תביעה בגין איחור של חברת ביטוח בתשלום לביטוח לאומי 1. התובע, המוסד לביטוח לאומי, טוען כי הנתבעת חבה לו סכומים שונים בשל האיחור שאחרה בתשלום הסכום המגיע לו מכוחו של הסכם שנחתם בין הצדדים. לטענת התובע, על פי אותו הסכם התחייבה הנתבעת לפצותו בתוך 45 יום מכל דרישה, בגין תגמולים ששילם בגין בארוע שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 חל עליו. לטענת התובע, בגין תאונת דרכים שארעה ביום 27/12/06 לנפגע הוא שילם לנפגע גמלאות ועל הנתבעת, מכח ההסכם שצויין לעיל ואשר עותק ממנו צורף כנספח א' לתביעה, היה לשלם לתובע מחצית מסכום הגמלאות האלה. התובע טוען כי ביום 14/11/11 שלח לנתבעת דרישה לתשלום על פי ההסכם וזו נמסרה לנתבעת ביום 15/11/11. את התשלום ביצעה התובעת רק ביום 9/4/12. 2. התובע טוען כי מאחר שעל פי ההסכם היה על הנתבעת לשלם בתוך 45 יום ממועד הדרישה, ובפועל שילמה רק לאחר שחלפו 157 יום ממועד הדרישה, ממילא על הנתבעת לשלם לו את ריבית הפיגורים הנקובה בהסכם ובסה"כ סכום, שנכון למועד הגשת התביעה, עומד על סך 28,170 ₪. מאחר שהנתבעת סרבה לשלם את הסכום האמור, הוגשה התביעה. 3. הנתבעת מצידה טוענת כי יש לדחות את התביעה. זאת, מנימוקים שונים שפורטו על ידה בבקשה שהגישה לדחיית התביעה ולחילופין למחיקת כותרת ולחילופי חילופין למתן רשות להגן. 4. בדיון שהיה בפני ביום 3/10/13, התברר שאין מחלוקת עובדתית והמחלוקות שבין הצדדים משפטיות. לפיכך, הסכימו הצדדים לוותר על הבאת ראיות וסוכם כי יגישו סיכומים כתובים בכל השאלות המשפטיות שעולות מכתבי הטענות. סיכומים אלה מונחים כעת בפני. לאחר שעיינתי בתשומת לב בכל טענות הצדדים ובכל המסמכים שהוגשו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות וזאת מכמה טעמים, שדי בכל אחד ואחד מהם וקל וחומר בכולם יחד, כדי להביא לדחיית התביעה. 5. התביעה מבוססת על זכותו הנטענת של התובע לריביות מכח הסכם שצורף כנספח א' לתביעה ואולם, התובע הודיע לנתבעת על ביטול ההסכם הזה , בהודעה שיצאה לנתבעת עוד טרם מכתב הדרישה מיום 15/11/11. משהודיע התובע על ביטול ההסכם ממילא אין הוא זכאי לפיצוי הנקוב באותו הסכם ואין מקום לתביעה שהוגשה מכוחו של אותו הסכם. 6. למעשה, ממכתב הדרישה שיצא ביום 14/11/11, ניכר כי התובע מבקש לאחוז את החבל בשני קצותיו. מחד, כותרת המכתב היא "דרישה לפיצוי על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי" ומאידך, בגוף המכתב נטען כי הוא נשלח מכח ההסכם שנכרת בין הצדדים. מחד נטען בדרישה כי בהתאם להסכם על הנתבעת לפצות את התובע בתוך 45 יום ממשלוח הדרישה ומאידך נטען במכתב כי אין לראות באותה דרישה משום ויתור על טענות התובע לפיהן ההסכם בוטל. התנהלות זו של התובע אינה ראויה, היא חסרת תום לב ואין להשלים עימה. 7. התובע מבקש, למעשה, ליהנות מכל העולמות. מחד הוא טוען כי ההסכם בוטל, ביטול שמשמעו כי הנתבעת עשויה להיות חייבת בסכום שהוא גבוה יותר ממחצית הגמלאות ששולמו לנפגע, ומאידך הוא עומד על קיום ההסכם והפיצויים הנקובים בו. אין ליתן יד להתנהלות כזו, שלא רק שהיא חסרת תום לב, היא גם אינה עומדת באמות המידה הנדרשות מהתובע, כגוף ציבורי המחוייב לכללי מינהל תקין. 8. על פי כותרת המכתב אין מדובר בדרישה לפיצוי מכח ההסכם כי אם לדרישה מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. גם מטעם זה אין התובע זכאי לפיצוי הנקוב בהסכם. לעניין זה יפים הדברים שאמר בית המשפט בת.א. 1948-12-09 המל"ל נ' מנורה חב' לביטוח: "כל דרישה מטעם התובע שאינה על פי ההסכם, לא מפעילה את מרוץ הזמנים על פי הוראות ההסכם, רק דרישה מכוחו מפעילה את מרוץ הזמנים והפיצוי המוסכם מכוחו. הכחשה מצד התובע לתוכן ההסכם אינה מזכה אותו בפירותיו. אין התובע יכול להנות מכל העולמות, גם לדרוש שיבוב מכח ההסכם ובמלוא הסכומים וגם להנות מהריבית ההסכמית מכח ההסכם". 9. מאחר שהתובע בחר לפסוח על "שתי הסעיפים" (מלכים א', יח', כא') ולא הבהיר במכתבו באופן חד משמעי אם הדרישה נשלחת מכוחו של ההסכם או מכח הוראות סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, ממילא אין מדובר בדרישה שמפעילה את מרוץ הזמנים על פי הוראות ההסכם, והתובע אינו זכאי לפיצוי בגין איחור, כביכול, בביצוע התשלום. והשווה: ת.א. 2144-06-10 המל"ל נ' זברסקי ת.א. 54216-08-10 המל"ל נ' המאגר ת.א. 2487/10 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח. 10. טעם נוסף לדחיית התביעה, מצוי בכך שאף לו היה ההסכם חל ואף לו היה התובע זכאי לתבוע את הפיצוי הנקוב בו, אין התובע זכאי לריבית הנטענת על ידו בתביעה וזאת לנוכח נסיבות משלוח מכתב הדרישה והפרטים שצוינו בו. אין מחלוקת על כך שבמכתב הדרישה שנמסר לנתבעת ביום 15/11/11 נפלו טעויות, בין היתר ביחס למועד התאונה. בנסיבות כאלה, לא ניתן לומר כי מרוץ הזמן החל ממועד מכתב הדרישה השגוי. הנכון הוא למנות את פרק הזמן לתשלום ממועד שבו תוקנו הטעויות ויצא לנתבעת מכתב דרישה מתוקן. אין מחלוקת על כך שהנתבעת שילמה בתוך 45 יום ממועד תיקון כל הטעויות האלה ולפיכך אין התובע זכאי לפיצוי משאין, למעשה, איחור כלשהו. ראה: ת.א. 2487/10 המל"ל נ' כלל חברה לביטוח. 11. מכל הטעמים האלה, אני דוחה את התביעה וקובעת כי התובע אינו זכאי לריבית הנטענת על ידו בכתב התביעה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין התביעה ובשכ"ט עו"ד לנתבעת בסכום כולל של 7,500 ₪. חברת ביטוחפוליסהביטוח לאומי