חיוב המדינה בתשלום דמי פיקדון שלטענת עובד זר, היה אמור לקבל עם צאתו מתחומי מדינת ישראל ולא קיבלם במועד ? יצוין, כי במהלך התנהלות התיק שב התובע ארצה וקיבל את כספי הפיקדון מידיו עם צאתו מן הארץ בפעם השנייה. לאחר שהתובע קיבל את עיקר תביעתו, נותר להכריע בשאלה האם התנהלות המדינה הנתבעת, מלכתחילה היתה נכונה, כאשר נמנעה מהעברת הכספים בפעם הראשונה. לסוגיה זו יש השלכה על גובה ההוצאות שייפסקו לזכות התובע בתיק, אם בכלל. התביעה : התובע, עובד זר מרומניה בענף הבניין, עבד כפועל אצל מעבידתו "אופיר משאבי אנוש בע"מ" מאז יולי 2005, עד 24.12.2006. לטענתו, אשר לא הוכחשה, בהתאם לצו ההרחבה של הסכם קיבוצי כללי כל עובד , ובכלל זה עובד זר, זכאי כי יופרשו לטובתו כספים, מידי חודש בחודשו, עבור חסכון פנסיוני וכפיצויי פיטורין פוטנציאליים. בעניינו של התובע, סכום ההפרשה החודשי עמד על 700 ₪ לחודש, כאשר הכספים הופקדו לקרן המנוהלת ע"י הנתבעת. ואכן, לטענת התובע, הופקדו עבורו כספים בסכום זה בקרן בניהול התובעת, ובסך הכל, לטענתו, 12,600 ₪. בתאריך 25.2.07 עזב התובע את מדינת ישראל, לאחר תום רשיון העבודה שלו וחזר למולדתו רומניה. טרם עזיבתו את הארץ, כך לטענת התובע, הוא העביר לנתבעת את כל המסמכים הנדרשים לצורך קבלת כספי הפיקדון. לטענתו, לשם כך, העביר את פרטי חשבון הבנק שלו המתנהל על שמו בארץ מולדתו ברומניה, וזאת בהתאם לנהלים שחלו באותה עת. אולם, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה, ולא העבירה את הכספים כנדרש לחשבונו של התובע. התובע טוען, כי היתה זו התנהלות לקויה מצד הנתבעת. לגרסתו, הוא נאלץ לחזור לישראל בתאריך 9.11.12, באשרה מסוג ב' 2, למשך שבועיים, לצורך הסדרת ענייניו וקבלת כספי הפקדון. בתאריך 19.11.12 לטענת התובע, נשלחה דרישה למשרדי הנתבעת במחוז ירושלים, לקבלת כספי הפקדון בצירוף ריבית והצמדה מיום החבות. בתאריך 2.12.12 נענה התובע, כי עליו להעביר בקשה למשיכת הפיקדון בצירוף צילום דרכון, העתק כרטיס טיסה, ותאריך הטיסה. כמו כן, כך הודיעה הנתבעת כי הסכום המגיע לו הוא 11,905 ₪, כולל ריבית והצמדה למדד. התובע מציין, כי עבד 18 חודשים אצל מעסיקתו, ובגין כך הופרשו עבורו כספים בסך 12,600 ₪. לטענת התובע נגרם לו נזק כלכלי רב בגין הצורך להגיע לישראל, שכן נדרש ממנו לרכוש כרטיס טיסה ולשוב לישראל, כדי לגבות את כספי הפקדון. התובע, דורש לשלם לידיו את כספי הפיקדון בשיעור 12,600 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום הקמת החבות לטענתו, ועד לתשלומם המלא. כמו כן, מבקש הוא את הוצאותיו בגין המשפט, לרבות רכישת כרטיסי טיסה ושכ"ט עו"ד. ההגנה: הנתבעת מאשרת, כי הופקדו עבור התובע הפקדות חדשיות החל מראשית תחילת עבודתו כפועל בניין בארץ. תאריך עזיבת התובע את הארץ היה 18.2.07 ולא כפי שטען התובע. הנתבעת טוענת, כי התובע לא התנהל כהלכה בסוגית שחרור הכספים וכל התקלות שהיו, אם היו, מקורם ברשלנותו ואין להשית עליה אחריות בגין כך. ראשית, היה על התובע להגיש בקשה למדור תשלומים לשחרור הכספים, דבר שלא נעשה. שנית ועיקר, פרטי החשבון שהעביר התובע לנתבעת אינם נכונים ו/או מספיקים. הנתבעת טוענת, כי היא העבירה את הכספים לחשבון הבנק של התובע. אולם, בשל חוסר זהירות של התובע בשעת מילוי הטופס, הבנק ברומניה סירב לקבלם, והחזיר אותם לבנק הפועלים בישראל, ממנו בוצעה העברת כספי הפקדון. לגרסת הנתבעת, בתאריך 10.12.07 היא העבירה הוראה לתשלום כספי הפקדון במט"ח, אך הכספים הוחזרו ע"י הבנק הרומני, בתאריך 19.2.08. כל זאת משום שפרטי החשבון שמסר התובע היו חסרים או שגויים. לפיכך, יש להשית עליו אשם תורם. שלישית, טוענת הנתבעת, כי הגעת התובע לישראל לא נעשתה משיקולים הנעוצים בתביעה אלא מסיבות אחרות ועל כן אין להשית עליה עלויות אלה. רביעית, בסוגית הריבית וההצמדה, טוענת הנתבעת, כי אין להוסיף עליה חבות משום שהכספים נוהלו בחשבון בנק ששמר על ערך הכסף וצבר ריבית. חמישית, טוענת הנתבעת, כי התביעה מופרזת שכן לא לקחה בחשבון כי מן הפקדון המוחזר יש לנכות מס הכנסה בשיעור של 15%. סכום התביעה במועד הגשתה 13.1.13, עמד על סך של 12,600 ₪, אך בינתיים שילמה הנתבעת (ע"פ הודעתה מתאריך 8.5.13) סך של 11,946.33 ₪, שהוא לדעתה הסכום המגיע לתובע. סכום זה שולם לידי התובע לאחר שהתקיים דיון ההוכחות לפני, כאשר ביום 21.1.13 נשמעה עדותו המוקדמת של התובע וביום 28.4.13 נשמעה עדותה של גב' לאה אורן מטעם הנתבעת. התובע קיבל סכום זה עם עזיבתו את הארץ ביום 8.5.13 ולאחר שנגרמו לו הוצאות הכרוכות בהגשת התביעה. עניין זה אינו מוכחש ע"י ב"כ התובע בסיכומיו, אולם הוא סבור כי הסכום ששולם היה אמור להיות גבוה יותר ומבקש לחייב גם בגין ברכיב הוצאות, הגעת התובע ארצה ושכר טירחת עו"ד. מן המקובץ לעיל, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה וחיוב התובע בהוצאותיה. דיון: השאלות המצריכות הכרעה הן כדלקמן: 1. האם אי העברת הכספים לתובע בסמוך למועד עזיבתו הראשונה את הארץ ביום 25.2.07 מקורה ברשלנות של הנתבעת, כפי שטוען התובע או בטעות של התובע במסירת פרטי חשבון הבנק ברומניה, כפי שטוענת הנתבעת. 2. האם נגרמו לתובע, כטענתו, הוצאות מיוחדות בהגעתו ארצה ובהגשת התביעה לצורך קבלת כספי הפיקדון או שהיה יכול לטפל בקבלת המגיע לו גם מחו"ל, ללא הוצאות מיוחדות אלה, לטענת הנתבעת. 3. בהנחה שטענות התובע יימצאו נכונות, מהו הסכום אותו זכאי התובע לקבל, גם בשים לב לכך שסך של 11,946.33 ₪ כבר שולם לידיו ביום 8.5.13. אבחן את השאלות אחת לאחת. אי העברת הכספים לתובע לאחר עזיבתו הראשונה את הארץ ביום 25.2.07: הוסכם על הצדדים, כי במועד 25.2.07, כאשר התובע עזב את הארץ לראשונה, התקיים הנוהל, ולפיו מקבל הזכאי את כספי הפקדון בנתב"ג. ראו: ס' 10.9 לנוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כ"א- נספח "א" לכתב ההגנה. בהמשך אותו סעיף נאמר, כי לא יתקבל אישור הממונה לתשלום הפקדון במועד עזיבתו של הזכאי, יועבר הפקדון לזכאי לזכות חשבון על שמו של העובד הזר. פרטי החשבון ימסרו ע"י העובד הזר. עדת ההגנה גב' לאה אורן העידה, כי במועד עזיבתו הראשונה של התובע את הארץ, השתנה הנוהל. כספי הפקדון לא נמסרו עוד ישירות לזכאי, כאשר עזב את הארץ, אלא היה עליו להשאיר פרטי חשבון בנק בחו"ל. וכך העידה בעמוד 10 של פרוטוקול ישיבת יום 28.4.13, בין הש' 4-6: "ת: אני חושבת שהסברתי שהיתה תקופה שהוחלט להעביר את הכספים לחשבון הבנק בחו"ל, והיתה תקופה ששילמנו בהעברות בנקאיות ושילמנו לאלפי עובדים ברחבי העולם." לגרסת הנתבעות, הפקדון הועבר בהעברה בנקאית לחשבונו של התובע, על פי הפרטים שמסר בטרם עזב את הארץ, אך הפקדון הוחזר (בניכוי עמלה) ע"י הבנק ברומניה בטענה שהפרטים שגויים (ס' 10-12 לסיכומי הנתבעות). עדת הנתבעות, גב' אורן גרסה, כי בכך מילאה המדינה את חבותה כלפי התובע, וכך העידה בעמוד 12 של פרוטוקול ישיבת יום 28.4.13, בין הש' 1-4: "ת: המדינה עשתה את כל חובתה והעבירה את הכסף לחשבון הבנק של העובד לפי פרטים שהוא הצהיר וחתם והכספים הוחזרו. גם המדינה אחרי שהתובע חזר לישראל והגיש בקשה, המדינה הודיעה ברגע עזיבתו את הארץ שהוא יקבל את הכספים." הנתבעת הציגה להנחת דעתי, ראיות בכתב המעידות על כך שהפקדון אכן הועבר לחשבון הבנק של התובע ברומניה, אך עקב טעות כלשהי בפרטי התובע או בפרטי חשבון הבנק של התובע, הוחזר לבנק הפועלים בישראל. מכאן, מתקבלת גרסת ההגנה של הנתבעת, כי לא היה בדעתה לגזול את כספו של התובע והיא אף לא התרשלה כלפיו. התובע הוא שגרם לכך שהכספים לא שולמו לידיו וזאת משום ששגה במסירת פרטיו האישיים או כלפי חשבון הבנק שלו בעת עזיבתו את הארץ. הוצאות התובע לצורך קבלת הכספים: חרף העובדה, שאי העברת הכספים לידי התובע, נבעה מרשלנותו בעת מסירת הפרטים הנחוצים אי אז בשנת 2007, עדיין אין חולק כי התשלום לא בוצע לידיו עד לשנת 2013, דהינו באיחור משמעותי. השאלה היא האם נגרמו לתובע הוצאות מיוחדות והתחייבה הגעתו ארצה, כדי שישוב ויקבל לידיו את המגיע לו. התובע טוען כי אכן נאלץ לשוב ארצה לצורך כך (ראו ס' 10 לתצהיר עדותו הראשית; כן ראו עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול מתאריך 21.1.13 ש' 6-7). לעומתו טוענת הנתבעת, כי לא היה צורך מיוחד בהגעתו ארצה. לשיטתה, התובע יכול היה לפעול לקבלת הכספים גם בעת שהותו בחו"ל. למשל על דרך של פנייה לשגרירות ישראל ברומניה או מינוי נציג ישראלי כבא כוחו. בעדותו עמ' 3 לפרוטוקול מיום 21.1.13 ש' 4-5, מאשר התובע כי לא פנה לשגרירות ישראל ברומניה, לבירור העניין: "ש : האם ניסית לפנות לשגרירות ישראל ברומניה, שיעזרו לך ת : לא". התובע מוסיף עוד, כי באותה עת היה אחיו בארץ והוא טיפל בענייניו, וגם את בא כוחו הנוכחי בהליך, הכיר עוד כששהה בארץ בין השנים 2005- 2007 (עדות התובע עמ' 2 לפרוטוקול ש' 28 ועמ' 2-3 ש' 1-2, 34). גב' אורן, עדת הנתבעת, מעידה כדלקמן: "ש: אם הוא לא היה חוזר לארץ ושוכר עו"ד הוא לא היה מקבל את הכספים ? ת: זה לא נכון. הרבה עובדים שקרה שהחשבון היה שגוי, ניגשים לקונסוליה של אותה מדינה ולמלא פרטים מחדש, היו מקרים שעובדים פנו וקיבלו את הכספים. קיבלנו המון פניות באמצעות קונסוליות". ראו עמוד 12 לפרוטוקול ישיבת יום 28.4.13, בין הש' 5-8. מכאן אני קובעת, כי הגעתו של התובע ארצה לא נבעה בהכרח מן הצורך לטפל בקבלת כספי הפיקדון. טיפול זה יכול היה להיעשות על ידו גם ברומניה, ולא היה צורך שיגיע באופן מיוחד לישראל לצורך כך. זאת ועוד, הוכח כי לתובע היתה מערכת הכרויות עם גורמים בישראל שיכלו לסייע לו בקבלת הכספים גם ללא צורך להגיע לארץ במיוחד. העובדה שהתובע המתין 5.5 שנים עד להגשת התביעה נוכחית, אף היא אומרת דרשני. עצם השיהוי מצביע על כך שההגעה ארצה לא נבעה בהכרח מהרצון לקבל את כספי הפיקדון. לפיכך אין סיבה לחייב את המדינה הנתבעת בגין הוצאות אלה. אעיר, כי עוד ביום 3.4.13 בישיבת קדם המשפט, סברתי כי יש מקום להורות על תשלום כספי הפיקדון לידי התובע ואף פסקתי בהתאם. הכספים אכן שולמו לתובע מיד כאשר עזב את הארץ ביום 8.5.13 ובכך הוכיחה הנתבעת רצינות, אחריות וכוונת אמת לשלם לתובע את המגיע לו ללא עיכובים. אשר על כן, גם במישור זה של הוצאות מיוחדות, אני דוחה את טענת התובע ומעדיפה את עמדת הנתבעת. יתרת התשלום: נותר להכריע בשאלה, האם לאחר ביצוע תשלום הסך של 11,946.33 לידי התובע עם עזיבתו את הארץ, נותרה הנתבעת חבה לו בגין הקרן. כאמור, התביעה הוגשה ביום 13.1.13 בגין סכום של 12,600 ₪. לאחר שאני בוחנת את הנתונים שהוצגו לפני ע"י שני הצדדים, אני מוצאת כי סכום הפקדון המגיע לתובע, שולם לו (בניכוי מס הכנסה ועמלת הבנק), איני מוצאת שמגיע לתובע כל סכום נוסף למה שקיבל. לא שוכנעתי כי התובע זכאי לסכומים נוספים מעבר לכך. התחשיב שהציגה הנתבעת לפיו מדובר בסכומים שהיו מופקדים בחשבון בנק ונשאו הצמדה ראויה, מקובל עלי. ההמתנה של 5.5 שנים אינה פועלת לחובתו של התובע. הוא זכאי לקבל את המגיע לו ואכן קיבל. עם זאת, ההמתנה של 5.5 שנים אינה אמורה לפעול לזכותו של התובע. הטעות שטעה במסירת פרטיו לצורך קבלת התשלום בשנת 2007 וההמתנה הארוכה, אינה מזכה אותו בסכום גבוה יותר ממה שהיה זכאי לקבל תחילה. הנתבעת שמרה על ערך הכסף, כאשר הפקידה אותו בחשבון בנק נושא ריבית ובזאת יצאה ידיד חובתה. התוצאה היא, כי גם במישור זה, אני דוחה את טענות התובע ומעדיפה את טענות הנתבעת. סיכום: מן המקובץ לעיל, ולאחר שהתובע קיבל את מלוא סכום הפיקדון בעת שעזב את הארץ ביום 8.5.13, אין מקום לפסוק לתובע סעד כספי נוסף. אני מוצאת כי לא נפל דופי בהתנהלות הנתבעת, אשר שילמה לו את הכספים שנצברו לזכותו כדין, לאחר שמסר את הפרטים הנכונים הנחוצים ובעת עזיבתו השניה את הארץ. מסיבה זו, אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות. אני מוצאת כי התנהלות התובע נבעה מתוך רצון לקבל את המגיע לו והוא אכן קיבל את הכספים כאשר יצא את הארץ, בכך הכירה הנתבעת בחבות בסיסית כלפיו. משכך, לא ראיתי לנכון לחייב את התובע בהוצאותיה של הנתבעת. אשר על כן, התוצאה הסופית היא, כי סכום התביעה נפרע על פי הדין עוד תוך כדי התנהלות התביעה ולאחר שהתובע עמד בקריטריוניים הנחוצים. כל צד ישא בהוצאותיו.פיקדוןעובדים זרים