, בדרך של מינוי המומחה בתחום רפואת הכאב (ר' רע"א 863/93 התעשיה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' רחמים קמחי, פ"ד מז (4) 815, בו נקבע: "בנסיבות שבהן חלה החמרה במצבו של נפגע, או שנתגלתה בו נכות עקב התאונה, אשר הוועדה הרפואית לא נתנה דעתה עליה, הצדק מחייב שעניין קיומה של נכות זו יתלבן ושהנפגע לא יקופח על-ידי התעלמות מקיומה, רק משום שזו לא עלתה, או לא יכולה הייתה לעלות, על שולחן דיוניה של הוועדה הרפואית"). על כן, בדין מונה מומחה בתחום רפואת הכאב. 12. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב את הוצאות הערעור בסכום של 2,000 ₪. רשםמומחהערעור על החלטת רשםערעורמינוי מומחה